ערב טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

מחויותי אצל היועצת.

רפאל
לפני 10 שנים • 9 באפר׳ 2014
רפאל • 9 באפר׳ 2014
James Bondage כתב/ה:

עצור רגע -- זה נכון רק למיילדום, ולמיילדום מאוד ספציפי. בפעם האחרונה שהסתכלתי, היו עוד כמה דברים בבדסם. אני חושב שאם מזוכיזם או סאדיזם היו מקובלים, אז דה-סאד וסאכר-מאזוך לא היו מקבלים את המקום שלהם בהיסטוריה.

למעט מיילדום שכולל אולי מעט מכות חינוכיות, כל סוגי הבדסם היו מוקצים, כל סוגי האהבה הלא מיינסטרימיים היו מוקצים החל מאז שמונוגמיות נהייתה נפוצה. כל אלה נרדפו ע"י ממסדים. לא שזה משנה באמת להווה.

אני מקבל את ההערה הזו. אבל שתי הערות משלי:
(1) לא בכל מקום ולא תמיד, אבל זה כבר הרבה מאוד זמן שהומוסקסואלית או משכב זכר (זה לא בדיוק אותו הדבר) נרדפו בצורה מודעת ואקטיבית. מיניות שאינה מיינסטרימית הרבה פעמים היתה מגונה ופסולה, אבל לא בדיוק נרדפה. כמו כן, השימוש במושגים של סוגי ה"סטיות" השונים ושל מיניות שאינה מיינסטרימית, הם אנכרוניים. מה שמקשה על האפשרות לטעון כאן טיעונים.
(2) כך או כך, זה לא רלוונטי לטיעון המרכזי, שבעולם המודרני בדס"מ מייצר קושי ובעייתיות שהומוסקסואליות אינה מייצרת.


James Bondage כתב/ה:

בוא נראה אם אתה יודע לזהות את ההבדל בין דמוקרטיה ליברלית לשלטון טוטאליטרי:
[...]
הדברים לא שחורים ולבנים כמו שנדמה לך.

אתה צודק שדברים אינם שחורים או לבנים. אבל לא טענתי שמדינות הן דמוקרטיות או טוטליטריות בצורה שהיא שחורה או לבנה. טענתי שהמושגים כבוד, חירות, שוויון, סבלנות ואחווה הם מספיק ברורים בשביל לטעון את כל הטענות שטענת, וכדי לנהל דיון תבוני בשאלה אם X הולם מדינה דמוקרטית וליברלית ואם Y עולה בכנה אחד עם ערך החירות, למשל. כמו כן, טענתי ש"בדסמ לא עולה בקנה אחד עם הערכים שחברה מודרנית, חילונית דמוקרתית וליברלית מושתתת עליהם, ולכן הוא מעלה קשיים ערכיים" היא טענה ברורה ולא ערטילאית, שאפשר לדון בה ולטעון בזכותה וכנגדה. (וזאת בניגוד לטענה ש"אצל אנשים בדס"מיים צ'אקרת הלב מפותחת מאוד, בעוד שלהומוסקסואלים יש הילה ירוקה").


James Bondage כתב/ה:

אבל פלוני אלמוני כן עושה בדיוק את זה - אם זה ברצועה הוירטואלית (של חיג'אב או כיסוי ראש דתי אחר), ואם זה ברצועה המילולית - יש כתבות על זה פעם בכמה חודשים בעיתון, ואם ממש מעניין אותך ואתה לא תמצא לבד, אני יכול למצוא בשבילך. ושום דבר לא עושה את זה פחות בדסמי. בשביל חלק מהאנשים, זה בדסמי רק אם זה שובר מוסכמות - אבל בשביל אחרים, זה האקט עצמו בלי קשר למה החברה מסביב חושבת. אני בלבבי לא מודע לבעייתיות אינהרנטית של אותו רכיב - רק להתנגשות שלו עם מוסכמות חברתיות.

אולי אנחנו פשוט מגדירים בדס"מ בדרכים שונות, ואז המחלוקת שלנו אינה אלא אי-הבנה מילולית. לתפיסתי אדם בדס"מי נבדל מאדם ונילי בראש ובראשונה מבחינה פסיכולוגית. הוא נמשך לאכזריות, שליטה, החפצה והשפלה וכו'. ההבדל אינו במוסכמות חברתיות ולא בתחושות פיסיות. זאת אומרת, שאם אישה מסתובבת עם קולר ורצועה פשוט כי ב"חברה" שממנה היא מגיעה זה אופנתי, בעוד שב"חברה" הונילית זה לא נחשב אופנתי אלא ביזארי, אז אין שום דבר בדס"מי בקולר וברצועה והם וניליים לגמרי. כמו כן, אם בחור מסויים נהנה מהצלפות מפני שהוא סובל ממוטציה גנטית נדירה של אי-יכולת לחוש כאב, והוא חווה את ההצלפות באותו אופן שאדם ונילי חווה ליטופים, גם אז אין שום דבר בדס"מי בשוט ובהצלפות והם וניליים לחלוטים.

ישנן ארצות שבהן גרעפס בסוף הארוחה הוא סימן לנימוסים טובים, בעוד שבארצות אחרות - היפוכו של דבר. אם אתה רואה את ההבדל שבין בדס"מ לבין וניליות באופן הזה, אז אני מסכים שאין בבדס"מ קושי של ממש, וצריכים לגשר על ה"פערים התרבותיים" שבין בדס"מיים לבין ונילים באמצעות סבלנות.

אבל אני רואה את זה אחרת. כדי שלקולר ולרצוע תהיה משמעות בדס"מ, הם צריכים לעורר (במידה כלשהי) את חלק מן התחושות הבאות: עליונות, נחיתות, אדונות, חוסר אונים, השפלה, ניצול, אכזריות, החפצה וכו' (אני מקווה שהרעיון ברור). ואז בדס"מ בהחלט מעורר קושי ערכי (גם אם לא מודעים לו, או שלא חושבים עליו).

James Bondage כתב/ה:

הסיבה שאנחנו לא רואים יותר ויותר ילדים שגדלים בתאים משפחתיים בדסמים, היא מוסכמות חברתיות בעיקר. אחד מהחברים באתר איבד, כזכורני, זמנית משמורת על הבן שלו בגלל הבלוג שלו בכלוב. קח את עצמך 50 שנה אחורה, ואותם דברים קרו גם במשפחות חד מיניות.

אם המחלוקת שבינינו אינה מילולית, הרי שכאן יש בינינו מחלוקת של ממש (שביחס אליה נצטרך להסכים שלא להסכים, ככל הנראה). הטיעון שלך הוא רטרודוקטיבי, כלומר אינו טיעון תקף. אני לא יודע אם יש לי טיעון טוב יותר להציע מנגד. אולי נצטרך לחיות ולראות.

James Bondage כתב/ה:

ואני לא יודע מי אלו ה"אנחנו" שאתה מדבר עליהם. זה רחוק מלהיות אמת אוניברסלית: בארה"ב, סרט שאפשר לראות בו פטמה (אפילו אם זה רק דרך פטמה רטובה), צריך להיות בן 17 כדי לראות - אבל את המנסרים מטקסס, מספיק 13; זאת ועוד, על חברת הכבלים חובה לחסום את ערוצי הפורנו לגיל 18 ומעלה, אבל ערוצים עם דם אין שום דרישה לחסום. אתה אולי לא מראה לילדים שלך אלימות, אבל האמריקאים כן. יותר מזה, ברוב ארה"ב, שתיית אלכוהול לפני גיל 21 יכולה להביא אותך לכלא, ושוטרים פושטים לעיתים קרובות על מסיבות של תיכוניסטים ותלמידי קולג' במטרה למצוא את הפושעים. אתה מבין, קיימת קבוצה של כמעט 300,000,000 איש, נאורה דמוקרטית וליברלית, שמקפידה לא לחשוף את הילדים שלה לאלכוהול עד 4 שנים אחרי שהיא מרשה להם (ומעודדת אותם!) להצטרף לצבא וללכת לההירג על קדושת אותה דמוקרטיה.

לא טענתי שיש קונצנזוס חובק עולם שלא להראות לילדים סרטים אלימים. טענתי שסרטים אלימים מעוררים קושי, שחלקנו מודעים לו וחלקנו מגיבים אליו בכך שאיננו מראים לילדים שלנו סרטים כאלו. לעומת זאת, הסרט "במבי" לא מעורר שום קושי דומה. ולנמשל: הומוסקסואליות לא מעוררת קושי. ובדס"מ כן מעורר קושי. ולכן אני מאמין שחלקנו לא חושפים את ילדינו לבדס"מ מסיבות עקרוניות ולא בגלל נורמות חברתיות.


James Bondage כתב/ה:

אני מאוד מעריך את הפוסט שלך.

ההערכה הדדית. icon_smile.gif
James Bondage​(מתחלף)
לפני 10 שנים • 9 באפר׳ 2014
James Bondage​(מתחלף) • 9 באפר׳ 2014
רפאל כתב/ה:
אתה צודק שדברים אינם שחורים או לבנים. אבל לא טענתי שמדינות הן דמוקרטיות או טוטליטריות בצורה שהיא שחורה או לבנה. טענתי שהמושגים כבוד, חירות, שוויון, סבלנות ואחווה הם מספיק ברורים בשביל לטעון את כל הטענות שטענת, וכדי לנהל דיון תבוני בשאלה אם X הולם מדינה דמוקרטית וליברלית ואם Y עולה בכנה אחד עם ערך החירות, למשל. כמו כן, טענתי ש"בדסמ לא עולה בקנה אחד עם הערכים שחברה מודרנית, חילונית דמוקרתית וליברלית מושתתת עליהם, ולכן הוא מעלה קשיים ערכיים" היא טענה ברורה ולא ערטילאית, שאפשר לדון בה ולטעון בזכותה וכנגדה. (וזאת בניגוד לטענה ש"אצל אנשים בדס"מיים צ'אקרת הלב מפותחת מאוד, בעוד שלהומוסקסואלים יש הילה ירוקה").

אני מסכים שהם מוגדרים מספיק טוב (ולו רק על ידי חוסר ההסכמות לגביהם) לצורך דיון. מה שאני לא מסכים הוא ש"בדסמ לא עולה בקנה אחד עם הערכים ..." - והתמכיה שלי היא דוגמאות אחרות שמעלות קשיים מאותו סוג (כמו אמנויות לחימה), שלדעתך (אם הבנתי נכון) "אכן מעלה קשיים ערכיים". ובכן, שאלת אומניות הלחימה נענתה באופן די גורף ע"י "לא, אין קשיים ערכיים או פרקטיים" על ידי כל העולם פחות או יותר, גם אם יש פה ושם מישהו שבאופן אישי יש לו עדיין באופן פילוסופי אישזהו קושי. וזה תקף גם למדינות כמו MA ששוללות מתושביהן את החירות להסכים לנזק גופני, וגם למדינות כמו ישראל שלא שוללות את התוקף הזה (ולמי שתוהה - מדינת ישראל מחייבת כל מכון ומאמן שמתעסק באומנות לחימה לבטח את כל המתאמנים. זה סוג ההתלבטויות שעולות בפועל, ולא "האם זה בסדר שאנשים ירביצו אחד לשני")

רפאל כתב/ה:
אולי אנחנו פשוט מגדירים בדס"מ בדרכים שונות, ואז המחלוקת שלנו אינה אלא אי-הבנה מילולית. לתפיסתי אדם בדס"מי נבדל מאדם ונילי בראש ובראשונה מבחינה פסיכולוגית. הוא נמשך לאכזריות, שליטה, החפצה והשפלה וכו'. ההבדל אינו במוסכמות חברתיות ולא בתחושות פיסיות. זאת אומרת, שאם אישה מסתובבת עם קולר ורצועה פשוט כי ב"חברה" שממנה היא מגיעה זה אופנתי, בעוד שב"חברה" הונילית זה לא נחשב אופנתי אלא ביזארי, אז אין שום דבר בדס"מי בקולר וברצועה והם וניליים לגמרי. כמו כן, אם בחור מסויים נהנה מהצלפות מפני שהוא סובל ממוטציה גנטית נדירה של אי-יכולת לחוש כאב, והוא חווה את ההצלפות באותו אופן שאדם ונילי חווה ליטופים, גם אז אין שום דבר בדס"מי בשוט ובהצלפות והם וניליים לחלוטים.


תן דעתך על http://news.bbc.co.uk/2/hi/uk_news/england/bradford/7204543.stm שהיא התוצאה הראשונה עבורי בגיגול "man takes girlfriend with lead and collar" (כי זכרתי סיפור מאנגליה, leash במקום lead יתן תוצאות מארה"ב) או http://www.citynews.ca/2013/02/19/the-inside-story-couple-defends-use-of-leash-in-public/ - זה בדסמ או לא? לדעתי כן, למרות שהם אומרים מה שטענת ש"אדם לא אומר".
פור גוד
לפני 10 שנים • 10 באפר׳ 2014
פור גוד • 10 באפר׳ 2014
ג'יימס, לעניין הגרעין הפאתולוגי הברור שעשוי להיות נעוץ לא פעם ביסוד המשיכה לאמנויות לחימה ( ע”ע מייק טייסון, בלשונך ), אני לא יכול לשכוח את המדריך שהיה לנו בסדיר בקורס קרב-מגע שעשינו בוינגייט. הוא היה אז אלוף הארץ באגרוף תילאנדי, והקורס שהוא העביר לנו היה האחרון שהרשו לו להעביר בצה”ל, כי לפחות חמישה מאיתנו גמרו בגללו את הקורס עם שברים בצלעות וכיוצ"ב מרעין בישין (האמירה החביבה עליו הייתה : “אתם חייבם כבר ללמוד להפסיק לפחד לקבל מכות ! “). היה לו פרצוף של נהג משאית שיכור, היעדר מוחלט של תבונה בסיסית בקודקודו, והיה לו זיק של רשע טהור בעיניים. רשע טהור ! והוא תמיד היה בוחר אותי להדגמות שלו. זה היה הולך ככה: “לתרגיל הבא אני צריך שלושה מתנדבים...אתה...אתה..ו.. פורגוד, בואו הנה..” הוא ממש היה מריח את הפחד שהיה לי ממנו ומתענג עליו. כל תרגיל כזה היה נגמר בכך שהיו מותחים לנו למעלה את הידיים, בזמן שאנחנו יושבים שעונים על הקיר, מנסים להסדיר את הנשימה שלנו ( אתה מכיר את הקטע הזה ? זה מה שהיו עושים בזמנו אחרי שהיית חוטף איזו בעיטה באשכים נגיד...) ומה לא ניסיתי לעשות כדי שהוא לא יבחר בי להדגמות המטורללות שלו ? ניסיתי להסתכל לו ישר בעניים, ניסיתי לא להסתכל לו ישר בעיניים... וכלום לא עבד. המצב הגיע לידי כך, שבמהלך הקורס הייתי מתעורר כל בוקר עם פחד בלב, פחד מוחשי לגמרי....

נ.ב - בייגל, אני חושב שמן הראוי שתרוץ בבחירות הקרובות עם הסלוגן הקליט שלך : “תוציאו את הידיים מהמכנסיים ! “ (-:
רפאל
לפני 10 שנים • 10 באפר׳ 2014
רפאל • 10 באפר׳ 2014
James Bondage כתב/ה:

אני מסכים שהם מוגדרים מספיק טוב (ולו רק על ידי חוסר ההסכמות לגביהם) לצורך דיון. מה שאני לא מסכים הוא ש"בדסמ לא עולה בקנה אחד עם הערכים ..." - והתמכיה שלי היא דוגמאות אחרות שמעלות קשיים מאותו סוג (כמו אמנויות לחימה), שלדעתך (אם הבנתי נכון) "אכן מעלה קשיים ערכיים". ובכן, שאלת אומניות הלחימה נענתה באופן די גורף ע"י "לא, אין קשיים ערכיים או פרקטיים" על ידי כל העולם פחות או יותר, גם אם יש פה ושם מישהו שבאופן אישי יש לו עדיין באופן פילוסופי אישזהו קושי. וזה תקף גם למדינות כמו MA ששוללות מתושביהן את החירות להסכים לנזק גופני, וגם למדינות כמו ישראל שלא שוללות את התוקף הזה (ולמי שתוהה - מדינת ישראל מחייבת כל מכון ומאמן שמתעסק באומנות לחימה לבטח את כל המתאמנים. זה סוג ההתלבטויות שעולות בפועל, ולא "האם זה בסדר שאנשים ירביצו אחד לשני")

מה הקשר בין אומנויות לחימה לבין בדס"מ? אנשים לא פונים לאומנויות לחימה כדי לפרוק יצרים סאדיסטים, כדי להחפיץ אחרים או כדי להשפילם.

אני מתקשה יותר ויותר להבין את הטיעונים שלך, שלדעתי הולכים מסביב לעיקר. אני גם חושב שהטענה שבדס"מ מעלה קשיים היא טרוויאלית. אנחנו חיים בחברה שבה בני-אדם מתבקשים, ואפילו נדרשים, לכבד זה את זה ושלא להשפיל זה את זה. בבדס"מ אנשים משפילים זה את זה. יש כאן קושי. (ואם הקטע של אנשים הוא לא השפלה הרי שהוא משהו אחר שמייצר את אותו סוג של קושי בדיוק).

אף אחד לא טען שבדס"מ לא צריך להיות חוקי. אבל לא כל מה שהוא חוקי נטול בעיות וקשיים.


James Bondage כתב/ה:

תן דעתך על http://news.bbc.co.uk/2/hi/uk_news/england/bradford/7204543.stm שהיא התוצאה הראשונה עבורי בגיגול "man takes girlfriend with lead and collar" (כי זכרתי סיפור מאנגליה, leash במקום lead יתן תוצאות מארה"ב) או http://www.citynews.ca/2013/02/19/the-inside-story-couple-defends-use-of-leash-in-public/ - זה בדסמ או לא? לדעתי כן, למרות שהם אומרים מה שטענת ש"אדם לא אומר".

בוודאי שזה בדס"מ. בשני המקרים אדם אחד מתייחס לאדם אחר כאל חיית המחמד שלו, ושולט בו. זה נאמר במפורש. הניסיון להמשיל את הקולר לטבעת נישואים הוא לא כן לגמרי. זה אפשרי בהחלט שבין השאר הקולר מסמל קשרי אהבה, מחויבות ואמון. ואם זה היה הכל, הזוגות הללו לא היו מעוררים שום קושי של ממש (גם אם היו אומרים עליהם שהם מוזרים). אלא שזה לא הכל. ברור שהקולר מסמל משהו נוסף, והוא שליטה של אדם אחד על אחר. ועם זה יש לאנשים קושי, מסיבות שהן ברורות בעיני.

שוב, יש כאן היתממות. הקולר אינו סמל של "תרבות אחרת". הקולר נבחר לשימוש דווקא בגלל המשמעויות שיש לו בתרבות שלנו. זה לא שהזוגות הללו הגיעו משבט באפריקה, שבו זוגות נשואים עונדים קולר ורצוע, והעובדה שאנחנו מייחסים לקולר ולרצוע משמעויות של שליטה ודהומניזציה נובעת מהבדלים תרבותיים. אלא שהזוגות הללו הגיעו מהתרבות שלנו ובחרו בקולר וברצועה דווקא מפני שיש להם משמעות של שליטה ודהומניזציה.

אם אתה נוסע עם הילד שלך באוטובוס, וזוג כזה עולה, מייד הילד שואל שאלות. אז אתה מסביר לו שהם זוג ושהקולר מסמל את הדרך המיוחדת שלהם לאהוב. אבל אם אתה מספר לו את כל האמת, ולא רק חלק ממנה, אז הוא לומד ממך שאחד מבני הזוג שולט באחר. ואז הוא גם שואל אותך "אבל אבא, לא אמרת שאדם צריך לפתח את מידת העצמאות והאוטונומיה שלו, וגם לסייע לאחרים להשיג את אותה מטרה?" והנה לך קושי.
פור גוד
לפני 10 שנים • 10 באפר׳ 2014
פור גוד • 10 באפר׳ 2014
נראה לי, רפאל, שאתה נוטה להגזים קצת ( לפחות קצת ) בקושי שיש פה ( " דהומניזציה! שליטה על אדם אחר! טרור ! " וכו' ), מפני שמה שחסר בהסבר שלך לילד, הוא בדיוק הלב של העניין : שזו בסך-הכל הדרך של אנשים להידלק מינית....אני חוזר : הדרך שלהם להידלק מינית. כלומר זו באמת לא חייבת להיות "הדרך המיוחדת שלהם לאהוב" דווקא ( לא צריך לשקר לילד ), אבל זו כן הדרך שלהם "להשתוקק". כי אם כבר נתקלתם, אתה והילד, בחזיון המפליא הזה באוטובוס, חשוב שהילד יבין שהם לא בעניין הזה מהסיבות שסטאלין או מוסליני היו. זה לא כוח לשם כוח, לא שליטה לשם שליטה וכך הלאה...אלו שני אנשים ה"מתחרמנים" כרגע ( במובן הרחב של המונח ) זה על זה בפרהסיה...ואשר על כן, החשש היותר רציני שצריך להיות לך בקשר לילד, בהנחה שהוא כבר עבר את גיל-ההיתר, הוא רק שהילד לא יהיה מסוגל "להוציא את הידיים מהמכנסיים", בלשונו של בייגל, ולא ישלים על כן את בחינות הבגרות שלו (:
נ.ב - אבל בוודאי שאנשים יכולים, כמו שג'יימס כבר ציין, להפוך את החוויה הסאדומאזוכיסטית לפאתולוגיה מוחלטת. כמו שהם יכולים כנראה להפוך כמעט כל דבר לפאתולוגיה מוחלטת
רפאל
לפני 10 שנים • 10 באפר׳ 2014
רפאל • 10 באפר׳ 2014
פורגוד

לא התכוונתי להגזים. אני חשבתי שהטענה שלי היא טרוויאלית. ומאחר שהיא לא התקבלה ככזו הדגשתי (לפחות קצת) את הבעיתיות של בדס"מ. למי שלא יודע, אני בדס"מי בעצמי, ואני חושב שזה בסדר גמור להיות בדס"מי. אבל אני גם מבין היטב את הקושי שיש לאנשים מסויימים ביחס לבדס"מ, ולא חושב שהוא תמיד נובע מצרות אופקים. (אני גם חושב, לשם משל, שהשימוש בסמים מסויימים צריך להיות חוקי. אבל זה לא אומר שאינני מודע לבעיות ולקשיים שהשימוש בסמים מעורר).

פור גוד כתב/ה:
כלומר זו באמת לא חייבת להיות "הדרך המיוחדת שלהם לאהוב" דווקא ( לא צריך לשקר לילד ), אבל זו כן הדרך שלהם "להשתוקק". כי אם כבר נתקלתם, אתה והילד, בחזיון המפליא הזה באוטובוס, חשוב שהילד יבין שהם לא בעניין הזה מהסיבות שסטאלין או מוסליני היו. זה לא כוח לשם כוח, לא שליטה לשם שליטה וכך הלאה...אלו שני אנשים ה"מתחרמנים" כרגע ( במובן הרחב של המונח ) זה על זה בפרהסיה...


אני לא בטוח שאני מבין את ההבחנה בין "הדרך המיוחדת שלהם לאהוב" לבין "להשתוקק" בהקשר הנתון. אבל תהיה אשר תהיה ההבחנה, אם זה בעייתי להשפיל מישהו, העובדה שאתה משתוקק להשפיל אותו לא הופכת את ההשפלה לבעייתית בפחות.

אולי במקום לטעון אני אספר איך אני חווה את זה:
אני מאמין שאחד הדברים שאדם צריך לשאוף אליהם בחיים הוא להתבגר, ולהעשות עצמאי ואוטונומי עד כמה שאפשר. אני גם מאמין שבמסגרת חברתית אנשים צריכים לסייע זה לזה להשיג את המטרה הזו. בפרט, אני מאמין שקשר זוגי צריך להיות מקום שבו מטפחים עצמאות ולא תלות. ואני גם חושב שלאהוב מישהו, פירושו לרצות לראות אותו גדל ונעשה עצמאי. יחד עם זאת, הרעיון של אישה משכילה אינטליגנטית ורגישה, שבוחרת מאהבה להפקיד את חייה בידי ולציית לי באופן עיוור וכו' וכו' נשמע לי מחרמן ביותר (ואני מאמין שהייתי יכול להתחרמן מזה גם במציאות ולא רק בפנטזיה).

אז הרי לך דיסוננס קוגנטיבי. חיים ערכיים כנגד חרמנות. לפני 10-20 שנים אין ספק שהייתי הולך על החרמנות, והייתי עושה מהשכל שלי עבד של החרמנות, ובאמצעות רציונליזציה מתייפייפת מסביר עד כמה החיים הבדס"מיים הם נעלים מבחינה ערכית. היום - לא. היום לא הייתי נכנס לקשר כזה ואיפלו לא למחצית הקשר הזה (ואפילו שבת הזוג היתה משוועת לכך). אני זוכר שרשור מ"על אדונים ומשרתים", פרום ששגשג בימי תור הזהב המופלאים שקדמו לכלוב. נשלטת אחת סיפרה שכמתנת אהבה היא נתנה לאדונה את הקול שלה בבחירות לכנסת (המשמעות המעשית של כך היתה שהשמאל הפסיד קול אחד, והימין הרוויח אותו). כמובן שקמה מהומה, והמהומות האיכותיות של פעם הן לא כמו המהומות הרדודות של היום. אני זוכר שאז חשבתי שזה פשוט נפלא, ופירגנתי לאותה נשלטת מאוד. היום אני חושב אחרת. זה בכלל לא נפלא. השליטה שאני מוכן לשלוט היום באישה היא מוגבלת מאוד. והסיבה להגבלה הזו אינה תשוקה או חרמנות, אלא אמונה עקרונית שזה לגמרי לא ראוי לשלוט באדם אחר (אפילו שאני עדיין מאמין שזה צריך להיות חוקי).

בקיצור, יש בעייתיות עקרונית בכך שאדם אחד שולט על אחר. לפעמים השליטה היא תמימה כל כך עד שבאמת אין מה לדבר על זה. אבל זרע הבעיתיות שקיים בבדס"מ בעקרון יכול לגדול ככל שאנשים לוקחים את הבדס"מ שלהם יותר ויותר ב"רצינות". (וה"רצינות" הזו אינה בהכרח "פתולוגית").
James Bondage​(מתחלף)
לפני 10 שנים • 10 באפר׳ 2014
James Bondage​(מתחלף) • 10 באפר׳ 2014
רפאל כתב/ה:

מה הקשר בין אומנויות לחימה לבין בדס"מ? אנשים לא פונים לאומנויות לחימה כדי לפרוק יצרים סאדיסטים, כדי להחפיץ אחרים או כדי להשפילם.

אני מתקשה יותר ויותר להבין את הטיעונים שלך, שלדעתי הולכים מסביב לעיקר. אני גם חושב שהטענה שבדס"מ מעלה קשיים היא טרוויאלית. אנחנו חיים בחברה שבה בני-אדם מתבקשים, ואפילו נדרשים, לכבד זה את זה ושלא להשפיל זה את זה. בבדס"מ אנשים משפילים זה את זה. יש כאן קושי. (ואם הקטע של אנשים הוא לא השפלה הרי שהוא משהו אחר שמייצר את אותו סוג של קושי בדיוק).


בחיי שלא ברור לי מה לא ברור כאן. אני חושב שהטענה שאומנות לחימה מעלה קשיים לפחות כמו בדס"מ היא טריוויאלית. אנחנו חיים בחברה שבה בני-אדם מתבקשים, ואפילו נדרשים, לכבד זה את זה ולא להרביץ זה לזה. באמנויות לחימה, אנשים מרביצים זה לזה. יש כאן קושי (ובמקרה הזה, כל העולם המערבי החליט שזה הרבה יותר מאשר סתם השפלה - אם תקרא למישהי שעוברת ברחוב לידך "כלבה" בלי שהיא מסכימה לזה, הסעד העיקרי שהחברה מעמידה לרשותה הוא תביעה בבית משפט - זה מסוג הדברים שיכול לקחת להם חודשים להתברר, ושכמות הכסף שמשלמים לעורך דין משפיעה על תוצאה סופית בערך כמו האירוע עצמו. אם תתן לה אגרוף כמו שהיית נותן בזירה בלי הסכמה - ואפילו אם זה עם כפפת אגרוף - אתה יכול לצפות לביקור מהיר של המשטרה, מעצר ורישום פלילי).

אני מבין שאצלך הדברים מקוטלגים בנפרד, אבל אני מנסה להבין אובייקטיבית למה. יותר מזה - בהגדרות שלך של בדסמ, תחליף "השפלה" ב-"אלימות", ותקבל -- מילולית -- שאלה זהה לגבי בדסם ואומניות לחימה. יש הבדל - אחד למטרת ספורט, ואחד למטרת מימוש תשוקה (אם נתעלם לרגע מפתולוגיות ונאמץ את הטרמינולוגיה של פורגוד).

נכון, ככלל העולם מתעניין גם במטרה/כוונה. במשפט הפלילי יש מושג של Mens Rea - "מחשבה פלילית", ע"ע http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%9E%D7%97%D7%A9%D7%91%D7%94_%D7%A4%D7%9C%D7%99%D7%9C%D7%99%D7%AA . למיטב הבנתי, בבדסמ שמתבצע מתוך תשוקה, אין לפי הגדרות מקובלות "מחשבה פלילית".

אבל אולי הבעיה שלנו בכלל במושג קושי. לדעתי אין כל קושי.

פעם היה קושי לבצע חישובים במהירות ובצורה אמינה. אבל אז המציאו את המחשב, והיום כבר אין קושי כזה - אלא אם כן אתה מנסה להתעלם משנים של ניסיון מצטבר של האנושות, ו/או לחיות במערה.

פעם היה קושי לקבל את העובדה שאנשים רוצים להרביץ אחד לשני מדי פעם, למרות שהרוב לא. למעשה, במסצ'וסטס, הקפידו לכתוב בחוק שאסור להם גם אם הם רוצים, בניגוד לרוב העולם, שבו כתוב רק שאסור להם אם הם לא רוצים. אבל אפילו במסצ'וסטס החריגו אומניות לחימה. ועכשיו אין קושי בנושא זה. וכנ"ל בדסמ ברוב העולם. למעט מסצ'וסטס.

מבחינתי, קושי פילוסופי שיש לו פתרון מעשי סביר -- ואני חושב שהפתרון המעשי הוא סביר, מה שניתן למדוד באופן אובייקטיבי לפי מספר מקרי הבדסם או אומנויות לחימה שמגיעים לבית משפט ביחס לסה"כ המקרים -- הוא לא באמת קושי.

רפאל כתב/ה:

שליטה של אדם אחד על אחר. ועם זה יש לאנשים קושי, מסיבות שהן ברורות בעיני.

ובעיני אינן ברורות, ואני שוב ושוב מבקש מבחן אובייקטיבי: פלוני מבקש מאלמוני שיבצע בו מעשה שרוב האנשים לא רוצים שיבוצע בהם - ושהחוק, בהעדר אותה בקשה, אוסר על אותו מעשה. הדבר נעשה במסגרת הסכם כלשהו - מפורש או לא -בין פלוני לאלמוני, ושניהם נכנסים אליו מרצונם החופשי.

איפה הקושי?

א. פלוני ואלמוני הם מתאגרפים, וההסכם ביניהם מושתת על הדדיות (אני מוכן ומבקש שתרביץ לי במסגרת כללי ההתאחדות, ובלבד שתרשה ותבקש ממני להרביץ לך במסגרת אותם כללים)

ב. פלוני ואלמוני הם מתחלפים, וההסכם ביניהם מושתת על הדדיות (אני מוכן ומבקש שתשפיל/תרביץ לי במסגרת SSC בשבוע הזה, ובלבד שתרשה ותבקש ממני אותו הדבר בשבוע הבא)

ג. פלוני שולט ואלמוני נשלט, ואין להם עניין בהדדיות

ד. פלוני הוא אמן קעקןעים, ואלמוני עדיין אינו מכוער מספיק, ואלמוני מבקש מפלוני להשחית את עורו של אלמוני בציור כלשהו, שיצירתו מסכנת בזיהום, אפשרות הסרתו בספק, איכותו בודאות תדרדר במהלך השנים - ויש סיכוי שהוא ימנע מאלמוני הליכים רפואיים דיאגנוסטיים מקובלים. בתמורה, ישלם אלמוני לפלוני סך מסוים.

או שהקושי הוא בתבנית, ואז אני לא מבין למה יש קושי בג' אבל לא בא' או ד'. או שהקושי הוא בפרטים, וגם אז אני לא מבין למה יש קושי בג' אבל לא בא' או ד'.

(ולמי שתוהה - אני אמנם לא אוהב קעקועים במיוחד, אבל תיאור ד' הוא לא מייצג את דעתי, אלא הקצנה עד אבסורדום לצורך הדיון )

רפאל כתב/ה:

אם אתה נוסע עם הילד שלך באוטובוס, וזוג כזה עולה, מייד הילד שואל שאלות. אז אתה מסביר לו שהם זוג ושהקולר מסמל את הדרך המיוחדת שלהם לאהוב. אבל אם אתה מספר לו את כל האמת, ולא רק חלק ממנה, אז הוא לומד ממך שאחד מבני הזוג שולט באחר. ואז הוא גם שואל אותך "אבל אבא, לא אמרת שאדם צריך לפתח את מידת העצמאות והאוטונומיה שלו, וגם לסייע לאחרים להשיג את אותה מטרה?" והנה לך קושי.


ואני אוסיף "כן, אבל רק אם הוא רוצה. אין ציווי להיות עצמאי - לא באופן אבסולוטי, לא באופן זמני. אם טוב לו להיות משועבד, ויש לו את החופש לעזוב - שיבושם לו.

ויתכן שהקושי הוא בהגדרת "שולט" - אני שוב שם את הפתולוגיות בצד, וזוכר שהן קיימות - האם השולט לא תחום בגבולות שהציב לו הנשלט? אין שלטון בלי הסכמת הנשלט, זהו כלל שנכון גם בניהול מדיני, וגם בבדסם. בשיטוטי בבלוגים, יוצא לי לקרוא - לא פעם, ולא פעמיים, בלוגים של דומים ש"מתלוננים" שהם עובדים קשה להעניש את הסאב./ית שלהם. אני חושב שההתייחסות הפילוסופית שלך למושג "שליטה" היא למה שכתוב במילון, ולא למשמעות שיש למושג הזה בהקשרי בדסם.

אני מכיר יותר ממקרה אחד שבו אחד מבני הזוג הצביע לפי רצונות השני, בלי קשר לבדסם - ומבחינתי, זה לא שונה משמעותית מויתור שבן זוג אחד עושה לטובת האחר בבחירת מקום מגורים (עיר ו/או מדינה), בחירת מסגרת לילדים (בית ספר דתי לעומת חילוני לעומת דמוקרטי לעומת אנתרופוסופי). בכלל, עם כל הכבוד לבחירות - ואני מצביע ומעודד אחרים להצביע - אם היה סיכוי שישנו סדרי עולם, כבר מזמן היו מוציאים אותן מחוץ לחוק.

ומסתבר שיותר מזה - משתלם לעיתים קרובות להצביע נגד דעתך כדי לקדם את האג'נדה שלך; וזו תכונה של היקום, ולא של שיטת בחירות ספציפית. ליתר דיוק, שיטת הבחירות היחידה שלא סובלת מזה היא בחירה ישירה בין שתי אפשרויות בסיבוב בודד. בכל שיטת בחירות אחרת - ובכלל זה בחירות עקיפות, או שלוש אפשרויות ויותר - קיים הפגם הזה. http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%9E%D7%A9%D7%A4%D7%98_%D7%90%D7%A8%D7%95 - אפשר להתלפסף עד מחר, אבל באותו מקרה שתיארת על זאת שנתנה קולה לשולט שלה - יתכן שבכך קידמה את האג'נדה שלה, למרות שזה לא נראה כך.
James Bondage​(מתחלף)
לפני 10 שנים • 11 באפר׳ 2014
James Bondage​(מתחלף) • 11 באפר׳ 2014
פור גוד כתב/ה:
כל תרגיל כזה היה נגמר בכך שהיו מותחים לנו למעלה את הידיים, בזמן שאנחנו יושבים שעונים על הקיר, מנסים להסדיר את הנשימה שלנו ( אתה מכיר את הקטע הזה ? זה מה שהיו עושים בזמנו אחרי שהיית חוטף איזו בעיטה באשכים נגיד...)


זה מה שעושים כשיש מי שימתח אותך, לאו דווקא ליד קיר - אצלנו היו עושים את זה באמצע החדר, זה נראה קצת כמו אחיזת נלסון, וזה בעיקר משחרר את הסרעפת והמוח - מה שעוזר עם כאב האשכים בדרך עקיפה.

ומכיוון שבבדסם עסקינן, אם קיבלתם מכה בביצים (לדוגמא, הפאדל הגיע למקום הלא נכון, בטעות או בכוונה), ואין מי שיודע/יכול למתוח אתכם באותו רגע - הדבר היעיל לעשות הוא לא להתקפל (אלא אם אתם מתענגים אל זה), אלא לעמוד זקוף, לקפוץ על קצות האצבעות, ולנשום עמוק. לא ברורה לי הפיזיולוגיה, אבל מניסיון, זה עובד.
Bagel
לפני 10 שנים • 11 באפר׳ 2014
Bagel • 11 באפר׳ 2014
אתה מבין רפאל למה קורה ואני מתלהם? כאשר הטריוויאלי, הדבר הברור ביותר העומד מול העין, זוכה להתעלמות ולטשטוש, אז איך אפשר להגיע לדיון עמוק? זה הכל הופך לאוננות אחת גדולה.

פורגוד מתחיל לדבר כמו שוטה הכפר, ג'יימס טוען טענות כל כך לא רציניות עד שאתה תוהה איך אדם אינטלגנט ומשכיל יכול לפלוט כאלו דברים (השוואת ספורט למיניות עם התעלמות מהגבול הברור שמפריד ביניהם). ואז אני זוכר איך אני בעצמי חייתי בתוך העולם המוגן הזה, מקום שבו אתה מוגן מהבושה ומהצורך בסודיות, מקום שבו אתה יכול להרגיש נורמלי. מקום שבו שאלות קשות עלולות לסכן את הקבלה העצמית שלך, מקום שבו עצם אזכרת הטריוויאלי מתורגם מיד לשנאה עצמית, האיזור המנטלי הזה אוסר ביקורת אמיתית על הנטיה המינית ומנטרל אותה כהרהורי כפירה.

אלימות? מה פתאום, זה בסך הכל תבלין. בעיה נפשית? זהו שיפוט חברתי ותו לא. מאזוכיזם והרס עצמי? זה חוקי לחלוטין, כמו ספורט. יש מימד פתולוגי בחלק מהפרקטיקות של הבדס"מ? נו, ואין פתולגיות אחרות שאינן בדס"מ? סכנה בהפיכת הבדס"מ לאובססיה? יש הרבה מכורים למין שאינם בדס"מים.

בקיצור, כל מי שמתאמן באמנויות לחימה יודע שלכל תרגיל יש את תרגיל הנגד, יש את השיטה להתנגד אליו. כל מי שמצוי באמנות הוויכוח יודע שזוהי גם הטקטיקה שבה אפשר להפוך כל דיון שיכול ללכת למקום כלשהוא לוויכוח עקר, וזה פחות או יותר מה שקורה פה. כל יוצא שגם הטענות הכי בסיסיות שמדברות על הניגוד הפנימי הקיים בפרדוקס השליטה והכאב לצרכי עונג מיני, זוכות "לכיפוף" ולטיהור כך שהכל, אבל הכל, חייב להיות לבן כמו פרח. תמים. נקי. מוסרי. חוקי. בריא.

המטרה של הביקורת שלי היא לא שאנשים יחושו אי נוחות בתוך העור שלהם, נהפוך הוא, אם יש לי איזושהי מטרה אז היא בכדי לעזור לאנשים להחלץ ממקום לא נעים שבו הם תקועים. אני לא חושב שאפשר לתקן מישהו או לגמול אותו מנטיותיו המיניות אבל רבאק, אפשר להפוך את הדיון לקצת יותר מעמיק מאשר "תקבל את עצמך ותהיה מאושר" או "הדבר הכי מסוכן הוא שנאה עצמית"
Dunbar{Supreme93}
לפני 10 שנים • 11 באפר׳ 2014
Dunbar{Supreme93} • 11 באפר׳ 2014
אני רק הערה, הלוואי ומארי ג'יין הייתה משתינה עלי