בשביל מה אתם חיים? התשובה.

MoonlightSonata​(נשלט) • 23 בדצמ׳ 2019

אני חושב שהתשובה נורא תלויה במה אתה מגדיר "הנאה".

אתה מגדיר הנאה כמעשה המיידי, האימפולסיבי ובטווח הקרוב? לדוגמא קניות, סטוץ, לאכול בחוץ, לצאת לסרט, מועדונים, אלכוהול? (כמובן שיש עוד, אלו רק כמה כלליים)
או שאולי אתה מגדיר הנאה על ידי דברים שנחשבים יותר לטווח הרחוק. דברים כאלה בדרך כלל דורשים הקרבה של אותה הנאה אימפולסיבית. לדוגמא - להיכנס לכושר ולפתח את הגוף דורש ממך להקריב יציאה למסעדות. תרומה לקהילה (נגיד בעמותת נוער בסיכון) דורשים הקרבה של הזמן האישי שלך, שבו אתה יכול לעשות מאה ואחד דברים שיותר כיפיים לך (ראה הדוגמאות שנתתי למעלה). לגדל ילד כמו שצריך, לתת לו את מלוא תשומת הלב בגילאים המוקדמים והכל-כך חשובים להתפתחותו (שלא ייצא יצור) כרוכה בהקרבה של כסף, שעות שינה, שעות פנאי ועוד המון המון דברים שלא רשמתי פה (בכל זאת לא הורה).

אני מניח ששמת לב, אבל יש הבדל מהותי בין שני סוגי ההנאה האלו, והוא שבסוג השני, הסוג היותר ארוך טווח ושפחות מתמקד ב"עכשיו" שלך ברגע זה, יש אלמנט של הקרבה. ואותו אלמנט יכול להתקיים רק בזכות העובדה שיש משמעות וחשיבות באותם מעשים ארוכי טווח, שבונים אותך ואת הסובבים אותך.

אז אני מניח שאתה יכול לטפוח לעצמך על השכם ולהגיד "וואלה אני עושה את כל הדברים הטובים האלה ואני נותן מעצמי ואני מבסוט על עצמי חבל על הזמן" ולקבל מזה הנאה וכיף. זה לגיטימי וזה אחלה של מוטיבציה להמשיך. אבל בסופו של דבר יש דברים אחרים שמדברנים, דברים יותר מורכבים ומדרבנים ועוקפים את אותה הנאה של סיפוק עצמי. יש כאלה שקוראים לזה "שליחות" או "משימת החיים" שלהם.

מקשיב​(שולט) • 23 בדצמ׳ 2019

אולי מישהו יסביר לי מה זה משמעות ולמה היא טובה?

מקשיב​(שולט) • 23 בדצמ׳ 2019

כל מה שממלא בך צורך או חוסר כלשהו, גורם לך הנאה כלשהי. אם יש לך הנאות המתנגשות אחת בשניה ולא משנה אם זה לטווח הקצר או הרחוק. ממש כמו בכלכלה, אתה תעשה היוון להנאה ותפעל לפי ההנאה הגדולה יותר.

MoonlightSonata​(נשלט) • 23 בדצמ׳ 2019

תן לי לתאר לך מצב.
יש לך כלב בבית, אתה פתאום שם לב שהוא חולה ואתה צריך לקחת אותו לווטרינר.
אבל אין לך כוח, אתה מעדיף לשבת בבית מול המחשב או הטלוויזיה ולראות איזה סדרה בסבבה שלך.
יש לך פה התנגשות בין שני סוגי הנאה - האחד הוא להיות בן אדם בוגר ואחראי, להקריב ארבעים וחמש דקות עד שעה של זמן מסך וללכת לרופא, לטפל בכלב שלך, למרות שהכי אין לך כוח בעולם, ואז אולי (כנראה שלא) לחשוב לעצמך "וואי איזה אחלה של בעלים אני". והסוג השני - ברור מאליו.
רשמתי כנראה שלא כי ממצב כזה אתה לא באמת תקבל הנאה, אתה כנראה פשוט תהיה שמח שהכלב שלך בסדר, ושאולי לקום מהספה ולטפל בכלב שלך לא הייתה החלטה כזאת גרועה. כי עשית משהו משמעותי. טיפלת במשהו שקרוב ויקר לך.

עכשיו אתה יכול לפשט את המצב ולהגיד "אוקיי, יש פה שני סוגים של הנאה, או לראות סדרה טובה או להרגיש סיפוק כי עשיתי משהו משמעותי".
ואם תאמר כזה דבר, אז בתכלס, אין לי שום דבר להגיד לך, כי בתבנית חשיבה שלך אתה מגדיר כל מעשה כ"סוג של הנאה".
לדעתי זו צורת מחשבה צרה ופשוטה מדי, ואין לי באמת איך להתווכח איתך על זה, כי ככה אתה חושב.
אז בוא נסכים לא להסכים

-X- • 23 בדצמ׳ 2019

הכל תלוי באיך אתה מגדיר "הנאה".
נחזור לנזירים. הסבל והסגפנות אבסולוטיים.
התחושות הפיזיות שלך ושלהם זהות.
שניכם מרגישים כאב וחוסר נוחות באותה צורה.
אני בטוח שהם לא נהנים פיזית מתהליך של עבודה קשה, אימונים קשים או למידה מרובה.
ה"הנאה" היא הסיפוק מהתוצאות של ההקרבה.
אתה בעצמך כתבת "סיפוק" ולא "הנאה", מה ההבדל?
שהסיפוק במקרה הזה הוא לא כתוצאה מהנאה אלא כתוצאה של סבל. הנאה בדרך כלל מתקשרת כתוצאה של משהו אימפולסיבי.
אכלת שוקולד - מרגיש מתוק - נהנה מהטעם.
זיינת - גמרת - אנדרופינים - הנאה.
לשבור כל יום 1000 לבנים זה סבל. אבל החישול יעשה את זה פחות גרוע. הסיפוק הוא בפיתוח היכולת לבצע את זה ללא דופי.
אם תכניס את ההנאה האימפולסיבית תחת אותה הגדרה של סיפוק אז ניתן להגיד שכל תוצאה חיובית בחיים היא "הנאה".
רוב האנשים רואים "הנאה" כמימוש צרכים בסיסיים - סקס, אוכל, שינה. בגלל שאלו צרכים בסיסיים זה טבעי שכל אחד ישאף לספק אותם. אבל אנשים יותר מורכבים מזה.
יש את "האני הגבוה".
בשביל לספק צרכים רוחניים יותר, איאפשר להתקיים מדחפים.

דרקן ראהל​(נשלט){מית} • 23 בדצמ׳ 2019

אם זה הולך כמו ברווז, נשמע כמו ברווז ונראה כמו ברווז, כנראה שזה ברווז. לא בטוח. יכול להיות חיקוי מאוד טוב. שאל את פרח הדבורנית, שכל קיומו להיראות כמו דבורה.

ובנאדם שאומר מה היא מציאות, ואז פוטר את הביולוגיה במילים "כן, בטח"? זהו? וואו. אל תשאל. כל הפלאונתולוגיה, הגיאולוגיה, קוסמולוגיה, חקר הdna ועוד כמה מדעים הרגע הודו, כולם, שכל הממצאים מ200 השנים האחרונות נזרקו לפח כי אתה אמרת "כן, בטח".
אגב, אם dna לא משכפל את עצמו, מאיפה התאים החדשים בגוף שלך? מאיפה באים ילדים לעולם? איך זה עובד, בלי גנטיקה?
בנוסף, תסביר, בבקשה, מאיפה מגיע המנגנון שמאפשר לך לחוות הנאה. אני הייתי אומר אבולוציה. אני מניח שלך יש הסבר אחר?
ולגבי "עובדה שאני מוצא שהכל הנאה". אתה יכול לסובב את המציאות ככה מכל כיוון. כבר הראיתי לך שאפשר להמשיג הכל כאלטרואיזם, רק שאתה פתרת את זה ב"לא נכון" בלי שום הסבר למה זה לא נכון. אז תוכיח לי שאתה לא כותב כאן בשביל שאחרים יחכימו, בשביל לתת לאחרים במה, שאתה משקיע מזמנך ומרצך בנו - המניע שלך הוא אנחנו. בבקשה, תוכיח שאני טועה (והיות ואתה לא מקבל את זה מאחרים, תצטרך לעשות יותר מלהגיד "לא, זה להנאתי הפרטית". תצטרך ממש להראות שלא ייתכן פירוש כזה. זו לא אמורה להיות בעיה).
ובניסיון להסביר למה להגיד "עליתי על הסבר, ובכל מקום שאני מסתכל אני רואה שאני צודק", אנסה לתת דוגמה. זו רק דוגמה, אז בבקשה קח את זה כדוגמה:
אתה לא באמת אתה. נבראת מכלום לפני דקה, עם כל הזכרונות מוכתבים פנימה, צרובים למוח שלך. ככה כל העולם. נוצר רק לפני חמש דקות. תוכיח שאני טועה.
(למיטב ידיעתי, אין איך להוכיח את זה. כל מה שננסה לומר עדיין יתאים לתנאים האלה. האם זו סיבה מספקת לקבל את ההסבר הזה לחיים?)

ברייה​(שולטת){לא!!!מחפשת} • 23 בדצמ׳ 2019

קשה להסביר במדויק מה היא המשמעות של הקיום, כי עבור כל אחד היא מסמלת דבר מה אחר. מדובר במושג בעל אלמנטים רגשיים וקוגניטיביים. אני הייתי אומרת שהמשמעות של הקיום היא הכרה בנוכחות של סדר, של מטרה ושל קוהרנטיות בקיומו של האדם. כמו גם השגת יעדים ותחושה של הגשמה עצמית.

פסיכיאטר, נוירולוג ופסיכותרפיסט, ויקטור פראנקל, הציע שלושה מקורות בסיסיים לתחושת משמעות. יצירתי, חווייתי ורגשי. מקורות יצירתיים אלה העבודה שלנו, ההובי היצירתי שלנו והסיבות שבהן אנחנו מאמינים ושבשמן אנחנו פועלים. מקורות חווייתיים מתקשרים עם חווית האהבה שאנחנו רוחשים אל הזולת כמו גם היכולת להעריך את יופיו של הטבע או את יופיה של האמנות. צפייה בשדה פורח או תקשורת עם אדם אוהב, יכולים להיות מספקים כדי שתתעורר תחושה של משמעות. בספרו ״האדם מחפש משמעות״, פראנקל מתאר רגע בו הוא וחבריו האסירים צפו ביופים של הרי זלצבורג ובשקיעה בעלת צבעים עזים במיוחד, ומצאו נחמה בכך שלא משנה כיצד ינהג בהם הגורל, היופי שניצב מול עיניהם ימשיך להתקיים. יופי שעמד בניגוד גמור למצבם הירוד והבלתי אנושי. גם ההומור משחק תפקיד במשמעות לפי פראנקל. היכולת שלנו להפרד מהמצב העגום בו אנחנו נמצאים ולהביט בו בעיניים מנותקות במקום להתמזג בו, יכולה להגביר את תחושת הנוכחות שלנו בעולם ולעזור לנו להגדיר את הערכים שלנו. בספרו פראנקל מתאר כיצד ערך ניסוי על עצמו ועל המטופל שלו ובכל יום באושוויץ סיפר לו סיפור מצחיק. המקור האחרון עוסק בסבל בלתי פתיר שאנחנו חווים וביכולת שלנו להסתגל למציאות חדשה, על משקל הלימונים והלימונדה. עצם התמודדות עצמה יכולה להעניק למישהו תחושה של משמעות וגאווה ופי כמה היכולת לאזן את החיים בתנאים חדשים.

למעשה כל דבר שאנחנו עושים יכול להיות בעל משמעות או נטול משמעות. כי אלה אנחנו שיוצקים את המשמעות במעשנו ולא להפך. למשל במהלך הניסוי שנעשה על מטופלים גריאטריים, הסתבר שטיפול בצמח העלה משמעותית את איכות חייהם ואת הרצון שלהם להמשיך לחיות. פראנקל דיווח שהמטרה שהציב בפני עצמו לשחזר את כתב היד שנהרס עם הגיעו למחנה ריכוז ולפרסם אותו, נתן לו משמעות ולכן העלה את הסיכוי שלו לשרוד את הגהינום.

וכמובן אי אפשר בלי ניטשה: He who has a why to live for can bear with almost any how
אני תוהה מה הוא היה אומר אם היה יודע שמדובר בסך הכל בהנאה.

פרלין​(נשלטת){ש} • 23 בדצמ׳ 2019

משהו בהסקת המסקנות שלך לא הכי ברור לי ואני מתחילה לחשוד שמדובר בהטרלה.

Sm Art{☆Sm} • 23 בדצמ׳ 2019

כאשר החיים ,מסתיימים .
יש ,מאזניים ענקיות ,ששם מניחים את המעשים שעשה האדם,בחייו .
ואז יש "משפט" .

אי לכך ,לאחד ,החיים ,הם מרוץ מהיר מאוד .
ולשני ,הם ,מדרון מהיר.


אחד רץ לבאר שחת" .
והאחר , רץ ,אל "חיי הנצח".

מי שיודע לשם מה הם ,החיים .
זה כי יש לו "נציגות בכירה ",שנלחמת בעבורו .
ב" עולם הנצח " .

מי שאין לו "נציגות בכירה " ,בעולם הנצח ,שתוכל ,להלחם בעבורו ,שידע ,ויתחיל ,לחיות ,נכון.

זה כי ,הוא ,בזבז למישהו שם בשמיים ,את "חיי הנצח",שלו .
אזי ,"הקרמה" שלו ,שירד לכאן ויתבזבו לו "חיי הנצח",שלו,במו ידיו .

הליך בזבוז החיים ,ממומש בפועל ,הלכה למעשה.
בעצם, אי הידיעה ,וההבנה, של האדם ,
מה יכול להשיג ,ב חיים .
ומה הוא מאבד , בחיים .

האדם ,חושב לו לתומו ,שהוא חי את החיים .
אותו האדם ,לא יודע מה הרווח ,ומה ,ההפסד ,בחייו ,כאשר הוא חי אותם .

על פי ,המתכונת, בה ,הוא כופר ,במושג ,"חיי נצח" .

ישנו "גורם נסתר" , שכל תפקידו, הוא ,לבזבז לאדם את הזמן ,בחיים פה .על הכדור בו אנו חיים .

Zord​(מתחלף) • 23 בדצמ׳ 2019

We’re the middle children of history, man. No purpose or place. We have no Great War. No Great Depression. Our Great War’s a spiritual war… our Great Depression is our lives.