אחר צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב

מחויותי אצל היועצת.

בלוסום​(לא בעסק)
לפני 10 שנים • 7 באפר׳ 2014

סליחה, פרי ספיריט

בלוסום​(לא בעסק) • 7 באפר׳ 2014
ואת נוטה להאמין לה רק כי היא "מטפלת"?... למה? היא הרי הוכיחה והדגימה את צרות המוחין שלה, למה שאאמין למילה שיוצאת לה מהפה?
במקום לטפל ולהכיל, היא עושה שיימינג למטופל שלה - וזה נקרא אצלך "טפול"?
אם כל כך קשה לך עם הוקעה פומבית שלה, היתי עדין דוגלת בכך אך בפרטי,
אך בעיני זו פעולה חשובה. אשה זו איננה כשירה לטפל וכמה שפחות שיגיעו אליה כך ייטב.
walking dead
לפני 10 שנים • 7 באפר׳ 2014
walking dead • 7 באפר׳ 2014
אני לא נוטה להאמין פה לאף אחד, ונקודת המוצא שלי היא שכמו שיש כאן נשלטות שמסוגלות ללכלך על גבר רק כי לא הייתה ביניהם התאמה עד כדי לנסות ולהרוס לו כל מערכת יחסים חדשה ולשלוח הודעות פרטיות היסטריות לבת זוגו הטריה, כך גם יכול להיות והסיפור הזה גם אינו מדויק/לא התקיים בכלל.

ולכן, בשל הסיכוי, גם אם הוא פצפון - שהסיפור הזה לא נכון/מסופר בהקצנה/חלקים ממנו אינם מדויקים - לא עושים שיימינג פומבי. אז מה כן ניתן לעשות? כמובן שאפשר להעביר את המידע בצורה פרטית, זו הדרך הישרה והנכונה בעיני לעשות זאת.
Bagel
לפני 10 שנים • 7 באפר׳ 2014
Bagel • 7 באפר׳ 2014
פור גוד כתב/ה:
בייגלה, אם תרשה לי לשאול דימוי מתוך עולם הדימויים "העשיר" של ג'יימס בונדאג' ( הלא הוא עולם האיגרוף כמובן ), אז תן לי רגע להיות ה- CORNER MAN שלך. כן, כל אחד צריך בחיים שיהיה לו איזה C0RNER MAN...
אז בוא שנייה לפינה של זירת-החיים לפסק-זמן מהמלחמות הפנימיות שלך, שתה מים קרים, קח מגבת יבשה ונגב מעל פניך את אגלי הזעה של האשמה והחרדה, והיזכר נא שאפילו לפי ה- DSMI (התנ"ך של הפסיכאטרים ), משהו כמו פטישיזם נניח ( או כל נטייה מינית דומה ) ייחשב הפרעה רק במקרה שבו הגירוי המיני יהיה מותנה לחלוטין בנוכחות של הפטיש. כלומר בגדול: רק כאשר מישהו לא יכול להתעורר מינית בשום מקרה אחר. לא כל מי שנדלק מנעל עקב ייחשב כסובל מהפרעה, ממש לא. אלא רק מי שלא יכול להידלק מינית ללא הנוכחות של נעל העקב בסביבה.
וכך גם לגבי מי שנדלק מכאב, שירות, השפלות וכו'
אבל מרבית האנשים פה נדלקים מדברים רבים ושונים, כמו גם מיחסי מין וניליים.
הנה ג'יימס בונדאג' למשל, לו יש מנגנון-נפשי כל כך גמיש, שהוא יכול להידלק מינית מקשת שלמה של ביטויים אנושיים - החל מגילויי רוך ( עם נגיעות של אייג'-פליי ) עם אמא תרזה... וכלה בללכת-מכות ( אחרי כמה שאכטות של ג'ויינט ) עם מוחמד עלי... (:


כמובן שבעולם שבו הכל הפוך גם התובנות שלך הן הפוכות. לי אין מלחמות פנימיות כי אני מטפל בבעיות שלי, אין לי אשמה וגם לא חרדה כי אני מתקדם יפה ומצליח להבין הרבה דברים על עצמי. דווקא מי שמקבל את המיניות שלו ומתעלם משאלות לא נוחות ומרגיש שכל ביקורת על מאזוכיזם נועדה לבייש אותו ולצלוב אותו כאדם רע או חריג, דווקא הוא חי עם החרדה והאשמה ונכנס איתן למיטה. הרי האוננות הבלתי פוסקת היא כמו נטילת אקמול על בסיס קבוע, תרופת הרגעה.

התנך של הפסיכיאטרים לא כל כך מעניין אותי, בכלל, פסיכיאטריה לא כל כך קשורה בעיני לכאן. יש כאן מעט מאוד פסיכוטים או סוציופטים. מה שרלוונטי לפה הוא עולם הנוירוזות, המיניות הפרוורסית כנוירוזה נפשית. בתנך של הפסיכולוגים והפסיכותרפיסטים מי שנדלק מכאב או מהשפלה הוא אדם עם פוטנציאל לבעיה. מי שהמיניות שלו מוגברת והוא מפתח אובססיה או סמי-אובססיה למין הוא אדם עם פוטנציאל לבעיה.

העניין הוא שעצם איזכור הביטוי בעיה-נפשית מעורר פה מהומה כמו שכריש מעורר בקרב להקת סרדינים. כאילו שמדובר באשמה נוראית, בהפנית אצבע מאשימה, בהטחת בוץ, בשיפוט מוסרי. הכל הופך לפוליטי במקום שיישאר במישור הרגשי, הנפשי.

וחוץ מזה, אם תקיים פה משאל עם קטן אתה תגלה שהרבה אנשים פה אינם יכולים להעמיד את המה-שמו שלהם בלי הפטיש או בלי מחשבות על הפטיש שלהם.
James Bondage​(מתחלף)
לפני 10 שנים • 7 באפר׳ 2014
James Bondage​(מתחלף) • 7 באפר׳ 2014
Bagel כתב/ה:

היתממות כל כך מקצועית כבר מזמן לא ראיתי. אני כמובן לא מבטא פה שום עמדה אישית או סובייקטיבית, אני מנסה להסביר למה כל פסיכולוג חצי מקצועי יודע שמיניות בסד"מית היא ברוב המקרים סוג של אובססיה מינית שהיא התנהגות חריגה, בלתי בוגרת ושמעידה על אדם עם בעיות נפשיות אלו ואחרות.


וואלה. תן לי לנחש. אתה סטודנט לפסיכולוגיה. או פסיכולוג בתחילת הדרך. או פסיכולוג באמצע הדרך (אבל ממש ממש ממש גרוע). כי אחרת אין הסבר אחר למה אתה טועה ומטעה אנשים לחשוב שלפסיכולוגיה כתחום יש הסכמה על הדברים האלה - כי אין. ממש אין. יש דעות חלוקות, וכפי שציין פורגוד, המוסכמה כפי שמנוסחת ב- DSM היא שפטיש הוא בעיה שצריך לפתור רק במקרים שבהם העוררות המינית מותנית בפטיש, ו/או שהיא גורמת נזקים לאדם או לסביבתו. אתה מבטא עמדה סופר אישית ואולטרה סובייקטיבית, ומרמה את עצמך לחשוב אחרת. הרשה לי לצטט את Time Magazine:
Time Magazine כתב/ה:
David Mirich, a psychologist in Colorado, measured the intelligence of 220 BDSMers and found that they posted above-average IQ scores, "which is very unlike the criminal population of sex offenders and criminals," he says. Furthermore, their behavior doesn't appear to be a response to an unhealthy upbringing, nor correlate to psychopathology

http://content.time.com/time/world/article/0,8599,1821863,00.html
וזה מחיפוש של דקה בגוגל, בלי גישה כרגע לספרות מקצועית. (למען הסר ספק - אני מתייחס רק למחקר של מיריץ' ולא למעשיו של מוזלי פה).

זאת ועוד: נניח לרגע שלפסיכולוגיה כתחום אכן הייתה הסכמה בנושא - פסיכולוגיה קרובה למדע קצת יותר מאסטרולוגיה, אבל למרבה הצער רחוקה מאמת מתמטית כמעט באותה מידה. אתה עצמך מודה שנטייה מינית היא מולדת (ואני מסכים: למי שלא יודע, יש עדויות תומכות חזקות מאוד לכך מכיוון ביולוגיה, תצפיתית ונסיונית -- והסיבה העיקרית שאין עדויות תומכות חזקות כל כך בבני אדם היא איסור ניסויים. סביר להניח שהניסויים מעוברי עכברים שגורמים לשינוי העדפה מינית יעבדו גם על אנשים אם אפשר היה).

אבל רגע אחד! אותו תחום, בשנות השישים עדיין האמין שהומוסקסואליות היא פתולוגיה (וגם אז הדעות היו חלוקות, אבל הקונצנזוס נטה הרבה יותר לכיוון הומוסקסואליות=פתולוגיה מאשר היום יש קונצנזוס שבדסמ=פתולוגיה). לדוגמא:
UCDavis כתב/ה:

Hooker's (1957) study was innovative in several important respects. First, rather than simply accepting the predominant view of homosexuality as pathology, she posed the question of whether homosexuals and heterosexuals differed in their psychological adjustment. Second, rather than studying psychiatric patients, she recruited a sample of homosexual men who were functioning normally in society.

http://psychology.ucdavis.edu/faculty_sites/rainbow/html/facts_mental_health.html

כן, קראת נכון - כל כך היה ברור שזו פתולוגיה, שמחקר שנושאו היה הומוסקסואלים שאינם חולים פסיכיאטריים, ב- 1957 היה פורץ דרך. ככה מתנהל התחום, שהיום - כמה עשורים אחרי - אתה מאמין שלו היה בו קונצנזוס לגבי בדסם, לא יתכן שהוא טועה. (וזאת למרות שאין בו קונצנזוס, בניגוד לקביעתך החד משמעית). יש לי עוד הרבה רפרנסים לגבי יחסה של הפסיכולוגיה להומוסקסואליות, אבל אני אשמור אותן למי שעובדות מעניינות אותה. אני רק אסכם ואומר שחד מיניות עדיין מפסיקה להיות פתולוגיה אצל פסיכולוגים - ועוד לא סיימה לעשות את זה.

Bagel כתב/ה:

מה הקשר לחוק היובש בארצות הברית ומה הקשר למסאג' תאילנדי, עשית פה סלט תאילנדי ועירבבת את הכל רק כדי שיצא שבדס"מ זה בעצם בסדר גמור. טקטיקות מגננה שכאלו לא באמת מעודדות דיון ענייני ומטשטשות כל נסיון להצביע על תופעה מסויימת. מי שיש לו אובססיה מינית משול לאלכוהוליסט ולא לאחד שנהנה מיין. כמובן שמי שמעשן ג'וינט הוא לא בהכרח בעל בעיות נפשיות אבל מי שדרך הג'וינטים מגיע להרואין הוא בעייתי. מועדון הפטיש, המלכה בתשלום, יחסים מעוותים - כל מי שהיה שם הוא בבעיה. במיוחד אם הוא רוצה לקיים אורח חיים הכולל יחסים אינטימיים, בגרות נפשית וכן הלאה.


בייגל יקירי, היחיד שמזכיר פה אובססיה, הוא אתה. אני מניח שאתה מכיר את המושג "השלכה" - אנא, אל תשליך את האובססיה שלך על אחרים. מועדון פטיש הוא בעיה כמו "coffee house" באמסטרדם.

Bagel כתב/ה:

מה שמנחה אותי הוא ספרי הפסיכולוגיה ואנשי המקצוע שמתעסקים בבעיות נפש ומבינים קצת בדרכם של אנשים לבטא את עצמם ולהתחמק מהתמודדות עם בעיות. מה שמנחה אותך, ואת רוב המשתתפים פה בפורום, זה בעיקר הצורך לכבס ולטהר את האפלה ששוכבת בתוכם, לקרוא לה בשמות אחרים כך שהיא לא תהיה כל כך בעייתית. מי שמתאגרף בשביל הספורט אינו שקול למי שמתאגרף בשביל האלימות, מי שמשתמש באלכוהול וסמים בשביל לחגוג מידי פעם אינו שקול למי ששפיותו תלויה בחומרים האלו.


בוא נקרא שוב את הדיון (ולמעשה, אתה מוזמן לבחור 1000 דיונים אקראיים בפורום), ולמצוא את האובססיה. אתה תמצא אותה, כמובן, אבל למרבה הצער ב- 99 מכל 100 מקרים, זה יהיה בתוך הראש שלך ולא בדיון שאותו תקרא.

מה שעקבי אצלך, ולא רק בדיון הזה, זו הטענה שאין מי שנהנה מבדסם מבלי שהדבר יהיה פתולוגי אצלו - טענה שההסבר היחיד שאני מצליח למצוא לה הוא השלכה שלך על שאר העולם. כן, יש אנשים שלא יכולים לשתות אלכוהול מבלי להיות אלכוהוליסטים. וזה מיעוט בטל בשישים ביחס לאנשים ששותים אלכוהול יותר מפעם בשנה. ואותו הדין הוא לגבי בדסם - יש מי שאצלו זה מגיע מפתולוגיה. אבל אלו לא הרוב (ואני לא אטען שזה מיעוט בטל בשישים, אבל רק בגלל שאני לא מכיר מחקרים בנושא. אם אתה רוצה לטעון שזה הרוב, אתה צריך סטטיסטיקה תומכת)

Bagel כתב/ה:

גיל10 יכול למצוא מטפל אחר, אולי עם תעודה על הקיר. הוא לעולם לא ימצא מטפל מוסמך ומקצועי שייתן לו אישור ולגיטימציה למיניות קיצונית. המיניות הפטישיסטית אינה שגויה מעצם קיומה וגם המעשים עצמם הם חסרי ערך, הקונטקסט הנפשי שלהם הוא מה שחשוב ולכן מטפל נפשי תמיד יתייחס למימד הזה. להיסמכות על המיניות, לאובססיה המינית וכמובן לתכנים הסימליים שהמיניות הזאת חובקת בתוכה.

הסתת השיח למי אשם ומי לא אשם היא בעצמה קטנונית ומתעלמת מהעומק האמיתי שיש למיניות הזאת. אין מדובר פה באשמה או במעשים לא בסדר או בסדר, יש פה נושא עם עומק וחשיבות ויש פה אנשים עם בעיות בדידות והתנהגות שמסכנת את כל מה שיקר להם בחיים - המשפחה, הזוגיות והשפיות.


סלח לי, אבל מטפל שאומר למטופל "שלא תעיז לדבר עם אשתך על הדברים שעוברים לך בראש, ומתי שהוא בתקווה הם גם יפסיקו לעבור לך בראש", שזה מה שאמרה לו המטפלת של גיל10, ושעד כמה שאני מבין הוא התלונה העיקרית של גיל10 נגדה - הוא מטפל שאם הוא מוסמך ומקצועי, אז צריך לשלול לו את הדיפלומה, ולשקול גם לשלול את סמכות הענקת הדיפלומה למוסד שנתן לו אותה. אחד הדברים שיש עליהם קונצנזוס בפסיכולוגיה הוא שהדחקה היא לא דרך לפתרון בעיה.

תלוי מה אתה סופר בתור בדסם (לאנשים שונים יש הגדרות שונות), אבל לפי הגדרות נפוצות, ההנחה היא שבבריטניה, מדובר ב- 10% עד 20% מהאוכלוסיה שעוסקים באופן קבוע, ובארה"ב 5%-15%. אין לי מושג לגבי ישראל. (ואלו סטטיסטיקות בטרם "50 שפנים של החור"). התנהגות כזאת, כל זמן שהיא לא מנוגדת לחוק, נחשבת נורמטיבית גם אם אתה לא מסכים איתה.

וחזרה לפוסט הקודם שלי - ציינתי דוגמאות כדי להראות לך שחוק, נורמטיביות והגיון הם מסלולים בלתי תלויים, והעובדה שמצאת אולי איזה פסיכולוג או ספר מקצועי שחושב שבדסם זה בעיה, לא אומר שום דבר.

לדוגמא, במדינת מסצ'וסטס שבארה"ב (שבה, בין השאר נמצאת העיר בוסטון) אדם לא יכול להסכים שמישהו אחר יגרום לו נזק גופני - הפוגע עדיין אשם לפי החוק, גם אם הנפגע נתן הסכמתו בכתב ואפילו ביקש. כן, קראתם נכון, BD חוקי שם. SM לא. אז מה עושים? נוסעים 30 דקות ברכבת למדינה אחרת. ואם רוצים להתאגרף? ובכן, יש החרגה ספציפית בחוק לספורט כמו אמנויות לחימה ואגרוף. איפה ההגיון והעקביות? אין. אם אתה נהנה מלחטוף אגרוף מכפפה, זה חוקי. אם אתה נהנה מלחטוף הצלפה מפאדל, לא -- אבל אם הייתה אמנות לחימה של "קרב מטקות", זה כן היה מותר. הגיון? עקביות? נורמטיביות? אין קשר. שאר הדוגמאות שלי הוכיחו את אותו הדבר. לא מעניין אותי (או אף אחד אחר חוץ ממך) מה המטפל שלך או הספרים שקראת אומרים: את הנורמטיביות מגדירים הסטטיסטיקה קודם כל, והחוק לאחר מכן. זאת המשמעות של המילה והמושג "נורמה".

בייגל, אתה מוזמן להביט במראה ולהגיד לעצמך: "אני חשוך, אני לא הגיוני, אני לא עקבי, ואני מאמין בדברים שאני מאמין בהם בלי סיבה - וככה אני אוהב את עצמי". אין רע בלקבל את עצמך כמו שאתה, אבל אל תחמיא לעצמך שאתה עושה משהו עם הגיון או שמבוסס על מדע או מחקר. בחרת לך דת, ואתה מאמין בה. אשריך.

(ולמי שקרא עד כאן: הפוסט הזה הוא תשובה לבייגל, אבל הוא לא בשביל בייגל. אני לא משלה את עצמי שמשהו ישנה את דעתו - הוא צריך 10,000 הבנות קטנות, או אירוע משנה חיים אחד בשביל זה. הוא בשביל מי שקורא ודעתו עדיין לא נתגבשה לכאן או לכאן, והשטויות שבייגל כותב גורמות לו לפקפק בזה שהוא נורמלי -- כל זמן שלא מדובר באובססיה, כמובן).
    התגובה האהובה בשרשור
James Bondage​(מתחלף)
לפני 10 שנים • 7 באפר׳ 2014
James Bondage​(מתחלף) • 7 באפר׳ 2014
Bagel כתב/ה:

כמובן שבעולם שבו הכל הפוך גם התובנות שלך הן הפוכות. לי אין מלחמות פנימיות כי אני מטפל בבעיות שלי, אין לי אשמה וגם לא חרדה כי אני מתקדם יפה ומצליח להבין הרבה דברים על עצמי. דווקא מי שמקבל את המיניות שלו ומתעלם משאלות לא נוחות ומרגיש שכל ביקורת על מאזוכיזם נועדה לבייש אותו ולצלוב אותו כאדם רע או חריג, דווקא הוא חי עם החרדה והאשמה ונכנס איתן למיטה. הרי האוננות הבלתי פוסקת היא כמו נטילת אקמול על בסיס קבוע, תרופת הרגעה.

אהה. ובגלל זה אתה מסתובב באתר של סוטים פתולוגיים (כך לפי התיאור שלך) ורוב מה שיש לך לתרום לדיונים זה להגיד להם שהם סוטים פתולוגיים.

איפה נכנסה פה אוננות בלתי פוסקת? מי פה מזכיר את זה חוץ ממך? ואם כבר הגענו לזה - בדסם מסביב לחגורות צניעות, כך שאין אוננות בכלל - זה בסדר?

Bagel כתב/ה:

התנך של הפסיכיאטרים לא כל כך מעניין אותי, בכלל, פסיכיאטריה לא כל כך קשורה בעיני לכאן. יש כאן מעט מאוד פסיכוטים או סוציופטים. מה שרלוונטי לפה הוא עולם הנוירוזות, המיניות הפרוורסית כנוירוזה נפשית. בתנך של הפסיכולוגים והפסיכותרפיסטים מי שנדלק מכאב או מהשפלה הוא אדם עם פוטנציאל לבעיה. מי שהמיניות שלו מוגברת והוא מפתח אובססיה או סמי-אובססיה למין הוא אדם עם פוטנציאל לבעיה.

העניין הוא שעצם איזכור הביטוי בעיה-נפשית מעורר פה מהומה כמו שכריש מעורר בקרב להקת סרדינים. כאילו שמדובר באשמה נוראית, בהפנית אצבע מאשימה, בהטחת בוץ, בשיפוט מוסרי. הכל הופך לפוליטי במקום שיישאר במישור הרגשי, הנפשי.

וחוץ מזה, אם תקיים פה משאל עם קטן אתה תגלה שהרבה אנשים פה אינם יכולים להעמיד את המה-שמו שלהם בלי הפטיש או בלי מחשבות על הפטיש שלהם.


הופה. פעם ראשונה ש"פוטנציאל" מופיע לפני בעיה - עד עכשיו הכל היה שחור ולבן.

אז שני דברים: אתה מוזמן לקיים את המשאל, אני חושב שתופתע - אני כבר לא מסתובב בקהילה באופן פומבי, ואולי הקהל השתנה - אבל נכון ללפני 20 שנה, זה היה ממש לא נכון.

ושתיים: הבעיה הנפשית העיקרית היא שלך. אף אחד לא מכחיש שיש אנשים שמגיעים לבדסם מבעיה נפשית. (לפחות, אני לא, ואני חושב שגם שאר האנשים האחרים בדיון לא). אבל אתה באופן עקבי טוען שכל מי שמגיע סובל מבעיה נפשית. (אופס, סליחה, המילה "פוטנציאל" הופיעה!).

תגיד לי, למה אתה פה?

מה מביא אותך להסתובב בין מטומטמים סוטים וחדלי אישים שכמונו?
Bagel
לפני 10 שנים • 8 באפר׳ 2014
Bagel • 8 באפר׳ 2014
גם אתה כמובן מיתמם. לפעמים מדהימה אותי העובדה הזאת, היכולת האנושית הזאת לדעת את האמת אבל לבטל אותה בכל צורה אפשרית ולהתעלם ממנה, אין ספק יכולת מופלאה אבל גם מסוכנת מאוד.

קצת קשה לי להבין האם אני סטודנט לפסיכולוגיה שמאוד גרוע כי אני מעז לכנות מיניות אלטרנטיבית כבעיה נפשית או שאולי כל הפסיכולוגיה בעצמה היא פסאודו-מדע כך שגם פסיכולוג טוב הוא בעצם שרלטן עם תעודות.

אתה יכול לצטט לי מחקרים עד מחרתיים, אין לך מושג ירוק מהו באמת היחס של הממסד הפסיכולוגי, ובמיוחד אלו הקשורים לטיפול במיניות ובהפרעות מין, כלפי מגוון הפטישים והכמות והאיכות שמגדירה פטיש מיני כבעיה. אתה יכול להצביע על הממד החוקי של בדס"מ, אתה יכול לגייס את הגייז לטובתך, אתה להביא דוגמאות די מטופשות על אגרוף ומסאג' ולשוחח עד מחרתיים על הפילוסופיה של הכאב וכן הלאה - כל מה שאתה עושה זה להגן על עצמך (ועל שאר האנשים פה) מהאצבע המאשימה הנוראית שלי. כמובן שפקפוק בעצם האיכות האנושית שלי או האינטגריטי שלי (מה אתה עושה פה בכלל?) זה כבר ממש פופוליטיקה, זאת אומרת שאתה ממש עוסק בהגנה.

הבעיה שלך היא שאני לא ממש מאשים אף אחד וזה גם לא מעניין אותי להאשים. אני מציע רעיון קצת אחר מהמקובל כאן, רעיון שלפיו התעסקות עם חומרים ארוטיים אלימים עלולה להעיד על בעיה. וכמובן שגם עלולה להיות בעיה כאשר היא משולבת בתוך החיים האמיתיים של משפחה, ילדים או אפילו רק רצון למשפחה וילדים ובעיקר זוגיות. הריגושים של הפטיש ושל מועדוני הפטיש הם כל כך אדירים עד שהמציאות מחווירה לעומתם.
בניגוד לאלכוהול ולסמים קלים המיניות הפרוורסית היא מועצמת מטבעה, זאת אומרת ששימוש היתר והנטיה להרהר באופן אינטנסיבי בפנטזיות המיניות מתרחשת בד בבד עם ההתענינות באותה מיניות. זוהי לא דעתי או דעתם של מיעוט פסיכולוגים פרויאדנים שאבד עליהם הקלח, זוהי עובדה מחקרית ידועה. תראה לי אדם שאוהב וויסקי או יין או ג'וינט ולא תמצא שם בהכרח מישהו שחושב כל הזמן על כוס היין הבאה שלו, או שיושב מסביב לבאנג מבוקר ועד ערב.

תראה לי אדם שיכול להגיע לאורגזמה מסטירת לחי או הצלפות או השפלות ורוב הסיכויים שהוא נוטה לחשוב על זה די הרבה, שזה הופך עם הזמן להיות חלק חשוב ומהותי מהחיים שלו. שהוא מבקש מהחברה שלו כי זה חשוב לו, שהוא בוגד באשתו כי היא לא מספקת לו, שהוא מתעסק עם טיפוסים מפוקפקים מאוד שמתייחסים אליו רע ומנצלים אותו כי הוא חייב להשיג את הריגוש הזה, שהוא בעצמו מתייחס רע אל אחרים ומנצל אותם.

אין עשרים וגם לא עשרה אחוז מהאוכלוסיה שהם פטישיסטים, זה קשקוש חסר ביסוס ושוב, מריח מנסיון לטהר איזו תופעה ולטהר את עצמך. כמובן שאין צורך בטיהור אבל לך תתווכח עם מישהו כמוך, נשמע לי טיפוס די עקשן.

לי יש נסיון אישי עם המיניות הפרוורסית ויש לי גם נסיון אישי עם טיפולים פסיכולוגיים אבל יש לי בעיקר נסיון גדול מאוד עם שתי הצורות בהן ניתן להתייחס לעולם הזה. מצד אחד עשיתי כל מה שהיה ביכולתי בכדי לקבל את עצמי כמו שאני, עם הפטיש, והבאתי את עצמי למקומות בהם יכולתי להגשים את הפנטזיה וללכת איתה עד הסוף, האמנתי שאמצא אהבה בעולם הפטיש ויבוא שלום עלי ועל כל ישראל. כמובן שהתבדתי, אי אפשר לאהוב מלכת סאדו משום שהיא די מהר מפסיקה להיות מלכת סאדו, האינטימיות והזוגיות האמיתית מאוד מפריעים לפנטזיה וסתם אישה שדורכת עליך או יושבת לך על הפנים זה ממש לא זה. בלי ניצול ובלי השפלה זה די סתם בעיני, או בעיני הנטיה המינית הבלתי פשרנית שלי.
ומצד שני אני בחמש שנים האחרונות שיניתי פאזה כלפי הפטיש שלי ואיך שאני מתייחס לפנטזיה הזאת. כמובן שלא התחלתי ללכת לכנסיה ובכל פעם שעוברת אישה על עקבים ועם מבט כועס בעיניים אני מיד מוציא את הצלב, לא, אני מתרגש, ואפילו מינית. וזה בסדר גמור. אבל אני לא משלה את עצמי לשניה אחת שכדאי לי ללכת על זה, אני ייודע שמדובר בתאווה עם חיי מדף קצרים מאוד ושזה קצת דבילי לחשוב שאני יכול להתאהב בזוג עקבים רק בגלל המשיכה המינית.
אני לא מקבל את עצמי כמו שאני כי אני סוג של אלכוהוליסט או מסומם, רק במין. יש בי אלמנט שמתכתב עם לא רק תשוקות אפלות אלא עם תחושות אפלות, הרצון להיות מושפל ושיכאיבו לי הוא לא סתם סגנון אסתטי-ארוטי, יש לו משמעות עמוקה ורגשית, משמעות ששווה לי לנסות ולרדת לעומקה, ואני אכן יורד לעומקה.

למה אני פה? כי אני כנראה לא סיימתי את התהליך שלי האישי. אני אולי מצטייר פה כאחד שנכנס לפאב אחרי שנגמל מאלכוהוליזם וצועק על כולם שיפסיקו מיד ועכשיו לשתות. אני כמובן שמי שמצייר אותי ככה מרגיש בעצמו מאויים יותר מאשר אני מאיים עליו עם המילים והרעיונות שלי. תתפלא אבל יש כאן בפורום הזה אנשים עם בעיות קשות מאוד שהמיניות "המגניבה" הזאת גורמת להם, והדברים שלי נופלים על אזניהם הקשובות. אני לא מחפש להציל אף אחד, בטח שלא את אלו שלא רוצים או צריכים להינצל, אבל אני לא מתכוון להיות אפולוגטי על כך שאני קורא למזוכיזם ופטיש בעיות נפשיות. פוטנציאל או לא פוטנציאל, יש פה הרבה שמכורים לסקס ותקועים עם הפנטזיות שלהם בלי הרבה יכולת לעשות משהו בנידון, חשוב לי שידעו שיש אפשרות אחרת מלבד לקושש חוויות מיניות רגעיות או לחלום עד סוף הימים שהם ימצאו אהבה ושפיות בתוך עולם הפוך.
פור גוד
לפני 10 שנים • 8 באפר׳ 2014
פור גוד • 8 באפר׳ 2014
בייגלה, בוודאי שישנם אנשים שאצלם המיניות הופכת להיות פאתולוגיה אומללה או התמכרות קשה ( אבל כפי שכבר כתבתי לך בהזדמנות אחרת – בקבוצות של "מכורים אנונימיים לסקס" הרוב המכריע הם אנשים שהמיניות שלהם, לפחות על פני השטח, היא ונילית לחלוטין ).
גם אין לי ויכוח איתך על כך שהבדסמ מעצים את הסתירה המובנית שיש כנראה בין שני הזרמים הנפשיים של התשוקה והאהבה, ושבכלל לא פשוט להערות רכיבים של מיניות סאדו-מזוכיסטית לתוך יחסים אינטימיים.
אבל ב"עולם החדש והאמיץ" שלך אין מקום ל"פאתולוגיות", גם אין מקום ל"אובססיות", כל הג'אנקים כבר במחנות-הסגר ( או שהם התחתנו עם לורי אנדרסון ), כל האלכוהוליסטים כבר למדו לא להרים את הכוסית הראשונה, ובאופן כללי מצבי-תודעה אחרים הם מוקצים מחמת מיאוס, המשיכה לארוטיקה-אלימה היא בעיה שהמדינה כבר ממנת את הטיפול בה לכול אלו "הסובלים" ממנה ואף אחד כבר ( תודה לאל! ) לא נהנה ממנה, וכולם כבר מקיימים באדיקות את הצווים הקדושים של "חיי-המשפחה הבורגנית".
בעולם "הבריאות הנפשית" שלך, בקיצור – לאנשים כמוני אין מקום.
ואנחנו נצטרך למצוא לעצמנו מקום אחר לחיות בו, אנושי מעט יותר.
ולכן אם אתה היית מנהל את העולם, בייגלה, מה היינו עושים ?... אנחנו היינו בורחים מייד ליערות, ממש כמו שעשו אבותינו הפרטיזנים עזי-המבט כאשר הנאצים פלשו ... (:
Bagel
לפני 10 שנים • 8 באפר׳ 2014
Bagel • 8 באפר׳ 2014
פור גוד כתב/ה:
בייגלה, בוודאי שישנם אנשים שאצלם המיניות הופכת להיות פאתולוגיה אומללה או התמכרות קשה ( אבל כפי שכבר כתבתי לך בהזדמנות אחרת – בקבוצות של "מכורים אנונימיים לסקס" הרוב המכריע הם אנשים שהמיניות שלהם, לפחות על פני השטח, היא ונילית לחלוטין ).
גם אין לי ויכוח איתך על כך שהבדסמ מעצים את הסתירה המובנית שיש כנראה בין שני הזרמים הנפשיים של התשוקה והאהבה, ושבכלל לא פשוט להערות רכיבים של מיניות סאדו-מזוכיסטית לתוך יחסים אינטימיים.
אבל ב"עולם החדש והאמיץ" שלך אין מקום ל"פאתולוגיות", גם אין מקום ל"אובססיות", כל הג'אנקים כבר במחנות-הסגר ( או שהם התחתנו עם לורי אנדרסון ), כל האלכוהוליסטים כבר למדו לא להרים את הכוסית הראשונה, ובאופן כללי מצבי-תודעה אחרים הם מוקצים מחמת מיאוס, המשיכה לארוטיקה-אלימה היא בעיה שהמדינה כבר ממנת את הטיפול בה לכול אלו "הסובלים" ממנה ואף אחד כבר ( תודה לאל! ) לא נהנה ממנה, וכולם כבר מקיימים באדיקות את הצווים הקדושים של "חיי-המשפחה הבורגנית".
בעולם "הבריאות הנפשית" שלך, בקיצור – לאנשים כמוני אין מקום.
ואנחנו נצטרך למצוא לעצמנו מקום אחר לחיות בו, אנושי מעט יותר.
ולכן אם אתה היית מנהל את העולם, בייגלה, מה היינו עושים ?... אנחנו היינו בורחים מייד ליערות, ממש כמו שעשו אבותינו הפרטיזנים עזי-המבט כאשר הנאצים פלשו ... (:


כמובן שהחרדה מפני הנסיון להשתנות ולהפוך לאדם טוב יותר (לעצמך כמובן) מביאה אותך לצייר אוטופיה טוטאליטרית. כמובן שהעולם שלי הוא לא חדש ואמיץ הוא פשוט עולם שבו אתה מתבקש להוציא לרגע את הידיים שלך מהמכנסיים. נחמד שאתה מגייס את האנושיות לטובתך אבל כמובן שמיניות אלימה היא דחייה של אנושיות, היא כניעה ליצרים מאוד פרימיטיביים, היא הרצון להשתין על עצמך (או שאיזו מרי ג'יין תשתין עליך) ולהישאר במיטה ושאף אחד לא יגיד לך שזה בדיוק מה שאתה עושה.
למזלך אתה חי בדמוקרטיה ליברלית (יענו, אבל עדיין יחסית מקום די חופשי) שמעניקה לך את החופש לבזבז לעצמך את החיים בתוך העולם המאוד רדוד של התענוג המיני. אתה אפילו יכול לקרוא לזה אושר ולהאמין שנולדת ככה וככה גם תמות.
לא פלא שהשפיות והבריאות הנפשית עליה אני מדבר מרגישים לך כמו גסטפו.
James Bondage​(מתחלף)
לפני 10 שנים • 8 באפר׳ 2014
James Bondage​(מתחלף) • 8 באפר׳ 2014
Bagel כתב/ה:

כמובן שהחרדה מפני הנסיון להשתנות ולהפוך לאדם טוב יותר (לעצמך כמובן) מביאה אותך לצייר אוטופיה טוטאליטרית. כמובן שהעולם שלי הוא לא חדש ואמיץ הוא פשוט עולם שבו אתה מתבקש להוציא לרגע את הידיים שלך מהמכנסיים. נחמד שאתה מגייס את האנושיות לטובתך אבל כמובן שמיניות אלימה היא דחייה של אנושיות, היא כניעה ליצרים מאוד פרימיטיביים, היא הרצון להשתין על עצמך (או שאיזו מרי ג'יין תשתין עליך) ולהישאר במיטה ושאף אחד לא יגיד לך שזה בדיוק מה שאתה עושה.
למזלך אתה חי בדמוקרטיה ליברלית (יענו, אבל עדיין יחסית מקום די חופשי) שמעניקה לך את החופש לבזבז לעצמך את החיים בתוך העולם המאוד רדוד של התענוג המיני. אתה אפילו יכול לקרוא לזה אושר ולהאמין שנולדת ככה וככה גם תמות.
לא פלא שהשפיות והבריאות הנפשית עליה אני מדבר מרגישים לך כמו גסטפו.


בייגל,

אתה אלכוהוליסט בגמילה שנכנס לבר וצועק על כולם שהם אלכוהוליסטים, למרות שהם לא. בניגוד אליך, רובם הגדול יכול לשתות בלי להתמכר.

אתה הצמחוני שעומד בפתח שווארמיה וצועק על על הקונים שהם רוצחים חולים ולא מוסריים.

אתה הדתי שיודע שכל החילונים, בסתר ליבם, יודעים שהם חוטאים, שיש אלוהים, והם יודעים שבסופו של דבר יגיעו לגיהנום.

אתה החילוני הטיפש שעומד במאה שערים וצועק על כל העוברים ושבים "אין אלוהים, האל שלכם מת, כולכם עובדי אלילים וצריכים טיפול, אני יודע את האמת". (אה, אין כמעט כאלה חילונים טיפשים - לא בגלל שחילונים הם יותר חכמים, אלא בעיקר בגלל שחרדים הם יותר אלימים. יש הרבה חילונים שהיו חולמים לעשות את זה, ופעם בכמה שנים מישהו שעושה את זה - למרות שבדרך כלל לא במאה שערים)

אף אחד לא יבלבל אותך עם עובדות או מחקרים, אתה יודע מה הפסיכולוגיה אומרת על אלכוהוליסטים ופתלוגיות אחרות, ואתה יודע (למרות שהפסיכולוגיה לא יודעת) שזה תקף גם למי ששותה כוסית בשבוע באופן חברתי או בקידוש. אתה יודע שאם פורגוד יכיר בחטאים שלו זה יעשה אותו אדם טוב יותר.

אתה משליך את ההתגוננות שלך על אחרים. אתה לא צודק יותר מאותו אלכוהוליסט בגמילה, מאותו צמחוני אידיוט (ואני אומר את זה בתור צמחוני אידאולוגי יותר שנים ממה שרוב החברים באתר חיים), או מאותו דתי, שלא מתבלבל לרגע ויודע שאין דבר כזה "באמת חילוני". (ואם אתה דתי ומחזיק בדעה הזאת, אז (א) רחמי, ו(ב) לצורך הדיון הסתכל דרך הראי במישהו מדת אחרת, נגיד נוצרי, באותה סיטואציה - כדי לא להפעיל את מנגנוני ההכחשה וההדחקה שלך). אתה אותו חילוני שמאמין שהוא יותר טוב מדתיים כי "הוא מאמין במדע" בלי לשים לב שהאמונה שלו דתית באותה מידה.

תדפיס את מה שפורגוד כתב, קח את זה למטפל שלך, ותחזור עם תשובות ולא עם התלהמות (מישהו האשים את שאר האנשים בדיון שהם מתחמקים מדיון. התשובות שלך הן עיקר ההתחמקות וההתלהמות בדיון). ואז אולי נוכל להמשיך בדיון.

בחרת לך דת, אתה מאמין בה, וטוב לך. אשריך. אבל כשתכיר בעובדה שזה כל מה שזה, ולא איזו אמת מוחלטת או מוסריות מוחלטת כזאת או אחרת, יהיה לך אפילו עוד יותר טוב. תשאל את הרב שלך מה דעתו על זה.
Bagel
לפני 10 שנים • 8 באפר׳ 2014
Bagel • 8 באפר׳ 2014
אני דווקא די עדין עם הצעקות שלי, אני משתדל להופיע רק בדיונים רלוונטים ולא נכנס פה בכל מה שזז. כמובן שאין לי שום סיבה להיכנס או להטיף, אין לי גם אינטרס. אני יודע טוב מאוד איפה אני עומד ולאן אני הולך ואני גם שונא צמחונים שמטיפים או דתיים שמטיפים.

אבל בדיון כמו זה שבו אדם מספר על בעיה שיש לו (הפנטזיות לא מתיישבות עם החיים ועם בת הזוג) והוא מגיע לטיפול, או אז אני מרשה לעצמי לפתוח את הפה ולומר את דעתי. במיוחד כאשר אנשים טוענים שמטפל טוב לא יכול להיות שיפוטי ושאר קשקושי שכל מטופשים, ברור שמטפל טוב חייב להיות שיפוטי, הוא קול ההגיון ולא רק מקשיב סימפתטי שמוכן לקבל את כל השגיונות של המטופלים שלו רק בכדי לרצות אותם ולתת להם להרגיש טוב עם עצמם.

כשיש למישהו בעיה עם הפנטזיות המיניות שלו, ויש פה אחוזים מאוד גבוהים בניגוד לדעה שלך שהכל פה זה קצפת ודובדבנים, אז אני בהחלט תומך בטיפול פסיכולוגי וכמובן שהפסיכולוגיה מתייחסת באופן מאוד ספציפי לסטיות מין. כמובן שלא כל תבלין מיני ששונה במילימטר ממשגל ווגינלי הוא סטיה מזיקה והרסנית אבל יש הרבה סטיות שכן מזיקות וכן מחביאות מאחוריהן בעיות נפשיות ורגשיות בגודל של מטוס נוסעים.

הנסיון שלך להגן על הסטיות האלה הוא די פשטני ולא ענייני, אתה רוצה לטהר את עצמך מוסרית. אבל כמובן שאני לא טוען שאתה מושחת מבחינה מוסרית או שגיל10 או שפור-גוד. הטענות שלי הן שמדובר בעניין מורכב שטעון בדיקה ובטח שלא רק בהזדמנות לחגוג, לחפש סשנים, ריגושים ולעולם, אבל לעולם לא להביט לעניין הזה לתוך העין. אוי ואבוי, רגשות אשם וחרטה ותחושות קשות. לי אין רגשות אשם אבל אני מסוגל להבין הרבה יותר טוב את הסיפור שלי עם אלימות, חרא, כאב ושליטה. הרבה אנשים פה פשוט עושים, רק עושים, רק משחקים, מאוננים, לא מסתכלים אחורה כי מפחדים שיחושו בושה, אשמה וגועל עצמי. אז זהו שיש דרך שלישית, הפסיכולוגית של גיל10, אם היא יועצת טובה, לא סתם תדחף אותו לפינה שירגיש אשם ונענש, היא תנסה לברר איתו איך הוא יכול לשפר את היחסים שלו עם אשתו וגם עם עצמו.

אין לי באמת וויכוח איתך, המעשים שאתה עושה או לא עושה הם עניינך הפרטי ולא נתונים לשיפוט מצידי. אבל אם אתה הולך לטיפול פסיכולוגי ורוצה לתקן את החיים שלך ולהיות קצת יותר נורמטיבי ונטול קונפליקטים, אז אתה לא יכול לצפות שהמטפל שלך יקבל את כל הנטיות שלך רק בגלל שהן מסבות לך הנאה. הוא יגדיר, ובצדק, חלק מההתנהגויות כבעייתיות ומרמזות על קשיים רגשיים. זה הגיוני לגמרי.