התמסרות

התמסרות

לביאונת • 6 בדצמ׳ 2016

מהי התמסרות? 
איפה הגבול? 
האם מלחמת אגו ודמעות זה התמסרות? 
או רק שזה נחמד ונעים? 
איפה הקו של נזק עצמי לעומת התמסרות בדסמית לאדון? 

מעוניינת בדיון

פסיכו לוג​(שולט) • 6 בדצמ׳ 2016

לא קיימת תשובה אוניברסלית לשאלה הזו. התשובה הינה נגזרת של נורמה תלויית תקופה ותרבות, וכיום בחברה המערבית מקובל שהתמסרות (או כל הגדרה אחרת, זה לא משנה) נחשבת תקינה כל עוד איננה פוגעת בשגרת החיים המקובלת של האדם, אינה פוגעת בחוק ואיננה גורמת לו מצוקה.
כך שהתשובה לשאלה זו נמצאית קודם כל אצלך בתחושה שלך ואחר כך אצל שלל העצות שתקבלי כאן.

אני מדגיש שבעיני בלבד יחסים בדסמים מטרתם לא רק הנאה פיזית אלא פריחה נפשית ורווחתית הדדית. אם אני לא מרגיש שאני מתפתח בקשר או שאין לי את הכלים לטפח ולרומם נשלטת ספציפית- אני לא ממשיך את הקשר. אבל ההגדרה שלי רחוקה ממה שמקובל.

נתינה

איה74 • 6 בדצמ׳ 2016

איפה אבשלום קור כשצריך אותו? אם נסתכל על זה בצורה הכי פשטנית, בהתמסרות קיימת קודם כל הנתינה. התמסרות קיימת לדעתי בכל מקום שבו אני נותנת משהו מעצמי שבאותו רגע נדרש מאמץ או כאב או הבלגה על האגו. כדי להגיח גדולה וחזקה יותר מהצד השני.  ולכן זה נכון בכל מקום. בביצוע של תרגיל גופני שכדי לעמוד בו נדרש ריכוז ומאמץ, בלעשות משהו בשביל היקרים לי או אם זה במפגש עם אדם שאני רוצה לתת לו מעצמי. 

Axe of QM • 6 בדצמ׳ 2016

כבר דיברנו על זה לביאונת. הכל מתחיל ונגמר באזורי הנוחות. Serendipity אל מול ציפיות.

Re: נתינה

King of Hearts • 7 בדצמ׳ 2016

אני מסכים עם התיאור, לדעתי אם צריך למצוא איזושהי הגדרה של גבול,
הגבול הוא קשר (את בודאי שאלת על התמסרות זוגית, אבל זה נכון גם להתמסרות לרעיון, או לחברה, או לקבוצה) שמועיל לך, מעצים אותך, מחזיק אותך.
התמסרות שמזיקה לך כדאי שתחשבי פעם נוספת אם היא לא עברה את הגבול.

lieca • 7 בדצמ׳ 2016

התמסרות יש בה מן הויתור על עצמך והשאלה היא היכן באמת עובר הגבול הזה בין העצמה אישית אמיתית לבין ויתור על העצמי.
אולי גם ראוי לבחון מה הסיבות בשלן קיים הרצון להתמסר. האם זה כדי להרגיש שייכות? כדי להרגיש ביטחון? משהו אחר?
מאחורי הרצון להתמסר קיים צורך עמוק יותר ועליו יש לתת את הדעת באמת. 

יהיו כאלה שיטענו, שויתור על העצמי של זה שמתחתם חיוני למען הצמיחה האישית ואף יעשו בזה שימוש מניפולטיבי, אך למען תועלתם שלהם. 

לדעתי ראוי להקשיב לרחשי הלב. אם נשים את התחושות והרגשות שעולים בזמן ה"התמסרות" על כף המאזניים.. להיכן הכף תיטה? לתחושה טובה או לא?
אין איש שידע טוב ממך מה עושה לך טוב ומה לא. כל מה שעושה לך הרגשה רעה, חד משמעית לא טוב לך.

כל מי שיגיד אחרת, עושה שימוש מניפולטיבי בצרכים וברצונות שלך למען טובתו שלו.
רבים האנשים שיעשו הרבה כדי להשיג את שהם רוצים ויציגו את זה בדרכים נאורות, מתוך הנחה שהצורך שלך גדול יותר מתבונתך. 

אם את רוצה באמת לעבוד על הגאווה שלך כוון שהיא איננה משרתת אותך, או ברצונך לשנות משהו אחר בך שאינו משרת אותך, ישנם תהליכים נעימים שבהם אפשר לשנות הרגלים. אין צורך בכאב, דמעות ודומיהם בשביל זה. 

לביאונת • 11 בדצמ׳ 2016

תודה
החכמתי

Brave girl • 11 בדצמ׳ 2016

כשאת מוותרת על האני שלך
על האישיןת שלך
על הפריחה שלך

זאת לא התמסרות
זאת תלות

כשזה ככה תברחי.

Mary Jane • 12 בדצמ׳ 2016

אני רואה התמסרות כמו משחק כדור בין שניים. אתה מוסר לי משהו בעל ערך ואני מוסרת לך גם כן, וחוזר חלילה. יש אנשים שעצם ההתמסרות אינו בשבילם: הם רק מעמידים פנים שהם מתמסרים, מעוניינים לקבל את הכדור אך לא לתת בחזרה או שמוסרים לך קש וגבבה באיצטלה של דבר מה יקר ערך. איתם פחות כיף להתמסר, מן הסתם, ולא בלתי הגיוני שתרגיש מנוצל, משומש וריק במהלך החוויה ובסופה. לעתים הכדור נזרק גבוה או נמוך מדי לטעמך, באופן שאינו הולם את מידותיך, ואז מתעורר חשק לשחק עם ילד אחר. ואחרים, הם בכלל בעניין של משחקי תופסת ולא כדור.

אחד הדברים המשמעותיים הוא לבחור את הפרטנר בתבונה, כלומר, לבחור מישהו שיקדם אותך בחיים, יעורר בך השראה, יזרח עליך או ילמד אותך משהו. מישהו שבאמצעותו תוכל להתגבר על מכשולים בנפשך, לאמץ פרספקטיבה חדשה, ועוד.

לטעמי טוב להעמיד גבולות להתמסרות עם כל אדם. אלא אם ברצונך להשתגע.

Tutti • 12 בדצמ׳ 2016

לא מאמינה שאני כותבת את זה כן, אבל
התמסרות= אהבה. של שני הצדדים. אם אין אהבה לא תהיה התמסרות.(: