TradeMark(שולט)
|
לפני 3 שנים •
9 ביוני 2021
Kitty frank כתב/ה: אני חושבת שאת כל השיעורים הכי גדולים שלמדתי בחיים, למדתי דרך כאב פיזי. לפעמים אפילו שיעורים של אחרים נלמדו דרך כאבים שלי.
מחלת כאב בנעורים שלימדה אותי ואת ההורים שלי הרבה על קשר נפש-גוף, פציעה קשה שעזרה לעצור זוגיות אפילו יותר קשה, היריון לא רצוי שלימד אותי ואת בנזוגי אחריות. אני אוהבת להכאיב כדי ללמד איזה שיעור מסויים למישהו. על כמה אני חשובה לו, או על כמה הוא זקוק ללמטה, איך מנקים ביסודיות, להרביץ תורה זה תמיד מדליק, ללמד אנשים לבכות, או להביע את עצמם במילים. משהו במוח של אנשים נפתח לרעיונות ושינוי כשכואב להם, הצורך לפתור את זה מהר, לשנות, להתחזק. מה שאני אכתוב הוא לא בתגובה לפסקה הראשונה שכתבת, שהיא מאוד יפה, אבל לא קשורה לבדס"מ כל כך לטעמי. אז מה שאת טוענת זה שאנשים לומדים יותר טוב כשמכאיבים להם? כלומר, אם תרצי שמישהו ילמד להתחבר לרגשות שלו אז תכאיב לו? או תרצי שהוא ילמד לנקות יותר טוב אז תרביץ בו תורה והוא ילמד לנקות יותר טוב ויותר מהר? |
|
|
ארגמןן(אחרת)
|
לפני 3 שנים •
9 ביוני 2021
TradeMark כתב/ה: ה-"למה" הוא לעולם לא באמת חשוב. הוא אפילו לא אמיתי בבסיסו.
אנחנו כבני אדם תמיד, כן תמיד, קודם בוחרים או מחליטים מה אנחנו אוהבים ורוצים ואז מוצאים את הרציונל שיצדיק את הצורך-ההעדפה-הדעה שלנו וכמה באמת זה הדבר הכי טוב או הכי מספק בשבילנו, או הכי צודק ומוצדק לעשות. אז את "מה" שאנחנו אוהבים קובעים דחפים לא רציונליים, ואת ה-"למה" אנחנו אוהבים אנחנו בונים בדיעבד כדי לייצר סיבתיות שתתאים עם דפוסי המחשבה שלנו ועם איך שאנחנו תופסים את עצמנו. או בקיצור, "למה" אנחנו אוהבים להכאיב זה סיפור פיקטיבי שהמוח שלנו מספר לעצמו. לא יודעת.. אני לא בחרתי או החלטתי להיות בדסמית.. לא בחרתי לאהוב את זה או לרצות את זה. אתה קצת סותר את עצמך או שלא הבנתי נכון, כי אחרי זה אמרת שאת "מה" שאנחנו אוהבים קובעים דחפים לא רציונלים. שעם זה אני מסכימה.. ככה שאנחנו לא בוחרים או מחליטים מה אנחנו אוהבים, יש משהו שמניע אותנו בלי שנדע עליו. להכל יש סיבה.. ונכון שאף אחד לא יודע ב100% מה הסיבה שגרמה לו להיות כזה, אבל כשבאמת עוצרים ומבררים על ה'למה' ומגיעים ל'למה' ההכי קרוב לאמת אפשר לקבל את הבחירה לידיים שלנו ולהפסיק לתת לדחפים הלא רציונלים להחליט במקומנו. אז ה"למה" (הלמה האמיתי) חשוב אם רוצים ללמוד מה מניע אותנו, ובכללי להכיר את עצמנו יותר ובעקבות זה גם לקחת את הבחירה לידיים שלנו. |
|
|
|
TradeMark(שולט)
|
לפני 3 שנים •
9 ביוני 2021
ארגמן, שנינו יוצאים מאותה נקודת הנחה ולדעתי הבנת אותי לגמרי.
מה שאנחנו אוהבים זה דחף ויצר לא רציונלי. אחרי שאנחנו מבינים מה אנחנו אוהבים אנחנו מלבישים על זה סיפור שיתאים לאיך אנחנו תופסים את עצמנו. ההסבר הוא רציונליזציה שלנו לדחף הזה ולא הרציונל מאחרי המשיכה וההעדפה שלנו לדחף הזה. בעצמך אמרת "אני לא בחרתי או החלטתי להיות בדסמית.. לא בחרתי לאהוב את זה או לרצות את זה" וזו הנקודה עצמה. זו לא בחירה, ולא העדפה, זה דחף יצרי. אז בהקשר של השרשור, למה אנחנו אוהבים להכאיב זה סיפור דמיוני שאנחנו מספרים לעצמנו ולאחרים, לא בחרנו בזה כי X אלא אנחנו בחרנו בזה ואנחנו אומרים לעצמנו ש X זו הסיבה. את לא יכולה, וגם לא מסוגלת, להפסיק לתת לדחפים לא רציונליים להחליט במקומך. זה נתון אנושי, אנחנו יונקים. אומנם יונקים מאוד מתוכחמים אבל עדיין יונקים. חיות. וכל עוד זו לא התנהגות פתולוגית שמהווה הפרעה נפשית (ואנשים שעושים בדס"מ *לא אמורים* להיות חולי נפש שרוצים באמת להרוס את הבנאדם השני) אז גם אין סיבה לעשות את זה. כי המטרה היא לא פגיעה באחר מתוך הפרעה נפשית שיש בך. אפשר להנות ממי ומה שאתה מבלי לנסות בכוח להסביר למה זה. אבל אפשר גם להסביר לעצמך, אין בזה רע. כהערה צדדית, הצורה שבא אנחנו קודם מחליטים מה נכון ומה מוסרי ומה מתאים ואחרי זה מוצאים לזה את ההסבר שיצדיק את זה, היא הדרך שבה אנחנו מקבלים את כל ההחלטות שלנו. דעות פוליטיות, השקפות של מוסר, בחירת בני זוג וכו' וכו'. אנחנו חיות ויש לא מעט ספרים טובים לקרוא שמדברים על ה LIZARD BRAIN שלנו ועל הדרך למזער (ולא לבטל) את ההשפעה שלו על הבחירות שלנו בחיים. שווה קריאה זה בטוח (: |
|
|
מל(ק)ה(שולטת)
|
לפני 3 שנים •
9 ביוני 2021
אני סדיסטית.
|
|
|
|
ארגמןן(אחרת)
|
לפני 3 שנים •
9 ביוני 2021
TradeMark,
זה נכון, אי אפשר למנוע מהדחפים הלא רציונלים שלי להחליט במקומי, אבל אפשר לשנות את מה שמניע אותם ואז הדחפים משתנים. וככה בעצם אני כן יכולה לבחור מה אני רוצה לאהוב ומה אני לא רוצה לאהוב (במידה מסויימת ולא בכל המקרים). ובמקרה שלי יש לי סיבה לשנות את הבדסמ אצלי.. ויש הרבה סיבות לאנשים לרצות לשנות את זה בלי קשר להאם זו הפרעה נפשית או לא. אז.. להם ולי זה חשוב לדעת למה. אבל אתה צודק, למי שסבבה לו והוא פחות סקרן להבין למה הוא כזה.. אין מה להתעמק. ועם שאר מה שכתבת אני מסכימה. |
|
|
Dan_Kap(שולט){f,yt,D,תכ}
|
לפני 3 שנים •
9 ביוני 2021
העפת פעם עפיפון גבוה לשמיים?
נהנית להעיף אותו? למה? --- בעיניי ה"למה" מקפל לפעמים בתוכו הנחה שחייבת להיות סיבה למה אנשים עושים את "הדברים האיומים האלו". כמה אנשים שואלים למה כשמדובר בטיפוס הרים, במשיכה לבלונדיניות, לבעלות שדיים גדולים? אני מקווה שהתקדמנו מעבר לתפיסה הויקטוריאנית שמין שאינו למטרות רבייה הוא סטייה ומהתפיסה הפרוידיאנית שראתה במזוכיזם תוצר של חינוך הורי ופדגוגיה שכללו מכות לילדים. לפי תיאוריה זו המזוכיסטים והסדיסטים היו צריכים להיעלם כבר בשנות השישים והשבעים. |
|
|
heisenberg(שולט){כלובי }
|
לפני 3 שנים •
9 ביוני 2021
אצלי זה נובע בעיקר מסאדיסטיות אני פשוט נהנה להכאיב ויותר לראות מישהו שכואב לו…
|
|
|
Kitty frank
|
לפני 3 שנים •
9 ביוני 2021
TradeMark כתב/ה: Kitty frank כתב/ה: אני חושבת שאת כל השיעורים הכי גדולים שלמדתי בחיים, למדתי דרך כאב פיזי. לפעמים אפילו שיעורים של אחרים נלמדו דרך כאבים שלי.
מחלת כאב בנעורים שלימדה אותי ואת ההורים שלי הרבה על קשר נפש-גוף, פציעה קשה שעזרה לעצור זוגיות אפילו יותר קשה, היריון לא רצוי שלימד אותי ואת בנזוגי אחריות. אני אוהבת להכאיב כדי ללמד איזה שיעור מסויים למישהו. על כמה אני חשובה לו, או על כמה הוא זקוק ללמטה, איך מנקים ביסודיות, להרביץ תורה זה תמיד מדליק, ללמד אנשים לבכות, או להביע את עצמם במילים. משהו במוח של אנשים נפתח לרעיונות ושינוי כשכואב להם, הצורך לפתור את זה מהר, לשנות, להתחזק. מה שאני אכתוב הוא לא בתגובה לפסקה הראשונה שכתבת, שהיא מאוד יפה, אבל לא קשורה לבדס"מ כל כך לטעמי. אז מה שאת טוענת זה שאנשים לומדים יותר טוב כשמכאיבים להם? כלומר, אם תרצי שמישהו ילמד להתחבר לרגשות שלו אז תכאיב לו? או תרצי שהוא ילמד לנקות יותר טוב אז תרביץ בו תורה והוא ילמד לנקות יותר טוב ויותר מהר? אני חושבת שמקומות קיצון של הנפש, הם נקודה יותר גמישה מאשר כשנוח לנו. לכן אנחנו משתנים סביב משברים, ולכן בדסם כל-כך חודר לנשמה. זה הקשר בין שתי הפסקאות. |
|
|
בריז חולף
|
לפני 3 שנים •
9 ביוני 2021
Dan_Kap כתב/ה: העפת פעם עפיפון גבוה לשמיים?
נהנית להעיף אותו? למה? --- בעיניי ה"למה" מקפל לפעמים בתוכו הנחה שחייבת להיות סיבה למה אנשים עושים את "הדברים האיומים האלו". כמה אנשים שואלים למה כשמדובר בטיפוס הרים, במשיכה לבלונדיניות, לבעלות שדיים גדולים? אני מקווה שהתקדמנו מעבר לתפיסה הויקטוריאנית שמין שאינו למטרות רבייה הוא סטייה ומהתפיסה הפרוידיאנית שראתה במזוכיזם תוצר של חינוך הורי ופדגוגיה שכללו מכות לילדים. לפי תיאוריה זו המזוכיסטים והסדיסטים היו צריכים להיעלם כבר בשנות השישים והשבעים. האמת אתה צודק. בשאלה שלי באמת מקופלת ההנחה שבצורך להכאיב יש משהו פסול/מזיק. למה אני תופס את הצורך להכאיב כמזיק (אני מברר, כן? לכן השרשור, כל תגובה קראתי ברגע של שקט לפחות פעמיים, לא מנגח או מעביר ביקורת, לומד)? כי זה צורך חייתי שכאשר נותנים לו חופש אף אחד לא ערב לכך שלא ישתחרר מחוץ לגבולות הסשן ופתאום אדם כזה שנהנה להכאיב יכול להיות אדיש כלפי כאב של אחרים יכול לשאוב הנאה מלראות ילד ששבר יד, מבן משפחה שעבר תאונה. אני תופס אתזה כחולני. אבל אולי אני טועה מישהי אמרה לי שלדעתה דווקא כשנותנים לצרכים האלה מקום להתבטא בשפיות ובהסכמה הם קטנים/נרגעים. ועדיין הסיפור הזה לא מסקרן אותי, אדם שפשוט כיף לו לראות אדם אחר סובל, זה נשאר רק בפן הפיזי? כי כאב פיזי אפשר להעביר, אבל נפשי? אם אדם אוהב להכאיב אז כאב ללב הרבה הרבה יותר גרוע. וזה לא שלא חוויתי כאב פיזי נפצעתי בצבא ישלי גם קצת אחוזי נכות, ועדיין כאב לב הוא פי אלף כואב. אז תמצא פתאום שולטים ושולטות שמכאיבים במילים/ בהתנהגות לחברים בעבודה? למשפחה? לילדים שלהם? ככה הגעתי למחשבה הזאת שאהבת כאב היא חולנית. אבל אני שמח לשמוע הסברים שונים משלי. |
|
|
דרקן ראהל(נשלט){מית}
|
לפני 3 שנים •
9 ביוני 2021
TradeMark כתב/ה: ה-"למה" הוא לעולם לא באמת חשוב. הוא אפילו לא אמיתי בבסיסו.
אנחנו כבני אדם תמיד, כן תמיד, קודם בוחרים או מחליטים מה אנחנו אוהבים ורוצים ואז מוצאים את הרציונל שיצדיק את הצורך-ההעדפה-הדעה שלנו וכמה באמת זה הדבר הכי טוב או הכי מספק בשבילנו, או הכי צודק ומוצדק לעשות. אז את "מה" שאנחנו אוהבים קובעים דחפים לא רציונליים, ואת ה-"למה" אנחנו אוהבים אנחנו בונים בדיעבד כדי לייצר סיבתיות שתתאים עם דפוסי המחשבה שלנו ועם איך שאנחנו תופסים את עצמנו. או בקיצור, "למה" אנחנו אוהבים להכאיב זה סיפור פיקטיבי שהמוח שלנו מספר לעצמו. אהבתי, מאוד, אבל סייג אחד - לא תמיד. יש דברים שאנחנו מבינים למה, וצודקים. חלק מהדברים שקורים בטיפול הוא להבין למה, לדוגמה. שם זה משהו שאתה מפענח בעזרת המטפל ותיאוריות על הנפש, כך שזה לא רק צידוק שאתה ממציא לעצמך. עוד דוגמה טובה אלה דברים שברור לנו שלמדנו מההורים שלנו. עדיין, אין לי ספק שיש הרבה אמת במה שאמרת. מעבר לזה, האם באמת ענו פה על "למה"? לפחות חלק מהתשובות פשוט מובילות ללמה הבא. אם מישהו מכאיב מתוך סדיזם טהור - למה הוא סדיסט? אם זה כדי לראות אדם אחר נכנע - למה אתה צריך לראות אדם אחר נכנע? האם באמת ענינו על השאלה "למה", או רק פתחנו עוד עשרים "למה" אחרים? לבסוף, אענה על עצמי. לא מזמן, בסשן עם האדון/ית שלי ועוד נשלט, הכאבתי לו. פעם ראשונה שהכאבתי למישהו. עשיתי את זה כי, למיטב הבנתי, הוא בא כדי שיכאיבו לו, ופשוט רציתי לענג אותו. מעין היגיון של נשלט - להכאיב כשירות |
|
|