איך הפכתי לעבד שאני היום

דרקן ראהל​(נשלט){מית} • 20 בספט׳ 2021

אני אוהב דווקא את העצות. למשל, תוך כדי שהיא מבקרת את ההתנהגות שלי ואפילו קוראת לי השם גנאי, היא חולקת את החוכמה שאספה עם השנים ואומרת "אם אין לך משהו טוב להגיד...". אפס מודעות עצמית.
ככה זה כשאתה כותב בפורום - זה פתוח לכולם להגיב, איך ועם מה שבא להם. כולל עם דיון כזה.

טלי35​(שולטת) • 20 בספט׳ 2021

אולי די?
אם חייבים - תפתחו שרשור נפרד ותריבו בו.

זה סתם מפריע ומיותר.

דרקן ראהל​(נשלט){מית} • 20 בספט׳ 2021

האמת, טלי? תקראי מה ג'סי כתבה לי כל כך בהתנשאות.
אפשר להגיד לה, אבל היא שמה זין על זה, נכון? היא הבהירה שלה מותר לשים פס, במילים הכי פשוטות שיש?
אז למה אני צריך להקשיב? הכותב לא מחוייב להתנהג יפה, לא יודע למה. ג'סי מרשה לעצמה להתנהג חרא, ואם לא נראה לך, אז תבכה לכלובי. ועוד משליכה עלי את ההתנהגות שלה, קוראת לי קארן.
ואני צריך להיות "ילד גדול"? אני את שלי אמרתי. בקשה פשוטה להתחשב בכללי המקום - יש מגזין, יש בלוג.
אם עושים מזה עניין, אני אגיב. אם יעברו הלאה, לא יהיה לי מה לומר יותר, נכון?

חג שמח

עלוב החיים • 20 בספט׳ 2021

שמע אתה טרחן...

gcsapiy • 7 באוק׳ 2021

סוף סוף יש לי קצת זמן לכתוב.

תקציר עד עכשיו.
במשך כל הילדות שלי אני ודני (קרוב רחוק ושכן כבן גילי) היינו משחקים במשחקי אדון ועבד
בשלב מסויים נכנס לתמונה קובי נהג הסעות מבוגר ששיעבד אותנו,
אחרי השחרור שלי משירות סדיר התחלתי לעבוד אצל קובי כנהג שכיר בליווי והסעות של תיירים, הייתי עבד טוטאלי לאדון טוטאלי.
במהלך אחד הטיולים הכרתי את ארתור ושרה גלברט זוג יהודי מארה"ב שהציעו לי לבוא לעבוד אצלם באמריקה,
הדרישות והקשיחות של קובי כבר הקשו עליי, גנבתי לו כסף וברחתי לארה"ב.
בארה"ב גרתי ועבדתי אצל הזוג גלברט במשך שנה וחצי.
הזוג גלברט שילמו על הלימודים שלי באוניברסיטה ועם סיום הלימודים התחלתי לעבוד במפעל של ארתור
התחתנתי התגרשתי ולאחר הרגשה של מיצוי נשלחתי ע"י ארתור גלברט להודו להקים שם מפעל לייצור דשנים.
בהודו הכרתי את סינטיה (אני יודע שזה לא שם הודי) נערה בת 18 שעבדה גם בזנות והחלטתי לקחת אותה תחת חסותי.
סינטיה עברה לגור אצלי בדירה עזבה את העבודה שלה, והחלה לעבוד במפעל הדשנים.
היא הראתה רצינות ונכונות לעבודה קשה וקידמתי אותה בהתאם.


המשך......
היום אני יודע שאני בעיקר עבד לתשוקות שלי, בימים שלא בא לי אז זה ממש לא מדבר אליי,
אבל אם התשוקה הזו מוזנת ע"י גורם חיצוני אז שוב העבד שבי מרים ראש.
גם סינטיה למדה את זה במהלך המגורים שלנו יחד, היא לא היתה רעה או משפילה ואולי רק במשחקי תפקידים היא היתה מסוגלת לתת לי איזה ספנק עדין ולא מזיק.
אם היא רצתה משהו היא פשוט היתה דורשת, היא הבינה שכשהיא דורשת הסיכוי לקבל את מה שהיא רוצה הוא הרבה יותר גדול מסתם לבקש יפה.
היא היתה מחליטה על יציאות לבילויים מסעדות וטיולים.
זה בד"כ היה מתחיל בדרישה למסא'ז בכפות הרגליים, ואז כשאני יושב על הרצפה מולה כשכף רגלה ביד שלי היא היתה מעדכנת אותי בהחלטה שלה.
כך גם היה שהיא ביקשה/דרשה את אחת הבקשות הגדולות שלה.
ישבנו בבית וצפינו בסרט בטלביזיה, ואז היא החלה לתזז אותי קצת , היא היתה אמורה למחרת להיפגש עם חברות והיא רצתה להתאים בגדים,
אז היא שלחה אותי להביא שמלות מהארון שלה , ועבור כל שמלה שהלבשתי אותה היא בדקה איזה נעליים הכי מתאימות לה ,
ואני תיזזתי מולה בכיף , נועל על רגליה נעלי עקב סנדלים ואפילו מגפיים (לא ממש נהגו לנעול מגפיים בחום של בנגלור).
כשלבסוף החליטה על תלבושת וסנדלים הייתי צריך להסיר לה את הלק הנוכחי בציפורניי אצבעות הרגליים, ולמרוח לה לק חדש בצבע סגול כהה.
כי כך היא דרשה.
כמו שכתבתי היא ידעה שההתעסקות הזו מדליקה אותי, ואכן הדליק אותי להיות על הברכיים להוריד את הראש קרוב לכפות רגליה ולנשוף אויר כדי לייבש את הלק.
כשסיימתי נשכבתי על הרצפה לרגליה נותן לה להניח אותן עליי והתחלתי ללקק.

אתנחתא קלה
כשנפגשנו כמה שנים אחרי היא סיפרה לי שהיא פשוט התמכרה להנאה שבליקוק כף הרגל שלה.
והיא תמיד דואגת שיהיה מישהו שיעשה לה את זה.

ואז כשאני תחת רגליה היא אומרת לי שהיא רוצה לנסוע לבקר את המשפחה שלה בכריסמס,
בהודו לא חוגגים כריסמס אבל בגלל שהיינו מפעל אמריקאי (עם בעלים יהודי) היינו יוצאים לחופשה החל מ24.12 ועד ה 5.1.
אבל מעבר לזה היא רצתה להקים שם בית מלאכה קטן לייצור דשן.

*************************************
משהו על המשפחה שלה.
הם גרו במין מתחם משפחתי של הסבתא שלה (הסבא שלה מת), המשפחה של אבא שלה והמשפחה של הדוד שלה שהיו הבנים של הסבתא.
גם אבא שלה וגם הדוד עבדו בכווית כעובדים זרים כדי לתמוך במשפחה ולצאת קצת ממעגל העוני,
כמו סינטיה גם הם היו צריכים לשלוח כסף הביתה, ומי שניהלה את כל ההוצאות הכספיות היתה הסבתא (דבסמיטה)
הקאסטה של המשפחה שלה עסקה בחקלאות, בעיקר הם היו מעבדים כשכירים אדמות מדינה או של בעלי הקרקע.
כבר היה לסינטיה ידע די נרחב בייצור הדשנים וכן את התועלת שבו.
**********************************
וכך כשאני שוכב על הרצפה כשרגליה מונחות עליי, אני מסכים לוותר על הטיול לתאילנד שתכננתי ונסוע איתה לכפר הולדתה.
סינטיה אירגנה את הכל,
היה מדהים לראות אותה מתכננת הכל, הקמת סככה קניה ומשלוח של מיכלים וטנקרים, דואגת לארגן עובדים ןכל הלוגיסטיקה הקשורה בכך.
הרעיון היה ליצור דשן טוב ויעיל תןך כדי שימוש בחומר אורגאני , בעיקר פסולת בננות שעשירה במגנזיום, ויחד עם ריאקציות כימיות מחומרים שיסופקו מהמפעל שלנו (בתשלום כמובן )
ובתוספת תופים לערבוב ועיבוד, שחלק מהם היו ללא שימוש במפעל אחרי ששידרגתי את ציוד הייצור.
היא בנתה את בית המלאכה בראש שלה ובשירטוטים, וכל מה שנשאר זה ליישם את זה בשטח.

וכך בליל ה 23 לדצמבר עלינו על הפג'רו שלי והתחלנו בנסיעה הארוכה לכפר הולדתה.

gcsapiy • 10 באוק׳ 2021

עברו הרבה שנים מאז,
ואני עדיין משחזר בראש ובכתיבה את החוויות שעברתי,
שמתי לב שלקראת הנסיעה סינטיה החלה להיות תובענית יותר כלפיי, חשוב היה לה שהעסק ידפוק כמו שצריך.
מבחינתי זה היה כמו להתפרץ לדלת פתוחה, בנשמתי אני הייתי שפוט שלה, היא הפכה יותר ויותר יפה מידי יום, וגם אם היא לא ממש ניצלה את זה היו לה דרישות לגבי מה שהיא רוצה שיהיה ואיך,
ביני לבין עצמי החלטתי שבנסיעה הזו לכפר הולדתה אני נותן לה את כל הבמה.
***
ושוב הסבר נרחב יותר כל המשפחה שלה ועל התרבות המשפחתית שהיתה נהוגה בכפר הולדתה
מתחם המגורים המשפחתי היה שייך לדבסמיטה (הסבתא שלה) במתחם גרו יחד אמא שלה ואישתו של הדוד שלה,
עוד שתי דודות שלה (הבנות של דבסמיטה ) גרו אצל החתנים שלהם,
בהודו (ואני מתכוון באיזור שהיא נולדה בו) נהוג שמשפחות הכלה משלמות נדוניה למשפחת החתן תמורת הזכות להתחתן איתו, וכך בעצם היה עם אמא שלה,
אבא שלה והדוד שלה עבדו בכווית כעובדים זרים תמורת כ 1500$ בחודש וכך יכלו לתמוך במשפחה, ואם להזכירכם אצלי סינטיה הרוויחה ביושר סכום של 3500$, שחלק ניכר ממנו היא שלחה למשפחה שלה.
לסינטיה שהיתה כבת 21 היו 4 אחים,
אח בן 17.5 בשם קומר,
קומר עבד כשכיר במטעי הקפה של תאגיד הודי תמורת שכר זעום של 300$ לחודש כששכמובן רוב הכסף היה הולך לדבסמיטה.

אחות בת 12 בשם ויקטוריה (האמא שלה נתנה לבנות שמות לא הודיים בתקווה שזה ישפר את עתידן )
ותאומים אחים בני 6.
את כל העניינים ניהלה הסבתא.
סינטיה שנאה את הסבתא שלה , עוד מהימים שהיתה קטנה ונאלצה לעבוד בכל מיני עבודות, ובנוסף שליחתה לבנגלור כדי לעבוד במתפרה והדרישה לקבל את רוב הסכום מה שהוביל את סינטיה למכור את גופה.
וכמובן רודנותה באימא שלה ואישתו של הדוד שלה שאליהן היא התייחסה בפחיתות כבוד.
***
אני הייתי מודע לצלקות שבנפשה במהלך השיחות הארוכות שהיו לנו כשגרנו יחד, והיה חשוב לי לתת לה את כל הכבוד.
אחרי נסיעה של יום וחצי הגענו לבית המשפחה, אני נהגתי בפאג'רו וסינטיה ישבה מאחורה, חניתי את הרכב ויצאתי לפתוח לה את הדלת.
דאגתי שהיא תלבש בגדים מרשימים חצאית שחורה חולצה לבנה ז'אקט שחור מחוייט ונעלי עקב שחורות סגורות, המראה העסקי שלה כל כך לא התאים למקום העלוב שבו גרה המשפחה.
האחים שלה קיבלו אותה בהתלהבות ושמחה נשיקות וחיבוקים,
את אימה היא ברכה בנשיקה על היד וחיבוק, ואת הסבתא שישבה בחצר הפנימית היא בירכה בברכה הודית מסורתית של נגיעה בכף הרגל ונישוק
(Indian Blessing)
ואני שהייתי אחריה סוחב לה את התיק הקצנתי את המחוות, אחרי שלחצתי את היד לאמא שלה ירדתי על הברכיים ונישקתי את כף הרגל שלה, ואל מול הסבתא ממש השתחוותי ונישקתי את כפות רגליה בנשיקה ארוכה.
פה בעצם "גזרתי את גורלי" הכנעות והמחווה שהראתי אל מול כולם תגרום להם להתייחס אליי כמו שמתייחסים למישהו מקאסטה נמוכה יותר.
לא ממש היה אכפת לי, ידעתי שעוד כ 10 ימים אני חוזר לחיים הטובים בבנגלור.
הסיפור על מה שהיה בכפר הולדתה בעצם מתחלק על מה שעבר עליי ומה שעבר על סינטיה.

סינטיה.
למשפחה היה קצת קשה להאמין שהיא עובדת כמנהלת במקום מכובד, קשה להשתחחר מהעול של הקאסטה,
אבל כמות הכסף שהיא היתה שולחת וגם התמונות גרמו להם להבין שיש משהו בסיפורים שלה, הגענו לשם עם הרבה מתנות שהיא הביא לאחים של ואימה
ואפילו גם לבני הדוד שלה.
דברים שלא היו קיימים אצלהם,
פלייסטיישן לילדים טלויזה עם מסך שטוח (אני מדבר על 2009 )
אייפון לאח שלה
בגדים ופרפומריה לאחותה
תכשיטים וכסף לאמא שלה.
ועוד..
היתה לה נפש נדיבה.
הם הסתכלו עליה כאל מעיין אלה , מישהי שפרצה את תקרת הזכוכית של הקאסטה שלה ו"עשתה את זה " בעולם הגדול.
וכשאתה בעל המאה אתה גם בעל הדיעה,
מדהים היה לראות איך כולם מקרקרים סביבה דואגים לרווחתה , ממלאים כל בקשה שלה, מביטים בה בהערצה,
לראות את האחים הקטנים שלה נותנים לה את ה indian blessing , מנשקים לה את כפות הרגליים (בניגוד לרצונה).
ואת העין העקומה של הסבתא שהרגישה שאולי היא מאבדת שליטה.

אני.
לי היתה עבודה לעשות.
להקים את בית המלאכה בשטח של המשפחה.
כבר למחרת על התייצבו לעבודה 7 גברים שסינטיה שכרה כדי לעזור בעבודה.
אני בעצם הייתי מנהל העבודה, מעבר לעבודה הקשה היה בזה גם סוג של אתגר ומשהו חדש ומרגש,
קומר אח של סינטיה היה בחור חרוץ ורציני שאהב ודאג למשפחה שלו, הצמדתי אותו אליי כדי שיראה וילמד,
העובדים ההודים סרו למרותי, כל בקשה או דרישה שלי נענתה במהירות,
שכרתי טרקטור שיישר את השטח, חפרנו בורות מילנו אותם בבטון הנחנו עמודים עם תמיכה , יצקנו רצפת בטון ,הנחתי את המיכלים והטנקרים במקומות הרצויים.
מקומות להכנסת החומרים הכימיים, מקום להכנסת החומר האורגאני.
אפילו ביוזמה שלי שמתי לב שיש פלג קטן של נחל שזורם ליד המתחם דאגתי להסיט חלק מהמים לתוך תעלה מבוטנת אל מחולל מגנטי שביחד עם שנאי שהזמנתי ייצרנו חשמל,
אני לא אלאה אותכם בתאורי העבודה כי אני יכול לדבר על זה שעות.
זה לקח כמה ימים כשאני וקומר ביחד עם עוד 7 גברים עובדים כל היום.
בסוף היום הראשון של העבודה לפני המקלחות הגיע סינטיה, הורתי לאחד העובדים להביא שולחן וכיסא, סינטיה התיישבה על הכיסא ואנחנו המתנו בשורה לפניה,
שילמנו שכר יומי.
ראשון אני ניגשתי אליה וקיבלתי ממנה 150$ לא שהייתי צריך את זה אבל זה היה סוג של הצגה התכופפתי מגעתי לה בכף הרגל ונישקתי,
אחריי, שאר העובדים היו מופתעים לקבל סכום כזה ליום, הם חשבו שזה יהיה הסכום לכל עשרת הימים. תתארו לעצמיכם מה זה עושה לעטבד שבד"כ מרוויח 300$ בחודש לקבל סכום כזה ביום.
ראיתי את התדהמה והתודה בעניים שלהם, חלק מהם קדו קידה וחלק אפילו נתנו לה את INDIAN BLESSING.

המשך יבוא.......

המכשפה בג'ינס​(מתחלפת) • 17 באוק׳ 2021

תיאורים יפים, אתה כותב ממש קולח.
כל הכבוד.
אשמח להמשיך לקרוא.

נ.ב
gcsapiy (זה בהודית)?

gcsapiy • 24 באוק׳ 2021

המשך.....

התשוקה לעבדות הובילה אותי לאותו מקום בו הייתי בו,
ערב חג המולד כשסוף סוף יצאנו לחופשה ארוכה, במקום לנפוש באחד האיים של תאילאנד מצאתי את עצמי במשום שכוח אל בהודו בונה בית מלאכה קטן לייצור דשן.
בערב הראשון אחרי שסיימנו את העבודה ושילמנו את השכר היומי ,סינטיה ניגשה אליי והתנצלה על כך שסבתא שלה לא מסכימה שאשן בתוך הבית, ושאני צריך לישון יחד עם העובדים במחסן הצמוד לבית המלאכה.
בתור עבד שעבר דבר או שניים עד עכשיו ההרגשה היתה כמו אגרוף לבטן, השפלה מהסוג הלא מרגש.

עכשיו כמה מילים על סבתא דבסמיטה
בת 65 שמנה, מלאה בקעקועים וציורי גוף כמיטב המסורת ההודית
היא התאלמנה בגיל צעיר יחסית וירשה את השטח של בעלה, כשהתאלמנה היו לה 4 ילדים 2 בנות גדולות ו 2 בנים.
הבנות התחתנו ועזבו את הבית, והבנים עם כלותיהן גרו יחד איתה במתחם המשפחתי.
גם לפי הסיפורים של סינטיה וגם לפי מה שהצלחתי לראות היא פשוט היתה אישה רעה, הבנים עזבו את הבית לעבוד בכווית , והיא זו שהיתה שולטת במשפחה מבחינה פיננסית.
היא זו שהבהירה לסינטיה שהיא צריכה לשלוח את כל הכסף שהיא הרוויחה במתפרה ורמזה לה שכדאי שתמצא הכנסה נוספת,
הרבה פעמים היא היתה מטילה סנקציות על אמא של סינטיה והדודה שלה, סתם כי היא יכולה.
במו עיניי ראיתי איך היא מענישה את הנכדים שלה ילדים בני 6, מכות עם מקל בישבנים ובכפות הידייים, שמעתי אותם בוכים מכאב ללא טיפת הזדהות או רחמים כלפיהם.
ועם סיום העונש הם עוד מנשקים לה את הרגליים,
אבל לא רק בילדים הקטנים היא היתה מתעללת, אפילו לכלות שלה היא היתה מידי פעם מפליקה.
המציאות של חיי היום יום שם היתה כמו של חצר מלוכה.
זה היה מדהים לראות איך כולם מבצעים את מה שהיא אומרת, כל היום היא היתה יושבת על כיסא בחצר מקל בידה ומחלקת פקודות.
סינטיה שנאה אותה אבל בכל זאת היא עדיין צייתה לה מחשש שתפגע במשפחתה.
זו גם אחת הסיבות שבמשחקים שלנו יחד אף פעם לא היה קטע של ספנקים או דברים דומים.

אז לא היתה לי ברירה,
דבסמיטה ראתה בי את אחד מהשפוטים שלה ולא היתה מוכנה שאשן בבית.
נשארתי לישון יחד עם העובדים מחוץ לבית,
המצב הזה הביא אותי בעצם להתנתק מכל מה שאני, ביני לבין עצמי החלטתי שמבשך כל זמן העבודה אני אהיה כנוע וצייתן עם מחוות קיצוניות.
ובמקביל לכך להיות קפדן וקשוח (אבל הוגן) עם העובדים ההודים.
כבר למחרת על הבוקר מוקדם המשכתי להזיז את העניינים נותן פקודות, מזהיר, לפעמים אפילו צועק, הטלתי מורא על העובדים.
והם פחדו ממני אבל העריכו אותי.
וכשסינטיה היתה מגיעה לבקר הייתי הופך תוך שניה לנופת צופים,
כך זה היה כשהיא באה עם ארוחת הבוקר, פתחתי לה את הדלת של הפאג'רו, קדתי קידה, נגעתי בכף הרגל שלה ונישקתי, ככה אל מול כולם.
יחד הסתובבנו במתחם כשאני מראה לא את התקדמות העבודה רושם בפנקס את ההערות שלה מבהיר לכולם מי באמת הבוס, ואז כשליוויתי אותה לרכב לפני שהיא עלתה לרכב קראתי לאחד העובדים שיגיע עם דלי מים, ביקשתי ממנה שתושיט את הרגליים שלה ויחד שטפנו לה את כפות הרגליים שהתלכלכו מבוץ שהיה במתחם העבודה, את הרגליים שלה ניגבתי עם החולצה שהיתה עליי ונעלתי לרגליה נעליים נקיות,
לאחר מכן חזרתי לפקח ולנהל את הבנייה.
סינטיה נהנתה להסתובב בכפר הולדתה לפגוש חברי ילדות להשוויץ ברכב, בבגדים, בטלפון, ובכל מה שהיה לה,
אפילו יצא לה לצאת לנופש של יומיים באחד האגמים באיזור בזמן שאני עובד במרץ בשביל להקים בית מלאכה לייצור דשן.
אח שלה קומר היה צמוד אליי, גם לו לא נתתי להרים ראש, אבל יחד עם זה לימדתי אותו הרבה על התהליכים, זה היה שווה לו הרבה.
ושוב הגיע הערב ושוב טקס חלוקת המשכורת,
סינטיה מגיעה, אני שולח מיד מישהו להוציא כיסא ושולחן מתקפל מהרכב, האי מתיישבת וכולנו ממתינים בתור לקבלת הכסף.
ושוב אני ראשון כורע ברך נוגע לה בכף הרגל ומנשק את היד שלי, וזה היה מדהים לראות איך כולם התנהגו כמוני, אפילו קומר אחיה שהיה כבר גדול ולא קיבל משכורת נהג כך.
ומה שהכי ריגש אותי שהיא אהבה את זה, בכל התקופה הארוכה שגרנו יחד הייתי הרבה סוגד לה ומעריץ אותה יותר בעיקר בשביל הפנטזיה המינית שלי, אבל היא לא ממש זרמה איתי לתוך זה.
אבל פתאום ראיתי איך היא נהנית מההערצה אליה, ממתינה שניה לפני שהיא מוסרת את הכסף כאילו ממתינה שיתנו לא את ה indian blessing.
חלק מהעובדים היו מבוגרים ממנה וחלק אפילו נערים, אבל כולם העריצו אותה ,בכל זאת שילמנו כסף טוב טוב עבור העבודה שלהם,
היה לעובדים להם חשוב שנביא אותם גם ליום המחרת,
אצלי לפחות מעבר לזה שויתרתי על טיול מפנק לתאילנד זו היתה הזדמנות להכיר קצת יותר את התרבות ההודית, היינו יושבים יחד בלילות מדליקים מדורה אוכלים מדברים, מבשלים יחד.
ושוב למחרת קמים ליום עבודה עמוס,
העבודה היתה קשמה מאוד ולחוצה, הייתי חייב להספיק להפעיל את בית המלאכה עוד לפני שאני עוזב, עבדנו יותר מ 12 שעות ביום כמעט ללא הפסקות.
אבל כשסינטיה היתה מגיעה זה היה תמיד משב רוח מרענן, היא דאגה תמיד להראות מי הבוס.
יושבת בג'יפ מסמנת לאחד העובדים שיגיע ואז היא היתה מוסרת לו כל מני דברים שהיו נחוצים לעבודה, לפעמים מבקשת ממישהו שיחלוץ לה את המגפיים ונועלת כפכפים בזמן שהיא מסתובבת במתחם המלוכלך, ולאחר מכן לפני שהיא חוזרת לרכב מישהו היה שוטף לה את הרגליים.
תמיד דאגתי שמישהו יהיה צמוד אליה בזמן שהיא בודקת את העבודה (בפרקים הקודמים כתבתי שהיא זו שתיכננה את הכל), ושמתי לב שהם ממש לא רואים בזה פחיתות כבוד לציית לה.
כשהסבתא דבסמיטה היתה מגיעה לראות איך מתקדם או מה אנחנו עושים זו כבר היתה הצגה, הייתי ממש כורע ברך מנשק לה את הרגליים ולא זז עד שהיא היתה מסמנת לי עם המקל לעלות,
ואם היא היתה רעה כלפי המשפחה שלה היא היתה עוד יותר רעה כלפי העובדים, היא לא היססה לצעוק להכות עם המקל ואפילו לפטר עובד שלא מצא חן בעניה (למרות שאני הייתי מחזיר אותו לעבודה בלי ידיעתה)
היא קינאה בכבוד שרוחשים לסינטיה, כבוד אמיתי שלא מלווה בטרור או באיומים.
וכדי להראות לכולם מי הבוס היא בעיקר ניטפלה אליי,
בלי לדעת שאני בעצם המקים והמנכ"ל של מפעל הדשנים, היא ראתה בי גבר מקאסטה נמוכה ממנה,
וכמו שכתבתי אני נכנסתי כבר לזון של עבד כך ששיתפתי איתה פעולה בכל דרישה שלה.

gcsapiy • 28 באוק׳ 2021

המשך...
העבודה התקדמה בקצב מעורר התפעלות, ולי לפחות זה עשה משהו, התחושה של היצירה, הקמת משהו מכלום, הרגשתי טוב עם עצמי וכבל לא חשבתי על מה שאני עושה בכפר הנידח הזה (במקום להיות בתאילד)
נכנסתי למצב עבדות subspace,
סינתיה כבר הכירה את השגעונות שלי , אבל עם הסבתא שלה זה היה משהו אחר, מאתגר.
דבסמיטה היתה דומיננטית מטבעה, היא ניהלה ושלטה במשפחה שלה, גם אנשים מסביב נתנו לה כבוד.
אותי זה פשוט הדליק לראות אותה מענישה את הנכדים הקטנים שלה (עד כמה שזה נשמע סוטה ולא מקובל).
החלטתי שאני מביא את עצמי למקום הכי נמוך כלפיה, דווקא היא שהיתה שמנה מבוגרת ולא כל כך יפה.
ממש לא היה אכפת לי שזה קצת פומבי התחלתי עם מחוות קיצוניות כדי לממש את התשוקה שלי כעבד.
התשתית היתה מוכנה היא ראתה בי עובד שלה מקאסטה נמוכה יותר.
בהתחלה ביקשתי ממנה שתאפשר לי לישון בבית במקום בחוץ עם העובדים , היא סירבה כמובן ואז הבאתי את עצמי לכדי תחנונים,
מצמיד את כפות הידיים אחד לשניה קד קידה ומבקש שוב, מבטיח להתנהג יפה, אפילו מוציא כסף ונותן לה.
אהבתי את זה שהיא לא ישר נענתה, כאילו רצתה שאמשיך להתחנן, ואז כשהיא הסכימה שוב ירדתי על הברכיים ונישקתי לה את הרגליים.
כבר עשיתי את זה לפני כן, וגם לא זה לא היה משהו חדש עבורה שמנשקים לה את הרגליים, יצא לי לראות שנוגעים לה ברגליים ומנשקים את היד לאחר מכן,
ואפילו יצא לי לראות איך מצמידים את המצח לכף הרגל שלה.
היא קיבלה את זה בשלווה.
אבל אני כשהייתי למטה אחרי הנשיקה העברתי ליקוק על החלק העליון של כף הרגל, מתעלם מהליכלוך שדבק בהן.
מביא את עצמי למקום הכי נמוך מבחינתי.
כך אחרי שלושה ימים היא אישרה לי לישון בבית, כמובן על הרצפה באחד החדרים ששימשו כמזווה לאוכל, לא משהו היסטרי אבל עדיף על שינה בחוץ עם העובדים.

הבית לרוב היה מלא באנשים, אבל בשעות הבוקר כשהילדים היו בבית הספר ושתי הכלות (אמא של סינטיה והדודה שלה ) שלה היו עסוקות בעבודה, הייתי מבריז קצת מהעבודה ומתרפס כלפיה.
לא תמיד היא יכלה לשתף פעולה, אבל באחד הפעמים הגעתי עם צמיד לרגל יפה ששלחתי את אחד העובדים לקנות, ולפני שענדתי אותו על הרגל שלה הבאתי גיגית עם מים חתחתי לימון והתחלתי לשטוף לה את הרגליים משפשף את הלימון בכפות הרגליים שלה, ראיתי שהיא מתענגת על הטיפול,הוצאתי את הרגליים שלה מהגיגית ייבשתי אותן במגבת ואחרי שענדתי את הצמיד על הרגל שלה, כרעתי על ארבע ושתיתי מהמים שבגיגית.
עשיתי את זה כדי להוציא את העבד שבי, אני מודה שזה גם גרם לי לריגוש מיני, אני לא יודע בדיוק מה זה עשה לדבסמיטה, אבל זה היה ברור גם לה שאני בכוונה משפיל את עצמי מולה.
הצמדתי את כף הרגל שלה לפנים שלי והרחתי, היה להן ניחוח לימוני וכמובן שהתחלתי ללקק, דבסמיטה לא רתה שזה ייגרר למשהו מיני פטישיסטי והפסיקה את ההתרפסות שלי כלפיה.
אבל כן היה לה חשוב להשפיט אותי ליד סינטיה, כאילו להראות לה שעם כל הכבוד שרוחשים לה היא זו ששולטת בכל, היא כבר לא יכלה להעניש אותה אז היא הוציאה את זה כלפיי.
בערב כשהיינו יושבים צופים בטלביזיה מעשנים ומעלים קטורת היא היתה דורשת ממני להכין תה להביא עוגיות או כל מה שהתחשק לה באותו הרגע.
אסור היה לי לשבת על הספה אלא רק על הרצפה קרוב לדבסמיטה עושה לה מסאז' ברגליים לפעמים סתם מלטף אותן, סינטיה ידעה על השריטה שלי וזה אפילו הצחיק אותה,
אבל כדי להרגיז את הסבתא שלה היא גם היתה דורשת ממני כל מיני דברים, ואני כמובן שהייתי מציית.

gcsapiy • 1 בנוב׳ 2021

לא,
סתם כינוי גנרי.