מאמר מתוך Psychology Today בענייני BDSM

מאמר מתוך Psychology Today בענייני BDSM

James Bondage​(מתחלף) • 10 במאי 2014

אין לי זמן לתרגם, התנצלות בפני מי שלא מסתדר מספיק טוב עם אנגלית - אבל שווה קריאה http://www.psychologytoday.com/blog/curious/201404/what-is-sexually-normal-rethinking-pain-and-pleasure

תרגום חופשי של פסקת הסיכום: מסקירה עדכנית של מחקרים, מסתבר שלגבי אנשים שעוסקים בבדסם יש סטיגמה מכיוון החברה ומטפלים, למרות שעבור רובם הבדסם אינו פתולוגיה אלא מהווה תחביב מיני. (יש פירוט ורפרנסים בפנים למי שמעוניין).

לא להתלהב יותר מדי - Psychology Today, בניגוד למה שאפשר לחשוב, אינו כתב עת מקצועי נחשב בנושאי פסיכולוגיה, אלא כתב עת בנושא פסיכולוגיה לקהל הרחב - ומי שמעניין אותו, רצוי שיעקוב אחרי הרפרנסים המובאים במאמר הזה ויראה מה הם באמת אומרים, ולא יסתפק בסיכום שבתוך המאמר. עדיין, לדעתי, שווה כמה דקות מזמנכם.

DSM V

Ultra​(שולט) • 10 במאי 2014

נדמה לי שב DSM V (התנ"ך של הפסיכולוגיה , גרסה 5) בדסמ עבר מפטולוגיה לנטייה מינית
אז אולי עוד 50 שנה העוסקים בבדסמ יקבלו יחס טוב יותר מהחברה כמו שמיניות אלטרנטיבית
קבלה אחרי שני של מאבק (גייס וכו')

מיתוסית​(שולטת) • 10 במאי 2014

כשכתבתי סמינריון בנושא וקראתי ספרות בנושא בדסמ, גם אהבתי לראות שבמספר מחקרים ומאמרים על טיפול זוגי שנגע בבדסמ, הרבה כותבי מאמרים בחרו לקרוא לבדסמ "נטייה מינית" ולא "סטייה מינית", או פאראפיליה, ואני מדברת איתך על לפני 5 שנים.

Winner​(מתחלפת) • 10 במאי 2014

אני מסכימה לגמרי עם התיאור -" תחביב מיני "
לא סטייה ולא נטייה ולכל אחד יש מזה במינון מסויים בתקופה מסויימת עכשיו תחקרו תלמדו ותכתבו מאמרים בסוף תגיעו לאותה מסקנה.

פור גוד • 10 במאי 2014

עבודה סמינריונית, כחולית ? ולפני חמש שנים? אני חושש שללא התנסות-מעשית, השכנוע הפנימי שלך במה שכתבת יהיה חסר , אפשר לומר, את מידת 'העומק' הדרושה... (-:

מיתוסית​(שולטת) • 10 במאי 2014

התנסות של עשור מספיקה?

לא חושב שכך עושים מחקר

Ultra​(שולט) • 10 במאי 2014

אנחנו כרגיל סוטים מהנושא... (חבורת סוטים אנחנו וטוב לנו )

אם מדברים על מחקר מדעי בתחומי הנפש לא הייתי מצפה מחוקר להתנסות בתחומי המחקר
למשל התאבדויות, התמכרות לסמים קשים או אלכוהול, וכו'

[I]

Re: לא חושב שכך עושים מחקר

פור גוד • 11 במאי 2014

למרבה הצער, אולטרה, אתה טועה. אפשר לומר אפילו שאתה אולטרה-טועה...
לגבי ההתמכרות לסמים קשים, כבר שנים על גבי שנים ( על גבי שנים ) שידוע שהיחידים שיכולים לעזור למכורים לסמים קשים, הם מכורים לשעבר. כל השאר מזיינים בשכל, ולא יודעים על מה הם מדברים.
לגבי התאבדויות אתה צודק. יש מעט מאד אנשים שחזרו לספר על החוויה ( ושיש להם על-כן ניסיון אישי, שהוא המורה הכי טוב ואף פעם לא יוליך אותך שולל, אם רק תהיה מוכן להתבונן בו ). למעשה, אין אף אחד שעבר את החוויה וחזר לספר עליה. ומכאן החור-השחור בידע בנושא...
נ.ב - ולגבי הסאדו-מאזוכיזם, העניין החגיגי שלשמו התכנסו פה, ושכחולית טוענת שיש לה בו ניסיון של עשר שנים ( האמנם ? ), אין ספק שהמדגם שלה היה מוטה. מה גם, שבמהלך המחקר היא עוד לא עשתה את הקורס הקרוי "שיטות מחקר א' “. ובטח לא את הקורס הקרוי "שיטות מחקר ב' “ אנו נאלצים אפוא , בלב כבד, לאפס את הנתונים, ולהתחיל את המחקר מחדש... ( )

מיתוסית​(שולטת) • 11 במאי 2014

פור גוד, לדעתי פה אתה דווקא טועה, ואני מצדיקה את אולטרה.

חשוב להפריד בין שני סוגים פה של אנשים שבאים במגע עם אוכ' שונות:
אולטרה מדבר על *מחקר וחוקרים*. הם רואים תופעה שמעניינת אותם, הם רוצים לדעת עליה עוד והם חוקרים אותה. על מנת לחקור תופעה- אתה לא צריך להכיר אותה לעומק מבפנים. אתה עושה סקירת ספרות, רואה מחקרים שנערכו בנושא- אם בכלל, מוצא אוכלוסיית מחקר וחוקר אותה במחקר סטטיסטי או במחקר איכותני.

אתה מדבר על מטפלים, או יותר נכון לומר- מנטורים.
זה נכון שמי שעובד עם המכורים ומנחה את קבוצות 12 הצעדים, הם מנטורים, כלומר אנשים שהגיעו מתוך אותה אוכלוסייה ומכירים על בשרם את הבעיה שהם מתמודדים איתה, במקרה זה- מכורים שנקיים לפחות כמה שנים (יש סף מינימלי). הרבה פעמים אין להם כל השכלה רשמית של הנחיית קבוצות או של טיפול, והם מצטוותים לאיש מקצוע או הולכים ללמוד זאת בעצמם.
זה נפוץ גם בקרב עבודה מול זונות.

ישנם הרבה אנשי מקצוע שבוחרים לעבוד מול אוכלוסיות שונות כי יש להם עניין אישי בהן. למשל מישהי שחוותה הפרעת אכילה או קרובת משפחה שלה- תרצה לעבוד עם נערות עם הפרעות אכילה, מישהי שלאבא שלה יש מחלת נפש- תרצה לעבוד עם נפגעי נפש, אסירים וכן הלאה.

יחד עם זאת, אין זה תנאי מחייב על מנת להיות איש מקצוע מעולה.
זה נכון שחווייה אישית תורמת לתחושת האמפטיה והבנת המטופל ועולמו.
יחד עם זאת, לעיתים חוויה עמוקה והיכרות אישית ומעמיקה עם העולם שאיתו אתה עובד, עלולה דווקא לפגוע בך ובמטופלים שלך, בכך שתתעורר הזדהות יתר שתפריע למטפל להיות אובייקטיבי מספיק ולא מעורב רגשית על מנת לסייע למטופלים שלו.
גם המגע היומיומי הזה במקומות חשופים ופגועים בנשמה שלך יכולה לפגוע בך בסופו של דבר ולעורר כל הזמן עצבים חשופים, שיכולה לגרום למצוקות נפשיות (מה שנקרא לפעמים טראומטיזציה משנית. זה יכול לקרות גם בעבודה עם אנשים בטראומה, מבלי שתחווה טראומה בעצמך במקור. למשל המגע האינטנסיבי עם נפגעות אונס מבלי שתיאנסי בעצמך).

איש טיפול מקצועי וטוב צריך שתהיה לו אמפטיה טובה, יכולת הקשבה, מקצועיות, היכרות אקדמית- תיאורטית עם הבעיה ודרכי הטיפול בה, ניסיון, הדרכה טובה ואינטואיציה טובה.

כמו שאני יכולה לעבוד עם נפגעי נפש מבלי שתהיה לי מחלת נפש (זה אפילו בעייתי), כמו שהגניקולוג שלי יכול להיות רופא נשים מצוין מבלי להיות אישה ולחוות לידה או מחזור חודשי, כמו שאינך מצפה ממנתח המוח שלך שיעבור ניתוח מוח בעצמו או מהאונקולוג שיהיה לו סרטן.
כמו שאני יכולה לעבוד עם נשים מוכות מבלי שהוכיתי על ידי בן זוגי או עם אסירים מבלי לעשות עבירה ולשבת בכלא (אני חושבת שאפילו אסור לי לעבוד בכלא אם יש לי עבר פלילי).

נקודה נוספת- לצורך העניין, אני גרושה ורוצה להיות מטפלת זוגית ומשפחתית (באמת).
יהיו כאלה שיחשבו שעצם זה שאני גרושה וחוויתי בעיות בחיי הנישואים שלי ואני יודעת דבר או שניים לגבי מה שהזוגות מרגישים, יכול לעזור לי ואני לא מדברת מ"גבוה" כאחת עם חיי נישואים מאושרים או אחת שהיא בכלל רווקה.
יהיו כאלה שיגידו ההיפך- אם היא לא הצליחה, מי היא שתגיד לי מה לעשות?

ממרומי גילי (32 עוד מעט) ולאחר כמה שנים של ניסיון בטיפול, שיקום, הנחיית קבוצות של אנשים, אני יכולה לספר שנתקלתי בסך הכל בפעמיים שבהן אנשים עשו לי פרצופים כי נראיתי להם צעירה מידי (ואף אמרו את זה כמשפט ראשון לאחר שראו אותי) ולא ממש מבינה אותם, אבל מהר מאוד, הם ראו שאני מקצועית, יודעת מה אני אומרת ואת האדם שאני וזה כבר לא הפריע בכלל. בין אם הם היו בני 50 או בני 75.
אם חד הורית לא ציפתה שאדע לטפל בה טוב יותר אם אהיה כזו בעצמי, וקשישה לא חשבה שאיני יכולה להבין אותה כי היא בעלת ותק על פני כדור הארץ של כמה עשרות שנים יותר ממני.
החיבור בין האנשים, הידע והמקצועית- הם שחשובים.

באשר לסמינריון שלי, שהיה מחקרי, ואם אני ארשה לעצמי להיות צנועה- הוא היה בכמה רמות מעל לסמינריונים סטנדרטים. אני בניתי שאלון לגמרי בעצמי בעבודה סיזיפית שלקחה כמה חודשים. אם היה לי זמן (כנראה שנים) וזה היה דוקטורט, הייתי גם מתקפת אותו- וזו הייתה הבעיה היחידה איתו. יחד עם זאת, עיקרי המחקר נסמכו על שאלון אחר, קיים ומתוקף, ולכן זה לא היווה בעיה משמעותית.
את המדגם שלקחתי למחקר אספתי באופן אקראי ממסיבות קהילה שהלכתי אליהן ואספתי אימיילים מאנשים שאני לא מכירה ומפירסום פה, בפורומים (אם תריץ חיפוש, בטח תמצא...).
הניסיון האישי שלי בתחום רק עזר לי למצוא חומר "מהשטח" להעשרת העבודה, אבל בפועל, סקירת הספרות שעשיתי הייתה אובייקטיבית כמו כל חוקר אחר שהיה אוסף את המידע גם בלי שום הבנה בתחום.
עשיתי את שיטות מחקר א', ב', סטטיסטיקה א', סטטיסטיקה ב' וSPSS

תסתכל בפרופיל שלי ותראה שאני כבר עשר שנים בכלוב
ניסיון שלי בתחום אינו רציף ויש בו נתק של מספר שנים עקב הנישואים שלי, אבל אני עשר שנים פה

אם יום אחד אני אערוך מחקר איכותני שבו אני אערוך ריאיונות בבדסמיים או אבצע ניסויים בבני אדם, אני אקח אותך בחשבון

פור גוד • 11 במאי 2014

שכנעת אותי, כחולית. ומכיוון שאני מאמין בכך שאנו תמיד לומדים הרבה יותר מכישלונות מאשר מהצלחות ( כי כאשר הכל מצליח לנו, אנחנו אפילו לא עוצרים לחשוב ), אני מעניק לך בזאת תעודה המסמיכה אותך לטפל בשלושה סוגי אוכלוסיות : אנשים הסובלים מבעיות בזוגיות, אנשים הסובלים מבעיות של ירידה בחשק המיני, וכמובן, באנשים שהתאבדו בגלל הבעיות הללו (: ( )