לא. הפעם, לא.

לא. הפעם, לא.

Eur19​(נשלט) • 18 בנוב׳ 2012

"לא, אדון", אמרתי בקול יציב וחזק. ניגוד לרעד שחשתי בידיי.
"שמעתי אותך נכון?", הוא שאל, באותו קול קר שלמדתי להכיר בשיחות הטלפון שלנו. קול שיכול לעצור אותך במקום. להקפיא אותך.

"כן, שמעת אותי. זה נגמר", אמרתי, מגביר את קולי כדי לחפות על הרעד, שהולך ומתפשט בגופי.
"אני לא אהייה הזונה של אף אחד, ובטח לא שלך".

"אתה", הוא חייך ברשעות, "תהייה כל מי, או מה, שאומר לך להיות. עכשיו רד על ארבע. הרווחת את החגורה הזו ביושר".

אהה... החגורה. חגורה העור החומה, המהוהה הזו. אני מכיר כל חור וחריץ בה.
לרגע, נחישותי נבחנת.

ממעמקים שקיוויתי שיש בי, אני מגייס כוח כנגד החולשה שתמיד חששתי מפניה.

"לא. הפעם זה רציני. צא מפה. צא מהבית שלי. חפש לך מישהו אחר. היום אני מתחיל לחיות מחדש".

משהו בעיניו. משהו משתנה. מחלחל.
אני רואה את הקווים על מצחו משתנים למולי.

"למה?", הוא שואל בשקט.

המילה הזו, קטנה וחלשה, כמעט גורמת לברכי לקרוס. כמעט להיכנע, ולקחת הכל בחזרה.
לא. לא הפעם. לא היום.

"תמיד אמרתי לך", אמרתי, מסתיר את ידיי הרועדות, החלשות, מאחורי גבי, "שאני רוצה יותר. אני לא מוכן להיות סתם סמרטוט. סתם עבד מין שאתה מתפעל בביקוריך בעיר. אני רוצה מערכת יחסים. אני רוצה תקווה. לא, זה יותר מזה...
אני רוצה לחיות עם מישהו שיודע להעריך גם אותי ואת דעותי. שיודע מתי אני עבד, ומתי שותף. מישהו לגדול איתי יחד. אדון, שהוא גם שותף".

נאום. אני עומד מולו, ונותן נאום. מה לעזאזל עובר עלי?
מאיפה הכוח, האומץ??

הוא נידף מולי כעלה.
האדון הזה, החזק כל כך, שניהל והכניע אותי פעמים רבות כל כך, מתפרק פה, מולי.

"אבל טוב לנו ביחד, כל כך טוב", הוא מתחנן, מדבר מהבטן. "לא הייתי טוב אליך? לא חינכתי ואילפתי ודאגתי לכל צרכיך? אנחנו טובים ביחד. אל תזרוק את זה. אל תהרוס את הכל!".

חצי שעה אחר כך, הוא עוזב, ואני קורס מצידה השני של הדלת, דמעות בגרון ואומללות מציפה כל עצב בגופי.
גירשתי את האדון שלי.
אני. לבד. אני לבד.

והוא?
כל זה... כל העניין הזה...

"הסטוץ שלי", הוא קרא לי, כשדיבר עם אישתו. "הסטוץ הקטן והטפשי שלי".

לא. אני לא סטוץ. אני העיקר. תמיד הייתי, גם אם שכחתי לזכור זאת.

לא גירשתי את האדון שלי. גירשתי... אדון.

שלי עוד איפשהוא שם בחוץ, אני מקווה.
דרישות בלתי אפשריות, וחלומות על סוס לבן (עם אוכף עור ודוקרנים).

Brave girl • 18 בנוב׳ 2012

לדעתי עשית צעד מאד מאד חכם

בהצלחה

תודה :)

Eur19​(נשלט) • 18 בנוב׳ 2012

לפעמים הראש והלב מושכים לכיוונים מנוגדים.

לך עם זה

*מנגינה*{התווים שלו} • 19 בנוב׳ 2012

משפט מהפרופיל שלך:
"לאחרונה, אני הרבה יותר אני מאשר אי פעם בעבר. האם זה טוב?"

זה נהדר!
אמץ בליבך את המשפט וצעד איתו בגאון
הוא יוביל אותך למקומות הכי טובים בשבילך.
בהצלחה

תראה...

בלוסום​(לא בעסק) • 19 בנוב׳ 2012

עם כל זה שני יכולה להבין שאתה לא רוצה להיות סתם עוד סטוץ אחד,
צריך to keep in mind, שלפעמים שליטה מביאה אותנו למקומות
שלא נעים לנו לראות את עצמנו שם, מבחינת מה שזה מוציא מאיתנו,
מבחינת האנושיות שאנחנו רואים שיוצאת מאיתנו.
אלה המקומות האלה של מתיחת ואף פריצת גבולות,
שאנחנו *חושבים* שלא נעשה משהו מחמת הבושה,
בסוף יוצא שהדבר בו התבישתי הכי הרבה הוא.. זה שביצעתי ללא כחל ושרק
בחרדת קודש ותאבון לעוד...
שוב, זה מאוד לא נעים להיות רק עוד אחד, אבל היה חשוב לי להראות לך
עוד צדדים שאולי יסבירו את תחושת חוסר הנעימות שלך...
מאחלת לך בהצלחה רבה במציאת בן הזוג הבא שאתה כה ראוי לו }{

Re: לך עם זה

Eur19​(נשלט) • 19 בנוב׳ 2012

[quote="*מנגינה*"]משפט מהפרופיל שלך:
"לאחרונה, אני הרבה יותר אני מאשר אי פעם בעבר. האם זה טוב?"

זה נהדר!אמץ בליבך את המשפט וצעד איתו בגאון
הוא יוביל אותך למקומות הכי טובים בשבילך. בהצלחה[quote

קל יותר להגיד מאשר לעשות, לצערי. אבל... צעד צעד

Re: תראה...

Eur19​(נשלט) • 19 בנוב׳ 2012

אני מבין את מה שאת אומרת. אבל חשוב לי להיות... נו... חשוב למישהו, ולא סטוץ.

בהחלט מגיע לך יותר.

לילימיי​(שולטת) • 19 בנוב׳ 2012

הכוח נמצא בתוכך.
בוער ומבעבע.
אל תתכחש לו, הוא מגן עליך.
מגן מניצול.
מגן מהתרסקות.

לפעמים השליטה מתעתעת.
הריגוש, חזק ומבלבל.
לפעמים, הכרחי לתת להגיון לפעול.
כשתכיר את האיש, שיעריך את התמסרותך
ואת המתנה שאתה מעניק לו,
אז הלב, יוכל להיות במרכז.

בהצלחה לך.

Re: בהחלט מגיע לך יותר.

Eur19​(נשלט) • 19 בנוב׳ 2012

תודה לך.

גם פואטי וגם עמוק. אהבתי

הרהורי חרטה...

Eur19​(נשלט) • 21 בנוב׳ 2012

ואולי בכל זאת זו טעות ??