seelinewoman
|
לפני 14 שנים •
16 ביולי 2010
זאלופון כתב/ה: seelinewoman כתב/ה: זאלופון כתב/ה: על פי המכתב שלה, נראה שמדובר באישה שזקוקה לעזרה ואת המאמצים המושקעים בתמיכה במאבקה כדאי להשקיע קודם כל בתמיכה בה.
בין הציטוטים ממכתבה שהביאו אותי לחשוב כך: "מראש הודעתי להרבה גורמים שאני מתכוונת לתת 3 חדשים בלבד של הקרבה עצמית שהבטוי שלה הוא מחאה בגן הוורדים מול הכנסת, אם אמשיך לראות שכל מאמציי אינם מצליחים להרים קול צעקה אמיתי, אני מתכוונת לשים קץ לחיי כיוון שאני לא רואה עתיד טוב לחברה שמתנהגת בצורה כל כך רעה ואטומה ... אני דורשת עכשיו שכל החברה תפסיק את כל עיסוקיה הטפלים ותתעסק אך ורק בעיכול הנושא הזה של התעללות מינית בילדים על כל רבדיו" אני לא חושבת שהיא אכן מתכוונת להתאבד, אלא שהיא אכן עושה כאן רעש גדול וקיצוני, ולכן מנסים להקיף אותה מכל הכיוונים. היא אכן זקוקה לעזרה, מסכימה אתך. יחד עם זאת, העובדה שיש כאן בעיה גדלה והולכת עם הזמן של תקיפות מיניות בכל הגילים, מחייבת שידוד מערכות רציני. הכל משתנה, ולא רק לטובה. חייבים לעשות שינוי מן היסוד בתחום זה, ואני מודה שהיא המכשיר, ונראה לי שהיא יודעת זאת. העובדה שקמה צעקה גדולה סביב הנושא יותר מאשר מההתאבדות המובטחת שלה, מוכיחה שרבים שותפים לחרדה ולמיאוס מהדרך שבה מטפלים בנושא בימינו. לכולם נמאס לקרוא חדשים לבקרים על מקרי אונס קבוצתי ושפחות מין בתוך המשפחה, לא? אני מצטרפת לקריאתה, ולא לנושא ההתאבדות, כמובן. בהחלט נמאס, אבל מה הפתרון? אני חושב שכולם יסכימו ש"מאבק נגד תקיפה מינית בתוך המשפחה" הוא חשוב ומוצדק, אבל היא לא מפרטת מהו המצב הקיים, מה לקוי בו ומה היא רוצה לעשות כדי לתקן את המצב. כשלעצמי, אני לא מספיק בקיא בפרטי הנושא כדי לגבש עמדה. אני חושב שיש עוד רבים כמוני. אם יוצרים רעש גדול, כדאי להסביר בדיוק על מה ולמה. אסביר: הבעיה היא לא רק ילדים. הבעיה היא הצורך בתיקון חברתי וחינוך מיני נכון שמותאם לימינו, ימי המתירנות המינית והליברליזם, שאני בעדו כמובן, עד שזה מגיע לנוער, ילדים, ו"אנסים נורמטיביים" כגון ארז אפרתי. יש כיום יותר ויותר אנשים שקמים ומוחים על ההפקרות גם בטיפול וגם בענישה. יש בעיה רצינית, והיא הולכת ומתפשטת בכל המערכות, בכל הגילים, ולזאת הכוונה במחאה הזאת. לכך שנמאס לראות אזלת יד של כל הרשויות, מהחינוך ועד הפרקליטות והשופטים. וכן, אני יודעת שזה גדול ורחב ומתפזר. אבל זאת בדיוק הבעיה. אנרכיה והפקרה. אז בואו נעשה סדר. נאיבי ככל שזה יישמע. |
|
|
| אדון בועל בתשוקה |
לפני 14 שנים •
17 ביולי 2010
אני שולל בתוקף !!!
אני שוללל בתוקף את ביטול תקופת ההתיישנות על עבירות מכל סוג. ( למעט פשעי מלחמה ופשעים נגד האנושות שלגביהם בצדק אין התיישנות , בגלל היותם פשעים בעלי משמעות היסטורית כללית החורגת מעבר לגופו של הפרט ).
עבירות מין לסוגיהן חייבות להתברר אך ורק בהליך משפטי פלילי ועל פי דיני ראיות כחוק. שום תוכנית טלוויזיה או בלוג אינטרנטי, אסור להם שיבססו את אשמתו של פלוני. רק ההליך המשפטי התקין ורק על פי דיני ראיות כחוק. ההתיישנות היא מסגרת משפטית ראויה משום שהיא מבנה בתוכה את מגבלות הזיכרון האנושי שלאורך זמן אינו יכול לספר ראיה אמינה לביסוס אשמתו של אדם. ( בנקל אנחנו יכולים להיזכר במגבלות הזיכרון האנושי שראינו במשפטו של איוון דאמיניוק בירושלים דבר שהביא לזיכויו הבלתי נמנע. מה שהיה טרי בזכרונם של העדים במשפט אייכמן בתחיל שנות ה-60 של המאה הקודמת לא היה תקף בתחילת שנות ה-80 של אותה מאה במשפט דאמינאיוק ). ולעניון ורד לב - חשוב להדגיש - התיק בענינה של וורד לב נסגר לא בגלל התיישנות אלא בגלל העדר ראיות מספיקות. וזו סיבה טובה וראויה לסגור תיק פלילי. אבל לדיאבון הלב, איש לא קם להגן על שמם של אביה ואחיה של וורד לב שהושחר והושמץ בתוכנית טלוויזיה מבלי שהם הורשעו כלל. לצערנו - על הזכות האלמנטרית השמורה לכל אדם - זכות החפות - לא קם איש להגן. |
|
|
| מכשפה סגולה |
לפני 14 שנים •
18 ביולי 2010
ראיתי כאן דיון יחסית ארוך (אתם יודעים לחפור יותר), של בעיקר 3 שולטים. שאיכזבו אותי. ממש.
אולי בגלל הצד שאתם נמשכים אליו, אתם לא מסוגלים להבין קורבנות. תתארו לכם שקמתם בבוקר על צד שמאל, נסעתם לעבודה, הגעתם באיחור של 3 דקות, עבר יום סבבה בעבודה וחזרתם לאוטו ומצאתם אותו עם בלי רדיו ודיסק (וגם כל השקלים הקטנים האלו שתמיד יש באוטו נעלמו) נכון זה לא נעים? נכון זה מביך לומר: "שכחתי לנעול", כי אתם מרגישים מה זה סתומים באותו רגע??? עכשיו תתארו לכם ילדה בת 10, שמודעת לעצמה, יודעת שהגוף שלה שייך לה, ואסור לגעת לה בו, ואז יום אחד, אח שלה שבן 16 נוגע בה וקצת יותר. בפעם הראשונה היא כ"כ תיגעל ותדחיק את זה. פעם שניה היא תקווה שזו האחרונה פעם שלישית היא תדע שאם היא תספר לאמא, זה יפרק את המשפחה, ולא מספיק שעכשיו היא מרגישה רע עם עצמה, אם היא תספר היא תגרום לפירוק המשפחה, וזה בטח לא יגרום לה להרגיש יותר טוב עם עצמה!! יום אחד בבגרותה היא תצליח להתמודד עם השדים שלה, היא כבר התגברה על השנאה העצמית והיא רוצה פשוט לספר את הסיפור שלה, כי רק עכשיו היא מסוגלת, עכשיו היא הפסיקה להתבייש אבל אין לה מה לעשות חוץ מללכת לטיפול. זה לא קרה לי, זה סיפור דמיוני, שיש הרבה דומים לו. אני נאנסתי בגיל 18, ע"י פרטנר שהתעלל בי נפשית. כל הילדות שלי אמא שלי לא הסתירה ממני את הפחד שלה שיום אחד יאנסו אותי וירצחו אותי. תסבירו לי עכשיו איך אני יכולה לספר לה את זה? היא תחטוף התקף לב או תתאבד (או שניהם)!! חשבתי לתבוע אותו לפני שנה, אבל פחדתי עליה, לא רציתי שהמשפחה שלי תדע שזה קרה, אתם יודעים כמה זה משפיל שמישו נכנס לתוך הגוף שלך בלי רצון? שאתה אומר לו "לא" והוא ממשיך?? זה לא משפיל באופן מגרה!! גם אני אמרתי לעצמי שאם זה אי פעם יקרה לי אני ישר ילך למשטרה. דבר ראשון רציתי להתקלח מהגועל. צריך להבין, שיש דברים שצריך להגיע לחוזק נפשי מסוים כדי להתמודד איתם, וצריך להבין שלעבור אונס זה לא כמו שגונבים לך את הרדיו של האוטו, זה גניבת רכוש, שאונסים אותך, זה תחושה אחרת, כאילו גונבים לך את הרצון, שמישו נכנס לגוף שלך ואין לך מה לעשות עם זה. ולכל אחד יש חירות על הגוף שלו! ולכן עם כל הקושי להתמודד עם זה, ועם כל הקושי להתמודד עם זה בבית משפט ובמשטרה (נראה לכם שאני אספר לעשרות אנשים שאני לא מכירה איך ששכבתי שם ולא יכולתי לזוז?! איך הרגשתי מחוללת, איך בכיתי בזמן סקס ולא הזיז לו שבכיתי, אני בקושי מסוגלת לספר את זה לאנשים שקרובים אליי) תנסו לגלות טיפה רגישות ולהבין שהחוק הזה מטיב עם התוקפים ולא עם הנתקפים, ואולי על עבירות ריוש זה בסדר שיש התישנות אבל הגוף שלי זה לא רכוש, ואני אתלונן כשאוכל להתמודד עם זה רגשית, ולאו דווקא שזה יתאים למע' המשפט, ש"כן זה קרה לפני מלא זמן" זו הדיעה שלי בכל מקרה. |
|
|
Cauchy{Venus Blue}
|
לפני 14 שנים •
18 ביולי 2010
נסיכה,
ראשית אני מצר מאד לשמוע על החוויה הטראומטית שעברת. אני בחרתי להגיב מכיוון שאמרת שהשולטים אכזבו אותך, אך לא הבנתי במה. לא ראיתי חוסר רגישות בדיבריהם, אלא בעיקר טענות לחוסר בקיאות והעלאת שאלות. מערכת המשפט הפלילי הינה מערכת בעייתית מלכתחילה. הרי ברור לכולנו שעדיף שלא יתבצעו עבירות כלל, נקמה היא נחמה קטנה מאד לקורבן. לכן יש למערכת המשפט גם תפקיד הרתעתי. מנגד, אדם חף מפשע המועמד לדין ויותר מכך אדם חף מפשע שמורשע הוא קורבן בעצמו (לא הייתי מזלזל כלל ברמת הקורבנות הנ"ל). לפיכך החוק צריך לאזן בין: 1. רמת ההרתעה של החוק - האם תהיה ירידה ברמת הפשיעה בעקבות החוק 2. גודל הסיכון להרשעת אנשים חפים מפשע במסגרת החוק 3. רמת ה"טוב" שהחוק יעשה לקורבנות. החלטות אלה צריכות לעשות בצורה מדעית ומושכלת ולא על ידי הרגש. זאת על מנת להקטין את מספר הקורבנות ואת סבלם. כפי שבכוח המוח אמרה, אני מבין לחלוטין את משפחת שליט (אולי אני לא מבין באמת, ואני מודה על כך) אבל לא יכול להיות שהם יקבלו את ההחלטה הגורלית ממקום הרגש. את צודקת שאנחנו כנראה לא מבינים אותך ולא מרגישים את מה שאת מרגישה. אבל אני חושב שהמטרה הסופית שלנו היא אחת - הקטנת הפגיעה המינית. (אישית אני חושב שחינוך ומחקר לסימנים מקדימים לפעילות מינית פוגענית יהיו יעילים יותר במניעת הפגיעות האלה). נסיכה במצוקה כתב/ה: ראיתי כאן דיון יחסית ארוך (אתם יודעים לחפור יותר), של בעיקר 3 שולטים. שאיכזבו אותי. ממש.
אולי בגלל הצד שאתם נמשכים אליו, אתם לא מסוגלים להבין קורבנות. תתארו לכם שקמתם בבוקר על צד שמאל, נסעתם לעבודה, הגעתם באיחור של 3 דקות, עבר יום סבבה בעבודה וחזרתם לאוטו ומצאתם אותו עם בלי רדיו ודיסק (וגם כל השקלים הקטנים האלו שתמיד יש באוטו נעלמו) נכון זה לא נעים? נכון זה מביך לומר: "שכחתי לנעול", כי אתם מרגישים מה זה סתומים באותו רגע??? עכשיו תתארו לכם ילדה בת 10, שמודעת לעצמה, יודעת שהגוף שלה שייך לה, ואסור לגעת לה בו, ואז יום אחד, אח שלה שבן 16 נוגע בה וקצת יותר. בפעם הראשונה היא כ"כ תיגעל ותדחיק את זה. פעם שניה היא תקווה שזו האחרונה פעם שלישית היא תדע שאם היא תספר לאמא, זה יפרק את המשפחה, ולא מספיק שעכשיו היא מרגישה רע עם עצמה, אם היא תספר היא תגרום לפירוק המשפחה, וזה בטח לא יגרום לה להרגיש יותר טוב עם עצמה!! יום אחד בבגרותה היא תצליח להתמודד עם השדים שלה, היא כבר התגברה על השנאה העצמית והיא רוצה פשוט לספר את הסיפור שלה, כי רק עכשיו היא מסוגלת, עכשיו היא הפסיקה להתבייש אבל אין לה מה לעשות חוץ מללכת לטיפול. זה לא קרה לי, זה סיפור דמיוני, שיש הרבה דומים לו. אני נאנסתי בגיל 18, ע"י פרטנר שהתעלל בי נפשית. כל הילדות שלי אמא שלי לא הסתירה ממני את הפחד שלה שיום אחד יאנסו אותי וירצחו אותי. תסבירו לי עכשיו איך אני יכולה לספר לה את זה? היא תחטוף התקף לב או תתאבד (או שניהם)!! חשבתי לתבוע אותו לפני שנה, אבל פחדתי עליה, לא רציתי שהמשפחה שלי תדע שזה קרה, אתם יודעים כמה זה משפיל שמישו נכנס לתוך הגוף שלך בלי רצון? שאתה אומר לו "לא" והוא ממשיך?? זה לא משפיל באופן מגרה!! גם אני אמרתי לעצמי שאם זה אי פעם יקרה לי אני ישר ילך למשטרה. דבר ראשון רציתי להתקלח מהגועל. צריך להבין, שיש דברים שצריך להגיע לחוזק נפשי מסוים כדי להתמודד איתם, וצריך להבין שלעבור אונס זה לא כמו שגונבים לך את הרדיו של האוטו, זה גניבת רכוש, שאונסים אותך, זה תחושה אחרת, כאילו גונבים לך את הרצון, שמישו נכנס לגוף שלך ואין לך מה לעשות עם זה. ולכל אחד יש חירות על הגוף שלו! ולכן עם כל הקושי להתמודד עם זה, ועם כל הקושי להתמודד עם זה בבית משפט ובמשטרה (נראה לכם שאני אספר לעשרות אנשים שאני לא מכירה איך ששכבתי שם ולא יכולתי לזוז?! איך הרגשתי מחוללת, איך בכיתי בזמן סקס ולא הזיז לו שבכיתי, אני בקושי מסוגלת לספר את זה לאנשים שקרובים אליי) תנסו לגלות טיפה רגישות ולהבין שהחוק הזה מטיב עם התוקפים ולא עם הנתקפים, ואולי על עבירות ריוש זה בסדר שיש התישנות אבל הגוף שלי זה לא רכוש, ואני אתלונן כשאוכל להתמודד עם זה רגשית, ולאו דווקא שזה יתאים למע' המשפט, ש"כן זה קרה לפני מלא זמן" זו הדיעה שלי בכל מקרה. |
|
|