בוקר טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

משל המערה

להבה חשופה
לפני 4 שנים • 13 ביוני 2020
להבה חשופה • 13 ביוני 2020
הפיה טינקרבל.

כתבת:

......"המקום המאוזן הוא המדויק בעיניי."

צודקת.

איזונים, דבר מאוד חשוב בחיים ולחיים.
בכל תחום ועניין.

שבת שלום.

להבה חשופה.
Grey / Green
לפני 4 שנים • 13 ביוני 2020
Grey / Green • 13 ביוני 2020
מתחת לשאלה שלך (גרסה מחוכמת ומשכילה! של ״האם הייתם מעדיפים להיות לא בדסמים״ שנדונה פה הרבה) מתחבאת שאלה עוד יותר מעניינת: האם צריך לגעת במשהו או להחשף למשהו כדי להיות בדסמים? האם יש, וסליחה על הרפרנסים למצוירים מהניינטיז, מוטגן של בדסמ?

לפי כמות החברים החדשים שיש לנו כל פעם שמתפרסם איזה חמישים גוונים של חוג כתיבה יוצרת - כן. אבל אני אישית זוכר שהבדסמ היה גילוי עצמאי, מאוד מאוד מוקדם, קדם-מיני אפילו. אז זאת שאלה.
Kitty frank
לפני 4 שנים • 13 ביוני 2020
Kitty frank • 13 ביוני 2020
Sm Art כתב/ה:
כתוב אצלינו בתלמוד .

" יוסיף דעת ,ירבה מכאוב " .

וכתוב גם ,

"אם אין שכל ,אין דאגות " .

וכתוב גם ,

" הציץ ונפגע " .

בדס"מ ,זה כמו חטא ," עץ הדעת " .

כל מי שיתעסק עם בדס"מ ,ישלם על כך ,מחיר . ..

כאשר הוא ישלם את המחיר ,הוא יתרגל לשלם את המחיר .אז ,הוא בעצם ,לא מודע למחיר המצטבר שהוא משלם ,וישלם.

.


;
הפסקה הראשונה של סמאטר מנוגעת בנקודה נכונה-אמיתות גלובליות שאנו קוראים להן קלישאות.
לכול דבר שאנו מוכנים לחקור בנבכי העולם יש מחיר, וידע הוא לא תמיד 'פשוט' אבל יש לו ערכים נוספים, 'החוויה' נקרא לזה אם כי אני לא בטוחה במינוח או אולי 'אופי'.
אם אתה חוקר את נבכי נשמתך (נגיד בטיפול , מסע רוחני אישי או שותפות בינאישית חודרת) אתה חשוף להרבה כאב קצר-טווח אבל סיפור החיים שלך לגבי עצמך שלם ומכיל יותר. אתה איש יותר מעניין עם יותר רובדים.

לעומת סמארט אני כן מאמינה בבחירה חופשית של אדם ובמסוגלות לבחור איזה מין איש אתה רוצה להיות- רווי יותר נחת 'מידי' או 'נגיש' חיים שבהם קלהגיד בלב שלם לכול סבתא או נהג מונית 'הכול טוב בע''ה שכולם יהיו בריאים זה הכי חשוב' חיים שבהם הכי חשוב הם הדברים ההשרדותיים. מנגד יש בחירות שמביאות אותך להיות אדם שהאיכות הסיפורית או האינטלקטואלית יותר משמעותית וכשהנהג שואל אותך רצים בך כל כך הרבה ניגודי עניינים שפשוט לא תוכל להגיד בלב שלם 'שכולם יהיו בריאים זה הכי חשוב' כי התוכן-המסע הוא העיקר.

חשוב לי לציין עוד שני עניינים- בדסם זו לא הדרך היחידה להעמיק בנבכי נשמך, יש אנשים שחוקרים את הטראומות שלהם בלי בדסם, יש אנשים שיוצרים אומנות, יש אנשים שמנסים להיאבק במציאות וליצור עולם טוב יותר 100 דרכים על כול בנאדם שהיה בעולם. מה שכן כשלאדם יש כבר משיכה עזה לעניין(הגור שהזכרת) זו בהכרח בחירה נמנעת, אולי שווה לאותו גור למצוא מסע אחר שימלא אותו באותה מידה אך לא באותו אופן?
זו לא בחירה אחת, אדם לא בוחר ברגע אחד מה להיות, בניית זהות היא דרך פתלתלה שמלאה בכיוונונים וכמו שאמרו פה לפני איזון הוא כנראה שם המשחק לאושר. אולי חוסר האיזון משתלם כשהתוצר כל כך ענק וגאוני שמטרת חייו של האדם שווה את אושרו(כנ"ל), נגיד אומנים ענקיים, מדענים ששינו את העולם או מהפכנים מלאי תשוקה.

חשוב בעיני לזהות את ההשלכות העדינות של כול בחירה כדי להצליח להיות שלמים עם ההחלטה, כשאנו משקללים גם את מה שלא ניתן לשקלל ולדעת.
Ollie​(נשלטת)
לפני 4 שנים • 13 ביוני 2020
Ollie​(נשלטת) • 13 ביוני 2020
אני לא מאמינה בקטע של ללכת לזוגיות ונילית כדי להציל את עצמך מהבדסמ, כשאתה בפועל בדסמי.
אני יודעת שיש בדסמים שזוגיות ונילית עובדת עבורם, אבל זה כבר לא קשור למשל המערה. פשוט יש אנשים שיכולים לחיות בלי זה ויש אנשים שלא. אם הוא יכול לחיות בלי זה, הוא יכול לבחור להתרחק גם אחרי שחווה ונהנה ומיצה, ואין צורך ש"יציל את עצמו" מלגלות את הבדסמ. אם הוא לא יכול לחיות בלי זה, אז הבחירה להתכחש לא תציל אותו מכאב.

דבר נוסף: את הצבת פה דילמה ספציפית שלא קשורה רק לשאלה אם הוא יחווה בדסמ או לא, אלא הוספת שאם הוא יחווה בדסמ, זה יהיה עם אישה שאין לו עתיד איתה, בקשר שבהכרח יסתיים.
אז יכולת גם לנסח את זה בלי קשר לבדסמ ולמערה: האם כדאי להיכנס לקשר שאתה יודע בוודאות שהוא יסתיים עוד מספר שבועות/חודשים/שנים ספורות, בשביל ההנאה הזמנית, ובמחיר הסבל שיהיה אחרי הפרידה. היו פה שרשורים כאלה, ולדעתי את אחד מהם את עצמך פתחת.
אם רוצים לשאול על משל המערה, לדעתי נכון יותר לשאול כללית האם עדיף לאדם לגלות שהוא בדסמי, ולחפש לעצמו זוגיות בדסמית (תסריט שעשוי להביא אותו למצוא זוגיות בדסמיות מאושרת למשך 50 שנה, ועשוי להשאיר אותו בודד ובלתי מסופק כי קשה למצוא זוגיות בדסמית, נניח), או לא לדעת שהוא בדסמי, ולמצוא זוגיות ונילית (תסריט שעשוי להביא אותו למצוא זוגיות ונילית מאושרת, והסיכוי לזה גבוה יותר מאשר אם היה מחפש דווקא את הבדסמ, אבל מצד שני, בהנחה שהוא במהותו בדסמי, בהכרח יהיה לו מחסור בכך, שהוא לא ידע לתת לו שם, כי בתסריט הזה הוא לא יודע שהוא בדסמי)?
אחד שמבין​(נשלט)
לפני 4 שנים • 14 ביוני 2020
אחד שמבין​(נשלט) • 14 ביוני 2020
אני לא בטוח מי זה הבדסמי במשל של אפלטון.
האם האנשים הכבולים במערה הם הוניליים שלא זכו לאורו של הבדסם או שמא הבדסמיים הם הכבולים במערה ולא יכולים לצאת וגם לא רוצים לצאת ממנה בחלק מהמקרים.
אני מרגיש שהבחירה שלך במשל הזה, היא דרך שלך לשלול את הבחירה של מישהו אחר, ע"י שאת מציירת אותו במשל בצורה שמתאימה לרצונות שלך ברגע זה. ואני בכלל לא בטוח שהמשל הזה קשור באמת לשאלה.

לגבי השאלה עצמה, אני לא חושב שיש פה דרך נכונה או לא. יש כאן חישוב סיכונים שכל אחד יקח אותו בדרכו אל האושר שלו. סוג של הימור שלעולם לא נדע מה היה מתפתח אם היינו בוחרים באופציה השניה.
אני מזכיר לך שהרבה מהאנשים שחווים בדסם, הבדסם לא תמיד גורם להם לאושר, ולעתים קרובות ובהרבה מקרים הוא גורם להם להעמיק בדכאונות שלהם, ואף לפתח חדשים. הוא מרדף בלתי פוסק למימוש פנטזיות שכל הזמן רק הולכות ומתעצמות, ולפעמים כשמסתיימת ההגשמה יש שבר גדול.

אני לא מסכים עם האמירה שאם יש למישהו משיכה לבדסם, זה אומר בהכרח שהוא צריך להיות שם. זה אומר שיש לאדם חומר גלם שהוא צריך להחליט מה הוא עושה איתו. ויש עוד דרכים להתמודד עם המשיכה הזאת. יש מי שבורח, ואני לא בטוח שבורח היא המילה הנכונה, אלא מנסה להתמודד עם הגורמים שהביאו אותו למשיכה הזאת מבחוץ, לעומת מי שנכנס ומנסה להתמודד עם בעיות חדשות, אחרות, שיצוצו בתוך העולם הבדסמי. אין פה דרך אחת, ואין כאן פתרונות קסם. אם האושר לחיים היה מוחלט עם דרך ברורה ופשוטה, כולם היו רצים אליה. זה ענין של גישה שכל אחד יבחר להתמודד איתה בדרכו.

אני מסכים עם Ollie שישנם הרבה בדסמיים, שלפחות מהמקום שהם נמצאים בו ברגע זה, נראה כי שום דבר אחר לא יכול לעבוד עבורם, ואני ביניהם. אבל בסופו של דבר אני מאמין מאוד שהאדם כן יכול לקבוע את מסלול חייו, אלא שזה דורש קודם כל רצון לשלוט ביצרים ובדרכים להתמודד איתם, רק אחרי שהרצון הזה קיים, צריך התבוננות פנימית עמוקה, גיוס כוחות נפשיים עצומים, או במקרים רבים עזרה מקצועית שלא תמיד זמינה.

אין לי אף לא צל של ספק, כי בסופו של דבר, ההליכה במשעול הבדסם, לפחות למי שצועד במשעול זה באופן משמעותי בחיים, ולא רק טעימות גיוון מדי פעם, הבדסם מעצב את דמותו של האדם, את האישיות שלו ובהרבה מקרים גם את ההתפתחות המקצועית שלו. ככה שבאמת קשה לדעת מה היה אם....
Sm Art{☆Sm}
לפני 4 שנים • 14 ביוני 2020
Sm Art{☆Sm} • 14 ביוני 2020
במחילה שאני מתפרץ לדלת פתוחה.

הבדסמ " לאחד הוא משעול ,לאחר דרך תחתיים. לאחר ,מורד במ"ט שערים ..

בל ניתמם זה לא משעול ענבים,בין הכרמים, של זכרון יעקב

יש מצב שאדון אחדש" הנכבד .פעם יסכים עם דעה של גבר?
תמיד בפוסטים שלך ,אתה מציין שאתה מסכים על דעתה של אחת מהכותבות לעיל .ותמיד היא דמות נשית .

ד"נ,אנשים מתגרים ביצרים שלי ,קרי, הם במו מעשיהם ,ומחשבותיהם, מזמנים את יצריהם ,להתעצם, ממחשבה,למעשה .

זהו ,בערך .
הטופר המפשר
לפני 4 שנים • 14 ביוני 2020
הטופר המפשר • 14 ביוני 2020
האמת, נראה לי השוואה קצת רחוקה.
אצל אפלטון יש אמת, והאמת היא דבר ממשי ואמיתי בעולם.
זה איננו אופן מסוים שבו אנחנו רואים את העולם ולא "האמת שלנו" במובן של אותנטיות, "נאמנות לעצמי" וכו' וכו'. ואילו לטעמי אין איזו "אמת" גדולה במיניות שלנו. זה עניין שהוא בחלקו מתקבע בילדותנו, בחלקו תרבותי, אבל ללא ספק התרבות היא זו שהפכה את זה לאיזה "סוד" של ישותנו.
אז אתה אוהב שאישה חודרת לך לטוסיק עם חתיכת פלסטיק, אז מה? ?so fucking what, אתה אוהב גברים, אתה אוהב לאונן על אגסים, אז מה? האם זה באמת משהו שכלכך צריך לשנות? לטעמי לא, למרות שכיום, לפחות בתרבות המערב, ומאז פרויד, זה הפך "לאמת הפנימית " שלנו. ואולי זה פשוט חלק מסממניו של העידן הניאו-אנאלפבתי שבו אנחנו חיים. לא מעניין אותנו יותר כלום, אנחנו מופצצים במידע אבל לא קוראים כלום, מסתכלים כל היום בחרדה "בחששות" (חדשות), אבל לא באמת אכפת לנו מאף אחד חוץ מעצמנו, אז כל מה שנשאר לנו לעשות זה להתעסק ברקטום של עצמנו ולתת לזה משמעות קוסמית.
הפיה טינקרבל​(שולטת)
לפני 4 שנים • 19 ביוני 2020
הפשט הוא יותר מהדרש.
האם יש דברים שגילינו שאנחנו אוהבים, רוצים, שטעימים לנו ואנחנו מצטערים שהכרנו כי זה השתלט עלינו?

או כי זה לא מתאים למה שאנחנו רוצים לעצמנו?
לפעמים ההכרות עם תוכן כזה או אחר מובילה לקושי לאבד אותו או לחיות איתו
nikon​(נשלט)
לפני 4 שנים • 20 ביוני 2020
nikon​(נשלט) • 20 ביוני 2020
איך בכלל אפשר לדון את עצמך לחיים של תסכול מתמשך וקבוע. אם יש בטבע של אדם את המרכיב הבדסמי.. קשה לחיות חיים של התכחשות קבועה . זה תסכול. חיים בסוג של שקר נפשי ופיסי וזו בריחה שלא הוגנת אפילו לא כלפי הונילית שלצדך.. או שזה פשוטש סקרנות עניין חיבה ולא משהו טבוע עמוק ואז זה כמו לעמוד בכל פיתוי של אישה אחרת של סטוץ של עיגולי פינוץ ואולי הסיפוק של עמידה בפיתוי גדול יותר שבסיפוקו.. והכל סבבה. אבל אם זה בוער בך... לא מצליח לדמיין התכחשות לדבר
Rhfuvugrjda​(נשלט)
לפני 4 שנים • 20 ביוני 2020
Rhfuvugrjda​(נשלט) • 20 ביוני 2020
האמת שלא ממש הצלחתי להבין את האנלוגיה למשל המערה. בניגוד לחושך ולאור שאותו אפלטון מצייר, כאן אין.
יש שני צדדים עם יתרונות לכאן או לכאן. זה לא שחור לבן לדעתי.
בקשר לשאלה עצמה -
להיות נשלט, להתמסר באמת, לשרת ובכלל זוגיות בדסמית זה דבר קשה. הוא דורש הרבה ויש סיכוי (לא רוצה לחשוב על זה, אבל יש סיכוי) שייגמר וייגמר רע.
אבל זה שווה זה. אי אפשר בכלל להשוות.