לילה טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

אהבה אין שם. גם לא ידידות.

↑ ↓
עשהאל​(נשלט)
לפני 4 חודשים • שישי, 3 בינואר 2020, בשעה 10:17

אהבה אין שם. גם לא ידידות.

עשהאל​(נשלט) • שישי, 3 בינואר 2020, בשעה 10:17
.
נישאנו בגיל צעיר. מההתחלה היו בי נטיות ציותיות, ובה לא היה גרם של בדס"מ. ככל שהשנים עברו, הרשיתי לעצמי להשתמש בה יותר ויותר כמושא להגשמת פנטזיות, והיא שיתפה פעולה, אם כי רק במידה מוגבלת.

בשלב מסוים, כנראה הקצנתי יותר מדי במה שהעזתי לעשות איתה או מולה (ואולי הסיבות היו אחרות), והיא ביקשה שנפרד. היה לנו ילד, אבל היא עברה את השלב של להשתמש בזה כתירוץ להישארות בזוגיות שהיא לא לרוחה.

מהר מאוד הקשר בינינו ניתק, מעבר לעדכונים שנוגעים לילד. אני התעקשתי שאת תשלומי המזונות אתן לה פנים מול פנים, ושהיא תמסור לי אישור על התשלום כל חודש, בכתב ידה. כשהייתי חוזר הביתה, הייתי מאונן כשהאישור מולי, וגומר על הדף.

כשהילד גדל, תמו תשלומי המזונות. אחרי מספר חודשים לא יכולתי להתאפק ויזמתי פגישה איתה בבית קפה. סיפרתי לה מה עשיתי עם האישורים שלה בכל חודש, ואחרי דקה של הלם, ושתי דקות של צעקות, היא קמה והלכה.

כעבור כמה ימים קיבלתי ממנה שיחת טלפון. אם אתה מספיק אידיוט כדי לשלם על דברים כאלה, לא אכפת לי למכור לך מדי חודש דף שעליו אכתוב כמה דברים בכתב ידי, ותעשה עם זה מה שתרצה, אבל בבקשה בלי לספר לי. כמה זה יעלה לי? שאלתי. בדיוק כמו המזונות, ענתה.

מדי חודש היא הייתה מוסרת לי מעטפה ובה דף (עמדתי על מסירה פרונטלית), ואני הייתי פותח אותה בבית, קורא את הדף, ומאונן. זה היה בדיוק כמו פעם, אבל ההבדל היה בתוכן. במקום אישור יבשושי על תשלום, קיבלתי בהתחלה גידופים עסיסיים, שלאט לאט התחלפו בתיאורים תמציתיים של מה שעבר עליה באותו חודש, ובמשך הזמן הדף הפך לשניים, והתיאור התמציתי הפך לסוג של יומן אישי.

את הדפים המוכתמים הייתי מתייק, לפי הסדר, בקלסר שרשמתי עליו את השם שלה, אחרי שווידאתי שהם התייבשו באוויר הצח. בסוף כל שנה פתחתי קלסר חדש. באחד ממפגשי המסירה היא לא התאפקה ושאלה אם אני עושה משהו עם כל הדפים האלה, מעבר ללאונן עליהם, אז הצבעתי על הקלסרים עם השם שלה. היא פערה פה ונמלטה מהמקום.

חלפו שנים. המצב הכלכלי שלנו לא היה טוב. התשלומים לה היקשו עליי, והחיים היקשו על שנינו. אני לא זוכר מי היה זה שהציע, אבל התוצאה הייתה שעברנו לגור יחד. אהבה מחודשת לא הייתה שם. גם לא ידידות. סימביוזה אולי.

אנחנו כל אחד רהיט בבית של האחר. אני מדמיין אותנו מזדקנים ככה יחד.
* אופציה מינית - הידיים שלי רועדות, אני כבר מתקשה לאונן בעצמי. היא מחזיקה מולי את הדף ביד אחת ומאוננת לי בידה השנייה.
* אופציה רומנטית - היא גוססת, אני מוריד את הקלסרים מהמדף ומקריא לה מתוכם את כל הפנינים שהיא כתבה לי (לעצמה) במהלך השנים, בזמן שאני אוחז בידה ומוחה דמעות מלחייה.
* אופציה מינית-רומנטית - אני מתקשה לקרוא בעצמי. היא לוחשת לי באוזן את מה שהייתה כותבת, בזמן שאני מאונן בצמוד אליה.

************************************

הייתי מעדיפה לראות בעצמי זונה, מאשר בו נצלן. כי אם הוא מנצל אז אני מנוצלת. ואם יש משהו שאני מסרבת להיות, זה קורבן.

כבר שנים שאני לוקחת את הכסף שהוא נותן לי ומעבירה הלאה. לבן שלנו, או לפסיכולוגית, או לכלבייה של השכונה, שעושה עבודת קודש.

כבר שנים שאני אומרת לעצמי, תפסיקי, מה זה נותן לך, אבל אני מכורה.
זו אני שהצעתי לו שנעבור לגור יחד. אהבה אין שם. גם לא ידידות. סימביוזה אולי.

אני חושבת שיום אחד אצטרך לשים לזה סוף, כדי לא למות בתור ההיא שהייתה מכורה.

אני חושבת שיום אחד אצטרך לשים לו סוף, כדי לא למות בתור ההיא שכולם חושבים שהיא הייתה קורבן.
    התגובה האהובה בשרשור
שירוקו
לפני 4 חודשים • שישי, 3 בינואר 2020, בשעה 12:40
שירוקו • שישי, 3 בינואר 2020, בשעה 12:40
אחד החיבורים היפים שקראתי כאן.