סשן עתידי

צעיף אדום מדם • 23 בדצמ׳ 2010

טוב, לפעמים יבוא לי לחקור לו את הגוף ולפעמים לא. לא לקחת את הנקודה הזאת כלכך טוטלי..

גם אל תשכחי שהסיטואציה שתיארתי הייתה מוטה, כדי לעצבן אותו קצת, ואפילו לצאת קצת לא בסדר, ליצור ריב קטן, שבו ייכנס לביטוי העובדה שהוא ירצה להיות טוב אליי, אם הוא רוצה לראות כדורגל. גם אח"כ יצאתי קצת נוירוטית כשאיבדתי סבלנות מהניקיון שלו - רציתי להדגיש בזה שזה גם יקרה, כי אני לא תמיד מושלמת ונורא סקסית, אבל תמיד תמיד מקסימה וצודקת (:

פשוט אנדרפוט שלל את זה ואמר כזה: זה לא בשבילי, אני מזוכיסט, שכחת את זה לגמרי. ורציתי להבין אותו (עדיין רוצה).

אני לא חושבת שלעבד מותר בכלל להתעצבן

מלכתך לנצח​(שולטת) • 23 בדצמ׳ 2010

אפילו לא לחשוב על זה בראש
בכל מקרה העבד הזה צריך הצלפות אפילו שהוא דימיוני בינתיים

underfoot • 23 בדצמ׳ 2010

הלו צעיף,

להבין אותי במהות זה לא כל כך פשוט בימים אלו מכיוון שאני מפרק את המהות הזאת לגורמים ומרכיב מחדש כל הזמן מתוך רצון להבין אותה. יש מזוכיזם אותו אני מתעב משום שהוא מבטא מבחינתי נטיה מסוכנת להרס עצמי. אדם שמסוכן לסביבה זוכה מיד לייחס - עזרה או גינוי, אבל אדם שמסוכן לעצמו נהנה מאדישות מפוהקת, כאילו שמדובר בהעדפה אישית או טעם. אבל יש מזוכיזם, העמוק והטוטאלי, שהוא כפייתי ושהוא בעיני מחלת נפש שהורסת את האדם ואת סיכויי החיים שלו, ובטח שאת הסיכוי למערכת יחסים ארוכה ומשמעותית.

הסיפורים שלך הם החתיכה החסרה של אותו מזוכיסט חסר תקנה שמוכן להרוס את עצמו בעבור חופן ריגושים. לדרוך על מישהו ולראות מה מכאיב לו, לגרות אותו - אין שום רע בזה, אבל כמובן שזה לא מה שעולה מהמילים שלך ובעיקר ממה שכתוב בין השורות.

אני לא מאשים אותך בניצול או בהתעללות, נהפוך הוא - אלו הם המזוכיסטים שאחראיים באופן מלא למצבם ולהסכמתם הלהוטה להיות חלק ממסגרת שתהרוס אותם - את בסך הכל משתפת פעולה איתם, מספקת להם את הסחורה. המזוכיסט אינו משתוקק לגרביון וגם לא לנעל, אבל זה לא אומר שהוא מפתח קשר אמיתי עם האישה, מה שהוא צריך זה שמישהו יעזור לו להתעלל בעצמו ולשנוא את עצמו, אם תרצי - שיעזור לו להתאבד. הגירוי לו מגיע מהנשיות שלך, הנשיות היא סוכן להעברת תחושות - השפלה, החפצה, זלזול, העלבה, הכפשה - אפילו הכאב אינו השחקן הראשי כאן, באותו מזוכיזם שעליו אני מדבר, המכות והדריכות מספקות כאב פיזי שמשמש להקהיית כאבי הלב.

תראי, אני לא יכול ללמד אותך כלום על פאמדום, רק על עצמי ידעתי לדבר. אני חולם על זוגיות של אהבה ונחמדות וטוהר מידות, אני יודע שאנשים בפרק ב' הם קצת פחות נאביים והרבה יותר מעשיים, אני בטוח שתמצאי לך קורבנות אינספור פה באתר לנסיונות וניסויים וריגושים שונים שילמדו אותך שיעור או שניים על פאמדום מזוכיזם ובעיקר על הפכפכותו של הטבע האנושי.

מרי כריסטמס

יולי Yuli​(לא בעסק){טדי} • 23 בדצמ׳ 2010

אני לא מבינה איפה הבעיה.

המלט • 23 בדצמ׳ 2010

ארבע דקות ושלושים ושלוש שניות, למען הדיוק. יש יצירה כזו של john cage עם תזמורת שלמה וקהל
וכלום לא קורה. צליל לא נשמע, אף תו לא מולחן. אם אפשר לענות כך קהל שלם, מזוכיסטים על אחת כמה וכמה..

Bent • 23 בדצמ׳ 2010

ואפשר להקצין ולתת מוסיקה אבל :

http://www.youtube.com/watch?v=Zr0KkzbbqPI

בחסות לו ריד

צעיף אדום מדם • 24 בדצמ׳ 2010

הלו אנדרפוט
כתבת שהכתיבה שלי מתכתבת עם המזוכיזם הגברי, והיא "החתיכה החסרה שלו", ושהמיניות של המזוכיסט שוללת ממנו את היכולת לקיים קשר אמיתי עם האישה וזוגיות. "מה שהוא צריך זה שמישהו יעזור לו להתעלל בעצמו ולשנוא את עצמו, אם תרצי - שיעזור לו להתאבד." אמנם שהדגשת שהאשמה היא לא בי ובסיפורים שלי, אלא במזוכיסט עצמו. אבל הצגת אותם ברוח הדברים כשותפים לדבר עבירה בעקיפין.
ואני כלל לא חושבת שזוהי עבירה, המזוכיזם הגברי. אני נזהרת מאוד מלדבר עליך. אני לא מכירה. אבל אני מרגישה שאתה מחמיר מדי עם עצמך ועם המיניות הזו, שאין בה כל רע, ועושה זאת על סמך אהבה נכזבת, שתמיד (גם אצל ונילים מושבעים) יש לה נטייה לגרום להתבוננות פנימה ולבקורת עצמית מוגזמת מאוד. אתה עצמך אומר שאתה כמה לזוגיות ואהבה. פשוט שכח את עצמך ולך על זה.

שנית, לגבי הסיפורון שבשרשור הזה. אני לא מבטיחה שכל הסיפורים שלי על שליטה נשית מתכתבים עם המזוכיזם הגברי. זה לא כהתרסה או משהו. אני אפילו לא יודעת מה מתכתב ומה לא. אני פשוט כותבת מה שמעניין אותי ומרגש אותי ביחסים בין אישיים. זה בהחלט נורא מעניין אותי, מה בהם יגרה גברים נשלטים, נשים שולטות, ועוד, ומה לא.
למשל, כמו שיולי כתבה, עיקר השליטה הנשית בסיפור הקצרצר שבתחילת השרשור היה בחלק השני, שהיווה הכנעה של הגבר בתוך הזוגיות. אותי אישית זה ריגש. אני יכולה בתענוג גדול להוסיף עליה ולהקצין אותה, למשל. להפוך אותה לפורנו רך, ולראות האם זה יוצא טוב לטישו, או לא:
...
אני לא אצטרך לדבר הרבה, הוא ילך לחדר, יחכה חמש דקות, ייצא ויגיד שהוא מצטער, ושהוא נבהל שהתחלתי לנקות במקומו, ולא ידע איך להגיב.
אני אשאל אותו אם הוא מבין שהוא דביל, והוא יגיד שכן. אשאל אותו אם לדעתו זה טוב לי, שאני חיה עם דביל. האם זה נעים לי? הוא יגיד שלא. אזכיר לו שזאת לא הפעם הראשונה, וגם לא השנייה. אומר לו בשקט שאינני מוכנה יותר להתנהגות כזאת. הוא יאדים, ואני אפנה את האצבע המורה כלפי מעלה, להרגיע אותו, ולהזכיר לו שיש לו מה להפסיד.
אחכה כמה שניות, ואז אשאל אותו כיצד נגרום לכך שההתנהגות שלו תהיה טובה לי מעכשיו. בוא, אומר לו, נשב ביחד על הספה, ונחשוב על רעיונות.
(עוד אפשרויות בלתי מוגבלות)
...
הוא ימשיך לסיים לנקות. בן זוגי הכנוע, החצי ערום. אני אשכל את רגליי על הספה, ואתבונן בו, מגורה. כוס הקפה כבר מזמן ריקה, אבל כבר לא יהיה לי אכפת כלכך.