| אלומה(נשלטת){תלוי} |
לפני 5 שנים •
10 באוק׳ 2019
כלבה Shalhevet כתב/ה: מה רע באלימות פנימית?
כל עוד שביום יום אתה לא פוגע באף אחד,ואין צורך בעו"ד,זה בסדר גמור. כל עוד אתה בוחר ושולט היכן לבטא זאת אני מוצאת את זה אף למושך |
|
|
A-paradox
|
לפני 5 שנים •
10 באוק׳ 2019
אחי .
אתה שואל מה השורש של הבדסמ ? ואתה רוצה תשובה שתספק לך את כל נימי הנשמה . אני גם . אני מתקרב לתשובה אבל עדיין צריך לעבוד קשה כדי לחשוף אותה במלואה . כשתקבל את התשובה המלאה והשלמה לשאלה ששאלת . אתה כבר לא תמשך לבדסמ . וזה לא יעניין אותך . נראה לי .. |
|
|
EmeraldPrince(נשלט)
|
לפני 4 שנים •
14 בינו׳ 2020
Re: הכוח שמניע את פנטזית השליטה - אלימות ואגרסיביות אנדרפוט כתב/ה: למרות שהרצון לראות את עצמי כאדם טוב, הגון ונחמד גורם לי להתכחש ולהדחיק הרבה צדדים קצת פחות נעימים באישיות, אני לא יכול להתעלם מהחיבור הזה בין המיניות לבין אלימות ואגרסיביות.
שנים רבות הייתי משוכנע שאני לא אגריסיבי בכלל ושגם אם יש לי כעסים אז הם קטנים ולא מהותיים ולרוב מופנים כלפי אי-צדק חברתי או נהגים מופרעים. המיניות הפאמדומית שמה אותי במקום אפילו עוד יותר מלאכי - לא רק שאני לא אגרסיבי ולא אלים ולא כועס, אלא שאני אפילו נהנה שאנשים אחרים מתעללים בי, וגם אז אני מקבל את זה בשקט ואפילו נהנה מזה. וחוץ מזה, האלימות בסאדו מאזו היא הרי בהסכמה אז זוהי לא ממש אלימות והמלכה היא לא ממש אגרסיבית היא רק עושה בכאילו. בקיצר, הייתי מוגן טוב מאוד מפני המציאות. אבל בפועל, ובלי לערער על הלגיטימיות של העניין, אני נהנה מינית מגילויים של אלימות ומסצינות אנושיות רוויות בכעס, אגרסיביות והשפלה. אני קולט שגם המזוכיסט הוא לא פחות אלים מהסאדיסט משום שהוא נמשך לאותו התרחיש, לאותו נרטיב. כמובן שאני מזועזע קלות מהעובדה הזאת שפוגמת בתחושת המלאך התמים שלי, תחושה מאוד מרגיעה ונעימה שנוצרה ככיסוי נעים ומרבדי על פני חצר אחורית מלאת קוצים, שברי לבנים ומריצה מסוידת וחורקת. אל תאמין לאף אחד. אף אחד לא שה תמים ולא מלאך טהור כנפיים. לכל אחד ואחד קיים צד אפל, וכל אחד מסוגל לאכזריות קיצונית, ודברים נוראיים, בנסיבות קיצוניות. לצד האפל הזה קוראים הצל. רוב האנשים בכלל לא מודעים לצל שלהם. אבל אנחנו אנשי הבדסמ מודעים לצל שלנו הרבה יותר. כדי להגיע ל Unus Mundus שלנו כבני אדם, כלומר כדי להיות אנשים עם נפש בריאה, חזקה ומיושבת חשוב שנהיה מודעים כמה שיותר לצל שלנו, שנכיר את עצמינו בפתיחות הגבוהה ביותר. אם כבר, אנשים שפגשתי בקהילה הזאת הם האנשים הכי פחות אלימים שאני מכיר, כי הם מכירים את הפוטנציאל ההרסני שלהם, ושלמים איתו, לעומת הרבה אחרים שלא מודעים לעצמם. והוצאת אלימות (או ספיגה) מבוקרת במסגרת סשן היא כמו חיסון - נותנים לך גרסה מוחלשת של הנגיף כדי שהגוף שלך יוכל להתגבר עליה ויהיה מחוסן מהמחלה עצמה, כשהיא תבוא לתקוף אותך |
|
|
|
EmeraldPrince(נשלט)
|
לפני 4 שנים •
14 בינו׳ 2020
וכן, מההיכרות שלי אני מאמין שאתה צודק - דיכאון, בדידות, חרדה ושאר בעיות פסיכולוגיות נפוצות כנראה יותר אצל חובבי בדסמ מאשר בסביבה הכללית.
אבל אני מאמין שהבדסמ הוא ההתמודדות, הניסיון של הנפש לרפא את עצמה מהבעיות והקשיים שלה. מאחוריי כמעט כל קינקסטר או קינקסטרית שפגשתי יש סיפור שהוביל אותם לשם, בדרך כלל טראומה, בדרך כלל בילדות או בהתבגרות המוקדמת. אם תבדוק תראה שלהרבה גברים נשלטים למשל הייתה אמא מאוד קשה ודומיננטית, ולהרבה נשלטות היה אבא חלש, לא מתפקד או פשוט לא נוכח. להרבה אנשים היו שנים מעצבות קשות, ונושאים לא פתורים, ואחת הדרכים להתמודד עם זה היא לעשות נורמליזציה לתנאים לא נורמליים כדי להתמודד בגבורה עם תנאים קשים וטראומות. יש לי דוגמא מההיסטוריה אליך: הפילוסוף ז'אן ז'אק רוסו העיד על עצמו שבגיל 7 נשלח לבית יתומים, ושם המשרתות היכו אותו ללא רחם, וזאת הסיבה שבחיים הבוגרים שלו הוא היה נשלט טוטאלי שמפנטז על הצלפות במקום על סקס (הוא אשכרה כתב את זה)! הוא כנראה התרגל להרגיש בcomfort zone כשמתייחסים אליו באלימות מגיל קטן, וככה זה לא היה עניין גדול |
|
|
israelislave
|
לפני 4 שנים •
14 בינו׳ 2020
גבר צריך להיות אלים ביסודו - הצורך הכי בסיסי להישרדות, הן פיזית והן המשך ההתרבות ופיזור הזרע.
אבל, גבר גם חייב לדעת לשלוט באלימות הזו ולדעת בדיוק מתי, כמה ואיך לאפשר לאלימות הזו להתפרץ. אין בושה בפוטנציאל לאלימות ומי שיגיד לך אחרת לא מבין על מה הוא מדבר. הכל בתנאי - כמו שנכתב כבר בשרשור - אם לא תצטרך עו"ד להצדיק את האלימות הזו. (גם לא בטוח נוכח שרשור אחר כאן באתר) |
|
|
דרקן ראהל(נשלט){מית}
|
לפני 4 שנים •
14 בינו׳ 2020
מחקרים בדקו ואין קשר בין פתולוגיות נפשיות (מחלות היא מילה בעייתית, אבל זה די אותו דבר) או טראומה לבדסמ.
מה הכוונה אין קשר? הכוונה שאם בנאדם, חלילה, סובל מדיכאון קליני, זה לא יעזור לי לנחש שהוא בדסמי. ואם אדע שהוא בדסמי, זה לא יעזור לנחש שהוא עבר טראומה בילדות. זה *לא* מבטל סיפור אישי. זה לא אומר שאין אנשים שאצלם בדסמ בהחלט יגרום לדכאון, או נובע מטראומה. הם אמיתיים. פשוט כשבודקים אלף איש, מסתבר שהם לא הרוב. זו בדיוק הסיבה שבדסמ בפני עצמו הוא לא פתולוגיה, לא בעיה. הוא בעיה כשהוא *כן* כרוך עם טראומות ודיכאון. ואז, בהחלט לפנות לסיוע. נשים גם אלימות, גם חייבות להיות. יש להן דרכים מקובלות לבטא את זה, אבל זה קיים. בממוצע, אין ספק שהן פחות אלימות, אבל יש גם אחוז לא מבוטל של נשים שיותר אלימות מלא מעט גברים. וגם לגברים יש תופעות כמו גנדי (ההודי, לא הישראלי). והאם בדסמים פחות אלימים? למה? חסרים פה דיבורים על אנסים? על שולטים ששוברים וזורקים? על שולטות ששוברות וזורקות? בעצם, חסרות תלונות על אלימות מילולית בפורום הזה וגם בבלוגים? לבסוף, הצל. גם אני מת על יונג. יש ספר ילדים מופלא, "הקוסם מארץ ים". נהדר גם למבוגרים. על המאבק בצל והקבלה שלו. אבל, חשוב לזכור. זה יונג, לא *האמת*. מי שמתחבר לרעיון ומרוויח ממנו, אשריהו. ומי שלא, כנראה צריך תיאוריה אחרת בפסיכולוגיה כדי להבין את עצמו |
|
|
|
EmeraldPrince(נשלט)
|
לפני 4 שנים •
14 בינו׳ 2020
israelislave כתב/ה: גבר צריך להיות אלים ביסודו - הצורך הכי בסיסי להישרדות, הן פיזית והן המשך ההתרבות ופיזור הזרע.
אבל, גבר גם חייב לדעת לשלוט באלימות הזו ולדעת בדיוק מתי, כמה ואיך לאפשר לאלימות הזו להתפרץ. אין בושה בפוטנציאל לאלימות ומי שיגיד לך אחרת לא מבין על מה הוא מדבר. הכל בתנאי - כמו שנכתב כבר בשרשור - אם לא תצטרך עו"ד להצדיק את האלימות הזו. (גם לא בטוח נוכח שרשור אחר כאן באתר) גם נשים הן אלימות לא פחות מגברים. הן פשוט מוציאות את זה בדרכים אחרות |
|
|
|
EmeraldPrince(נשלט)
|
לפני 4 שנים •
14 בינו׳ 2020
דרקן ראהל כתב/ה: מחקרים בדקו ואין קשר בין פתולוגיות נפשיות (מחלות היא מילה בעייתית, אבל זה די אותו דבר) או טראומה לבדסמ.
מה הכוונה אין קשר? הכוונה שאם בנאדם, חלילה, סובל מדיכאון קליני, זה לא יעזור לי לנחש שהוא בדסמי. ואם אדע שהוא בדסמי, זה לא יעזור לנחש שהוא עבר טראומה בילדות. זה *לא* מבטל סיפור אישי. זה לא אומר שאין אנשים שאצלם בדסמ בהחלט יגרום לדכאון, או נובע מטראומה. הם אמיתיים. פשוט כשבודקים אלף איש, מסתבר שהם לא הרוב. זו בדיוק הסיבה שבדסמ בפני עצמו הוא לא פתולוגיה, לא בעיה. הוא בעיה כשהוא *כן* כרוך עם טראומות ודיכאון. ואז, בהחלט לפנות לסיוע. נשים גם אלימות, גם חייבות להיות. יש להן דרכים מקובלות לבטא את זה, אבל זה קיים. בממוצע, אין ספק שהן פחות אלימות, אבל יש גם אחוז לא מבוטל של נשים שיותר אלימות מלא מעט גברים. וגם לגברים יש תופעות כמו גנדי (ההודי, לא הישראלי). והאם בדסמים פחות אלימים? למה? חסרים פה דיבורים על אנסים? על שולטים ששוברים וזורקים? על שולטות ששוברות וזורקות? בעצם, חסרות תלונות על אלימות מילולית בפורום הזה וגם בבלוגים? לבסוף, הצל. גם אני מת על יונג. יש ספר ילדים מופלא, "הקוסם מארץ ים". נהדר גם למבוגרים. על המאבק בצל והקבלה שלו. אבל, חשוב לזכור. זה יונג, לא *האמת*. מי שמתחבר לרעיון ומרוויח ממנו, אשריהו. ומי שלא, כנראה צריך תיאוריה אחרת בפסיכולוגיה כדי להבין את עצמו 1. אתה אומר שאין קשר בין פתולוגיה לבין בדסמ וזה מוכח. איפה ההוכחה? זה לא מסתדר עם הניסיון האישי שלי, ודיברתי עם עשרות אם לא מאות אנשים קינקיים ממדינות שונות והדפוסים חוזרים על עצמם. לפעמים אני מרגיש שאני יכול לשמוע ממישהו על פטיש מסוים ולדעת ישר ממה הוא נובע. זה גם לא מסתדר עם מחקרים אחרים שנתקלתי בהם שבהם יש קשר לבדסמ ופתולוגיה. לבסוף, עד כמה שאני יודע, סאדומאזוכיזם עדיין מוגדר כהפרעה בDSM. 2. נשים הן ממש *לא* פחות אלימות מגברים. וזה מוכח ונמצא במחקרים והרצאות של ג'ורדן פיטרסון. פשוט אצל גברים האלימות היא בעיקר פיזית, ואצל נשים רוב האלימות מתבטאת באלימות מילולית, כולל רכילות, רצח אופי, קריאה לחרם וכד'. 3. גנדי הוא דוגמא מושלמת לאדם שאילף את עצמו להיות לא אלים. אין לי ספק שהיה בו יצר אלים טבוע, שיכול היה להשתחרר אם הוא היה נותן לו דרור. גנדי היה חבר של היטלר, ובעל ואבא קשה. אבל הוא חרט על דגלו את ההתגוננות הלא אלימה בכל מחיר, והדחיק כל סממן לאלימות אצלו. 4. בדסמים פחות אלימים? שאלה מורכבת. אני נוטה להאמין שכן. אלא מאי? שלתוך הקהילה מסתננים לפעמים אנסים בפוטנציה ופסיכופטיים אחרים תחת התואר שולטים, שגילו שהרבה יותר קל לבצע את זממם בקורבנות שמוסרים את עצמם לתוקף מרצון. אבל אני יכול להעיד שבין השולטות שיצא לי להכיר פגשתי חלק מהנשים הטובות והעדינות ביותר שאי פעם ראיתי. נשים שלא היית מאמין בחיים שיש להן צד כזה. והן הרוב. 5. יונג - גם אם לא כל מה שכתב מוכח קלינית, יש הרבה אמת בדבריו. זה שיש לנו תת מודע זה ידוע ומוכח. וזה שיש לנו מחשבות ודחפים מודחקים גם כן מוכח. עכשיו רק נשאר לעשות 1+1 ולהבין שאת המחשבות והדחפים האסורים אנחנו מדחיקים אל עבר התת מודע. ומכיוון שהתת מודע אינו אינסופי ואי אפשר לזרוק אליו הכל ולקוות שהוא יבלע כמו בחור שחור, אז הדחפים האלה חוזרים וצצים, חוזרים ומתגנבים לפעמים, ומכאן - הצל |
|
|
James Bondage(מתחלף)
|
לפני 4 שנים •
14 בינו׳ 2020
אין לי זמן עכשיו לחפש לך - הבאתי אי אלו רפרנסים בעבר, אתה מוזמן לקרוא את היסטורית ההודעות שלי (אבל דרקן לאחרונה הוא בשוונג של להביא רפרנסים, אז בתקווה הוא יוכל להביא לך).
ההתרשמות שלי כאדם מלדבר עם עשרות אנשים (ב-3 מדינות) הוא שלפעמים יש קשר ולפעמים אין. ההתרשמות שלי כמדען, היא שאסור לסמוך על אף פסיכולוג בנושא מה גורם למה, אפילו אם הם הצליחו לפרסם את זה בבטאון אופנתי כמו Nature או Science. אם מעניין אותך למה, גגל "Reproducability Crisis in Psychology". יש כמה מאות דוגמאות יותר ספציפיות (חלק מהן הבאתי בעבר). ולגבי ה- DSM, אתה לא מעודכן ב- 7 שנים לפחות. סאדומזוכיזם מוגדר כהפרעה אם ורק אם הוא בגדול מפריע למהלך החיים התקין של האדם. לדוגמא: אדם שלא מסוגל להגיע להנאה מינית אלא אם כן מכאיבים לו, סובל מהפרעה. אדם שנהנה יותר אם מכאיבים לו, אבל מגיע להנאה מינית גם בלי זה, לא סובל מהפרעה. ההבדל בין kink ל- fetish. https://www.theatlantic.com/health/archive/2015/01/bdsm-versus-the-dsm/384138/ |
|
|
|
EmeraldPrince(נשלט)
|
לפני 4 שנים •
14 בינו׳ 2020
אבל על זה בעיקר אני מדבר!
על אנשים שבדסמ הוא עיקר המיניות שלהם. אנשים שמגיעים לפורקן בעיקר דרך כאב או השפלה. כל השאר, אלה שנהנים לפעמים מכאב כתבלין לחיי הסקס הוניליים שלהם הם לא בדסמים אמיתיים, אלא אנשים קצת קינקיים שאוהבים לגוון את חיי המין ולהתנסות |
|
|