"גבר של פעם" - סיפור לחג (מאת סווריןן)

"גבר של פעם" - סיפור לחג (מאת סווריןן)

סווריןן • 7 באוק׳ 2020

הארוע שאספר לכם אודותיו, התרחש לקראת שמחת תורה, ממש לפני שנה, לפני שהקורונה ירדה עלינו כמו שמיכה מעופשת. אולי בגלל החפיפה בין החגים, הזיכרון צף לו כך פתאום הבוקר, בעודי מאזין לחדשות בטרנזיסטור. סוכות הוא חג שקט יחסית כאן בבית האבות. משום מה, סוכות אינו מהחגים שמישהו חש אשמה על כך ש'הזקנים' נותרים בחוץ. לא תמצאו כאן עדרי זאטוטים (נכדים) או הורים חדורי תחושת מוסריות עמוקה על כך שזכו בנקודות זכות מפני שהם מבקרים את סבתא (נו מה לעשות, בדרך כלל זו סבתא...).

באותו בוקר בדיוק סיימתי אימון עם הקבוצה שלי להתעמלות בונת עצם. המדריכה נפרדה מאיתנו ב'ביי בנות' (אני הגבר היחיד בקבוצה), שאודה שכבר לא נשמע לי מגוחך או אירוני בהינתן הגילאים של 'הבנות'... כהרגלי באתי לאסוף את דיפ למשחק הדומינו היומי שלנו. זו מין שגרה: אני אוסף אותו אחרי אימון היוגה שלו, מחוץ לחדר החוגים, באולם ההתעמלות הראשי. דיפ נוהג להתאמן לבד, מול מראה שמכסה את כל הקיר. הבוקר, להפתעתי, במרחק מה ממנו, הייתה אישה שלא ראיתי קודם, שחיקתה את תנוחות היוגה שלו.

דיפ ראה אותי במראה, ונפנה אלי. "תכיר, זו ... " (וכאן, צר לי, אבל לא הייתי עם מכשיר השמיעה שלי, כך שאיני יודע את שמה של האישה, וכששאלתי את דיפ על כך, הוא כבר שכח).

"היא מדריכה להגנה עצמית". הוסיף דיפ, מלווה את המשפט בתנועות נינג'ה (שהוא כנראה חשב שהן היתוליות). כאן שמתי לב שהאישה לובשת בגדי לחימה, מהסוג שרואים בחוגים לקרטה: בד לבן גס וחגורה עבה אפרפרה מעוטרת במספר פסים רקומים. האישה צחקה מהבדיחה של דיפ, אולי אפילו באמת צחקה, ואמרה לו:

"אתה יוגיסט מעולה, דיפ. תודה שנתת לי לעשות את סוף התרגול שלך איתך." (שמתי לב למבטא קל). ניכר היה שהיא מופתעת שבבית אבות נמצא מישהו בכושר כמו שלו. אכן, רק מי שהכיר את עומק הדמנציה שלו, הבין מה מישהו בעל גוף חזק וגמיש (יחסית לגילנו) כמו של דיפ עושה בבית אבות.

דיפ הסמיק, וחייך אליה בחזרה.

השתררה שתיקה, ויכולתי לבחון אותה. מבנה הגוף שלה היה צעיר, סוף שנות העשרים. כתפיה היו זקופות. היא הייתה דקה, ולא שרירית. פניה הסגירו גיל מעט בוגר יותר. הן היו בהירות, כמו שערה, שקווצות ממנו ברחו מהגומייה הפשוטה שאספה אותו. יופייה הגיח כשהיא צחקה או חייכה: משהו בשיניים, בלבביות, בעיניים הבורקות – או אולי השילוב, היה נטול המלאכותיות שזקנים מורגלים בה כשהעולם הצעיר יותר מגיב אליהם, והעביר חום ממשי.

"מה, יהיה כאן חוג להגנה עצמית?" שאלתי, כשהרגשתי שזה לא נעים סתם להמשיך ולשתוק ולבהות בה.

"זה לא מיועד לנו" אמר דיפ, שכנראה שמע את ההסבר קודם ממנה, "זה לצוות."

"משהו חד פעמי" הוא הוסיף, כשהבין שמבטי ממשיך להיות ממוגנט אליה.

"זה בגלל..." ניסיתי.

"כן," הפעם הייתה זו המדריכה שקטעה אותי, "הבנתי שהיו כאן כמה אירועים לא נעימים והצוות ביקש..."

וכאילו בתואם עם ההסבר שלה, שמעתי המולה קרבה מחוץ לאולם. מישהי קראה "זה כאן, זה כאן" ולאולם נכנסו כחמש עשרה אחיות ונשות צוות של בית האבות. אחת מהן שוחחה בחטף עם המדריכה. נראה היה לי שהיא זו שתיאמה את הסדנא הזו, שכן מאותו רגע היא נטלה פיקוד, ואחרי שכולן חלצו נעליים, היא הושיבה את יתר הצוות בחצי מעגל על המזרן העבה שכיסה את רוב רצפת האולם. תוך כדי ההושבה היא הציגה באגביות את המדריכה, והסבירה את הרקע ('אי הנעימויות', מסתבר, כללו שליחות ידיים, צביטות, ליטופים, ופרשה עגומה יותר בה קשיש דמנטי ניסה לשכב מעל אחות, אבל גם היו לא מעט אלימות של קשישות שתקפו אחיות בכל מיני נסיבות).

"אי אפשר פשוט להמתין לסניטר בכל פעם שזה קורה " אמרה האחות, ולפחות עוד שתיים הנהנו בהסכמה.

בנקודה הזו דיפ ואני פנינו לעזוב. דיפ אסף את השקית שלו, ואת העיתון שהוא שמר כדי שלא יגנבו לו את הסודוקו. התחלנו לפסוע לעבר הדלת. אבל מאחורינו נשמעו חילופי דברים קצרים ולפתע המדריכה הייתה לידינו, מדביקה אותנו כשהגענו לדלת.

"תהיה מוכן להישאר?" היא שאלה את דיפ, ולמראה גבותיו שעלו בתמיהה "אני צריכה להדגים על מישהו."

דיפ היסס.

"בדרך כלל הם מביאים לי סניטר, וקשה לי איתם... הם לא אוהבים שאישה מכניעה אותם, ואז הם מגיבים לא לעניין."

היא חייכה אליו.

"תעזור לי?" קולה היה רך.

"בטח", הוא אמר, פוסע בעקבותיה אל מרכז החדר, מול המראה, ומותיר אותי בכניסה. (שתבינו, בגילנו גבר לא שומע משפט כמו 'תעזור לי' מאישה צעירה, כך שאין שום סיכויי שהוא יסרב לה.) דיפ הושיט לי את חפציו, כך שבעצם הוא הורה לי להישאר באולם גם. אחת מהאחיות ניגשה למערום השרפרפים בפינת החדר, והביאה לי שרפרף שאוכל לשבת בזמן הסדנא.

צפיתי במתרחש.

*******

המדריכה עמדה לצד דיפ. היא הסבירה לצוות שלדעתה עדיף שהיא תתמקד בבריחים. "הביטו, אילו הייתן גברים, אז ההתקפות עליכן היו אחרות. בניגוד לבעיטות ואגרופים, שזה יותר מאפיין התקפות של גברים על גברים, אליכן מתקרבים. כך שהכי משתלם שתלמדו מספר טכניקות של ריסון והשתלטות כשהתוקף קרוב." היא עצרה להביט בקבוצה. "אני גם לא רוצה ללמד אתכן דברים שיפצעו אותם ממש. רק טכניקות 'רכות' אבל יעילות. בסדר?"

היו הנהונים מסביב.

"דיפ, שלח בבקשה יד לכיוון שלי. נגיד שאתה רוצה לגעת לי בישבן. טוב?"

דיפ היסס. הוא חייך באי נעימות.

"איזה ג'נטלמן. תראו", היא פנתה ליתר, "גבר מושלם. אפילו בסימולציה הוא לא יעשה משהו כזה." נשמעו צחקוקים בחדר. "למה, למה אין גברים כמוך באפליקציות?" עכשיו היה צחוק רם.

"נו? קדימה! אני מרשה. אפילו מבקשת." הפצירה.

מה שהתרחש אז, היה מהיר כברק. ראיתי את דיפ מקרב את זרועו אליה, וכמעט מיד הוא צווח מכאב. הוא נפל אל עמידה על ברך אחת על המזרון לידה, כשהיא עדיין עומדת מעליו ואוחזת במשולש המחבר בין האגודל לאצבע בכף ידו.

"שימו לב שאני לא משתמשת כלל ביד השנייה שלי." היא נופפה בידה החופשית באוויר. "אני משתמשת רק בלחץ אצבעות שלי בנקודה שמכאיבה לו". היא כלל לא התנשפה כשהיא דיברה. "ועם זאת, אני יכולה להוביל אותו להיכן שאני רוצה" את זה היא הדגימה דרך הנמכה ומשיכה של ידו של דיפ, שכל גופו נפל בשלב זה אל המזרן. "אני גם לא חייבת להמשיך להכאיב לו אם אני לא רוצה. הוא כבר יודע כמה זה כואב בעצמו. נכון?" היא דיברה אתו מאוד בשלווה תוך כדי כל זה, מביטה אל פניו שנאבקו להסתיר את הכאב.

דיפ הנהן בראשו, כאילו שהוא צוחק ממה שהיא הרגע אמרה.

היא שמטה את ידו, ושלחה אליו יד לסייע לו לקום מהמזרן. "עכשיו אתן. בזוגות." הורתה לקבוצה. היא דילגה באותו זמן בקלילות אל מכשיר המים הקרים שבפינת החדר, והביאה כוס מים לדיפ.

"אתה בסדר, פרטנר?" שאלה אותו תוך הגשת הכוס. "יכול עוד, או שנבהלת ממני?" היא ספק הפצירה ספק הקניטה אותו.

"בטח שאני יכול עוד." שמעתי אותו אומר.

"יופי. גבר שלי." דיפ שוב הסמיק. "ידעתי שאתה תהיה בן זוג מעולה." כשהיא אמרה זאת היא שלחה אליו נשיקה באוויר. כמעט מיד מבטה הוסט אל אחד מהזוגות.

"לא טוב. לא טוב מה שאת עושה." היא התקרבה אליהן. "את לא בנקודה, אז מה שאת עושה לה הוא כמו מים." האחות לא הבינה. "אין לזה משמעות." היא ניסתה להסביר לאחות. "תביטי. דיפ, בוא הנה!" דיפ התקרב, והיא שוב אחזה בידו, שיכולתי לראות שנרתעה קמעה לאחור. "תראי, אם אני לוחצת כאן," היא הדגימה, "אין לזה משמעות. רואה?" היא לחצה כדי להראות את העדר ההשפעה על דיפ. "אותו דבר כאן. רואה?" האחות הנהנה. "אבל תראי עכשיו!" כאן דיפ זעק ממש. כל הקבוצה הפסיקה לתרגל והביטה בו. הפעם המדריכה לא הפילה אותו ארצה, אלא כאילו מתחה את גופו לאחור, כך שהוא הקשית את גבו, מבטו אל התקרה. "אל תסתכלי עליו, תביטי בנקודה ביד שלו!" שוב, לא היה בדל קשיחות או חספוס בקולה. רק ניסיון לשתף וללמד.

"אבל הוא .... בסדר?" שאלה האחות בדאגה, מביטה בדיפ על אף ההנחיה.

"בטח שהוא בסדר." השיבה המדריכה. "נכון שאתה בסדר?" דיפ הנהן, עיניו שטופי דמעות. "גבר שלי." היא פנתה אל הקבוצה. "הוא מהגברים המחוספסים של פעם. האמיתיים." האחיות חייכו. "לא, ברצינות עכשיו." היא הוסיפה, "מה שיפה כאן היא שאני לא פוצעת אותו וגם לא יכולה לפצוע אותו באופן הזה. זה רק כאב טהור."

אני זוכר שאלו המלים שהיא השתמשה בהן: 'מה שיפה כאן', ו'כאב טהור'....

היא ביקשה מהזוגות להתחלף ולתרגל שוב. שמתי לב שדיפ נזהר שלא לפגוש את מבטי.


********

אחרי התרגול הזה, היא עברה ללמד סוג של בריח. דיפ אמור היה לנסות לחבק או לגפף אותה. הוא שוב ניסה להתחמק מכך, למרות שכולנו זיהינו שכעת הוא גם ממש חושש ממנה. "אתה לא רוצה לחבק אותי?" שאלה אותו כאילו בעלבון. "אני לא יפה?" לכולנו התשובה הייתה ברורה. כשדיפ סוף סוף התרצה, הוא מצא את עצמו מחבק אוויר. כהרף עין היא הייתה מאחוריו, זרועה חובקת את אחת מכתפיו, וידה השנייה מעל עורפו, משתרגת עם היד השנייה. "כרגע הוא סתם לא יכול להגיע אלי. רואות?" כולנו הבטנו בזרועותיו של דיפ שנעו בחוסר מטרתיות. "אבל עכשיו אני מתחילה להפעיל מעט לחץ על הבריח." מהזווית שלי לא ממש ראיתי מה היא עשתה כשהיא 'הפעילה את הבריח.' התוצאה הייתה שדיפ החל ליפול לאחור אליה. היא בעצם שכבה על גבה כשדיפ אחוז מעליה בגבו אליה, זאת כשרגליה משתלבות סביב ירכיו.

היה מן שקט מוזר בחדר. הקולות היחידים היו תזוזות על המזרן ואנקותיו של דיפ שנאבק לנשום. "שימו לב שאני לא מתאמצת כלל." היא אמרה, ושוב, קולה היה ענוג. היא באמת לא התנשפה. "לעומת זאת, הוא מתאמץ, משום שהבריח לא מאפשר לו סתם לעצור, לנוח, ולצבור כוחות. בגלל הכאב שהתנועה הזו גורמת," כאן היא עצרה כדי להפעיל לחץ על הכתף של דיפ שגנח במין המהום עמוק, "הוא חייב להמשיך לנסות ולהשתחרר." היא חייכה אלינו שוב מין חיוך צחור, בריא, צעיר. "רק שהוא לא יכול להשתחרר."

דיפ האומלל. הוא לא יכול היה שלא להדגים את מה שהיא בדיוק הסבירה. רגליו זעו בחוסר ישע, ואגלי זעה התהוו על מצחו.

"קדימה, גבר חזק שלי, קדימה!" היא דיברה אליו בשקט מתוך הלפיתה הזו. היא לא לעגה לו, אלא באמת ניסתה לעודד אותו להשתחרר, כאילו מזדהה עם התסכול שלו. הוא התחיל להיאנח בקול. נראה היה לי שמשהו בפומביות של הכניעה שלו אל מול הקבוצה חצה אצלו איזשהו גבול. במין מפלט אחרון הוא ניסה לנגוח בפניה. הוא כופף עצמו לרגע לפנים כדי לפגוע בפניה בעורפו. אבל האופן בו היא חיבקה אותו, הזכיר פתאום מעיין הקשבה מצידה, האזנה דרוכה למכשיר יקר ערך. נראה שהיא ידעה, אפילו במין לאות, שהתנועה המדויקת הזו מצידו בוא תבוא. כך יצא שברגע שדיפ פיתל עצמו לפנים, היא התכופפה יחד איתו, מחבקת אותו עוד יותר בזרועותיה הצחורות, ומונעת ממנו את תנועת הנגיחה לאחור.

לשונו של דיפ השתרבבה מפיו. כעת הוא סתם נאבק כדי להכניס מעט אוויר לקנה הנשימה שלו שכמעט נחסם לגמרי כתוצאה מכיפוף-היתר שהוא עצמו נכנס אליו.

"שימו לב כיצד אני נחה אל תוך המאמץ שלו." היא אמרה זאת כשראשה היה על כתפו, ופניה מאירות אלינו, קווצת שיער זהובה מסתירה את עינה. הם הזכירו פתאום אופנוען שחברתו היפה מחבקת אותו מאחור ונשענת באהבה על כתפו. "הוא," היא הורתה עליו בפניה, "מתאמץ לנשום", כאן עצרה לרגע, "ואילו אני נמתחת כדי להקיף אותו. אני בעצם לא מכאיבה, אני מכילה." היא משכה את ההברות של המילה 'מכילה', ואז הביטה אל הקבוצה וחזרה על מה שאמרה קודם: "רואות? אני נחה אל תוך המאמץ שלו."

שוב, הדממה הסמיכה הזו בחדר תוך כדי צלילי ההשתנקות של דיפ. העיניים של אחת מהאחיות ברקו. השנייה ליקקה את שפתיה. היו עוד שתיים שהתקרבו להיטיב לראות את 'המאבק' הזה.

אדוות של משהו שכלל אינו קשור להגנה עצמית הורגשו בחדר.

"עכשיו הוא פשוט מתיש את עצמו. אז אני ממשיכה לנוח אל המאמץ שלו." היא כאילו ספרה שניות בליבה. "ככל שהוא נחלש, אני יכולה להרפות לאט את הלחץ" היא עצרה כדי להראות כיצד גופו של דיפ נוזל אל אחיזתה. "שימו לב שהוא כעת רפוי לחלוטין." עיניו של דיפ היו מזוגגות. "תנוח גבר שלי. תנוח עלי אמיץ שלי." היא דיברה אליו באותה חיבה אוהדת. היו חיוכים בחדר. "אל תדאגו לו, הוא מיד יתאושש." היא אמרה זאת למספר פרצופים מודאגים. היא פרצה בצחוק: "זה גבר שבגברים, לא לדאוג! להסתדר בזוגות ולתרגל את מה שהראיתי בדיוק לפי השלבים."

היא התרוממה לחצי ישיבה על המזרן, מקפלת את רגלה מתחתיה. בזהירות היא הנמיכה את ראשו של דיפ, כך שעורפו נח על ירכה המקופלת. במנח הזה היא ניהלה את התרגול, מעירה לזוגות ומדייקת אחיזות. לפחות פעמיים יכולתי לראות שבידה הפנויה היא לטפה את שערותיו של דיפ עד שהוא התאושש. בשלב כלשהו היא מיהרה להביא לו כוס מים נוספת. תוך שהוא לגם מהכוס, היא דיברה אליו בשקט בגבה אלי, כף ידה על כתפו, כך שלא יכולתי לשמוע מה עוד היא אמרה לו.

אני לא זוכר את הפרידה ממנה. היא באמת לא חזרה לבית האבות. אני רק זוכר שדיפ היה מסוגר ועצבני בשבוע אחרי הביקור שלה. הוא חזר ליוגה רק כעבור חודש.

כשאני שואל אותו מה היא אמרה לו שם בסוף, כשהוא שתה, הוא אומר שהוא לא זוכר שום דבר כזה.

טלי35​(שולטת) • 7 באוק׳ 2020

מעולה!!!

מטפורה • 7 באוק׳ 2020

סווריןן, יקירי. ברור לי כשמש בסוכה בצהריים (עלק צלה מרובה מחמתה) שאני צריכה להגיב לסיפור הזה איכשהו, אבל אני מתלבטת איך.
למה אתה חושב שאתה תמיד נמשך לכתוב על דמויות נשיות כאלה, רעות וקרות, אכזריות באופן מחושב? אצלך הן תמיד מפתחות מומחיות להכאיב מאד, תוך שהן נשארות במין שלוות נפש מטרידה.


ומה יהיה עם הפטיש הגריאטרי שטיפחת לאחרונה?

Kitty frank • 7 באוק׳ 2020

רק מה אתה יותר בסיפור הזה?
מספר או קאק?

סווריןן • 7 באוק׳ 2020

לטלי: תודה
למטפורה: א. את הפטיש הגריאטרי שלי, את התחלת, כזכור לך, שליהקת אותי לפנטזיה שלך בתור סבא טוב. ב. בנוגע לשאלתך, בהינתן זה שאת האקדמאית בין שנינו, ובעלת הכשרה לאין ערוך יותר עשירה משלי בתאוריות הרלוונטיות, אני מציע שתנסי את להסביר את המשיכה הזו. בוודאי תצליחי בכך יותר ממני.
לקיטי: לא מספר, ולא קאק. עד.

תודה על התגובות!

Kitty frank • 7 באוק׳ 2020

אז אתה ודיפ לא זוג

סווריןן • 8 באוק׳ 2020

תראי, יש הרבה חיבה, וגם קצת מגע. אבל זו אינה 'זוגיות'. כשרציתי לצעוד איתו צעד נוסף, הוא נרתע, והתחיל להגדיר את עצמו כפוליאמורי (הוא ידע שזה ירתיע אותי). בגלל שהוא שוכח בדיחות שהוא צוחק מהן, אני ממחזר את הבדיחה הבאה אחת לכמה ימים: היינו יכולים להיות זוג, אם הוא לא היה פרד...