סיפור/ מלכה בתשלום

צעיף אדום מדם • 13 בדצמ׳ 2010

אוי, לא הייתי חולמת סתם כך להוציא את העוקץ מההודעה שלך, בכוח (:. אבל נראה שלא הבהרתי את דעתי בהודעה לשוטרת, וכנראה זו הייתה טעות שעלולה לגרור טעויות של אחרים..
אני חושבת שחוסר ביטחון של שולטות הוא מצב נפלא ורצוי.
בטחון יש לך כשאת דורכת על קרקע דרוכה, ולעוסה, ואת כבר למדת כל שעל בה, והיא משעממת אותך.
חוסר ביטחון הוא כשאת צועדת אל הלא נודע, המפחיד, הלא מוכר, המרגש. למשל, היה לי חוסר ביטחון מוחלט כשנכנסתי איתו למתנס. חששות, פחדים, לעזעזל, מי עושה דבר כזה? מה אני, מפגרת? אמא! איזה כיף.
עכשיו, כנראה לשוטרת יש ניסיון אחר (או ניסיון בכלל), ומטען אחר ביחס למילים האלו, ולכן זה מעניין אותי פשוט להבין אותה, ומה היא חושבת על חוסר ביטחון, או בטחון, ובדס"ם.

שוטרת* • 13 בדצמ׳ 2010

שלום צעיף (:
קודם כל אני חייבת לציין שמכיוון ששוחחנו קצת, הרושם שלי לגבייך באופן אישי שונה לחלוטין מהרושם שקיבלתי מהדמות בסיפור. ככה למען ההבהרה.

עכשיו, דוגמא אחת לביטחון שאני יכולה לתת על מנת שתראי איך אני תופשת אותו למשל, זו העובדה שבניגוד לנשים חסרות ביטחון שמשתמשות בציניות כחומה ומגן, את ידעת לקבל את הדברים ברוח נכונה ולהבין שהדעה שלי היא א'- רק דעה ורק שלי, וב'- היא עדיין לא משנה בך משהו, לכן לא חשת צורך לתקוף, וזה- מעיד על ביטחון בעיני.

לגבי חוסר הביטחון, זה הכל עניין של הגשה. אם אני כקוראת אבין בין השורות, או דרך עיני דמות הנשלט בסיפור, שאותה שולטת הינה בעלת ארנק משובץ אבני יהלום ומראה ייחודי מוקפד ועשיר- זה היה הופך את הכל לאחרת בעיני. היא היתה נתפשת בעיני-דרך עיניו- כבלתי נגישה, כיוקרתית. העובדה שהיא מדברת על עצמה ומנופפת בזה, ומרגישה צורך לבדוק את זה בראי, והעובדה שהיא שמה לב לכך שהיא עונדת טבעת יהלום, וזה לא דבר שהגיע כדרך אגב (שלכך הייתי מצפה מאישה מבוססת כל כך , היא לא אמורה להתלהב מהטבעת או מהעושר, היא רגילה אליו), מזכירה לי את הסיפור הזה על הילד שהלך לקנות את אבן האומץ. וכל עוד שהוא אחז בה - הוא הרגיש אמיץ. היא נתלית על העושר שלה ומפחדת מאוד להיות בלעדיו.

כשמדובר באקט בדס"מי, ביטחון זה הכל בעיניי.נשלט צריך להגיע למצב שכשאני אומרת לו לקפוץ הוא קופץ בעיניים עצומות. לא כי הוא נשלט סמרטוטי חסר עמוד שדרה, אלא כי הוא בוטח בי. כי אם אמרתי לו לקפוץ אז כלום לא יקרה לו. עכשיו, אם אין לי ביטחון בעצמי, איך אני יכולה לדרוש ממנו לבטוח בי?

חֵפֶץ • 13 בדצמ׳ 2010

אני חושב שזה קצת מגוחך לכתוב שבן אדם בוגר עם שלושה ילדים הוא אחראי למעשיו, ובמשפט הבא להתלונן על כך שהוא הכניס את עצמו לסיטואציה שבה היו לו מספיק נקודות יציאה, אבל הוא בחר שלא לנצל אף אחת מהן. בנוסף, אני לא חושב שהבחורה בסיפור לוקחת על עצמה את תפקיד המחנכת. היא מנצלת את הסיטואציה לפי גחמותיה שלה; אבל אנשים משפיעים על חיים של אנשים אחרים... אנחנו לא מערכות סגורות, ורובנו לא רוצים להיות -- יש לכך כל מיני השלכות, לעיתים הן לא נעימות, אבל זה עדיין עדיף בעיני על האלטרנטיבה של חיים סטריליים או "מבויימים-עצמאית". לא רק זאת, אלא שנראה שאחרי הכל, גם הוא מתרצה וממשיך עם המשחק, אז כנראה שהשד לא היה נורא כל-כך, אה?

ובנושא נפרד שעלה בינתיים. גם אני סקרן לדעת היכן מבצבץ חוסר הבטחון. אבל אפילו יותר מכך, למה זה מפריע? מבחינתי מה שהפך את הסיפור למוצלח כ"כ, הוא דווקא זה שהשולטת רחוקה מלהיות מושלמת, וגם היא בעצם נתונה לשליטתם של יצריה שלה-עצמה.

בכוח המוח​(שולטת) • 13 בדצמ׳ 2010

הבעיה היא ההיפוך - לגבר אסור לפנטז שהוא אונס, לאשה מותר לפנטז שהיא נאנסת.
הסיפור הזה מנקודת הראות של נשלט, כפנטזיה שלו, היתה מקבלת תגובות אחרות לחלוטין.
כך גם ההבדלים הכלכליים-מעמדיים בין השולטת לשולט, ההתבוננות בבטחון שלה או בחוסרו, והצרכים המתמלאים בפנטזיה כזו.

זו גם אחת הסיבות שמיהות כותב הפנטזיה אכן משנה, ומאיזו פריזמה הפנטזיה נכתבה.
(כמו שאמרתי, מדובר לדעתי בגבר עם פנטזית נשלטות, אפשר לתקן אותי בקלות אם אני טועה )

ועכשיו לעניין חוסר הבטחון שהעלתה שוטרת - אני לא אוהבת את הטענה הזו. משחקים ביכולות שליטה מבנים בתוכם רצון לשלוט בסיטואציות ובבני אדם. מי שמנסה לשלוט בחיצון לו בהכרח מוטרד מהשליטה העצמית שלו. אני יכולה להסביר את זה באופן לוגי, אך לא באמת נראה לי שיש בכך צורך.

להצביע על חוסר בטחון, או על תליית בטחון בסממנים חיצוניים, (מי אמר שוט, סטרפאון, אזיקים, יופי, וכו') לא אומר הרבה, ותכלס, גם לא מחמיא לרובנו, אם מסתכלים על החוסרים ולא על ההתפתחות והלמידה שלנו במרחב ההתנסויות במערכות יחסים עם בני אדם.

underfoot • 14 בדצמ׳ 2010

הסיפור אכזרי ולכן מעט גברי בנטיותיו. ולמרות המינימליות המעט חשודה של התגובה שלי התכוונתי לחמודה במובן החיובי של המילה שכן ניכר שיש פה אישה שאולי מבינה מה חלק מהגברים פה רוצים, היא לא כופה את עצמה על הסיטואציה של הפאמדום אלא מתיידדת איתה ומתקרבת אליה, כך לפחות ניכר מאיך שהסיפור מסתובב.

יואב 31​(אחר) • 14 בדצמ׳ 2010

אני לא יודע אם זו פנטזיה או לא אבל פשוט אהבתי ווואוו ואוו ועוד פעם וואווו
הטוויסט שהיה פה לא חשבתי על התפנית הזו לרגע על השולטת שמביאה אותך לחוסר אונים מוחלט שבשיא הסשן הגבירה נותנת לך לדבר אם שיא המציאות שאם אתה באמת חסר אונים מוחלט ולא יודע מה לעשות ....

צעיף אדום מדם • 14 בדצמ׳ 2010

הייתי רוצה להכניס עיניין קצת בדיון, ולהסיר מעט את הנכונות פוליטית (:. אני מסתכנת בזה שאגרום להרמות גבה, ואכעיס לא מעט אנשים. קחו את זה ברוח טובה, טוב? אני רוצה להציג את דעתי האמיתית על כמה נושאים שעלו פה, בעיקר לתגובות של בנט, רפאל, ויולי. מעניינת אותי תגובתכם.
אני חושבת שהאקט האחרון, שיחת הטלפון לאישתו, היה הדבר הנכון לעשות, מכל בחינה. הוא החזיר את הסיטואציה ההזויה למציאות. הוא גרם לי הנאה רבה, וגרם לי על הדרך מוסרית לא לפגוע באישתו. הוא ללא ספק עזר לו "להשלט, ולהיות אמיתי יותר עם עצמו" כפי שביקש בצ'ט. ליולי , אני חושבת ששקרים לבנים כמו "לא אעשה במידע שום שימוש ציבורי" (זה לא היה שימוש ציבורי) הם כלי להשרדות בכל דייט עם גבר זר. עשיתי בו פה שימוש "מיוחד". זה הכל.
כנגד זה יולי טענה כי הפרתי קוד ביחסי שליטה, שהם יחסים שמבוססים על אמון רב. זה מה שמקובל, גם אם לא כתוב, היא טענה. בנט טען שסחיטה באיומים זה לא בדס"ם וששליטה נשית חייבת לעמוד תחת אותם כללי המוסר של שליטה גברית. רפאל לא נהנה מהפנטזיה. השולטת מגלה זחיחות ומעצבנת.
ראו, על אף שפרסמתי כאן באתר את הסיפור, אינני מחוייבת כלל לדברים שמקובלים ביחסי שליטה בדסמ"ים. אני מחויבת לחוקי מדינת ישראל, ולהם בלבד. ואף מצפה שאחרים יהיו מחויבים להם.
האקט היחידי שבו עברתי על החוק הישראלי, הוא המשפט "אם אתה לא תדבר, אני אדבר", שעליו ניתן לשפוט אותי על סחיטה באיומים – הכרחתי אותו בסחיטה, לדבר עם אשתו חמש דקות, תוך עיסוי גופו במקל. העונש המירבי על עבירת סחיטה באיומים הוא תשע שנות מאסר בפועל. אולם, בהינתן האקט שביקשתי ממנו לעשות (לדבר עם אשתו), בהינתן הסיטואציה המינית בה נאמר המשפט, וההסכמה למין חריג שהביע המאשים ארבע פעמים לפני האקט, בהנתן האפשרויות שהיה לו בעת האירוע (לנתק את השיחה ולדבר איתי, ללכת, לכעוס, להתנגד) ובתוספת בעיית האמון הקשה של המאשים (המעשה נעשה בעת בגידה באשתו) והעבר ללא רבב שלי, סביב שהמקרה לא יגיע כלל לבית משפט, ושאצא ללא רבב גם ממנו.
מנגד, בנט הציע שעוד בזמן שהקראתי לו את פרטיו, ואפילו לאחר שהבהרתי שאין בכוונתי לסחוט אותו, יש לסטור על פני, להשחית את רכושי, ולגרור אותי בכוח למקום כלשהו (תחנת משטרה, או מקום אחר) בוא נניח לרגע שהצלחתי לברוח (הנחה סבירה לדעתי). תלוי איך סופרים, אבל העונש המרבי המצטבר על תקיפה, ניסיון חטיפה והשחתת רכוש הוא כ-14 שנות מאסר בפועל. אם אהיה קצת נאסטית (והיו בטוחים שאהיה, במקרה כזה) האשמה תכלול גם תקיפה מינית, שגם בלי נסיון החטיפה, העונש המרבי עליה, הקבוע בחוק, הוא 10 שנות מאסר בפועל.
בא לי גם לשבת עם רפאל על קפה ועל ספר החוקים של מדינת ישראל, ולחפש איתו ביחד את הסעיף "זחיחות יתר של אישה", שבעטיו מותר לאדם לפי החוק לתקוף אישה באלימות ולהשחית את רכושה (החליפה די יקרה). אני לא בטוחה שנמצא סעיף כזה.
עכשיו, אולי תבקשו לפטור את דבריי הנ"ל בקלות יחסית - תוכלו להגיד (ואפילו בצדק רב, לדעתי) שהדיון והדיעות האלימות שהושמעו בפורום נאמרו בחופשיות, ובהתייחסות לסיפור פנטזיה פרובוקטיבי, וכך יש לקבל אותם. אולי גם לא תסכימו עם הניתוח המשפטי הנ"ל, או שתתיחסו אליו כאל משחק מלוכלך של עורכת דין קצת מושחתת.
חברים יקרים, זה קל מדי. יש פה גרעין ודילמה אמיתית שאתם חייבים לתת עליו את הדעת: בתוך תוככם אתם חושבים שקוד המוסר הבדס"מי הוא מעל חוקי מדינת ישראל. רגע, רגע. לפני שאתם מזדעקים "מה פתאום! אנחנו סתם אנשים, בסופו של דבר!" שקלו את זה לדקה. אולי התחושה הזאת שלכם בעצם מוצדקת? הרי החוק נכתב על ידי אנשים שלא חשבו על סשנים. השופטים, מכובדים ככל שיהיו, לא מעורים ב"ניואנסים של השליטה", כמוכם, כפי שהגדירה בכוח-המוח. הקוד שלכם, של אמון מקובל, כפי שכתבה יולי, של שפוי-ובהסכמה, עוצב כבר על פני כמה שנים, על גבי הרים של ויכוחים בעד ונגד, והמשפט הישראלי עיוור לחלוטין לניואנסים האלה. אולי באמת עדיף שתהיו כת שבה דין התורה, סליחה האס אס סי, תקף יותר מהחוקים הוונילים?
ואסים באנקדוטה מרושעת מעט. תרשו לי להיות מרושעת קצת? (:
פשוט אני מפליגה למחזות הפנטזיה, ורואה בעיניי רוחי את בית המשפט המשמעתי לבדס"ם, שאליו מובא נשלט נשוי שפרק לאיזה שולטת את הצורה. ובעוד היא שוכבת מגובסת בכל חלקי גופה באיכילוב, כבוד השופט רפאל פוסק "..הנאשם זכה מכל אשמה. רבותי, מדובר פה במקרה קלאסי של זחיחות של שולטת..."

יולי Yuli​(לא בעסק){טדי} • 14 בדצמ׳ 2010

אבל צעיף, זה שמשהו חוקי לא אומר שהוא נאה, וזה שמשהו מוגדר בחוק כחמור יותר לא אומר שהוא בהכרח הבחירה הגרועה.

באשר לרעיון שלך בשורות האחרונות (זה גם הגבס), בדס"מ הוא לא תירוץ לתקיפה ולא ברור לי איפה נאמר משהו אחר. מה שראוי הוא שהרשות המחוקקת תדע להתייחס גם למקרים כאלה, ולא שתהיה פה כת, וסלחי לי על התגובה הרצינית לשאלה צינית.

אני לא לגמרי מבינה מה ניסית להגיד בכל הסיפור הזה. האם את חושבת שמה שעשית זה סבבה?

* תודה על השיתוף והכנות.

irrelevant2 • 14 בדצמ׳ 2010

ואוו אני חייב לציין שאפילו אחרי שאת אמרת שזה סיפור אמיתי אני מתקשה להאמין לזה, רק לקרוא את הסיפור בפעם הראשונה עשה לי צמרמורת אבל לחשוב שהוא קרא באמת... קראתי את הסיפור שוב רק בשביל לנסות להבין אם אולי פיספסתי משהו אבל לא הצלחתי לסיים מרב חלחלה...

אני לא מדבר בתור נציג של קהילת בדס"מ כי בחיים לא הייתי שייך אליה, אני גם כמוך לא חושב שSSC מתאר טוב את עולם הבדס"מ היות ושפוי בטוח ובהסכמה זה הכל בעיני המתבונן ונתונים לאלף ואחת פרשנויות... אני גם לא חושב שאת מחויבת לאיזה שהם כללי שליטה בדס"מים לא כתובים שאני בעצמי לא יודע על קיומם.

מצד שני אני בהחלט חושב ששיחקת באדם שאת לא מכירה ושלא עשה לך שום דבר רע, בלי קשר לנכונות שלו להשתתף במשחק ובלי קשר להשלכות או לתוצאות, אני חושב שזה אומר משהו עלייך ובעיני הוא מאוד לא מחמיא, אולי אני רגיל כל כך לבטוח באנשים שכשאני רואה הפרה כל כך ברורה של אמון בין בני אדם... אפילו לי קשה להישאר שליו . עמך הסליחה .

צעיף אדום מדם • 14 בדצמ׳ 2010

קודם כל, למען ההגינות, לא הכל קרה בדיוק כפי שתואר. השמטתי והוספתי כמה פרטים די חשובים. אבל לצורך העניין, כן, אני חושבת שמה שעשיתי זה סבבה לגמרי.
נתתי לו הזהרה בקשר לאמינות שלי בעצם הבעיטה. נתתי לו הזהרה נוספת בנקיבת המחיר המאוד גבוה.
ובעיקר, לאחר האקט לא השארתי אותו סתם ככה עלוב, שכן לא התכוונתי באמת לפגוע בו, ונתתי לו פתח להזדככות והבנה שהעולם לא באמת כועס עליו, כשהוריתי לו ללקק לי את המגפיים. ככה שגם אני נהניתי וכולם יצאו בסדר.