ק קו קוק קוקהולד?

ק קו קוק קוקהולד?

בכוח המוח​(שולטת) • 7 בינו׳ 2011

נניח שאתה חוזר הביתה, ומוצא את המכתב הזה שנכתב ע"י זוגתך.
מה זה עושה לך, קריאה של תוכן כזה?
מה זה עושה לך כשאתה חושב שאכן הכל שקר,
מה זה עושה לך כשאתה חושב שאולי זו אמת?
בכל אחד מאיתנו נמצא מה שמתגרה מהרעיון?
זו "נישה" שקשורה בנשלטות?
זה מלחיץ? זה מגרה? זה מפחיד?


והנה המכתב -



"אני כותבת את זה בשבילך, בשבילנו. אני מספרת לך כאן סיפור מבלי לפגוע בזכויות. אני אומרת מראש שכל מה שכתוב כאן אינו אמת, אבל גם אם הוא אמת, הוא מגיע אליך מבלי לפגוע בזכות מזכויותי. לא הייתי מספרת לך את כל זה אם לא הייתי אוהבת אותך כל כך, אתה יודע.



צלצול טלפון. אני מזהה את מספר הטלפון שלו ועונה. הוא שואל מה שלומי, ואני אומרת שמצוין.
הוא שואל מה שלום האהבה שלי, ואני אומרת שהכל בסדר איתה.
הוא שואל אם אני לא זקוקה להשלמות השבוע, ומציין שלא נפגשנו גם שבוע שעבר.
דווקא נפגשנו שבוע שעבר, לארוחת צהרים. אבל הוא לא מתכוון לפגישה מהסוג הזה.
אני אומרת לו שהימים לאחרונה עמוסים מאוד, ולמרות שאני צריכה, אין לי פנאי לזה.

הוא אומר: אנחנו נפגשים היום, יש לי הפתעה בשבילך.
אני אומרת: היום יום חמישי, זה היום שלו.
הוא אומר: תדחי את הפגישה איתו, תגידי שאת עייפה. תמצאי תירוץ. יש לי משהו מיוחד. משהו שלא תשכחי הרבה זמן.
אני אומרת לו שאני אבדוק מה אני יכולה לעשות, ואנחנו כבר קובעים לחצות. הוא מזהיר אותי לא לאחר, כי צריך לקבוע גם עם אחרים. המשפט הלאקוני הזה גורם לי לתחושה נעימה בבטן...

כשאני מדברת איתך מאוחר יותר, יש לי תחושה לא נעימה כזו. מילא הפעמים האחרות כשזה לא בזמן שלנו, אבל היום זו בחירה בין שתי אפשרויות, כשאחת מהן זה אתה.

זה לא שלא בא לי לפגוש בך, אבל האמת היא שבא לי ריגוש נטו, ריגוש פשוט כזה. משהו שלא קשור במערכות סבוכות כל כך. בא לי להיות נקבה. אני לא מבינה הרבה באהבה, אני כן מבינה בגברים ובחשק.

אני אומרת לך שאני עייפה, ודוחה אפשרויות להגיע אליך בכל זאת, רק לישון יחד. אני מרגיעה את המצפון שלי בזה שממילא אתה מקבל מה שאתה צריך ממני, ולא באמת נגרם נזק כלשהו. אתה שוב מתקשר, ואני קוטעת את השיחה כשהטונים עולים. אני מתבוננת בשעון, אני צריכה כבר להכנס להתקלח, ממילא הלק כבר יבש.

כשאנחנו מסיימים את השיחה יש לי מן תחושת צביטה כזו בלב, בגללך. מצד שני יש לי צרכים נוספים, כל מיני. אי אפשר להשאיר אותם רעבים. אני מספיק אחראית כדי לדעת איך ועם מי לעשות את זה. איך לאכול בחוץ בלי לחזור עם הרעלת קיבה הביתה, אלא להיפך, רגועה יותר ואוהבת יותר.

המקלחת הפעם זריזה, בשיא המהירות, והיא כוללת חוקן. הצורך הזה באנאלי, באינוס שבו, בתחושה הזו של עליונות זכרית על הנקביות שלי, זה כל כך חזק. זה לא נורא שביננו אין את זה, שאתה לא יכול לספק את החלק הזה בשבילי. לא כל אחד מאיתנו צריך לספק לשני הכל. אני משננת את המשפט הזה כשאני מייבשת את השיער בקפידה..

הוא מתקשר בחצות ועשר דקות, ואני יורדת למטה. הוא נראה כל כך שונה ממך, אבל מגרה באופן אחר. הוא מחייך כשאני נכנסת, ומעביר יד אל בין הרגליים שלי. עכשיו כבר חורף, אבל בפעמים קודמות, זו שמלה ללא תחתונים שמאפשרת בדיקות עומק. הוא נוהג כשהיד שלו מלטפת אותי. מרגיע אותי פתאום שיש אנשים שמגע הוא משהו שטבעי להם, קצת כמו חיות. הכל כאן פשוט, כל כך פשוט. אני הופכת להיות רעבה מאוד.

אני יודעת שבשבילו אני ריגוש נטו, ממש כמו שהוא בשבילי. אני יודעת שיש ביננו הבנה, תקשורת מינית לא רעה. אני יודעת שהוא לא חס עלי כמוך, ושככה זה צריך להיות. אני תמיד מנסה לזכור את זה, לשנן את זה, שמה שיש ביננו אסור לו שיפגע מגודל הצרכים האיומים שלי, ושאתה יודע ומסכים לכך בהסכמות השקטות שלנו.

אני מאוד רטובה כשאנחנו נכנסים לחדר. הוא מבקש שאתפשט. הוא מצמיד אותי לקיר כשהשיער שלי מאוגרף ביד שלו, וסוטר לי ביד השניה בקצב כמעט קבוע. אני מנסה להזכיר לו שבפעם הקודמת נאלצתי להסתובב 3 ימים עם כמויות מייק-אפ, ושיזהר מלעשות לי שטפי דם גם הפעם. אני זוכה בסטירות נוספות כואבות יותר.

עכשיו הוא זורק אותי למיטה, ומוציא את הזין שלו מהמכנסיים. העיניים שלי דומעות, אבל הזין שלו מחליק אל עומק הגרון. הוא מתחיל לזוז בתוכי, יד אחת אוספת את השיער מהפנים, יד אחרת שלו על הצואר. אני מנסה לעצור את הבחילה שעולה בי. זה לא ממש מצליח, אני מנסה להתנגד, הבחילה מטפסת, הריר נוזל לי מצידי הפה, העיניים שלי דומעות.. הוא יוצא בשניה האחרונה.

משתלטת עלי תחושת אופוריה כשהוא משתחל החוצה מנעליו ובגדיו ושוכב לידי במיטה. הוא נושך אותי, כשהאצבעות שלו דופקות אותי. הוא הופך אותי על 4, והידיים הגדולות שלו מתחילות לסמן סימנים אדומים גדולים. חזק וברוטאלי הוא. חזק וברוטאלי ומלגלג הוא, על כך שאני תמיד חוזרת בסוף לקבל. נכון XXX? לו את מספרת עד כמה הוא נהדר ועד כמה את אוהבת אותו, כי זה מה שהוא צריך, אבל כאן את באה לקבל את מה שאסור שהוא ידע שאת צריכה.. אני יודעת שזה נכון. שזה סוג של איזון וצדק.

כשאני אומרת לו שהוא לא מבין כלום, הוא פשוט מתחיל לחדור לי אל התחת. אני מזיעה מכאב, מנסה לברוח. הוא מעביר יד אל מתחת לצואר שלי, חונק אותי קלות ולא מאפשר לי לזוז. הכאב האיום מתחיל להתעמעם מול הריגוש הגואה שבכניעה. נדמה לי שאני צועקת שם, או בוכה שם. או צוחקת. או הכל יחד. טוב לי. פשוט טוב לי.

צלצול טלפון מפסיק הכל, הוא מנתב מישהו לחדר שלנו. הוא מצייד אותו במספר חדר. הוא מבקש ממני לא לדבר מילה, ואני מהנהנת. מגרה אותי פתאום התנועה האיטית והמדויקת שבה הוא מעביר את היד על הזין שלו. כשנשמעות דפיקות בדלת אני קצת קהה. אני זוכרת שחשבתי לעצמי שאיך זה יכול להיות, ושתמיד במציאות הדברים אחרת.

נכנסים לחדר שניים. אחד כהה יותר, נמוך מהשני, אבל רחב, צעיר ושרירי ממנו (שיקרא להלן – הערס). השני בהיר וגבוה, נאה יותר, אבל עדין יותר (שיקרא להלן – החננה). אחרי סקירה של דקה שאל הערס: זו ההיא שנתת לנו לקרוא מה שהיא כתבה, אתה בטוח? אמרת שהיא XXX משהו?
הנתונים אושרו. השניים, כך התברר, מילאו את התנאי בעסקה, והעבירו 150 ₪ כל אחד בעבורה.

פתאום היה לי חשק לבכות. הסיטואציה הפכה מעיקה לי, כששניהם התחילו לגעת בי יחד.
ניסיתי להתנגד, כשהרגשתי את הלסת שלי נסדקת כמעט מסטירה. הריגוש חזר בשניה כשהנחתתי אני סטירה לערס החצוף. ההתגוששות הסתיימה כשהידיים שלי מעל הראש, אחוזות ביד אחת, כשהיד השניה משחררת את הזין שהחליק אל תוך הרטיבות. אמרתי משהו על קונדום, אבל מהר מאוד שכחתי מזה. היה לו מבט משועשע כזה כשהוא התחיל לראות איך אני מגיבה לזין שלו. הוא לא היה ארוך במיוחד, נדמה לי, אבל הוא היה עבה ממש.. כיוונתי אותו באופן מדויק עד ההתערפלות הראשונה של הגמירה, ומשם זה פשוט נכנסתי לטירוף הרגיל. המיטה הפכה רטובה כולה, משתן או השפרצות. או מה שזה לא יהיה.

אחר כך כבר זכרתי פחות. אני זוכרת שהוצלפתי, שהם צחקו שם. אני לא ממש נכחתי. אני זוכרת שנחדרתי חדירה כפולה. אני חושבת שהחננה רק ליטף אותי כשהאחרים חדרו אלי. נדמה לי שהסיטואציה גרמה לו לאימפוטנציה זמנית. אני כן זוכרת שהם גמרו עלי, אני כן זוכרת שהחננה ירד לי, אבל לא יכולתי להזיז אצבע. לא באמת נכחתי שם.

הם הדליקו סיגריה, הייתי כולי מרוחה בזרע וכבר באפיסת כוחות כשהחצוף הצעיר שאל: אז מי זה בן הזוג הזה שלה, זה שהיא מספרת שהיא אוהבת, והאם הוא יודע מה אפשר להוציא ממנה.. גברים הם יהירים וזחוחים כל כך במצבים כאלה. פתאום התגעגעתי אליך כל כך.

בשעה 3 ומשהו כבר היינו בדרך חזרה. הישבן כבר התקרר חזרה והתחיל שוב לכאוב. זה כאב נעים כזה, של תחושה שאתה חש בכל תזוזה, דבר שבדר"כ אתה לא שם לב אליו.. הוא שאל אותי איך תגיב אם תדע מה אני עושה מתחת לאף שלו. אמרתי לו שזה לא עניינו, וחטפתי סטירה אחרונה, שכבר לא היתה מגרה, סתם מעצבנת.

הוא אמר: זה היה ענק, חבל שאת לא יכולה לספר לו על זה.
אני אמרתי: אני אולי יכולה. אני יכולה לכתוב לו את זה.
הוא אמר: אם הוא מכיר אותך חצי ממה שאת מתארת, הוא ידע שזה נכון.
אני אמרתי: תסמוך עלי. הוא לא ידע. דווקא בא לי לשתף אותו בזה.
הוא: את לוקחת סיכון, את יודעת.
אני: לא נורא, תמיד אני אוכל לנסות להסתפק בך.
הוא: ככה או ככה את חוזרת על 4 לבקש עוד.


חזרתי לחפש אותך במסנג'ר. אני לא זוכרת מה כתבתי לך. אני זוכרת שאהבתי אותך כל כך בדרכי. אבל לא ענית, ועליתי לישון.

אני יודעת שאתה מבין את זה. מבין הכל. יודע שאני עושה את זה בשבילנו.
אני יודעת שאתה לא רוצה שאני אשמור את זה בבטן, שאתה רוצה להיות בשבילי כדי לפרוק את זה.
כן, כמובן בגבולות מה שנכתב בתחילת המכתב. אם אתה לא זוכר, עיין שוב.

אתה אוהב אותי?"

שאפו

יעלי המלכה​(שולטת) • 8 בינו׳ 2011

נהתי לקרוא

אלכסנדרה​(שולטת)​{סיסי גאה} • 8 בינו׳ 2011

נהדר.

סוטה​(נשלט) • 8 בינו׳ 2011

זה הרעיון שצד את עיני. מנקודת מבטי האנליטית יחסית (והנובעת אולי מניסיון מועט מאד ביחסי שליטה), הטיעון הפונקציונאלי הוא טיעון טוב. מצד שני, ההדדיות שעולה מהמשפט השלישי שלמעלה, מחזקת בעיני את הנקודה שזה רק טיעון, אובייקטיבי, מופנה כלפי השופט מבחוץ. כי הרי מהטקסט עולה שאת כן זו שספקת לו את כל הצרכים. אני חושב שיכולת לשכנע את עצמך יותר אם היית כותבת במקום: אתה לא צריך לספק לי הכל. ואולי אז היה פוחת הצורך בשינון.

ובאופן כללי, מאד אהבתי, מעורר מחשבות.

בכוח המוח​(שולטת) • 8 בינו׳ 2011

(:

למה לנתח ניתוחים אנליטים, ולבחון טיעונים פונקציונלים (לכאורה) כשהכל ממילא ספקולציות. הוא לא קיים, היא לא קיימת, הם לא קיימים. תראה את זה כתרגיל כתיבה שמאפשר לך עצמך לחוש.
והנה אני מפנה אותך לשאלות שהעליתי בתחילת הפוסט בקשר ל"מכתב":

נניח שאתה חוזר הביתה, ומוצא את המכתב הזה שנכתב ע"י זוגתך.
מה זה עושה לך, קריאה של תוכן כזה?
מה זה עושה לך כשאתה חושב שאכן הכל שקר,
מה זה עושה לך כשאתה חושב שאולי זו אמת?
בכל אחד מאיתנו נמצא מה שמתגרה מהרעיון?
זו "נישה" שקשורה בנשלטות?
זה מלחיץ? זה מגרה? זה מפחיד?

צעיף אדום מדם • 8 בינו׳ 2011

(חסרות שלוש אותיות _מ_לדת: הטור _וף _ימל ו_ית)

הכתי_ה נהדרת. אני מ_נאה _טירוף. מפחיד, ארוטי, ומע_יר את הנ_ודה מאוד _מדוי_.

"נניח שאתה חוזר הביתה, ומוצא את המכתב הזה שנכתב ע"י זוגתך.
מה זה עושה לך, קריאה של תוכן כזה? "

אם הוא לא מת_רש _אותו הר_ע, הוא לא אנושי, או שזה עושה לו את זה _טירוף (כ-1% מהאוכלוסיה, אני מעריכה).

מה זה עושה לך כשאתה חושב שאכן הכל שקר,
מה זה עושה לך כשאתה חושב שאולי זו אמת?

כמה זה _אמת משנה האם זה ש_ר או אמת? אלה הרצונות שלה, והיא מ_הירה שהם לא ישתנו. נכון?

בכל אחד מאיתנו נמצא מה שמתגרה מהרעיון?
לא. ממש לא. לא אותי ולא את היוצר שלי.

זו "נישה" שקשורה בנשלטות?
*זאת* השאלה הכי מעניינת. האם נשלטים מת_רים מהסיטואציה המיילדומית הזאת, כאשר היא _שורה להשפלה שלהם (והיא נו_עת מהרצון של האשה שלהם, ששולטת _סיטואציה הכללית)? אני מנחשת שלא. כי המיניות שלהם שואפת שהאשה תשלוט _מיניות. יעניין אותי לשמוע דיעה אחרת, מנשלטים.

בכוח המוח​(שולטת) • 8 בינו׳ 2011

לא לא.
מי אמר שאלה הרצונות שלה? זה הרצונות שלה לצורך יצירת הבועה, אבל מי אמר שהיא בכלל צריכה את זה ב"מציאות"?
אולי היא פשוט מוכשרת ולכן מכוננת סיטואציה באופן כל כך "אמיתי" רק כדי שהתחושה שלו תהיה אמיתית? כדי לבחון מה זה עושה לו?
אולי היא רוצה דווקא בתחושות שלו ולא בתחושות הבוכנה שהיא מקבלת בזיון הכתוב?


בסופו של דבר השאלה אינה: מה היית עושה אם אשתך היתה שוכבת עם גבר/ים אחר/ים.
בשביל זה לא צריך את הפוסט הזה.

יעלי המלכה​(שולטת) • 8 בינו׳ 2011

כוח המוח את מושלמת בחשיבתך .
ומיותר לנתח הכל המכתב כתוב יפה ותענוג לקרוא והתחושה היחידה
מי שכתב מציין כמה מושלם הוא מרגיש והקורא יהיה גאה שזכה בכל זה
ויאיר את עינייו שמיותר לחפש משהו אחר .
זה מה הבנתי והרגשתי אישית .

שמעון התרסי • 8 בינו׳ 2011

אני לא הייתי מוכן למערכת יחסים כזאת.

אם היא אוהבת שפעם בשבוע מזיינים אותה חזק ובאלימות

אני אזיין אותה פעם בשבוע חזק ובאלימות.

בכוח המוח​(שולטת) • 8 בינו׳ 2011

לא הבנתי.
אתה לא מוכן להכנס למערכת יחסים עם מישהי שיודעת לכתוב?

לא אמרנו שהיא אוהבת חזק ובאלימות. בעצם אין לנו עליה מידע חוץ מאשר המכתב הזה, שהיא מדגישה כי כלום מהנכתב אינו אמת, והיא כותבת אותו למענו.

אבל כן, אולי זה מורכב מדי ככה..