נעדרת
|
לפני 6 שנים •
6 בפבר׳ 2018
חוויתי את שניהם.
שתי החוויות (סאב ספייס דרך בדסמ, וטריפים מחומרים פסיכדליים) יכולות לקחת למקום של ego death, אם כי אני לא ממש רואה איך 'ביטול עצמי' קשור לחוויה הזאת. בעוד שביטול עצמי היא חוויה שמותנית בשימור ה-self, (זו תחושה של ויתור על ה"עצמי", תוך חיבור לעצמי הזה), חווית ה ego death היא חוויה שבה אתה מנותק לגמרי מה"עצמי", ונטמע בחוויה הישירה של כל מה שבא איתך במגע. העצמי והמציאות (שלרוב נפרדים) - נעשים אחד. "Not "I saw light", but "there was light" " -מסביר את זה יפה. https://www.reddit.com/r/LSD/comments/1z4euc/ego_death/ |
|
|
Mary Jane
|
לפני 6 שנים •
6 בפבר׳ 2018
מעניין מאוד. מניסיון - לא רב - אפשר לחוות התנתקות מה״אני״ והתחברות לכוליות במידה זו או אחרת גם במסגרת מדיטציה ממושכת, ויפאסנה למשל.
|
|
|
דרקן ראהל(נשלט){מית}
|
לפני 6 שנים •
7 בפבר׳ 2018
יש המון דרכים להגיע למשהו... למקום כזה שהוא הכי פנימי ומקיף הכל, הכי ריק ולא חסר בו כלום, שהזמן בו לא זז והוא קיים תמיד.
אצלנו קראנו לזה 'פה'. להיות 'פה'. לא חיפשנו הגדרה מעבר. ויש אינסוף דרכים להגיע, ולכל אחת הקסם שלה. רק שהייתי נזהר עם דרכים שכוללות חומרים, כי מתרגלים לעשות את זה עם חומר ולא מחפשים איך להגיע בלי. הדרך הכי טובה בשבילי היא לא ביטול. היא ההרגשה שאדם אחר צריך משהו, ולהפוך לגמרי לצינור עבורו, להתמסר טוטלית לצורך שלו. אין לי תיאור יותר טוב, ולא מחפש מילים לזה. כל עוד התנאי מתקיים, זה יכול לקרות. והתחושה הזו, הנפלאה, היא רק תופעת לוואי, לא משהו לעשות ממנו עניין גדול, לדעתי. (באמת רק ניסיון אישי). העניין הגדול הוא להתמסר, לתת, העניין הגדול הוא האחר. מקווה שהוספתי משהו לדיון, וסליחה אם נשמע מתנשא, או כאילו אני יודע יותר טוב |
|
|
איןאני
|
לפני 6 שנים •
7 בפבר׳ 2018
העיניים שלנו עסוקות כל הזמן בלמצוא הבדלים. ככל הנראה זה טבוע בנו לראות תמיד את השחור ביחס ללבן החי לעומת הצומח והדומם את האדמה לעומת השמיים וכדומה. אבל בכשאנחנו בדרך זו או אחרת(וברור לי שיש מספר דרכים לשם) מבטלים את התפיסה החושית הטבועה בנו ורואים לא דרך העיניים אז כבר לא רואים/מחפשים הבדלים אין שחור ולבן אני לא יודע מתי אני נגמר והאדמה שאני שוכב עליה מתחילה הכל נושם ופועם באותו קצב הכל הופך אחד.
|
|
|
|
נעדרת
|
לפני 6 שנים •
7 בפבר׳ 2018
כשמסתכלים על הבדלים, ניתן אז להכיר דברים השונים מהמוכר.
כלומר, אם הכי קרוב שאני יכולה לדמיין חוויה מסוימת שמישהו אחר מתאר, היא להיזכר בחוויה הכי דומה שחוויתי בעצמי - יש סיכוי שהפער הוא גדול (בין מה החוויה האמיתית לבין מה שאני מדמיינת). אם לא אהיה מודעת להבדלים נוספים, יהיה לי קשה לדעת לאן לשאוף ולאן לכוון, או שאולי תהיה לי אשליה שאני מבינה סיטואציה שלא באמת מוכרת לי. דרך הבדלים מרחיבים את הטווח ומגלים ניואנסים. זה בסדר לחפש ולמצוא הבדלים. מסכימה גם שצריך להיזהר עם זה, אחרת אפשר להתקע שם 
|
|
|