בוקר טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

כאב

bondman​(נשלט){FLR}
לפני 7 שנים • 25 באוק׳ 2017
bondman​(נשלט){FLR} • 25 באוק׳ 2017
לא אוהב כאב.
אוהב את הקשיחות של השולטת
את השליטה שלה בי ועל הסיטואציה.
את האילוף.
Sharoman​(אחר)
לפני 7 שנים • 26 באוק׳ 2017
Sharoman​(אחר) • 26 באוק׳ 2017
כאב מאלץ אותי להיכנע לעצמי, להפסיק לחשוב, לנתח, לשכלל.
כאב, ובמיוחד כנעשה נכון, משחרר אותי מהכבלים המנטאלים שלי שאוזקים אותי כבול לתדמית עצמית שפיתחתי עם השנים ומאפשרים לי להוריד את המחסומים שלי ולהיפתח מחדש לתחושות, הרגשות והמחשבות שלי בצורה שווה ובלי הסתייגויות מיותרות שנובעות מחששות מפני החברות השונות, חברי, בני משפחתי ואפילו אני עצמי ובצורה שבה הייתי רוצה להיות ולהראות או להרגיש.
כאב ממיס ממני את כל המגנים שהתכסתי בהם ומשאיר אותי כנה.

אני אוהב שמכיאיבים לי כדי לספוג את הכאב, לחשוב שבכל תנועה מכיאבה היא משחררת משהו מעצמה על גופי, לתוכי.
אני אוהב לחשוב שגם הכאב ה(מאוד)גבוה שלי מאפשר לה להשתחרר קצת יותר בכל תנועה, בכל הכאבה, בכל ספיגה.
היא רואה אותי מכיל אותה ויהי מה וזה נותן לה את הכח להמשיך, להכאיב, לשחרר ולהתפרק לתוכי.
עבורה.
חשופית שתוקה​(נשלטת)
לפני 7 שנים • 26 באוק׳ 2017
שאלה מעניינת שאלת פנטזיה.

אני חושבת שכאב מספר סיפור של הגוף, שאין לו מקום אחר לבטא.
הוא מכניס את המיינד למקום אחר של חוייה, לביטוי אחר ולתחושות עמוקות.

אני לא מאמינה בחינוך- כלומר כאב לצורך העונש. כי אז בעיני יש איזשהו קטע של "משחק".

אני מודה שאני צריכה כאב, כשם שאני צריכה פחד ואופל וקשיחות.

ושהם מעוררים אצלי קשת של תחושות שלא ניתן להוציא ממני בדרך אחרת. שגם אני לא יכולה להוציא מעצמי. גורמים למח שלי לטייל בסמטאות נסתרות בו. אפשר לקרוא לזה שחרור, אבל זה לא ממש כי לפעמים גם יוצאים שדים.

זה, ככה.
על קצה המזלג.
גברים​(שולט)
לפני 7 שנים • 26 באוק׳ 2017
גברים​(שולט) • 26 באוק׳ 2017
כי להכאיב זה הכי ראשוני וקדום (ולכן אמיתי) שיכול להיות. זה להוריד את כל המסכות וההסכמות של התרבות ולגעת במקומות אפלים וראשוניים.

כי זה לסבול עבורי. לכאוב עבורי, לתת לי את עצמה. לא בתיאוריה ובמלים מתקתקות אלא במעשים כואבים.

כי הזכות להכאיב לה שם אותה בדיוק במקום שאני רוצה אותה מולי. זה הופך אותה לחפץ (אבל כזה שמרגיש), לצעצוע שאין לו אפשרות להחליט מתי יהיה לו נעים ומתי יכאב לו. כשאני ארצה הוא יכאב וכשאני ארצה הוא יתענג - לא בתיאוריה, לא בכאילו אלא הכי אמיתי וכואב שיש.

כי אין יותר מחרמן מלהסתכל לה עמוק בעיניים ולנשמה ולראות אותה מתפתלת מהכאב ונאבקת בו. כי אין יותר מחרמן מלראות אותה מזילה את הדמעה ממנו.

כי הזכות הזו, להכאיב לה ולעשות בה את כל מה שאני רוצה, ממחישה לה ולי, כמה היא פאקינג, ש ל י !
Agate
לפני 7 שנים • 27 באוק׳ 2017
Agate • 27 באוק׳ 2017
לפי האגודה הבינלאומית למחקר כאב, הכאב מוגדר כ"תחושה וחוויה נפשית לא נעימה הקשורה בנזק ממשי או אפשרי לרקמה"
בעיקרון כשיש סכנה לפגיעה בגוף מופעל האינסטינקט - fight or flight...
אאאאבל
כשאני יודעת שאני במקום בטוח, ללא חשש לפגיעה, אני מרשה לעצמי לא לברוח! אני שם, למרות הכאב, נושמת .
וכשאני מתרכזת בנשימות ולא בכאב יש שחרור, שקט אמיתי ממחשבות, מפעולות, מתפקיד, מתוכניות...אני באמת בתוך ההנאה (זו בעצם המדיטציה, אי אפשר באמת להפסיק לחשוב, לנקות את הראש, הנשימות הן סוג של הסחת דעת. אצלי זה משתלב הכי טוב עם סקס ועונג פיסי)
כך גם סף הכאב עולה עם הזמן, מתרכזת ולומדת לשלוט יותר בנשימות ואז אני עפה.
Red stormy
לפני 7 שנים • 28 באוק׳ 2017
Red stormy • 28 באוק׳ 2017
אני נשלטת מזוכיסטית.
מה אני אוהבת בכאב?
את ההתמסרות אל הכאב ואל הגוף שלי, תחושת הנוכחות המאוד חזקה שאני חווה, ההורמונים שמשתחררים, והסאב ספייס שמגיע בעקבות הכאב.
הרגעים של הכאב זה רגעים שלי עצמי ושל מי שאיתי, אני מנותקת מכל המסביב.
4X4​(אחר)
לפני 7 שנים • 28 באוק׳ 2017
4X4​(אחר) • 28 באוק׳ 2017
קאטרינה כתב/ה:
אני אוהבת את ההרגשה שלנשלט טוב מהכאב, ואני נהנת מתגובות גוף שלו...
אם נשלט לא נהנה מכאב אז כל הסיטואציה מאבדת עניין בשבילי.


האם גם את מאבדת ענין בנשלט?
4X4​(אחר)
לפני 7 שנים • 28 באוק׳ 2017
4X4​(אחר) • 28 באוק׳ 2017
לא מתחבר לכאב..