RIS |
לפני 11 שנים •
8 באפר׳ 2013
ושוב.
לפני 11 שנים •
8 באפר׳ 2013
RIS • 8 באפר׳ 2013
.
יום ראשון. ערב יום השואה. אני מדליק בפעם הראשונה מזה זמן רב נר נשמה. אני מדליק אותו בכוונה רבה. כבר כשקניתי אותו קניתי אותו בכוונה רבה. אני מדליק את הנר ודברים רבים מתרוצצים בי בשתיקה. יום שני. יום השואה. השעה עשר. הפלנטה הקטנטנה עוצרת את סיבובה לשתי דקות. גל גדול עכור מציף ולוחך את חופי הנשמה. אפילו הנשימה נעצרת. לשתי דקות. ואז שוב נלחשת מבפנים השאלה מה זה בכלל שווה כל זה. יום שני. מוצאי יום השואה. תמיד חשבתי שהשואה עצומה ומונומנטלית מדי כדי לתפוס אותה ולהכיל אפילו מקצת ממנה. תמיד חשבתי, אפוא, שהדרך היחידה להתמודד עם הצורך להקיף את השואה היא התמקדות בסיפורים ספציפיים. של נרצחים ספציפיים. של ניצולים ספציפיים. של הילד המסויים הזה. של הזקן ההוא. של קרון הרכבת. גל הנעליים. אבל השנה אני מרגיש איך דברים משתנים בי. השנה שוב הולמים בי המימדים הבלתי נתפסים של מעשה השואה לא כאינסוף של סיפורי זוועה קטנים ונקודתיים אלא כסופרנובה אחת גדולה, פיצוץ של גלקסיה שלמה שהיתה ואיננה עוד ורק האור שלה ממשיך לשדר אל החלל בואכה אלפי שנות אור כעין יאוש של קריאת אס או אס רוטטת שלעולם לא תֵענה. . |
|
A v(שולט) |
לפני 11 שנים •
8 באפר׳ 2013
לפני 11 שנים •
8 באפר׳ 2013
A v(שולט) • 8 באפר׳ 2013
לא אומר מילה,כדי לא לקלקל את מה שכתבת.נגעת.!
|
|
Mr Sassy Pants(אחר){Pixie} |
לפני 11 שנים •
8 באפר׳ 2013
לפני 11 שנים •
8 באפר׳ 2013
Mr Sassy Pants(אחר){Pixie} • 8 באפר׳ 2013
חזק ביותר.
|
|
'לא קשורה' |
לפני 11 שנים •
9 באפר׳ 2013
לפני 11 שנים •
9 באפר׳ 2013
'לא קשורה' • 9 באפר׳ 2013
וכמה שיהלמו, לא ניתן לתפוס את גודל הזוועה.
יש דברים שהדעת לא יכולה להם. אלוהים אדירים, טוב שכך. |
|
מיו(לא בעסק) |
לפני 11 שנים •
9 באפר׳ 2013
לפני 11 שנים •
9 באפר׳ 2013
מיו(לא בעסק) • 9 באפר׳ 2013
אני מפחדת מהיום שבו ימות ניצול השואה האחרון. מפחדת שניצולי השואה הם העדות היחידה לזוועות הבלתי נתפסות. כשלא יחיו בנינו ניצולי שואה, מכחישי השואה יוכלו לחגוג כי הסיפורים באמת נשמעים הזויים ודמיוניים ובעיקר לא נתפסים.
|
|
RIS |
לפני 11 שנים •
10 באפר׳ 2013
לפני 11 שנים •
10 באפר׳ 2013
RIS • 10 באפר׳ 2013
מיו כתב/ה: אני מפחדת מהיום שבו ימות ניצול השואה האחרון. מפחדת שניצולי השואה הם העדות היחידה לזוועות הבלתי נתפסות. כשלא יחיו בנינו ניצולי שואה, מכחישי השואה יוכלו לחגוג כי הסיפורים באמת נשמעים הזויים ודמיוניים ובעיקר לא נתפסים.
החשש האמיתי איננו ממכחישנות השואה. מכחישי שואה היו קודם ויהיו גם אחרי דור המבול. ומכוערים ומעוותים ככל שיהיו - נדמה לי שאף מכחיש שואה לא יוכל באמת לשנות את ההיסטוריה. לא, החשש האמיתי והגדול נובע מן העובדה שנראה כאילו המצע והקרקע שמתוכם צמחו הפאשיזם והנאציזם שהבשילו להשמדה ולשואה עדיין קיימים. שאין שום בטחון שזה לא יכול לקרות שנית ולעולם זה לא יקרה שנית. ומה שעוד יותר גרוע - שלא נעשה מאמץ כן ואמיתי באומות העולם להבטיח שאכן דבר כזה לעולם לא יחזור. |
|