בוקר טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

עבדות

המלט
לפני 13 שנים • 12 בפבר׳ 2011
המלט • 12 בפבר׳ 2011
העולם שמתאר חברי הטוב אנדרפוט הינו דטרמיניסטי מראש ועד כף רגל. מראשו של הנשלט
ועד כף רגלה הענוגה של מלכתו הנחשקת. הכל ידוע מראש, ודווקא בראשו של הצד הנשלט. הכל
צפוי - אך רשות איננה נתונה לצד השולט לעשות בנשלט כבשלו. הנשלט עובר מסך כאן
כשולט-על, כמתכנן-על בלעדי של הוויתו הבדסמית: מתי בדיוק, עם מי בדיוק, איך בדיוק, כמה
ולמה. העבד הוא האדון. ואמנם, כשמסתכלים קצת מסביב ובמיוחד כאשר קוראים מניפסטים
סטייל "אני ואני ואני ואני" של "עבדים" המכריזים על "עבדותם", מבינים שיש דברים בגו. אנדרפוט
בתוך עמו הוא יושב, עם הנכנס מחירות לעבדות בלב חפץ ונפש מתרוננת.

אבל אומרים לנו שיש סקס אחר. יש מציאות אחרת. יש מציאות אינדטרמיניסטית. שום דבר לא
ידוע, בטח לא מראש, בטח שבטח לא בראשו של הנשלט. דבר אינו צפוי - ורשות לשולט ניתנה
להכתיב את סדר הימים והלילות, פשוטו כמשמעו. כשאני לעצמי, אני כמה לאי הוודאות הזו. מרגש
אותי להיות על קצות האצבעות במתח של ציפייה לבאות. כן, אני מאד ספציפי במה אני מלקק ומה
ומתי דוחפים לי לתחת. אבל קסמה של אי הוודאות לא פחות מגניב. המציאות בה איני יודע מתי,
איני יודע איך ומה ולמה - מרגשת לא פחות משליטה מלאה בכל הפרטים הטכניים של גובה העקב
ועד היכן מגיע המגף.

והאמת כדרכה, מורכבת אף יותר.
nobady נשלט
לפני 13 שנים • 12 בפבר׳ 2011

תגובה

nobady נשלט • 12 בפבר׳ 2011
קראתי את תגובות החברות והחברים על הנושא שהעלתי עבדות.
לכל אחד יש את הצרכים שלו, אלה שבשבילם עולם השליטה היא רק פנטזיה ואחרים שבעבורם זו דרך חיים, נתקלתי במשך חיי בגברים המשדרים שובניזם בין החבר'ה אך בביתם הם שפוטים של האשה וזו דרך חייהם.
אצלי זו דרך חיים שאותה אני רואה כיעוד והפנטזיה היחידה שיש לי בנושא וברור לי שלא תתגשם היא לא אחרת מאשר לחיות במקום שבו הנשים שולטות ובעלות הזכויות היחידות במדינה בעוד הזכרים נמכרים לעבדות ונתונים לחסדיהן לטוב ולרע.
את גבירתי הכרתי לפני שנים והיינו לא יותר ממכרים מיודדים עד שנקרתי על דרכה במקרה בשלב גרושיה והפכנו לחברים קרובים.
מעולם לא עלה בדעתי שביום מן הימים אהפוך לעבדה ומשרתה עד לשיחת נפש אקראית בה סיפרה לי על תכונתה הבעיתית לדעתה והצורך שלה לשלוט ולנהל לאחרים את החיים, כשסיפרתי לה על רצוני להיות עבד לאשה נדהמה בתחילה ולאחר מכן החליטה לנסות.
אני מאושר בהחלטתה ועד לרגע זה שנינו שמחים על ההזדמנות שנפלה בחלקנו, גבירתי אינה סדיסטית היא אשה שולטת, אין לי כלל צורך במילת בטחון ועבדותי יכולה להסתיים רק ואם גבירתי תחליט לזרוק אותי, אני מצידי עושה הכל כדי לעמוד בציפיותי לשביעות רצונה ומקווה שלא יגמר לעולם.
underfoot
לפני 13 שנים • 13 בפבר׳ 2011
underfoot • 13 בפבר׳ 2011
המלט חברי, אני אכן מתאר מציאות דטרמיניסטית שבה כביכול אין שום מקום ליצירתיות, דיאלוג דו-צדדי, דינמיקה והפתעות. אבל המציאות הזאת היא עצם המשחק, התנאים המוקדמים שלו, המהות הפנימית שלו.
בתוך המשחק מתנהל עולם בזעיר אנפין, עולם שלם של ריגושים הפתעות ואפילו אינטימיות, שהיא מטבעה אינדטרמניסטית שכן היא חמקמקה ודואלית, אבל זהו עולם בתוך עולם, הרבה סיפורים בתוך סיפור מסגרת אחד שהוא אותו ריגוש ילדותי, האדרנלין שנשאב לתוך מערכת הדם מופק בצורות שונות וחדשניות אבל הוא זורם באותה תעלה פרה-היסטורית ולכן כפוף לחלוטין לחוקים הפרימיטיביים והידועים מראש.

זוהי לא תלונה או האשמה בהונאה אלא פשוט איך שהסיפור הזה מספר את עצמו מתוכי, יש לי כל כך הרבה שנים על הכביש הבינעירוני הארוך והבודד הזה של הסאדו-מאזו ואם יש דבר שהכי בולט לי זה שכמו באטיוד אתה פשוט חוזר על אותם דברים ולא מגיע באמת לשום מקום, אין לטעמי אפשרות להגיע לנחלה ולסיפוק אמיתי בפאמדום. תמיד יתרחש מרדף, התאמצות עילאית להגיע לשיאים חדשים של ריגוש מיני. וזה מה שמסמן את זה כסוג די ילדותי של משחק.
Brave Dwarf
לפני 13 שנים • 13 בפבר׳ 2011
Brave Dwarf • 13 בפבר׳ 2011
המלט כתב/ה:

אבל אומרים לנו שיש סקס אחר. יש מציאות אחרת. יש מציאות אינדטרמיניסטית. שום דבר לא
ידוע, בטח לא מראש, בטח שבטח לא בראשו של הנשלט. דבר אינו צפוי - ורשות לשולט ניתנה
להכתיב את סדר הימים והלילות, פשוטו כמשמעו. כשאני לעצמי, אני כמה לאי הוודאות הזו. מרגש
אותי להיות על קצות האצבעות במתח של ציפייה לבאות. כן, אני מאד ספציפי במה אני מלקק ומה
ומתי דוחפים לי לתחת. אבל קסמה של אי הוודאות לא פחות מגניב. המציאות בה איני יודע מתי,
איני יודע איך ומה ולמה - מרגשת לא פחות משליטה מלאה בכל הפרטים הטכניים של גובה העקב
ועד היכן מגיע המגף.

והאמת כדרכה, מורכבת אף יותר.


בזהירות.
המלט מה ההבדל בין מה שאמרת לבין מה שאמר אנדרפוט? עדיין אתה הוא זה הבונה את התסריט גם אם זה התסריט של זו שמפתיעה אותך. ועדיין, אם היא לא תשתפח ("שפחה") לך די, היינו: לא תדע להפתיע אותך, אתה תלך. כי אתה לא תגיע לסיפוקך.

כל הBDsM הזה מושתת על משחק ולא משנה איך תהפוך אותו. במציאות אנשים שבאמת עושים עם הפרטנרים שלהם לחיים את מה שהם רוצים, ניצבים בבתי משפט, מואשמים ומשלמים מחיר. או דופקים את הראש בקיר ו... ומקווים מחר להיוולד עם צרכים אחרים.

ל- BDsM, כפי שהוא משתקף מהכלוב, ובכלל, קיימת היכולת לגרד את הפצעים ואכן בגירוד יש מעין הקלה, אבל בשורה התחתונה, אין בו ולו גרגר של אמת.

מתנצל.
קייסי
לפני 13 שנים • 13 בפבר׳ 2011
קייסי • 13 בפבר׳ 2011
נכון מאוד, מדובר במשחק. איזו תגלית מפתיעה!

אני מתקשה להאמין שיש כאן מישהו שמאמין באמת ובתמים שחלקנו נולדנו בחצר מלכות, קיסרות או דוכסות אמיתית וכי שומה עליו לשרת אותנו כדי להגן על צווארו מעריפה. מי שסבור שהוא כאן בשל פער מעמדי של ממש, יאה לו המנטרה הנצחית של קוקסינלית ליליאן: "אברבנאל ביתנו".

מדובר במשחק כוחות וצרכים, במסגרתו מה שמעמיד לנשלט (את הזין או המוח) מרטיב לשולטת (כנ"ל). מדובר במשחק מגוון, תיאטרלי ורב גווני בדימויים ובתאוות. אלה שיש להם צורך להיות למטה פוגשים (אם התמזל מזלם) באלו שיש להן צורך להיות למעלה, באופן כזה שסטיותיו האינדיבידואליות של כל צד נופלות בדיוק למקום הנכון כחלקים מעוותים של פזל עקום שמשלימים זה את זה במפתיע.
נכון, יש שם פצעים שכולנו מגרדים (או מלקקים) כל אחד בדרכו הייחודית. גם זו כבר לא תגלית שתשאיר כאן שובל של אנשים המומים.

ככל שהצרכים של כל צד ספציפיים יותר, החיפוש, מטבע הדברים, מורכב ומסובך יותר וההתאמה נדירה יותר, אך לא בלתי אפשרית, כמו שחווה מי שהתנסה בקשרי שליטה ארוכים, מספקים ומשמעותיים.
עבד הופך לפתות שלג ייחודי עבור השולטת שלו רק כשהוא מוכיח את התאמתו לצרכיה לאורך זמן והקשר מתפתח ומעמיק גם לאינטימיות של ממש. כשהיא לומדת את תיפקודיו הפוטנציאלים, מסובבת אותו מצד לצד, מפעילה כפתור כזה או אחר, מאתרת פונקציה מפתיעה ומענגת כזו או אחרת ומגלה שמדובר בצעצוע רב שימושי ויקר ערך, היא לא תטיח אותו בקיר או תזרוק אותו לפח.

אבל כמה פתותי שלג ייחודיים מסתובבים בעולם? אם לא מדובר בצעצוע חלומותיה, כל אחד משני הצדדים, או שניהם, עלולים לאבד ענין.

Brave Dwarf כתב/ה:
[quote
היינו: לא תדע להפתיע אותך, אתה תלך. כי אתה לא תגיע לסיפוקך.


כדברי הגמד, העבד עשוי ללכת כי לא יגיע לסיפוקו, המיני, הרגשי או הפילוסופי או כולם ביחד. וזה יהיה הצעד הנבון מבחינתו. שילך וימצא לו מישהי שסטיותיה מתאימות לשלו.

במקומו ממילא יגיעו עשרה אחרים, שיתחננו לשולטת שתגאל אותם מחיי המדף המשמימים ותבחן את הפונקציות שלהם כצעצוע. מהם תברור השולטת את מי שישעשע אותה במיוחד ותאמץ אותו לעד (או עד שיימאס לה).

טרמינולוגית השולטת=שפחה השגורה בפורום הפאמדום הזה היא לא פחות מטומטמת מהאשליה שמדובר ביחסי מלכה ועבד נרצע מציאותיים. השולטת היא לא שפחה ולא מלכה, והעבד הוא לא רכוש אמיתי וודאי שלא מלך. שניהם משרתים את הגירוי המיני של עצמם. כל השאר זה תפאורה מחרמנת.
מלכתך לנצח​(שולטת)
לפני 13 שנים • 13 בפבר׳ 2011

חשבתי שלא קיימים עבדים כאלה

מלכתך לנצח​(שולטת) • 13 בפבר׳ 2011
ואני היחידה שמאמינה במה שאתה מאמין עבד
פשוט מעורר קנאה
    התגובה האהובה בשרשור
רצסיבי​(נשלט)
לפני 13 שנים • 13 בפבר׳ 2011

Re: עבדות

רצסיבי​(נשלט) • 13 בפבר׳ 2011
nobady נשלט כתב/ה:
עבד הוא מי שמאמין באמת ובתמים בעליונות המין הנשי.


וואלה?
תודה על זה שגילית לי שאני בעצם לא עבד. ואני לתומי חשבתי ההיפך.

(אני לא מאמין בעליונות של אף אחד על אף אחד אחר. גם לא של מובארק, גם לא של המלכה האם. אני אוהב לתת לאחרים להיות עליונים עלי, אבל לא מתוך אמונה שזה מוכתב מהשמיים)

((אנדרפוט + המלט + קייסי => יופי של דיון בחרא של שרשור. אני מסכים עם לא מעט דברים שכתב כל אחד מכם, והאמת בטח, כרגיל, מצויה באמצע))
המלט
לפני 13 שנים • 13 בפבר׳ 2011
המלט • 13 בפבר׳ 2011
אנדרפוט, קייסי – אף אני סבור כי זה משחק, כי אין אפשרות אחרת שמתקבלת על דעתי; ואולי יש סיבה נוספת שאחזור אליה בהמשך. בינתיים, חשוב לציין שאי אפשר להתעלם מאנשים – גם בשרשור זה – המשוכנעים שעבדותם או אדנותם היא הכי לא משחק שיש. יתכן שהסיבה נעוצה בכך שדרושה מודעות פעילה בכדי שאינטראקציה מסויימת תיחווה ע"י הצדדים כמשחק. כשפעוטות יושבים בארגז חול אלה הם רק המבוגרים מסביב שחושבים שהם "משחקים". הם ממש לא משחקים שם בחול. הם מנהלים מערכות יחסים מורכבות ומלאות משמעות בארגז החול. הם בני שנתיים ואלה הם חייהם. הם לא משחקים בשום משחק. ע"פ הבנתי, רק מי שמודע לכך שהוא משחק, באמת משחק. השאר – לא.  
 
אנדרפוט – אתה אומר שהמשחק הוא עולם בזעיר אנפין המתיר מקום לחוסר וודאות, ריגושים והפתעות. מצד שני אתה אומר שעצם המשחק היא מציאות דטרמיניסטית שאת כלליה, פרטיה ודקדוקיה מכתיב הנשלט. אני מניח אם כן שאתה מתכוון לכך שהשלב המקדמי, זה שבא קודם זמנו של המשחק עצמו – הוא הוא השלב הדטרמיניסטי הנוקשה, בו הנשלט יודע בדיוק מה הוא רוצה, איך הוא רוצה את זה, כמה ולמה. אני מסכים איתך שמצב עניינים זה מאפיין נשלטים אחדים. אולי אפילו רבים.  אני מוכן להרחיק לכת ואף לטעון שככל שנשלטים משלבים יותר מילים ששורשן ע.ב.ד. בשיח הבדסמי שלהם, כך הם יותר חרדים למידת שליטתם בעיצוב כללי המשחק בשלב המקדמי. תאבי-שליטה (מכל הכיוונים) אלה ישאו את חרדתם עימם גם לתוך המשחק עצמו. אך טבעי הוא שמי שכל כך טרח בעיצוב כללי המשחק ירצה לראותם יוצאים מן הכח אל הפועל, עד הפסיק האחרון.  "אני כל כך עבד שלך, מלכתי. אני חי בשבילך. אני אמות בשבילך. אם רק תעשי סימן, אלך. עכשיו תזיזי את סוליית הנעל שני סנטימטרים שמאלה כדי שתהיה בדיוק על השפה התחתונה שלי. לא רוצה? שלום"
 
גמד – (בזהירות J ) אתה לא יכול להגיד לי שאני בונה תסריט ובו היא מפתיעה אותי. זאת אומרת, אתה יכול להגיד, אבל המשמעות הנגזרת לא תהיה זו אותה אתה מבקש. תסריט, על פי ההגדרה, הינו הכתבה
של מאורעות ודיבור לקבוצה של דמויות. בתסריט, כל דמות יודעת מראש מה ומתי היא תגיד או תעשה.
זהו תסריט ואין בלתו. בקיצור, למי שכותב את התסריט או קרא אותו לא צפויות בו כל הפתעות. מי שצריך להיות מופתע הוא הצופה שאינו מכיר את התסריט. בעניין זה, סיפר לפני חודשים אחדים מיכאל הנדלזלץ שבהפסקה של ההצגה 'אותלו' פגש חבר ליד המזנון. החבר נראה מותש ושאל אותו "מיכאל, מה יהיה?", והנדלזלץ השיב: 'נראה לי שהוא הורג אותה בסוף'.
 
אתה עוד מוסיף ואומר, גמד, ש-"כל הבדס"מ מושתת על משחק". וממקם אותו כ"גירוד של הקלה...(ש) אין בו ולו גרגר של אמת". לעניות דעתי המרודה, אתה הולך רחוק מדי. מבלי להיכנס לדיון מורכב ומייגע על מהות האמת, האמת שלך, האמת שלי וכו – הרשה לי רק להעיר בפשטות שאם זה הולך כמו ברווז, מגעגע כמו ברווז, ונראה כמו ברווז – אז זה כנראה ברווז. באמת ברווז. ברווז אמיתי. הכי אמיתי שיש. וזה לא משנה שהברווז משוכנע בכך שהוא רק עושה את עצמו ברווז, או שהוא סגור על זה שהוא משחק בברווזים, או שהוא בכלל פרגית מחופשת לברווזה. זה אמיתי, גמד, משום שאתה שם ואתה עושה את זה.
 
 
 
קייסי
לפני 13 שנים • 13 בפבר׳ 2011
קייסי • 13 בפבר׳ 2011
המלט כתב/ה:
אנדרפוט, קייסי – אף אני סבור כי זה משחק, כי אין אפשרות אחרת שמתקבלת על דעתי; ואולי יש סיבה נוספת שאחזור אליה בהמשך. בינתיים, חשוב לציין שאי אפשר להתעלם מאנשים – גם בשרשור זה – המשוכנעים שעבדותם או אדנותם היא הכי לא משחק שיש. יתכן שהסיבה נעוצה בכך שדרושה מודעות פעילה בכדי שאינטראקציה מסויימת תיחווה ע"י הצדדים כמשחק. כשפעוטות יושבים בארגז חול אלה הם רק המבוגרים מסביב שחושבים שהם "משחקים". הם ממש לא משחקים שם בחול. הם מנהלים מערכות יחסים מורכבות ומלאות משמעות בארגז החול. הם בני שנתיים ואלה הם חייהם. הם לא משחקים בשום משחק. ע"פ הבנתי, רק מי שמודע לכך שהוא משחק, באמת משחק. השאר – לא.  
 
אנדרפוט – אתה אומר שהמשחק הוא עולם בזעיר אנפין המתיר מקום לחוסר וודאות, ריגושים והפתעות. מצד שני אתה אומר שעצם המשחק היא מציאות דטרמיניסטית שאת כלליה, פרטיה ודקדוקיה מכתיב הנשלט. אני מניח אם כן שאתה מתכוון לכך שהשלב המקדמי, זה שבא קודם זמנו של המשחק עצמו – הוא הוא השלב הדטרמיניסטי הנוקשה, בו הנשלט יודע בדיוק מה הוא רוצה, איך הוא רוצה את זה, כמה ולמה. אני מסכים איתך שמצב עניינים זה מאפיין נשלטים אחדים. אולי אפילו רבים.  אני מוכן להרחיק לכת ואף לטעון שככל שנשלטים משלבים יותר מילים ששורשן ע.ב.ד. בשיח הבדסמי שלהם, כך הם יותר חרדים למידת שליטתם בעיצוב כללי המשחק בשלב המקדמי. תאבי-שליטה (מכל הכיוונים) אלה ישאו את חרדתם עימם גם לתוך המשחק עצמו. אך טבעי הוא שמי שכל כך טרח בעיצוב כללי המשחק ירצה לראותם יוצאים מן הכח אל הפועל, עד הפסיק האחרון.  "אני כל כך עבד שלך, מלכתי. אני חי בשבילך. אני אמות בשבילך. אם רק תעשי סימן, אלך. עכשיו תזיזי את סוליית הנעל שני סנטימטרים שמאלה כדי שתהיה בדיוק על השפה התחתונה שלי. לא רוצה? שלום"
 
גמד – (בזהירות J ) אתה לא יכול להגיד לי שאני בונה תסריט ובו היא מפתיעה אותי. זאת אומרת, אתה יכול להגיד, אבל המשמעות הנגזרת לא תהיה זו אותה אתה מבקש. תסריט, על פי ההגדרה, הינו הכתבה
של מאורעות ודיבור לקבוצה של דמויות. בתסריט, כל דמות יודעת מראש מה ומתי היא תגיד או תעשה.
זהו תסריט ואין בלתו. בקיצור, למי שכותב את התסריט או קרא אותו לא צפויות בו כל הפתעות. מי שצריך להיות מופתע הוא הצופה שאינו מכיר את התסריט. בעניין זה, סיפר לפני חודשים אחדים מיכאל הנדלזלץ שבהפסקה של ההצגה 'אותלו' פגש חבר ליד המזנון. החבר נראה מותש ושאל אותו "מיכאל, מה יהיה?", והנדלזלץ השיב: 'נראה לי שהוא הורג אותה בסוף'.
 
אתה עוד מוסיף ואומר, גמד, ש-"כל הבדס"מ מושתת על משחק". וממקם אותו כ"גירוד של הקלה...(ש) אין בו ולו גרגר של אמת". לעניות דעתי המרודה, אתה הולך רחוק מדי. מבלי להיכנס לדיון מורכב ומייגע על מהות האמת, האמת שלך, האמת שלי וכו – הרשה לי רק להעיר בפשטות שאם זה הולך כמו ברווז, מגעגע כמו ברווז, ונראה כמו ברווז – אז זה כנראה ברווז. באמת ברווז. ברווז אמיתי. הכי אמיתי שיש. וזה לא משנה שהברווז משוכנע בכך שהוא רק עושה את עצמו ברווז, או שהוא סגור על זה שהוא משחק בברווזים, או שהוא בכלל פרגית מחופשת לברווזה. זה אמיתי, גמד, משום שאתה שם ואתה עושה את זה.
 
 
 


איזה ניתוח יפה.
אני לא חושבת שמשחק בברווזים, משכנע ככל שיהיה, הופך אותנו לברווזים אמיתיים מבטן ומלידה. אבל אני מסכימה שככל שהמשחק מושקע יותר והתפאורה יצירתית יותר, הסיטואציה מרגישה אמינה יותר. כמעט ממשית. ללא ספק סקסית ומדליקה יותר (אותי לפחות). תן ללשונך לספר לחור התחת שלי שאתה מסור לי לעד, תן לי לחוש שאתה מרמס לרגליי כי מצב סוליותיי טורד באמת ובתמים את מנוחתך, ויהיו רגעים מתוקים שאקנה את זה, והכוס שלי יגמול לך ברטט של עונג מחשמל.
irrelevant2
לפני 13 שנים • 13 בפבר׳ 2011
irrelevant2 • 13 בפבר׳ 2011
אני חושב שכל אחד בוחר את ההגדרות שלו למה הוא עבד או נשלט ולדעתי כולן לגיטימיות כי הן בסכ"ה נועדו כדי לעזור לנו להבין את עצמינו ואת הסובבים אותנו. מצד שני אני חושב שיש בילבול בטרמינולוגיות וויכוחים מיותרים כשאנשים מדברים על אותו המונח אך מתכוונים לדברים שונים.

בעיני הקטגווריה של נשלט או כנוע שונה מהותית ממזוכיסט השונה מהותית כמובן מעבד. בעוד המזוכיסט משחק משחקים של כאב או השפלה כדי להגיע לריגוש (מיני בעיקר אני מניח) לנשלט כשמו כן הוא, יש צורך להישלט, צורך זה יכול לנבוע מסיבות רבות שחלקן מיניות וחלקן נפשיות, חלק מהאנשים כמוני (מקווה שיש עוד כמה כאלה בעולם icon_smile.gif) יגידו שהם לא רואים ממש קשר בין שליטה לפרקטיקות בדס"מיות או בין שליטה למין והשליטה כשליטה עונה להם על צרכים פסיכולוגים מסוימים הקימים באישיותם, או תלויים בנסיבות חייהם העכשוויות (צורך בביטחון, הגנה או הכוונה).

עבד אני תופס פשוט לפי ההגדרה המילונית של עבד, מישהו שכפו עליו שליטה ואין לא דעה בנושא. היות ומזוכיסט או נשלט בדס"מיים יכולים להחליט שהם קמים ועוזבים ברב המוחלט של המקרים (כמובן שיש מקרים חריגים) אני לא רואה אותם ככאלה.