OR1977
|
לפני 4 שנים •
22 בספט׳ 2020
אהבתי! -wintermute- כתב/ה: יש הרבה יתרונות ללהיות אפס מושפל, ולכן זה מעמד נחשק.
קודם כל, אפס לא צריך להוכיח להוכיח את עצמו, וזה מאוד משחרר. הוא לא צריך להשקיע אנרגיה בלתחזק את הדימוי העצמי שלו ולהוכיח למה הוא מוצדק. דבר שני, בגלל שהוא מושפל, אין לו צורך בעכבות, הכל מותר ונסלח כי ממילא אתה מושפל. הוא לא צריך להגן על התדמית שלו כלפי חוץ, ולהחליט איזו תדמית לשדר. כדי להיות אפס מושפל, הנשלט זקוק לשולטת או שולט. קודם כל, השולטת מאשרת לו שהוא אכן אפס מושפל על ידי השפלות, החפצות ומיני התעללויות. דבר שני, השולטת מוכיחה שהוא לא אפס מושפל, כי היא נותנת לו יחס, מוצאת לו שימושים לתועלתה, ומוצאת דרכים להשפיל אותו, שמאשררים את מעמדו המכובד במצב של יחסים כרגיל. ככל שאתה יותר נחשב ומוערך, אפשר להשפיל אותך יותר. ויש בזה אפילו סוג של אהבה ללא תנאי, בקונטקסט מוגבל. למרות שאותו מישהו הוא אפס מושפל, הוא עדיין זוכה לקבל ממך כל מיני דברים. זו סיטואציה פגיעה שדורשת לא מעט אמון ומידה מסוימת של לקיחת סיכון. ולכן מי שמתחיל שיחה בהכרזה הזו כנראה לא יבנה מספיק אמון כדי לקחת אותה רחוק. |
|
|
meliodas
|
לפני 4 שנים •
23 בספט׳ 2020
תראי..
אישית אני הכי אוהב את ה-אחרי.. במיוחד כנשלט.. לשבת עם כוס בירה / קפה, אחרי שעשינו יחד (יחד זו מילת המפתח פה) את מה שעשינו ולחשוב: "פאקקק".. לדבר על זה קצת.. לצחוק על זה קצת.. להבין מה עבר עלינו כרגע.. ולתת (משני הצדדים) עצות יעול.. אני אוהב את זה כי שם אנחנו בני אותו מעמד.. שם אנחנו בגובה העיניים.. שם את אישה ואני גבר.. הכי פשוט.. הכי טבעי.. להיות אפס מושפל 24/7 נראה לי משהו מאוד קשה מנטאלית ובעיני גם לא מספק.. מעבר לזה שזה מתכון לניצול בלי טיפת מיניות או ריגוש (מהצד המשפיל) - האם אז עדיין הנשלט בא על סיפוקו.? לא יודע.. לא שם.. (כן, אני יודע.. אני רושם עם הרבה נקודות..) (......) |
|
|
| Bagel |
לפני 4 שנים •
23 בספט׳ 2020
masoul כתב/ה: אבחנות נהדרות ועומק נהדר בייגל, נדמה לי שדיי כרגיל אצלך.
נדמה לי רק שאתה קצת מרדד את אקט ההשפלה הבדסמי, וקצת מגכיח אותו. אני מניח ( רק מניח ) שזה מאפשר לך איזה שהוא מרחק בריא ממנו ולחיות בשלום איתו. שוב, רק מניח. אני יכול להגיד שגם אם אני מסכים עם הפסקה הראשונה של דבריך, אני לא מסכים עם הרידוד וההגחכה של אקט ההשפלה הבדסמי, שנוגע בנו במקומות הכי עמוקים חשופים כואבים ומטלטלים שלנו. לא צריך אותי בשביל לרדד את ההשפלה הבדסמית, היא רדודה ומגוחכת מעצם קיומה ולא משנה מה אני עושה בחיים היא תמיד נמצאת סנטימטר מהפרצוף שלי כך שאין באמת מרחק בריא. הקונטקסט של האקטים המשפילים הוא שקובע את הגיחוך, אדם שמחפש שישפילו אותו לא מתעסק בעומק נפשי אלא מתעסק בהגנה פסיכולוגית די פשטנית ואפקטיבית. הרדידות נמצאת בתוכן של הפנטזיה וגם בריטואלים הפיזיים, אין לדעתי באמת יצירתיות או עומק בכל האקטים הללו, אלא רק פונקציה אחת והיא להשקיט את הילד הפנימי שמפחד וחרד מפני דחיה והשפלה אמיתיים, בניגוד לדחיה המזוייפת וההשפלה המזוייפת של הבדסמ. הפחד להיות אפס קטן ומושפל גורם לרוב האנשים להתרחק ממצבים ואנשים שבהם הם ירגישו כך, זוהי תגובה רציונלית לאיום פסיכולוגי וגם פיזי. אותו פחד בדיוק גורם לחלק אחר של אנשים לקיים ריטואלים פסיכו-דרמטיים שבהם דווקא מתקרבים לאותן סיטואציות לא נעימות אבל הכל נעשה בכאילו, בהסכמה, עם גבולות, לשם הנאה ולא לשם סבל. זאת טקטיקה יעילה בסך הכל להתמודד עם משברי ילדות או חרדות מפני נטישה או דחיה אבל מהר מאוד זה הופך להיות חלק אוטומטי מהאישיות ומשהו שבוער ומבקש פורקן. אנשים שרוצים להיות אפסים קטנים ומושפלים לפעמים כל כך רוצים את זה עד שהם פשוט דורשים את זה מאנשים אחרים - תקטין אותי ותשפיל אותי או שאני אקטין אותך ואשפיל אותך. הרצון להקטנה והשפלה אם כך אינו באמת אותנטי וכך גם הסגידה והביטול העצמי. ולכן אני חושב שיש משהו מגוחך ולא אותנטי ברצון להיות אפס קטן ומושפל וגם משהו רדוד באקטים עצמם (רדוד מבחינה יצירתית ומבחינת הדמיון). ללקק סולית נעל זה דבר מגוחך ואם הוא לא היה מגוחך אז אנשים לא היו כל כך נלהבים לעשות את זה במסגרת הבדסמית. |
|
|
יולי Yuli(לא בעסק){טדי}
|
לפני 4 שנים •
23 בספט׳ 2020
וואו, בייגל.
|
|
|
| zytry(שולט) |
לפני 4 שנים •
23 בספט׳ 2020
פסיכולוגיה בפרוטה. והווריאציות אין סופיות. וכי מה זה השפלה, הרי בזחילה לרגלי גבירתו וברשות ללקק רגליה, הוא מורם ומתעלה. "היא המלכה זקוקה לי"
היו לי מספר פניות של שפחות , שביקשו " אל תתחשב בי " משמע .. אני אפס כל כולי לך.. מאין בא צורך זה? כמו צרכים רבים ..הוא קיים. ולדעתי אפילו נולדים אתו. |
|
|
פרלין(נשלטת){ש}
|
לפני 4 שנים •
23 בספט׳ 2020
אני לא חושבת שנולדים איתו וגם הווריאציות אינסופיות בדיוק בגלל שאדם צועק את שחסר לו. לי חסרה האינות כי רק בתוכה אני יכולה להיות מי שאני באמת.
תנו לי חוסר משמעות כדי להרגיש משמעות. זה הפרדוקס של כל הנשלטים, אבל לפחות זה פרדוקס מחרמן. |
|
|
הוא(שולט)
|
לפני 4 שנים •
23 בספט׳ 2020
זה לא כזה חד משמעי. כל מקרה לגופו.
יחד עם זה, די שכיח שאנשים בשליטה מאד גבוהה על חייהם וחיי אחרים מחפשים את ההיפך. מנוחה לנפש הסרת העול בדמות "אפס" כזה או אחר, ווריציות בדסמיות- כאב השפלה ושאר ירקות. שופטים מדינאים יו"רים של תאגידי ענק לקוחות קבועים של דומינטריקס צמרת. |
|
|
|
masoul
|
לפני 4 שנים •
23 בספט׳ 2020
הוא, התאוריה הזו ( בעיני, כמובן שרק בעיני, מקווה ששלמתי את חובי לPC ) מגוכחת ופשטנית, שוב, בעיניי .
הנה הצעה לתאוריה הפוכה, אולי אנשים שמרגישים אפסים עלובים בזויים חסרי חשיבות וחסרי ערך, ופאטים בעיני עצמם צריכים להיות מדינאים, שופטים, יור"ים ושאר שועי עולם בשביל לברוח מתחושת האפסיות שלהם ? אולי זה הדרייב שלהם להצלחה גדולה כל כך ? ואולי מידי פעם, הם מרשים לעצמם להיות הם עצמם והולכים לדומנטריקס צמרת כלשונך ? אין לי מושג אם התאוריה שלך או שלי נכונות, אלו רק תאוריות, אבל אם אחת מהן נכונה, הגיוני לי יותר שהתאוריה שלי היא הנכונה יותר. ובכל מקרה, אני דיי בטוח שלשניהן אין אחיזה במציעות, חוץ מזה שנורא נוח ונעים להאמין בזו שלך. ובייגל, תענוג כרגיל, יש לי הרבה מה להגיד על מה שכתבת, אני צריך זמן ופניות להגיב לזה, בהמשך. . . |
|
|
|
masoul
|
לפני 4 שנים •
23 בספט׳ 2020
Bagel כתב/ה: masoul כתב/ה: אבחנות נהדרות ועומק נהדר בייגל, נדמה לי שדיי כרגיל אצלך.
נדמה לי רק שאתה קצת מרדד את אקט ההשפלה הבדסמי, וקצת מגכיח אותו. אני מניח ( רק מניח ) שזה מאפשר לך איזה שהוא מרחק בריא ממנו ולחיות בשלום איתו. שוב, רק מניח. אני יכול להגיד שגם אם אני מסכים עם הפסקה הראשונה של דבריך, אני לא מסכים עם הרידוד וההגחכה של אקט ההשפלה הבדסמי, שנוגע בנו במקומות הכי עמוקים חשופים כואבים ומטלטלים שלנו. לא צריך אותי בשביל לרדד את ההשפלה הבדסמית, היא רדודה ומגוחכת מעצם קיומה ולא משנה מה אני עושה בחיים היא תמיד נמצאת סנטימטר מהפרצוף שלי כך שאין באמת מרחק בריא. הקונטקסט של האקטים המשפילים הוא שקובע את הגיחוך, אדם שמחפש שישפילו אותו לא מתעסק בעומק נפשי אלא מתעסק בהגנה פסיכולוגית די פשטנית ואפקטיבית. הרדידות נמצאת בתוכן של הפנטזיה וגם בריטואלים הפיזיים, אין לדעתי באמת יצירתיות או עומק בכל האקטים הללו, אלא רק פונקציה אחת והיא להשקיט את הילד הפנימי שמפחד וחרד מפני דחיה והשפלה אמיתיים, בניגוד לדחיה המזוייפת וההשפלה המזוייפת של הבדסמ. הפחד להיות אפס קטן ומושפל גורם לרוב האנשים להתרחק ממצבים ואנשים שבהם הם ירגישו כך, זוהי תגובה רציונלית לאיום פסיכולוגי וגם פיזי. אותו פחד בדיוק גורם לחלק אחר של אנשים לקיים ריטואלים פסיכו-דרמטיים שבהם דווקא מתקרבים לאותן סיטואציות לא נעימות אבל הכל נעשה בכאילו, בהסכמה, עם גבולות, לשם הנאה ולא לשם סבל. זאת טקטיקה יעילה בסך הכל להתמודד עם משברי ילדות או חרדות מפני נטישה או דחיה אבל מהר מאוד זה הופך להיות חלק אוטומטי מהאישיות ומשהו שבוער ומבקש פורקן. אנשים שרוצים להיות אפסים קטנים ומושפלים לפעמים כל כך רוצים את זה עד שהם פשוט דורשים את זה מאנשים אחרים - תקטין אותי ותשפיל אותי או שאני אקטין אותך ואשפיל אותך. הרצון להקטנה והשפלה אם כך אינו באמת אותנטי וכך גם הסגידה והביטול העצמי. ולכן אני חושב שיש משהו מגוחך ולא אותנטי ברצון להיות אפס קטן ומושפל וגם משהו רדוד באקטים עצמם (רדוד מבחינה יצירתית ומבחינת הדמיון). ללקק סולית נעל זה דבר מגוחך ואם הוא לא היה מגוחך אז אנשים לא היו כל כך נלהבים לעשות את זה במסגרת הבדסמית. זה חייב תגובה (: אתה מציע הסבר וסיבה לצורך בהשפלה, אם נסכם אותו בקצרה, אתה טוען שהצורך בהשפלה נובע מהחרדה מפני . . . השפלה, וגם כמובן חרדה מפני דחיה, או נטישה. שזה דומה אתה מציע שזה איזה שהוא מנגנון נפשי שעוזר לנו להתמודד מפני מה שאנחנו חרדים ממנו. אולי, זה הסבר טוב, הסבר הגיוני, באינסטינקט זה הסבר מתקבל. אבל אחרי עוד מחשבה, בוא ננסה לבדוק את ההסבר שלך על מקומות אחרים ותחומים אחרים עם אנשים אחרים, בוא נשליך על דוגמאות אחרות ונראה מה נקבל. האם מטפס הרים או טייס קרב בעצם מתמודד עם הפחד גבהים שלו ? האם נהג מרוצים בעצם מתמודד עם חרדת המוות שלו ? האם ברוס ספרינגטין בעצם מתמודד עם הפחד במה או חרדת קהל שלו ? וכן הלאה על זו הדרך. ונראה שלא, נראה שזה הסבר קל מידי ופשוט מידי ולא ממש מתקבל, בתאורים שהבאתי, וממילא נשליך חזרה וההסבר שלך, שאולי נכון, אולי נכון, אבל לא מספק ולא משכנע. צריך הסבר אחר, ואין לי תורה סדורה פה. הכיוון הכללי הוא שיחזור ותיקון, ניסיון לתיקון, על ידי שיחזור . . יש לי בעיקר שברי תובנות והבלחות. עד כמה שהן שוות הן יותר בכיוון שאותו בכוח המוח מציעה, יותר בכיוון של חזרה לילדות, חזרה למקום חסר אונים, חזרה למקום של אהבה אולטימטיבית שלא תלויה בדבר, בטח שלא בגבריות שלי. ועוד מחשבה שלוקחת אותי לשם, זה ההתעסקות בצד הקוקולדי, שגם שם, גם בזה, יש הפשטה של הגבריות שלך, ותראה, היא עדיין רוצה אותך, למרות שאתה כבר לא גבר בשבילה, יש לה גבר אחר, והיא עדיין אוהבת אותך. ושוב חזרה לילדות, אתה חופשי ומשחורר מתפקידי הגבר. כמו ילד נהדר, נהדר אבל לא גבר ולא מצפים ממנו להיות גבר. אתה מציע משנה סדורה מאד, אני מקבל אותה בתור אופציה אחת מני כנראה אופציות רבות, ולא כאמת אוניברסלית, וכנראה גם לא האמת שלי, כנראה שזה לא נכון לי, או לפחות לא לגמרי נכון לי. אה, ואני חייב למחות על המשפט שלך שאומר " אדם שמחפש שישפילו אותו לא מתעסק בעומק נפשי" (: נדמה לי שיש אפילו פה בכלוב מספיק יוצאים מן הכלל בשביל שאפשר יהיה להגיד שאי אפשר להכליל כמו שהכללת (: וגם, אם כבר מדברים, יש חלק מאיתנו שלא הכל הצגה עבורם, לא הכל משחק עבורם, ולא הכל נעשה בהסכמה, לא הכל נעשה בגבולות או בכאילו, והסבל, אמיתי לגמרי ואותנטי לגמרי (וגם כואב לגמרי). לגמרי לגמרי. אולי זה לא הרוב, אולי רק בודדים, אבל הם בהחלט קיימים. אפשר להמשיך, יש עוד מה להגיד. אבל מספיק לעכשיו. כרגיל, תענוג לקרוא אותך, עכשיו גם תענוג להתדיין איתך. שנה טובה וסגר קל . |
|
|