יציאה מהארון הבדסמי והשלכותיה

ArchAngel​(שולטת) • 29 ביוני 2018

הנרקיסיזם האמיתי הוא לחשוב שחיי המין שלך הם בגדר קודש הקודשים שאתה צריך לשמור בקנאות לעצמך כי הם כ"כ מיוחדים ויוצאי דופן (ולא בגלל שיקול של סיכון כלשהו) שבטח אנשים אחרים, הונילים פשוטי העם, פשוט לא יכולים לשאת.
בפועל רוב הונילים מודעים לבדס"מ וחלקם אף משלבים אלמנטים ממנו במיטה כך שאף אחד לא יתרגש כמו שנראה לך גם אם תגיד לו (כמובן תוך כדי שיחה בקונטקסט המתאים ולא בצורה המגוחכת שתיארת. עוד אלמנט נרקיסיסטי הוא לחשוב שבטח השאר פה מתנהלים ככה ולא מבינים מתי הנושא רלוונטי לאינטראקציה, לעומתך) מה אתה אוהב במיטה או חס ושלום בטעות ישמע אותך גונח מהחדר הסמוך (ואם הוא הגיע אליך הביתה אזי כבר הקשר ביניכם קרוב מספיק) ויגלה את התגלית יוצאת הדופן שיש לך חיי מין.
להתעקש לחיות חיים כפולים על לא כלום זה לחשוב שאתה שונה ומיוחד, לא לדבר בפתיחות בזמן שיחה שזה רלוונטי אליה. ואם לא היית מקובע כל כך בעמדה שלך ומזלזל במי שחושב אחרת, גם היית מגלה באיזה שיחות זה עולה וכמה הן טבעיות ולא מטופשות כמו שנראה לך.

hrgiger • 29 ביוני 2018

אני באמת לא מבינה את הקישור לנרקיסיזם, או את ההנחה שזה שיודעים שאני בדסמית אומר שאני חולקת לפרטי פרטים.
יש הבדל בין "אני משתייכת לעולם הלהטבים/זוגיות פתוחה/בדסמ" לבין לפרט מה אני עושה.
מעבר לזה, ישנם אנשים שהקשר איתם מאפשר לי לחלוק לעומק ואני מודה על כך.

Zohe{האיש שאיתי} • 29 ביוני 2018

ב. ל. ת. ק
בתור מישי שחיה "מחוץ לארון" הסביבה שלי מודעת למי ומה אני. כולל ילדי הורי והגרוש שלי.
אני לא רואה צורך לתלות שלט מחוץ לקליניקה שלי למרות שיש מי משם שגם יודע.
אני לא אצעק תוך כדי רכיבה על חמור לבן את משנתי ברחובות העיר ואני גם לא המשיח..
הכל עניין של להיות איש מכירות טוב ולא הכל צריך לספר.
כשאני חוזרת עם סימנים מחוג המקרמה שלי והם לרוב גלויים, יש לי תמונה אחת או שתיים לרוב גם להראות שזה קרה מהחבלים, שם גם קל לי יותר להסביר מה זה נותן לי, מה זה מאפשר לי..
אני לא אדבר על הצורך שלי ב השפלות כמו שלא אדבר על אהבתי או שנאתי לפוזה כזאת או אחרת בסקס.
בשורה התחתונה תחשוב טוב מה אתה רוצה או לא לחלוק עם העולם ובשביל מה, ואז פשוט לבחור איך לספר..
יש אפ'רות לומר אני צורכת כאב, ויש אני אוהבת שמכים אותי.. שיום( לתת שם) "נכון" לדברים זה כל העיניין..
בכל מקרה שיהיה בהצלחה רבה

Re: יציאה מהארון הבדסמי והשלכותיה

Into the wild • 29 ביוני 2018

מכיר את הזודיאק?
רוצח סדרתי שפעל בארה"ב בשנות ה60/70, יודע מה כ"כ מיוחד בו?
הוא השאיר מכתבים בתחנות משטרה.
מכתבים מוצפנים שיביאו רמזים על זהותו.
את רובם לא הצליחו לפענח, אבל זה לא רלוונטי לעניין..אני לא קרימינולוג ולא מתיימר להיות כזה, אבל מנקודת המבט של הרבה אנשים הוא חתיכת אידיוט שהשאיר מכתבים שיכולים לגלות את הזהות שלו, כאילו הוא בכח רוצה לגזור על עצמו גזר דין מוות.
אני? אני לגמרי מבין אותו.
קשה לבנאדם להכיל לבד את כל הדברים האלה, אתה חייב להוציא את זה איכשהו.
אתה חייב לתת רמזים.
בנוסף לזה שהוא היה פסיכופת וכנראה פריק של ריגושים.
ככה אני מתנהל, במודע או שלא במודע, לגבי דברים שאני עושה.
אם נתייחס ספציפית למקום הזה - אני לא רוצה שידעו שאני כאן.
לא משנה אם הסיבה שזה יפגע בי בחיים או שזה לא הפאקינג עניין של כולם.
אבל אני כן רוצה שידעו שאני כאן, זה מרגש אותי, לכן אני לא מנסה להסתיר לחלוטין את הזהות שלי, לכן אני "זורק" רמזים בבלוג ובפרופיל.
מי שממש ירצה יזהה אותי, ומי שמכיר אותי כמעט בוודאות יזהה אותי.
גם בחיים האמיתיים אני "זורק" רמזים לגבי העניין, זה כיף, זה מרגש, וזה גורם לי קצת לפרוק את זה מהלב.
או שסתם יש לי פוטנציאל בתור רוצח סדרתי, אבל מי יודע..

עוץ הגדול​(נשלט) • 29 ביוני 2018

התרשמות שלי היא שרמת הנרקיסיזם, ההתנשאות והחשיבות העצמית בקרב חברי הבדסמ היא גבוהה במיוחד לעומת שאר האוכ' (מספיק לקרוא את הפוסטים והבלוגים) אבל אני לא חושב שדווקא בנושא ה'יציאה מהארון', אם בכלל, זה בא לידי ביטוי באופן מובהק.

ואם אתם שואלים איך הגעתי למסקנה המבריקה הזו? זה בגלל שאני יותר חכם, מגניב ויפה ממכם.

MagisterDolor​(שולט) • 29 ביוני 2018

לא חושב שזה עניין הציבור מה אני אוהב לעשות בבית, בין אם זה לייבש פרחים בין דפי ספרים, או אם זה להצליף בבחורה ערומה שקשרתי ותליתי מהתיקרה.
איני חש שאני שומר סוד נורא לגבי מי שאני, כי האישיות שלי היא מה שהיא, זאת אומרת שכאדם אני מי שאני, ואני לא מסתיר כלום למעשה.
מי שמכיר אותי יודע שגילוי הבדס"מ מילא אצלי חור בנפש שהיה קיים הרבה זמן, כך שלמעשה הרווחתי ואיני משלם שום מחיר נפשי על זה שאני בדס"מי שאינו מוחצן.
לסיכום, אני חושב שאין דבר כזה בדס"מי בארון.
מה שיש זה רמות שונות של מוחצנות.

עוץ הגדול​(נשלט) • 29 ביוני 2018

" אני חושב שאין דבר כזה בדס"מי בארון. מה שיש זה רמות שונות של מוחצנות"

כל כך נכון.

the rain song • 29 ביוני 2018

אם זה לא עניין של הציבור אז למה אתה מפרסם תמונות ממסיבות שאתה מבלה בהן? למה אנחנו רואים תמונות של בת הזוג שלך קשורה וחבולה וקוראים על המפגשים שלכם בארץ או במסיבות נחשבות בחו"ל?
אני לא מפרסמת שום דבר כזה, אין בי שום אהדה לפומביות. לא שלי ולא של אחרים, אני לא מחצינה שום דבר לא כאן ולא בחיים האמיתיים שלי.
ועדיין, האנשים בחיים שלי יודעים שיש לי כרטיס באתר השחור הזה.
ואף אחד לא חושב שהחבר שלי מפוצץ אותי במכות כל בוקר. אני לא חיה בסרט, יש לי חיים נורמטיביים לגמרי. בורגנים ומשעממים תחת. נראה לכם שאני מגיעה לעבודה עם בגדי עור וציצי בחוץ? גם למסיבות לא הלכתי ככה.
בדסמ הוא חלק מהחיים, לא החיים עצמם.
מה זה קשור? לאן אתם לוקחים את זה?
מי שיש לו בעיה עם זה שאחרים יידעו שהוא יודע מה זה בדסמ, שלא יספר.
יש כאלה שאין להם בעיה.
כפי שאמרתי קודם, כאן שופטים, לא בחוץ.

פלייפול • 29 ביוני 2018

לא מדובר רק בהחצנה לעומת אי-החצנה, אלא באופן שבו הדברים נתפסים ע"י הסביבה. במקרה שלך, למשל, תהיי פסיכולוגית קלינית בעוד כמה שנים. ניקח דוגמא קיצונית, בה כל מטופל עתידי שלך, או מקום עבודה ממסדי, יהיה חשוף לחלוטין לפרסומים שלך בכלוב. האם הדרך בה את בוחרת לקיים יחסי-מין לא עלולה ליצור רתיעה בקרבם? מי שיקרא את הבלוג שלך, יתקל גם בפנטזית אונס שפרסמת. האם במקרה כזה (אמנם היפותטי וקיצוני, לצורך הדוגמא), את לא חוששת שחלקים נרחבים בציבור יתקשו לבצע את ההפרדה בין החיים האישיים שלך, לבין היכולות המקצועיות? בנוסף, ספציפית במקרה שלך, הבלוג חושף גם בעיות פסיכיאטריות שהתמודדת איתן. אני מניח שאדם ממוצע, הפונה לפסיכולוג, ומתכוון לשתף אותו בסודותיו האישיים, עלול להירתע מכל אלו.

ArchAngel​(שולטת) • 29 ביוני 2018

אתה חייב ללמוד להפסיק להוציא את הכביסה המלוכלכת מבלוגים אישיים של אנשים ולהפוך אותה לחלק מדיונים ציבוריים, בעל כורחם של המגיבים שאפילו לא פנו אליך ישירות.
למרות שהבלוגים חשופים בפני כולם וזה לא סוד מדינה, בכל זאת יש משהו חטטנני בלהוציא משהו שקבור עמוק בבלוג באיזה פוסט שנכתב מעל כמה חודשים/שנים ולהוציא אותו מהמרחב האישי ולהשתמש בו כטיעון בדיון ציבורי. זאת לא הפעם הראשונה שאתה עושה את זה ומציין בדיון לגופה של תופעה טיעונים לגופו של אדם. מילא זה היה משרת משהו, אבל זה לא. יכולת לשאול את אותן השאלות מבלי לעלות מהאוב "פרטים עסיסיים" שמחייבים את האדם מולך לתת עליהם דין וחשבון כי גם יש לך נטייה להציג את זה בצורה קיצונית ("בעיות פסיכיאטריות" על הפרעת חרדה, מדהים) שפוגעת בשם הטוב, וקשה פשוט להתעלם מהם ולהמשיך הלאה.
לא היה צורך להיכנס לחיי האישיים בשביל לדון על סוגיה קהילתית, בטח לא כשלא אמרתי משהו שרלוונטי לסוגיית הקריירה ואף באופן חד משמעי ציינתי ששיתוף בחיי המין צריך להיות מותאם לאינטראקציה.
ואם בכל זאת היה דחוף לך לתחקר את חיי, יכולת לפנות אלי בפרטי ולתת לי אופציה לסרב במקום מיד להפוך את זה לנחלת הכלל.
אני לא מעוניינת לסנגר על עצמי, אני מניחה שדברי יפלו על אוזניים ערלות ותגיע עכשיו פסקה מגוננת או מאשימה. אז חבל על העצבים, תחסוך לעצמך הקלדה נמרצת. רק אציין את המובן מאליו והוא שאתה לא באמת מכיר אותי ולא אנשים אחרים על סמך מה שהם כותבים בבלוג, כי לא הכל אנחנו משתפים בו ולכן אין טעם לחטט בו בשביל להביא מהם טיעוני מחץ בדיונים ציבוריים. למשל, אין לך באמת מושג מהו העתיד המקצועי שלי (מאיפה הגעת למסקנה שאהיה קלינית?) ולפי איך שאתה מתבטא גם אין מושג שאני ממש לא חריגה בקרב עוסקים במקצועות ברה"ן, שגם הם כמו שאר הציבור אינם טלית שכולה תכלת ויש בקרבם גם בדס"מים וגם אנשים שמתמודדים עם הפרעות שונות, וזה לא הופך אותם לפחות מקצועיים רק כי הם לא מושלמים. נוסף על כך, דווקא איתם המטופלים מזדהים יותר, כי הם מבינים את הקושי על בשרם. מה שמרתיע זאת הגישה שמתיימרת לשלמות לא קיימת.