אחר צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב

על הפסיכולוגיה של BDSM

Lanya Colson
לפני 7 שנים • 1 במאי 2017
Lanya Colson • 1 במאי 2017
זה כואב ומצער לשמוע כמה סבל נגרם לך בגלל הנטיה המאזוכיסטית. ואני שמחה בשבילך שהצלחת לחדול.
עשית תהליך משמעותי.
James Bondage​(מתחלף)
לפני 7 שנים • 1 במאי 2017
James Bondage​(מתחלף) • 1 במאי 2017
פסיכולוג בספה: אני חושב שאתה קצת טועה בקונטקסט ההיסטורי שבו אתה ממקם את פרויד. הטירות שאליהם נלקחו נערים ונערות מקדימות את פרויד ב-300-400 שנה - ולאד המשפד (הידוע גם בכינוי "דראקולה") מת לפני 1480, אליזבת בתורי ב- 1614. דונאטיין (המרקיז) דה סאד, שעל שמו המושג "סאדיזם" שמת ב- 1814 אמנם קרוב יותר לזמנו של פרויד, אבל -- ואני ממליץ לא להאמין לי ולקרוא לבד על ההיסטוריה שלו -- בילה אחוז נכבד מחייו בכלא ובבית משוגעים, בין השאר על הסאדיזם הלא-SSC שלו, אפילו שהיה בן אצולה וקורבנותיו פשוטות-עם עניות. לאופולד פון סאכר מאזוך, שעל שמו המושג "מאזוכיזם", הוא פחות או יותר בן זמנו של פרויד, וגם על ההיסטוריה שלו אני ממליץ לקרוא; הוא מימש את המאזוכיזם שלו, בלי שזה יפריע למהלך חייו. בזמנו של פרויד, מעבר לקונטקסט התרבותי-הדתי השולט באירופה (שהייתה הרבה יותר דתית מאשר היום), לא הייתה סיבה להתייחס ל-BDSM לסוגיו באופן שונה מאשר מתייחסים אליו היום (או ב- 1970, לצורך העניין). אבל אני מוכרח להודות שאני לא היסטוריון (של BDSM או של שום דבר אחר), ויתכן שאני הוא זה שטועה פה.

לניה: אכזבתך מצערת אותי מאוד, ועל כן אוותר על מחצית מהשכר שאת אמורה לשלם לי עבור הבידור שאני מספק לך.

ספציפית, מה שרציתי להגיד על המאמר הראשי שלינקקתי אליו (אבל רציתי לראות לפני כן תגובות אחרות למאמר) היא שלמיטב הבנתי הם עושים שם טעות קלאסית שבה הם טוענים "קינקיות גוררת יצרתיות" אבל כל מה שהנתונים אומרים זה "קינקיות ויצירתיות נוטים להופיע יחד", ופירוש תקף באותה מידה הוא "יצירתיות גוררת קינקיות" (או כל ערבוב שלהן). ובכלל, רוב הנתונים באותו מחקר מדברים על ריכוז (flow - יש תרגום סטנדרטי לעברית?). אבל נראה לי שאף אחד לא התעניין במאמר הזה בכלל, לפי הדיון שהתפתח פה. שלא תבינו לא נכון, אני לא מתלונן - יש פה דיון אינטלגנטי, וזה הדבר העיקרי לדעתי.

ככלל, אנו חוזרים פה שוב לשאלה כמותית. ללא ספק, יש אנשים שסובלים מהקינק/פטיש שלהם. ללא ספק, יש אנשים שהקינק שלהם מגיע מאירוע טראומתי. ללא ספק, יש אנשים שצריכים ריגוש יותר ויותר קיצוני. ההשוואה לאלכוהול שלניה עשתה בדיון הזה (ואני ואחרים עשינו בדיונים אחרים) בהחלט במקום. 99% מהאנושות מסוגלת -- מדי פעם -- לשתות אלכוהול, להמר בקזינו, להנות מקינק, וכו' - מבלי שזה יכלה אותם. אבל יש את ה- 1% שלא. יש מי שיטען ש- 99% ממשתמשי הכלוב הם ב-1% הללו בהקשר הקינק. אני חולק על הקביעה הזאת.

התיאור של בייגל על הצורך בהליכה רחוק יותר מזכירה לי את ז' ז"ל, שהיה מכור לריגושים גדולים יותר ויותר מנהיגה על אופנוע - יותר מהר, יותר מסוכן, יותר אדרנלין, עד שנהרג בתאונה. יש כאלה בכל הקשר, אם כי ברוב ההקשרים הסכנה היא לא סכנת מוות כמו בכביש או עם הרואין. אם אתם כאלה רוכבי אופנוע, עדיף שתמכרו אותו ותקנו מיני-ואן; אם אתם כאלה קינקיים, כנראה שכדאי לפנות לעזרה.
Lanya Colson
לפני 7 שנים • 1 במאי 2017
Lanya Colson • 1 במאי 2017
ג'יימס, אתה צריך לשלוט בדיון, אם אתה מביא מאמר, צריך לכוון את הקוראים לפואנטה
אחרת ראית מה קורה - עוד שרשור שהנושא שלו הוא האם בדסמ הוא נורמלי או לא.....

ולמה רק מחצית? הפעם אני לא משלמת לך בכלל.....
הוא​(שולט)
לפני 7 שנים • 1 במאי 2017
הוא​(שולט) • 1 במאי 2017
בייגל,
למרות שאני מסכים שבדכ התנהגות שאינה נורמטיבית כגון בדסמ קשורה לחסכים ואישוז (מעלה שאלות)
עדיף שאדם יהיה מודע כמה שיכול להבין את התנהגותו וכל הסובב אותה.

לגבי- כל מי שהוא דומיננטי? icon_smile.gif

אני יכול להנות מסרקזם בריא אלא שהקביעה הזו שאינה מחוברת למציאות

ומעבר לעובדה שגישות "וניליות" איכשהו מאיימות כאן על חלק מהאנשים בבחינת דברי "כפירה" ולעיתים שיפוט,
מנסיוני החלק ההתנהגותי הכי משמעותי שכלובנים חייבים להיות מודעים אליו
זו האשליה שהתחום מספק ועדיף וגם רצוי להיות מחוברים למציאות
לפני במהלך ואחרי ה"סרט".
Bagel
לפני 7 שנים • 1 במאי 2017
Bagel • 1 במאי 2017
ההשוואה לאלכוהול אינה במקומה והיא גם משתמשת במספרים מטעים. הרבה יותר מאחוז אחד מתקשה ביחסיו עם האלכוהול - צעירים שותים, אנשים נהרגים כי נוהגים שיכורים, יש שתיינים כרונים (אולי לא כל כך בישראל אבל באירופה בהחלט). אבל למרות שמדובר בסם שהשימוש בו עלול להזיק עדיין הוא הרבה יותר תמים בעיני מבדס״מ. אלכוהול שותה כל אדם שרוצה קצת אינטוקסיקיישן (מצטער על הלעז) אבל בבדס״מ יש כמעט רק מכורים. אתה יכול למכור לי את הציור האידילי הזה של אנשים שנמצאים בשליטה ובסך הכל עושים קצת הצלפות בסוף שבוע אבל זוהי לא התמונה שאני מכיר, ושוב, אני לא חושב שאני מייצג אחוז אחד של אנשים, אני חושב שאני מדבר על הרוב המכריע. אני רואה בכל פינה אנשים מתוסכלים, אנשים שכלואים בתוך הנטיה שלהם, שגם כשהם רוצים לעזוב הם לא יכולים, הם עמוק בפנים. לא צריך לחפש הרבה בשביל למצוא ספרות ושירה סאדו-מאזוכיסטית - חנוך לווין, מאזוך (שאגב שילם לעוזרות הבית שלו שיכו אותו), לו ריד - שכל כולה תוגה אחת גדולה וטירוף. אז אני לא אומר שהכל כזה חושך מצרים ובלי הנאות וריגושים אבל בסוף היום יש יותר מאחוז אחד שנמצא במעגל קסמים שלא פשוט לצאת ממנו.

אבל שוב, העניין הוא לא ההכפשה של הבדס״מ, אני לא עורך דין עם שאיפות פוליטיות ולא מעניין אותי אם בשבילך זה כמו בירה או סמים קלים. אני בסך הכל מתייחס לאלמנטים הקשים של הנטיה הזאת - לכל הרצונות הסותרים וההרס העצמי שכרוך במימוש חלק מהפנטזיות המאזוכיסטיות - ונלחם (מילה קצת גדולה אולי) על הלגיטימציה להתייחס לבדס״מ כאל נושא מורכב מכיוון שהוא מורכב ולעיתים מסוכן וצריך לדעת שמתעסקים באש.

אני לא הגעתי למקומות כל כך נואשים עם הבדס״מ, למזלי פגשתי אהבה והיא קצת גרמה לי להבין על איזה מדרון חלקלק ובודד אני נמצא ולכן קצת פתחתי את העיניים. אבל אני יודע שאני לא חסין ושגם אני יכול ליפול לתוך פנטזיות קשות וקיצוניות בלי הרבה בעיה, המאזוכיזם הוא משרת יעיל אבל גם מאסטר אכזרי.
Lanya Colson
לפני 7 שנים • 2 במאי 2017
Lanya Colson • 2 במאי 2017
אין צורך בשום מלחמה בייגל, אתה מתפרץ לדלת פתוחה -
יש לך לגיטימציה מלאה להתייחס לבדס״מ כאל נושא מורכב ולעיתים מסוכן.
אני לא חושבת שיש כאן אדם אחד שיתווכח איתך על זה.

ולהוכחה - יש מגוון רחב של פרקטיקות שמטרתן להתמודד עם ההיבט המסוכן: מילות ביטחון, אפטר-קייר, SSC, RACK, כתיבה בבלוגים, קומונות סגורות של סאביות. יש פרקטיקות של הוקעה ציבורית בכלוב של "דומים מסוכנים". תמיכה הדדית בבלוגים, בפורומים, מאמרים על בטיחות במגזין. דיונים עונתיים על הקמת קו חם. נמצאת כאן קהילה שלמה שמתמודדת יומיום כמיטב יכולתה עם הקצוות, הגבולות, ועם ניסיון לעסוק בנושא מסוכן באופן הכי בטוח שאפשר.

אתה כותב מאוד טעון, ומרגיש לי מאוד פגוע, ואפילו במצוקה מסויימת כלפי הנושא,
וזה בסדר, מותר לך. זה לגיטימי.
כולנו מתמודדים עם זה.
חלקנו, בוחרים להמשיך לעסוק בבדסמ. וגם זה לגיטימי.
המלט
לפני 7 שנים • 2 במאי 2017
המלט • 2 במאי 2017
למיטב הבנתי, ההיבט המסוכן שבייגל עוסק בו לגמרי מאונך לרשימת ״ההיבטים המסוכנים״ שקשורים לפרקטיקה. אדם שמלקק את סחי הרחוב מסוליית-נעל לא ממש מתרגש מההיבט המסוכן הכרוך בזה; ומילות ביטחון - או היעדרן -- עם כל הכבוד הראוי למקומן הלגיטימי בפרקטיקה, אינן בראש מעייניו של אדם הרואה עצמו אומלל. כפי שאני מבין זאת, ובייגל מוזמן לתקן אותי אם אני טועה, הסכנה העומדת נגד עיניו היא קיומית: הנה, ניתנו לו לאדם חיים, ובחיים האלה הוא עשוי למצוא אושר ונחת, אהבה, אמון, צאצאים, התפתחות רוחנית ופיזית, קשרים חברתיים המזינים את נפשו, נתינה וקבלה המפרה את הגוף ואת הנפש. והנה, במקום זאת, הוא מוצא את עצמו נאבק מאבק יום-יומי ביצרים עזים, שלא הוא זימן לעצמו ולא הוא בחר לעצמו, והם מפריעים לו לממש את אותם הדברים המצויינים לעיל. הוא מסתכל סביבו והוא רואה אנשים מאושרים (כך לפחות הם נראים בעיני המתבונן), שהחיים מאירים אליהם פנים, ומזמנים להם נחת, אהבה, אמון, צאצאים, נתינה וקבלה וכו, והנה אין לו מזה מספיק. הוא היה רוצה עוד. אז יש כאן כאלה שאין להם בעיה כזו, והפרקטיקה הבדסמית אינה מתנגשת להם עם המימוש העצמי. סבבה. נראה לי שבייגל בירך אותם כבר כמה פעמים בדיון הזה. אבל כשהוא לעצמו, ואני מעז לשער שיש לפחות עוד כמה כמוהו שקולם לא נשמע כאן -- *הוא* לא מצליח ליישב את הדברים. עצם קיומם של היצרים כבר משבש לו את אידיאל המאוויים שלו. לא נראה לי שקו חם יעזור כאן.
James Bondage​(מתחלף)
לפני 7 שנים • 2 במאי 2017
James Bondage​(מתחלף) • 2 במאי 2017
לניה: אני צריך לשלוט בדיון? מה, הוא סאבית? הוא סשן? הייתה לי שיחת תיאום גבולות וציפיות עם כל המשתתפים? תמצאי לך איזה דום מסוכן שירצה לשלוט בדיון. אני בדיונים ונילי. ויותר ברצינות - ככלל, אני מעדיף דיון חי ופורה בנושא שהוא לא זה שהבאתי, מאשר מדבר שומם מסביב לנושא שכן. וגם, אני מבין שהאכזבה שלך גדולה בהרבה ממה שחשבתי קודם. אז קבלי גם את חודש הבא חינם.

בייגל: אני חושב שאנחנו מסכימים על הרבה מאוד דברים, חוץ מאשר על המספרים; ושם יש לנו תהום בלתי ניתנת לגישור. אני חושב שנסכים לא להסכים, ונחסוך את האלקטרונים שמתבזבזים בלחזור שוב על אותם טיעונים שלא משכנעים את הצד השני.

המלט: אני מוסיף את הפסקה שלך לגרסה שלי לספר של ארדש ואלוהים, סתם שתדע.
Bagel
לפני 7 שנים • 4 במאי 2017
Bagel • 4 במאי 2017
כן, המלט אתה צודק. אני לא מצליח וגם לא הצלחתי ליישב את הדברים. אצלי הסאדו-מאזו הוא קונפליקט נפשי מר ומערער. המאזוכיזם שלי הוא סוג של בריון שכונתי שמטיל את אימתו על הצדדים הקצת יותר שוחרי שלום אצלי ולכן אני מודע לצד הבעייתי, יש שיאמרו חולני, של הנטיה המינית הזאת.

אין לי ספק שיש אנשים שזה לא מפריע להם ואין לי שום עניין איתם. המספרים קשורים לטיעונים פוליטיים, הנסיון להחיל אמיתה אחת על כולם, או למצוא צדק אבסולוטי, ברור שלא נסכים.

יש פה יותר פתיחות לדיונים על פסיכולוגיה ואספקטים רגשיים של הבדס״מ ולכן אני מרגיש מסופק פחות או יותר.