Syat I Afterwind
|
לפני 4 שנים •
10 בינו׳ 2020
Re: אני אגיד לך מתי חשובים המאמרים israelislave כתב/ה: והנה הוכחת לי בעצמך שאלו בדיוק האנשים עם Disorder שכן אילו לא היו להם כל הבעיות הללו היו נכנסים תחת הגדרת Disphoria.
ולגבי השאלה של פליפול. אני חושב שתופעת הטראנס היא Disorder בעוד שדרקן טוען ל Disphoria, מה שאגב, ומשעשע, לא מונע ממנו לטעון לחוסר אמפתיה מצידי. אני לעומתו טוען שאם אנחנו רוצים לעזור לאנשים שבהחלט סובלים, וקשה להם, וכואב לי הלב עליהם, באמת, אבל כדי לעזור להם הטיפול צריך להיות כזה שיפתור את הבעיה הנפשית ולא לטפח בהם את הרצון (הלא בריא לטעמי) להמשיך ולהתבוסס בביצה שחייהם הפכו להיות בגלל ה Disorder שהם חווים. אז, זה נושא שאני יכול לדבר עליו מניסיון אישי, בנוסף להיכרות מוסיימת עם המדע (בערבון מוגבל). מה שחיוני בהבדל שבין לקרוא לטראנסקסואליות עצמה או רק לדיספוריה disorder זה שהדיספוריה יכולה להיעלם. חלקית, לפעמים, נכון, וחבל כשזה רק חלקי. אבל זה גם יכול להיעלם לחלוטין. אישית, אני לא גבר או אישה טראנס במובן שרוב האנשים נתקלים בו, אמנם אני בקטגוריה הרחבה יותר בתור מישהו שמרגיש (אסביר עוד מעט) הן כנקבה, כזכר, כאישה, כגבר וכדברים אחרים, הכל ביחד. בלגאן גדול. אין, ניתוח לא יעזור לי, לא ככה פתרתי (וכן, מרוב או מכל הבחינות כבר פתרתי) את הדיספוריה שלי. כשאני כותב "הן כנקבה, כזכר, כאישה, כגבר וכדברים אחרים" כוונתי היא, לדוגמא, נקבה נשית או נקבה גברית, נקבה עם פין, זכר גברי-אם-מעט-אנדרוגני, אני-אבל-עם-רחם, ועוד כל מיני, באמת, המון. בגלל זה ויותר הפרופיל שלי, בגלל זה ויותר הכינוי. אחזור רגע לטראנסים כפי שהם בד"כ מוכרים. אני לא כותב כאן מתוך ידע מקצועי ואני לא שואף לתת אסמכתא מדעית כרגע. אני כותב כרגע אך ורק מתוך היכרות אישית מקיפה עם הנושא - את המדע כבר הביא ומביא דרקן, עד כמה שאני יכול לזהות. לעתים להתחיל להתלבש כפי שהמגדר האחר נתפש בחברה פותר את כל הדיספוריה של האינדיווידואל.ית שסובלת ממנה. לפעמים שינוי כינויי גוף פותר אותו. ברוב המוחלט של המקרים זו לא דיספוריה שמחמירה אח"כ - זהו, נגמר, זה כל מה שהאדם היה זקוק לו וביקש. כן, לפעמים רק ניתוח פותר להם, אבל אז הניתוח פותר את הדיספוריה. זאת ע"פ דיווחם וראיות איכות חייהם - אם נערער על אלו זו כבר שיחה מורכבת הרבה יותר. אגב, לפעמים זה ניתוח מקיף לחלוטין, ולעתים, למשל, הפין או הפות לא ננגע. אין צורך? אז אין צורך. כשדיספוריה היא מה שמוגדרת כבעיה, טראנס ללא דיספוריה לא לוקה בה יותר. העובדה הזו משמעותית, מאוד. אגב, כעדות אישית לאיך שלפעמים דברים קטנים עושים הבדל עצום: אני, ורק אלוהים יודע למה, מציג את עצמי כזכר עם מראה גברי (בערבון מוגבל, ובכל זאת) אבל להשתמש באימוג'י הרגיל של גבר מרגיש לי ממש לא נעים (ברמה שלו לא היתה לי ברירה הייתי מסרב להשתמש בו כלל), אבל האימוג'י של האשה... סתם מרגיש לי טבעי. וזהו, נגמר, זה פותר את הפינה הזו לא משנה כמו מה או מי אני מרגיש באותו הרגע. אני יכול להיאבק בזה... או שאני יכול לזרום עם להשתמש באימוג'י של האישה. אבל, הצורה שבה אני, אישית, התגברתי על הרוב המוחלט של הדיספוריה היא כשגיליתי איך ממש להרגיש שיש לי איברים אחרים ונוספים, ברמה שהגוף שלי מגיב עם תחושות עונג מאיברי מין נשיים. נהייתי מולטיאורגזמי, למשל, ללא שפיכה ולעתים ללא זקפה או תגובות בלתי-שוליות של אברי המין הזכריים. תופעת לוואי של הטירוף הזה היא שאני גם יכול "להרגיש", נגיד, פות במקום עמוד השדרה שלי ודגדגן איפה שהראש נמצא ולחוות דברים הזויים, אבל אלו רק נסיבות משניות. (אם היה ספק, אני לא משתמש בסמים מלבד קפאין ומעט אלכוהול.) אז, בשבילי, הפיכת חווית הגוף למופשטת הרבה, הרבה יותר איפשרה לי לטשטש את הקווים בין גוף אחד ש"חסר" לי לאחר. עד אז, הפתרונות הטובים ביותר שלי היו כתיבה, ווירטואליה וכמות מטורפת של משחקי תפקידים - לעבור מדמות אחת לאחרת בצורה ובקצב שתאמו את החוויה הפנימית הלחלוטין לא שגרתית שלי (יעני, באמת, רוב הטראנסים והטראנסיות לא ייזדהו איתי, ואולי לא יבינו אותי כלל). אבל זה אני. בשלב זה, עדיין יש דברים שאני שוקל לעשות ולנסות כדי לשפר את חווית החיים שלי עוד יותר, אבל כל שיקול שהיה לי לגבי פרוצדורות פולשניות נעלם מחיי. זה לא שווה את זה - כי את הדיספוריה שלי אני יכול לפתור בגוף זכרי-גברי. בשלב הזה, השאלות הן אופטימיות ולא הישרדותיות: האם יהיה לי ממש כיף לשחק יותר בלבוש שלי? האם זה סתם ישאב לי אנרגיות שלא בא לי להשקיע בתלבושת? הבה נגלה! זה הכל בינתיים. 
לא צריך להיות עדינים איתי, אבל אנשך (בשיניי, עוץ, רק שיניים!) אם תתיחסו אליי כמו אל מטומטם.
למה אני מדגיש זאת? לא בתור איום - כולם כאן כבר יודעים איך אני מתנהל בפורום. אני מדגיש שהצורך להגן על עצמי מלחצי החברה שאומרת לי שמראש כל שאני מתאר כאן אינו אמיתי, ושאני ממציא, זה - זה מקור לכאב רב ובין המוקדמים בחיי, ולהיכרות שלי עם הגנה עצמית רטורית אפקטיבית! לשכנע אתכם? הייתי צריך לשכנע את עצמי להקשיב לעצמי, לסמוך על עצמי ולהמשיך בתלם או ללכת בשביל אחר. לבד. לבד לבד, באמת, לבד. israelislave, אמנם מצאתי שכואב לי בינתיים מכדי לדבר איתך על חוויותיי הקשות עם אבי, אני מאוד מעריך ומכבד את הכאבים האיומים שלך. בבקשה, תכבד שאחד הכאבים הראשוניים של חיי הוא חוסר האמון בי שכל זה קורה. את המסע שלי התחלתי סביב גיל 6-8, והייתי כמעט לבד עם זה למשך למעלה מעשור לאחר מכן. זה עלה לי ביותר משאוכל להסביר בקלות כלשהי. |
|
|
|
Syat I Afterwind
|
לפני 4 שנים •
10 בינו׳ 2020
ראוי שאוסיף עוד דבר:
כתבתי "הצורה שבה אני, אישית, התגברתי על הרוב המוחלט של הדיספוריה היא כשגיליתי איך ממש להרגיש שיש לי איברים אחרים ונוספים, ברמה שהגוף שלי מגיב עם תחושות עונג מאיברי מין נשיים. נהייתי מולטיאורגזמי, למשל, ללא שפיכה ולעתים ללא זקפה או תגובות בלתי-שוליות של אברי המין הזכריים." לא הדגשתי את החוויה המינית (האינטנסיבית, והנפלאה, ושתואמת אותי אחרי מעל 30 שנים בלי) כי שם זה מתחיל ונגמר, אלא כי היא מוחשית וניתן להגדיר אותה. את הרעידות ואת התפוצצויות העונג? וואו. אבל גם תחושת רחם אני יכול ליצור בעצמי. זה רחם מופשט - כל הדברים האלו הם פרי תודעתי, לטוב ולרע - אבל ככזה הוא מסוגל להכיל דברים מופשטים. תחושות הקרבה והאמהות כלפי הרעיונות שמוכלים שם הן תוצאות מוחשיות יותר. {שוב, לא טענתי אחרת - האורגזמות משכנעות יותר חיצונית.  )
|
|
|
israelislave
|
לפני 4 שנים •
10 בינו׳ 2020
Re: אני אגיד לך מתי חשובים המאמרים Syat Vada כתב/ה: israelislave כתב/ה: והנה הוכחת לי בעצמך שאלו בדיוק האנשים עם Disorder שכן אילו לא היו להם כל הבעיות הללו היו נכנסים תחת הגדרת Disphoria.
ולגבי השאלה של פליפול. אני חושב שתופעת הטראנס היא Disorder בעוד שדרקן טוען ל Disphoria, מה שאגב, ומשעשע, לא מונע ממנו לטעון לחוסר אמפתיה מצידי. אני לעומתו טוען שאם אנחנו רוצים לעזור לאנשים שבהחלט סובלים, וקשה להם, וכואב לי הלב עליהם, באמת, אבל כדי לעזור להם הטיפול צריך להיות כזה שיפתור את הבעיה הנפשית ולא לטפח בהם את הרצון (הלא בריא לטעמי) להמשיך ולהתבוסס בביצה שחייהם הפכו להיות בגלל ה Disorder שהם חווים. אבל הצורה שבה אני, אישית, התגברתי על הרוב המוחלט של הדיספוריה היא כשגיליתי איך ממש להרגיש שיש לי איברים אחרים ונוספים, ברמה שהגוף שלי מגיב עם תחושות עונג מאיברי מין נשיים. נהייתי מולטיאורגזמי, למשל, ללא שפיכה ולעתים ללא זקפה או תגובות בלתי-שוליות של אברי המין הזכריים. תופעת לוואי של הטירוף הזה היא שאני גם יכול "להרגיש", נגיד, פות במקום עמוד השדרה שלי ודגדגן איפה שהראש נמצא ולחוות דברים הזויים, אבל אלו רק נסיבות משניות. (אם היה ספק, אני לא משתמש בסמים מלבד קפאין ומעט אלכוהול.) אז, בשבילי, הפיכת חווית הגוף למופשטת הרבה, הרבה יותר איפשרה לי לטשטש את הקווים בין גוף אחד ש"חסר" לי לאחר. עד אז, הפתרונות הטובים ביותר שלי היו כתיבה, ווירטואליה וכמות מטורפת של משחקי תפקידים - לעבור מדמות אחת לאחרת בצורה ובקצב שתאמו את החוויה הפנימית הלחלוטין לא שגרתית שלי (יעני, באמת, רוב הטראנסים והטראנסיות לא ייזדהו איתי, ואולי לא יבינו אותי כלל). אבל זה אני. לא צריך להיות עדינים איתי, אבל אנשך (בשיניי, עוץ, רק שיניים!) אם תתיחסו אליי כמו אל מטומטם.
למה אני מדגיש זאת? לא בתור איום - כולם כאן כבר יודעים איך אני מתנהל בפורום. [b]אני מדגיש שהצורך להגן על עצמי מלחצי החברה שאומרת לי שמראש כל שאני מתאר כאן אינו אמיתי, ושאני ממציא, זה - israelislave, אמנם מצאתי שכואב לי בינתיים מכדי לדבר איתך על חוויותיי הקשות עם אבי, אני מאוד מעריך ומכבד את הכאבים האיומים שלך. בבקשה, תכבד שאחד הכאבים הראשוניים של חיי הוא חוסר האמון בי שכל זה קורה. את המסע שלי התחלתי סביב גיל 6-8, והייתי כמעט לבד עם זה למשך למעלה מעשור לאחר מכן. זה עלה לי ביותר משאוכל להסביר בקלות כלשהי. קודם כל ובראש ובראשונה, את כותב מדהים. שאפו. ברור לי לחלוטין שכל מה שקורה לך הוא [אמיתי בשבילך, הפיזי והנפשי כאחד תארת סיטואציה מאד מאד מורכבת ובהחלט נשגבת מבינתי. בשורה התחתונה נפלתי בפח שרבים נופלים בו, פח שאין בו מקום למי שלא עוסקים בתחום ברמה הכי מקצועית, על כל מאמר שדרקן יביא אני אביא אחד אחר ונוכל להמשיך כך לנצח. כל מה שחשוב לי זה שאנשים שטובעים בכאב ידעו שיש יותר מדעה מקצועית מדעית ושכדאי להקשיב, בטח ובטח נוכח חומרת המצב ואירועים עתידים אפשריים לשמוע גם מה הזרם האחר במקצוע אומר, קודם כל בכלל להביא לידיעת הציבור את העובדה שיש גם דעה אחרת, ולהסביר גם למה היא לא נשמעת, אין תמה נוכח כמות האהדה שקבלתי בהודעות פרטיות מול העדרן הכמעט מוחלט בפורום הפומבי. אנשים שותקים כי אנשים מפחדים, מפחדים מתיוג, מפחדים שיסומנו כ"פובים" אנשים חוששים מ"אאוטינג", מאלימות כלכלית ואפילו פיזית אז הם מורידים ראש, במקרה הזה בולעים "צפרדע מקצועית" (לדעתם) וממשיכים להתפרנס. אדם קונה מוצר במאה שקל ועושה סקר מוצרים, מחירים, איכות, אמינות ואחריות אבל בדברים הכי חשובים בחיים מקשיבים רק לנציג המכירות של חברה אחת? https://www.youtube.com/watch?v=6mtQ1geeD_c&t=81s |
|
|
| פלייפול |
לפני 4 שנים •
10 בינו׳ 2020
Re: אני אגיד לך מתי חשובים המאמרים israelislave כתב/ה: והנה הוכחת לי בעצמך שאלו בדיוק האנשים עם Disorder שכן אילו לא היו להם כל הבעיות הללו היו נכנסים תחת הגדרת Disphoria. ולגבי השאלה של פליפול. אני חושב שתופעת הטראנס היא Disorder בעוד שדרקן טוען ל Disphoria, מה שאגב, ומשעשע, לא מונע ממנו לטעון לחוסר אמפתיה מצידי. אני לעומתו טוען שאם אנחנו רוצים לעזור לאנשים שבהחלט סובלים, וקשה להם, וכואב לי הלב עליהם, באמת, אבל כדי לעזור להם הטיפול צריך להיות כזה שיפתור את הבעיה הנפשית ולא לטפח בהם את הרצון (הלא בריא לטעמי) להמשיך ולהתבוסס בביצה שחייהם הפכו להיות בגלל ה Disorder שהם חווים. אני משתמש בכוונה במושגים הלועזיים כי דומה שלדרקן יש בעיה מאד גדולה עם ההגדרה העברית "חולה נפש". מה שאני מנסה להסביר לו וללא הצלחה שלדעתי בכולם, בטח כל מי שבכלוב, יש רמה כזו או אחרת של Disorder אבל אנחנו מתמודדים אתו בצורות שונות. אני הראשון להודות שכ"נשלט" מגיל מאד צעיר אכלתי טונות של חרא, הן חברתיים, הן בדידות, הן השפלה חברתית, אכזבות רומנטיות, ניצול כלכלי ומה לא... אבל לאור הנסיבות חרקתי שיניים ומשכתי עוד יום. אבל אילו חשבתי שיש דרך להיפתר מהצורך הזה הייתי הולך בה בשמחה. ומאידך אני לא יכול להבין איך מישהו היה יכול לבא ולומר לי "אדרבא, תתמסר, צא החוצה לחברה ותגיד לכולם שאתה אוהב להיות מושפל, תסתובב בחוצות העיר עם קולר על הצוואר, תתנהג כמו ש"בדמיונך" עבד מתנהג בציבור, תתעקש שכל העולם יפנה אליך בשם "עבד", תחליף בתעודת זהות בסעיף "מין" ל "רכוש", כך תגיע למוסדות לימוד, כך תגיע לראיונות עבודה, כך תתנהג במקומות עבודה, כך תחפש זוגיות וכן הלאה" והרי זה לא אפשרי ובלתי נתפס. ברור שאם בשלב מסוים ה Disorder וההתעסקות בו הופכים להיות מהות הכל והחיים חגים 24/7 רק סביב זה, ואתה מאבד הכל, חברים, משפחה, השכלה, עבודה מסודרת , העולם שלך נהיה מוגבל לקשרים בעיקר עם אנשים באותה צרה כמותך, ברקע יש "זמזום קבוע" ממקורות "צדקניים" שאומרים לך שאתה בסדר ורק האחרים חרא, ושאתה קרבן, ואתה מסכן, ואתה צריך לצאת נגד כולם, ושכולם רק רוצים לנצל אותך..............ומאידך מנסים למנוע ממך את האפשרות להתפרנס מזנות בצורה "חצי מכובדת"... והדרך היחידה להתפרנס זו זנות "מחתרתית" , ובזנות יש סמים, ואלימות, וגיהינום .................... לא מוטב לנסות לעצור את המחולל במקום לנסות ולהקל על הסימפטומים? ועוד לא הגענו לשיח על הילדים הקטנים. הסברתי? היי לדעתי הויכוח ביניכם גולש למקומות לא נכונים. הרי הויכוח הוא לא על המינוח המתאים אלא על הדרך שבה החברה צריכה להתייחס לטרנסים, ובפרט (אך לא רק) כיצד להעניק להם את הטיפול הרפואי המתאים ביותר. אני מאמין לך שאתה מרגיש חמלה כלפי טרנסים, ושאתה אכן מעוניין שהם יקבלו טיפול הולם, אך חמלה אינה אמפתיה, אתה לא באמת מנסה להבין אך הם מרגישים. איזה טעם יש בהפנייה של טרנסג'נדר לטיפול פסיכולוגי? האם היית אומר לדנה אינטרנשיונל שהיא עשתה טעות כשעברה את הפרוצדורה, ובמקום זה היתה צריכה לפנות לפסיכולוג שיעזור לה להבין שהיא גבר? זה כמו (בדיוק כמו), שיפנו *אותך* לפסיכולוג שינסה לשכנע אותך שאתה אישה, למרות שאתה יודע ומרגיש שאתה גבר. אני מבין מאיפה הגישה שלך נובעת: אם ניצמד לצורך הדיון רק ל M2F, אז תטען מן הסתם שאובייקטיבית מדובר בגבר, כי זה מה ש"כתוב" בכרומוזומים שלו. אבל מעבר לבדיקה אובייקטיבית, אחרי שאתה מקשיב לו, כשאתה שומע ממנו שהוא *יודע* שהוא אישה מגיל קטן, המסקנה היא שכנראה איברי מין זכריים וקיום כרומוזום Y, הם ככל הנראה לא חזות הכל. כשאני מקשיב להם, אני משתכנע לחלוטין שהם נשים. איך זה יתכן? כנראה שהמוח שלהם מחווט אחרת, והמדע האובייקטיבי טרם גילה איך. תטען: "אם מישהו אומר לי שהוא חתול, גם אז צריך לקבל את זה, רק בגלל שהוא טוען שהוא מרגיש כך?", אז לא. כל מקרה לגופו. גם הרופאים אינם ממהרים לאשר ניתוחי שינוי מין וטיפולים הורמונליים לכל מי שמבקש, אלא רק לאחר בדיקה מדוקדקת, והשוואה לסימפומים דומים שנצפו אצל טרנסג'נדרים אחרים, שכבר עברו טיפולים כאלו והפיקו מכך תועלת. בנוסף, טיפולי שינוי מין לא גורם, כפי שכתבת, להתעסקות של 24/7 עם הבעיה, אלא להיפך, דווקא פותר אותה. אמנם לא בצורה אידיאלית, אבל עדיין באופן הטוב ביותר הקיים כיום. אני מפציר בך, צפה בסרטונים ביוטיוב על ג'אז ג'נינגס. לטעמי קשה לא להשתכנע שמדובר בנקבה, למרות שלפי המדידה האובייקטיבים שקיימים כיום, היא זכר. אני מאמין שדעתך תשתנה, ושתשתכנע שלא מדובר בפוליטיקה אלא בדבר אמיתי. |
|
|
|
Syat I Afterwind
|
לפני 4 שנים •
10 בינו׳ 2020
israelislave,
שני דברים: תודה, עמוקה, שהוכחת לי שצדקתי לגביך. פשוט תודה. הדבר השני הוא, ואני מבין ויודע שזה נושא טעון ובאופן מכוון לא אכנס אליו כרגע לעומק, שאת זה: "אנשים שותקים כי אנשים מפחדים, מפחדים מתיוג, מפחדים שיסומנו כ"פובים" אנשים חוששים מ"אאוטינג", מאלימות כלכלית ואפילו פיזית אז הם מורידים ראש, במקרה הזה בולעים "צפרדע מקצועית" (לדעתם) וממשיכים להתפרנס." למדתי גם כן דרך העדשה הפמיניסטית כפי שאני מכיר אותה - כפי שאני מכיר אותה, לא טוען כרגע דבר מעבר. הסיבה בגללה אני יודע לתת את דעתי ולהביע את רגשותיי - חמים ועוינים - בפומבי קשורה מאוד למאבק הפמיניסטי המתמשך כפי שאני מכיר אותו. בשבילי, המאבק הזה חייב לכלול גם הגנה עליך, על הרגשות שלך, על האישור להם, ועל ההבנה שלכולנו יש, ושזה מורכב. |
|
|
|
Syat I Afterwind
|
לפני 4 שנים •
10 בינו׳ 2020
(נזכרתי שרקע חלק המשוחחים כאן הוא אחר מאוד משלי, אז אבהיר שכשאני אומר "המאבק הזה חייב לכלול גם הגנה ... על הרגשות שלך" זה לא בא במקום הגנה על המילים שלך - אלו כבר הוכחו, אני מאמין, כמוגנות כאן. המודעות לרגשות ולמניעים שלהם בתוך השיח - זה דבר מורכב יותר, והמאבק שאני מכיר דורש שייעשה מאמץ. כולנו בתוך החרא הזה ביחד.
מהרגע בו הרגשות שלך - הרגשות הממשיים, והמשמעותיים, וההגיוניים שלך - מקבלים הכרה ואישור אז אתה, כמוני, יכול לדבר. אחרת.) |
|
|
|
israelislave
|
לפני 4 שנים •
11 בינו׳ 2020
Re: אני אגיד לך מתי חשובים המאמרים פלייפול כתב/ה: israelislave כתב/ה: והנה הוכחת לי בעצמך שאלו בדיוק האנשים עם Disorder שכן אילו לא היו להם כל הבעיות הללו היו נכנסים תחת הגדרת Disphoria. ולגבי השאלה של פליפול. אני חושב שתופעת הטראנס היא Disorder בעוד שדרקן טוען ל Disphoria, מה שאגב, ומשעשע, לא מונע ממנו לטעון לחוסר אמפתיה מצידי. אני לעומתו טוען שאם אנחנו רוצים לעזור לאנשים שבהחלט סובלים, וקשה להם, וכואב לי הלב עליהם, באמת, אבל כדי לעזור להם הטיפול צריך להיות כזה שיפתור את הבעיה הנפשית ולא לטפח בהם את הרצון (הלא בריא לטעמי) להמשיך ולהתבוסס בביצה שחייהם הפכו להיות בגלל ה Disorder שהם חווים. אני משתמש בכוונה במושגים הלועזיים כי דומה שלדרקן יש בעיה מאד גדולה עם ההגדרה העברית "חולה נפש". מה שאני מנסה להסביר לו וללא הצלחה שלדעתי בכולם, בטח כל מי שבכלוב, יש רמה כזו או אחרת של Disorder אבל אנחנו מתמודדים אתו בצורות שונות. אני הראשון להודות שכ"נשלט" מגיל מאד צעיר אכלתי טונות של חרא, הן חברתיים, הן בדידות, הן השפלה חברתית, אכזבות רומנטיות, ניצול כלכלי ומה לא... אבל לאור הנסיבות חרקתי שיניים ומשכתי עוד יום. אבל אילו חשבתי שיש דרך להיפתר מהצורך הזה הייתי הולך בה בשמחה. ומאידך אני לא יכול להבין איך מישהו היה יכול לבא ולומר לי "אדרבא, תתמסר, צא החוצה לחברה ותגיד לכולם שאתה אוהב להיות מושפל, תסתובב בחוצות העיר עם קולר על הצוואר, תתנהג כמו ש"בדמיונך" עבד מתנהג בציבור, תתעקש שכל העולם יפנה אליך בשם "עבד", תחליף בתעודת זהות בסעיף "מין" ל "רכוש", כך תגיע למוסדות לימוד, כך תגיע לראיונות עבודה, כך תתנהג במקומות עבודה, כך תחפש זוגיות וכן הלאה" והרי זה לא אפשרי ובלתי נתפס. ברור שאם בשלב מסוים ה Disorder וההתעסקות בו הופכים להיות מהות הכל והחיים חגים 24/7 רק סביב זה, ואתה מאבד הכל, חברים, משפחה, השכלה, עבודה מסודרת , העולם שלך נהיה מוגבל לקשרים בעיקר עם אנשים באותה צרה כמותך, ברקע יש "זמזום קבוע" ממקורות "צדקניים" שאומרים לך שאתה בסדר ורק האחרים חרא, ושאתה קרבן, ואתה מסכן, ואתה צריך לצאת נגד כולם, ושכולם רק רוצים לנצל אותך..............ומאידך מנסים למנוע ממך את האפשרות להתפרנס מזנות בצורה "חצי מכובדת"... והדרך היחידה להתפרנס זו זנות "מחתרתית" , ובזנות יש סמים, ואלימות, וגיהינום .................... לא מוטב לנסות לעצור את המחולל במקום לנסות ולהקל על הסימפטומים? ועוד לא הגענו לשיח על הילדים הקטנים. הסברתי? היי לדעתי הויכוח ביניכם גולש למקומות לא נכונים. הרי הויכוח הוא לא על המינוח המתאים אלא על הדרך שבה החברה צריכה להתייחס לטרנסים, ובפרט (אך לא רק) כיצד להעניק להם את הטיפול הרפואי המתאים ביותר. אני מאמין לך שאתה מרגיש חמלה כלפי טרנסים, ושאתה אכן מעוניין שהם יקבלו טיפול הולם, אך חמלה אינה אמפתיה, אתה לא באמת מנסה להבין אך הם מרגישים. איזה טעם יש בהפנייה של טרנסג'נדר לטיפול פסיכולוגי? האם היית אומר לדנה אינטרנשיונל שהיא עשתה טעות כשעברה את הפרוצדורה, ובמקום זה היתה צריכה לפנות לפסיכולוג שיעזור לה להבין שהיא גבר? זה כמו (בדיוק כמו), שיפנו *אותך* לפסיכולוג שינסה לשכנע אותך שאתה אישה, למרות שאתה יודע ומרגיש שאתה גבר. אני מבין מאיפה הגישה שלך נובעת: אם ניצמד לצורך הדיון רק ל M2F, אז תטען מן הסתם שאובייקטיבית מדובר בגבר, כי זה מה ש"כתוב" בכרומוזומים שלו. אבל מעבר לבדיקה אובייקטיבית, אחרי שאתה מקשיב לו, כשאתה שומע ממנו שהוא *יודע* שהוא אישה מגיל קטן, המסקנה היא שכנראה איברי מין זכריים וקיום כרומוזום Y, הם ככל הנראה לא חזות הכל. כשאני מקשיב להם, אני משתכנע לחלוטין שהם נשים. איך זה יתכן? כנראה שהמוח שלהם מחווט אחרת, והמדע האובייקטיבי טרם גילה איך. תטען: "אם מישהו אומר לי שהוא חתול, גם אז צריך לקבל את זה, רק בגלל שהוא טוען שהוא מרגיש כך?", אז לא. כל מקרה לגופו. גם הרופאים אינם ממהרים לאשר ניתוחי שינוי מין וטיפולים הורמונליים לכל מי שמבקש, אלא רק לאחר בדיקה מדוקדקת, והשוואה לסימפומים דומים שנצפו אצל טרנסג'נדרים אחרים, שכבר עברו טיפולים כאלו והפיקו מכך תועלת. בנוסף, טיפולי שינוי מין לא גורם, כפי שכתבת, להתעסקות של 24/7 עם הבעיה, אלא להיפך, דווקא פותר אותה. אמנם לא בצורה אידיאלית, אבל עדיין באופן הטוב ביותר הקיים כיום. אני מפציר בך, צפה בסרטונים ביוטיוב על ג'אז ג'נינגס. לטעמי קשה לא להשתכנע שמדובר בנקבה, למרות שלפי המדידה האובייקטיבים שקיימים כיום, היא זכר. אני מאמין שדעתך תשתנה, ושתשתכנע שלא מדובר בפוליטיקה אלא בדבר אמיתי. צפיתי בג'נינגס. סורי, לא השתכהעתי, גם בלייר וויט לא השתכעה, גם Rose of Dawn ואחרות "הטיפול" חייב להתחיל באבחון המדוייק והקרוב ביותר למצב האמיתי. כאשר מישהו אומר "שהוא מרגיש כלוא בגוף הלא נכון" ברור ש"מרגיש" זה אבחון פסיכולוגי כי הרי נכון לרגע זה אין אבחון פיזיולוגי ל"נפש כלואה בגוף לא לה". כך דגימת דם מגבר ושלך אותה למעבדה ללא פרטים מזהים - בוודאות של 99.99999% תקבל תשובה שהדגימה שייכת לגבר. תמה אני מדוע "הועלם" מהעין הציבורית הד"ר צוקר מקנדה, היחד שביצע מחקרי אמת, כולל קבוצות בקרה ונחשב עד התחזקות הלובי הפרו-טרנסי לאורים ולתומים בנושא. צוקר למשל הוכיח שבקרב ילדים ונוער עד 95% מאלו שמתלבטים בקשר למיניותם נותרים במין עמו נולדו - מרצונם - אם הסביבה לא מתערבת. אז למה המכונים ל"מעבר" צצו אחרי שינוי ההגדרה נ DSM כמו פטריות אחרי הגשם? כופים עלינו מילון מושגים חדש. מה זה Assigned At Birth כהגדרה כוללת? המושג הזה נכון לאלפית של אחוז אחד מהאוכלוסייה אך יש מי שדורש שכולנו נדבר כך ונחשוב כך. בניו יורק למשל אדם שפונה או מתאר טראנס לפי מינו המולד ולא לפי איך שהטראנס "מרגיש" עלול למצא את עצמו בלב תביעה פלילית. בקנדה - פיטרסון ומלחמתו נגד כפיית שפה. קולורדו - אדם יכול להחליף מינו במסמכים רשמיים אפילו ללא אישור רופא, שלא לדבר על ניתוחים. ילדים קטנים מגיל 3 מקבלים Puberty Blockers כדי לעצור יצירת טסטוסטרון אף שה FDA לא אישר שימוש בתרופות האלו למטרה הזו. הורים לוקחים לתאילנד את ילדיהם לסירוס כאשר הם בקושי מגרדים 16. אנחנו כבר לא גברים ונשים אלא CIS וכל זה מבלי שעדין הבנו מה זה "מרגיש לכוד בגוף לא שלי" איזה חלק בגוף לא שלך? ידים, רגלים? מוח? לב? דם? או נשמה אולי? כאשר יש תמריץ כלכלי כה גדול להפנות אנשים במצב קשה לדרך כדאית כ"כ כלכלית לבעלי ענין לא פלא שההגדרה שונתה ב DSM. אילו הניתוחים עזרו אזי מה הסיבה שאחוז נסיונות ההתאבדות לא קטן? מכל מה שאני קראתי אני מבין שהבעיה היא כמובן נפשית, ואין בכך לכשעמו שום דבר שלילי, אבל בטרם מתערבים בגוף חייבים להתמקד עמוק עמוק בנפש וששינוי פיזיולוגי חייב להיות מוצא אחרון. |
|
|
פייה{O}
|
לפני 4 שנים •
11 בינו׳ 2020
הי סלייב,
בלתק למעט התגובה האחרונה אבל לא יכולה שלא להגיב לגיבוב הטעויות שם. 1. לא נותנים בלוקרים לילדים בני 3 (?!). כן נותנים לילדים לפני תחילת ההתפתחות המינית כאשר משוכנעים שהם יודעים את מיגדרם, וזאת לאחר יעוץ פסיכולוג מומחה לתחום. 2. בקרב טרנסים וטרנסיות שעברו התאמה מגדרית ושיש להם תמיכה משפחתית וחברתית התחלואה הנפשית צונחת ומשתווה לזו של האוכלוסיה הכללית. כלומר האובדנות, הדיכאון והחרדות הם לא חלק אינטגרלי מופרע אצל טרנסים/יות אלא תוצר של התמודדות בלתי פוסקת עם בריונות, הטרדות, אלימות, בדידות, הדרדרות לזנות וכמובן החיים בגוף שלא הולם את תחושת הזהות הפנימית. 3. לא יודעת אם זו עילה לתביעה פלילית אבל לפנות לאדם לא לפי המגדר בו הוא מציג את עצמו זה גס רוח ופוגעני. איך היית מרגיש אם היו מתעקשים לפנות אליך ברחוב כנקבה? (ולא בקטע בדסמי מדליק...) 4. לא ברור לי על איזה ״תמריץ כלכלי״ אתה מדבר. חברות התרופות? מנתחים? - התרופות שנוטלים טרנסים וטרנסיות משמשים ברוב המוחלט לסיסג׳נדרים למטרות אחרות והשימוש בהם בקרב טרנסים/יות בטל בשישים (אנדוקור, אסטרופם, אלדקטון, תכשירי טסטוסטרון שונים...). - אני מכירה אישית 2 מנתחים בתחום, פלסטיקאי וגניקולוגית, שניהם התחילו בתחומים אחרים ונשאבו לניתוחי שינוי מין מתוך חמלה גדולה והבנת הצורך, ואצל שניהם תוך ויתור כלכלי מסויים. |
|
|
איה74
|
לפני 4 שנים •
11 בינו׳ 2020
ובאופן כללי לגבי שימוש off label, לפי החוק, כמעט בכל המדינות (לפחות כל אלו שאני מכירה) שיקול הדעת הסופי הוא של הרופא. משרדי הבריאות השונים מאשרים רק מה שמוגש להם, אבל מותר, על פי חוק, לרופא, להפעיל את שיקול דעתו. זו לא עברה על החוק.
* הכותבת היא מרכזת ניסויים קליניים מוסמכת |
|
|
|
israelislave
|
לפני 4 שנים •
11 בינו׳ 2020
פייה כתב/ה: הי סלייב,
בלתק למעט התגובה האחרונה אבל לא יכולה שלא להגיב לגיבוב הטעויות שם. 1. לא נותנים בלוקרים לילדים בני 3 (?!). כן נותנים לילדים לפני תחילת ההתפתחות המינית כאשר משוכנעים שהם יודעים את מיגדרם, וזאת לאחר יעוץ פסיכולוג מומחה לתחום. 2. בקרב טרנסים וטרנסיות שעברו התאמה מגדרית ושיש להם תמיכה משפחתית וחברתית התחלואה הנפשית צונחת ומשתווה לזו של האוכלוסיה הכללית. כלומר האובדנות, הדיכאון והחרדות הם לא חלק אינטגרלי מופרע אצל טרנסים/יות אלא תוצר של התמודדות בלתי פוסקת עם בריונות, הטרדות, אלימות, בדידות, הדרדרות לזנות וכמובן החיים בגוף שלא הולם את תחושת הזהות הפנימית. 3. לא יודעת אם זו עילה לתביעה פלילית אבל לפנות לאדם לא לפי המגדר בו הוא מציג את עצמו זה גס רוח ופוגעני. איך היית מרגיש אם היו מתעקשים לפנות אליך ברחוב כנקבה? (ולא בקטע בדסמי מדליק...) 4. לא ברור לי על איזה ״תמריץ כלכלי״ אתה מדבר. חברות התרופות? מנתחים? - התרופות שנוטלים טרנסים וטרנסיות משמשים ברוב המוחלט לסיסג׳נדרים למטרות אחרות והשימוש בהם בקרב טרנסים/יות בטל בשישים (אנדוקור, אסטרופם, אלדקטון, תכשירי טסטוסטרון שונים...). - אני מכירה אישית 2 מנתחים בתחום, פלסטיקאי וגניקולוגית, שניהם התחילו בתחומים אחרים ונשאבו לניתוחי שינוי מין מתוך חמלה גדולה והבנת הצורך, ואצל שניהם תוך ויתור כלכלי מסויים. צודקת, לא 3, אבל 7 זה שפוי? ילד בן 7 מסוגל בכלל להבין מה ההשלכות של "מעבר"? של עצירת ההתבגרות? ה FDA פרסם במפורש שההשלכות של התרופות על ילדים אינן ידועות. Pro-LGBT adults admit 7-year-old in gender ‘transition’ case isn’t totally convinced he’s a girl The 'experts' had varying definitions of gender and admitted James isn't totally convinced he's a girl. His mom has been telling him he is a girl since he was just three. https://www.lifesitenews.com/news/pro-lgbt-adults-admit-7-year-old-in-gender-transition-case-isnt-totally-convinced-hes-a-girl תחלואה נפשית? הרי אין יותר תחלואה נפשית... ולמרות זאת אחוז נסיונות ההתאבדות לא יורד. מה זה אם לא תחלואה נפשית? כן, בטח... הציבור אשם. הציבור אשם שהוא רואה מולו גבר מטר תשעים עם זקן ושפם "ומעז" לחשוב שזה גבר ולא אשה, או פינגוין. תמריץ כלכלי לרופאים ומכונים. מאז השינויים בביטוח הבריאות הציבורי גברים ונשים יכולים לעבור ניתוחים על חשבון הציבור. לא יודע מה זה "סיסג'נדר", או גבר או אשה. Posie Parker - Woman – Adult Human Female https://www.youtube.com/watch?v=XT21x1NHJVw תנסי דקה 14:21 , אם זו לא פדופיליה אז אני לא יודע פדופיליה מהי. ראבק, ילד בן 11... "מלכת דראג"... זה נורמאלי במוח שלכם? מה שאת מכירה אישית לא רלוונטי... כל אחד מכיר יותר אנשים בתחומים ובמעגלים בהם הוא עובד\חי. When Harry Became Sally: Responding to the Transgender Moment https://www.youtube.com/watch?v=9VjlxHMwhsA The terrible fraud of 'transgender medicine' https://www.youtube.com/watch?v=6mtQ1geeD_c יום אחד הפשעים האלא יתבררו ואז תצטרכו לחיות עם המעשים הנוראים שתמכתם בהם. |
|
|