צעיף אדום מדם
|
לפני 13 שנים •
15 בדצמ׳ 2010
מסירת כל רכושו
שלום לכולם,
במסגרת חיפושיי (ראו את הבלוג) אני אתכוון שהעבדים שלי ימסרו לי את כל רכושם, ויישארו חסרי כל. זהו אמצעי (הכרחי כנראה כרגע), ולא מטרה. זהו אחד האמצעים לכך שלא יהיו לעבד זכויות יחסית אליי, או מוקדי כוח שיוכל לנצל אותם למשחקים מיותרים. אין שום סיכוי שאנצל אותו. אעשה שימוש בכספו לעיתים, כרצוני, לחינוך ולימוד. זוהי לא הודעת פרסומת (אל תקפצו ותגידו "אני!" בבקשה) אלא שאלה עקרונית, בעיקר לשולטות ולנשלטים, אבל גם לצד השני. האם מישהו/מישהי חווה את זה, ויודע/ת איך זה עובד, עבדות כספית אמיתית, בימינו? מה הבעיות הנפשיות ואפילו הבירוקרטיות הכרוכות באמצעי כזה? ומי שלא חווה או חוותה, האם הייתם רוצים לעשות משהו כזה? וגם אם לא, ממה אתם הכי חוששים? בקיצור, תודה (: צעיף. |
|
|
Bent
|
לפני 13 שנים •
15 בדצמ׳ 2010
צעיף,
אני מניח שאם לא היית קיימת היינו צריכים להמציא אותך, אולי זה הפוך. -------------------------- הקו בין משעשע למציאות עובר (איפה?) |
|
|
Mephisto(שולט)
|
לפני 13 שנים •
15 בדצמ׳ 2010
הנה רעיון מהפכני שגם ימנע את זה שתצטיירי כעלוקה.
תמצאי לך עבד תפרן וחסר רכוש ותדאגי לכל צרכיו. יחסוך לך גם הרבה בירוקרטיה. |
|
|
| underfoot |
לפני 13 שנים •
15 בדצמ׳ 2010
למסור את כל רכושי זה יהיה מחיר די כבד בשביל להשיג ריגוש מיני. המשחק בפנטזיות שליטה הוא נגיעה בגבולות השפיות, להעביר את המימד הבלתי שפוי של הפנטזיה לחיים עצמם זה ללכת די רחוק וגם די עקום מבחינתי ומבטא נטיה חמורה להרס עצמי. ומי שמעודד אדם להרוס את עצמו וגם ניזון מזה הוא טיפוס די בעייתי מבחינתי שמעורר הרבה שאלות על טיבו ותהיות על יכולותיו להיות אנושי.
|
|
|
Brave Dwarf
|
לפני 13 שנים •
15 בדצמ׳ 2010
לו הייתי פוגש פנים מול פנים בנשלטת שהרכוש שלה מהווה עבורה "מוקדי כוח" אותם היא מנצלת "למשחקים מיותרים", הייתי מוסיף לה רכוש בשווי הרכוש הקיים ומעיף אותה לקיבני פני מהחיים שלי. רק זה חסר לי, לשלוט במישהו/י ע"י זה שאני נוטל את כל רכושו/ה. לא יותר כיף כשנכנעים לך מרצון ולא מחוסר ברירה?
|
|
|
תם רז
|
לפני 13 שנים •
15 בדצמ׳ 2010
וואו צעיף.
אני חייב להודות שאת מצליחה להפתיע וגם לעורר הרבה מחשבה עם כל דבר שאת מעלה. חשבתי שאין לי כמעט גבולות שאני יודע עליהם - אבל את מגלה לי שיש.. הגבול הזה הוא זכות הבחירה. עד עתה לא התייחסתי אליו כמו גבול אלא כמובן מאליו. יכול להיות שכשהייתי צעיר יותר ופחות מפוכח הייתי יכול למצוא איזה קסם באיבוד שליטה טוטלי כזה, אבל היום זה לא מושך אותי. אפילו לא קצת. וזאת למרות שאני כן מסוגל לראות את עצמי במצבים בהם החיים שלי, מילולית, תלויים בשולטת (וגם הייתי שם) מה שגורם לי (לא בציניות) להבין ולהודות שאני לא באמת רוצה להיות תלוי לחלוטין במישהי, בשום מצב, ואני צריך שתהייה איזה מסגרת חיצונית שבה אני אחראי על עצמי. מה זה אומר עליי? אולי שאני לא כזה נשלט טוטלי כמו שראיתי את עצמי. את הכינוי שלך אני דווקא אוהב.. |
|
|
irrelevant2
|
לפני 13 שנים •
15 בדצמ׳ 2010
בחיי שנראה לי שיש לך בעיה קשה להאמין באנשים, ואמון הוא אחד הדברים החשובים ביותר בקשר בעיניי. נראה לי שיותר כדאי לך להאמין במישהו באמת בגלל מי שהוא, יש מספיק אנשים שלא יעשו איתך "משחקים מיותרים" גם בלי דרישות הזויות שמביעות חוסר אמון מוחלט באנשים מסבבך.
זאת לפחות דעתי הצנועה  .
|
|
|
Aציבעוני(אחר)
|
לפני 13 שנים •
16 בדצמ׳ 2010
חברים
תיתמדדו
הפנטזיה ניגמרה הסרט היתחיל |
|
|
| מלכתך לנצח(שולטת) |
לפני 13 שנים •
16 בדצמ׳ 2010
לא חוויתי דבר כזה
אבל זה גם מה שאני דורשת מעבד שכל רכושו יהיה שייך לי
למרות שאני לא רוצה להשתמש ברכושו ואין לי צורך רק בשביל לדעת שהוא מתמסר לגמרי והוא ממש מוכן לתת הכל |
|
|
| קייסי |
לפני 13 שנים •
16 בדצמ׳ 2010
כרגיל, פרובוקטיבית ומרתקת. אני מרגישה כצופה מן הצד במסעך הפנימי בעולם השליטה וסקרנית לקרוא כיצד יתפתח ויוכרע.
אצלי זה בדיוק הפוך. לא הייתי רוצה להשאיר את עבדי חסר ישע או נטול זכות בחירה. זו אחת הסיבות לכך שלעולם לא הייתי מפשיטה אותו מנכסיו החומריים (סיבה אחרת, למשל, היא שאחיזה במשאבים משלך כמו עוצמה נפשית, אינטלקט, מראה, התנהלות, נסיון חיים ואפילו כסף כמו בשרשור הראשון שפתחת - ושליטה באמצעותם - נראית לי מדליקה בהרבה משימוש כלשהו במשאביו המזדמנים). מאותה סיבה (ראשונה) בדיוק אני פחות מחבבת קשירות, אלא אם מדובר על קשירה מטעמים אסתטיים. אני אוהבת את ההשפלה הקטנה הנוספת שסופג הנשלט שלי, כשהוא מגלה שאינו יכול להיאחז בכפיתתו כצידוק לכך שהוא עדיין שם וסופג את כל מה שאני בוחרת לעולל לו. משפילה או כואבת ככל שתהיה האינטראקציה ביננו מבחינתו, הוא לא יכול להמלט מהעובדה שהוא בוחר להיות שם, מתחתיי. זה אחד הדברים שהכי מדליקים אותי, התהליך הזה שבו אדם מבכר, מתוך בחירה חופשית בכל רגע נתון, להתמסר לי ולהשאר מסור לי בכל מאודו. כשהוא אינו מרותק פיזית או כלכלית, עירום ועריה, הוא מבין שהוא אינו מאולץ להשאר מטעם כזה או אחר, למעט השפעתי המכשפת. לולא האמנתי בה, לא הייתי מגורה משליטה. |
|
|