רויטל
|
לפני 20 שנים •
6 ביולי 2003
בין השפיות לאי השפיות
משהו שכתבתי לפני חצי שנה ואולי גם לכם יהיו תשובות או מחשבות שונות משלי..
לילה אחד התישבתי מול המחשב, מול מחברת הלב שלי, וכתבתי את המכתב הזה איך יוצאים מהמעגל הזה שאינו נגמר,לחזור למשחקים של שפיות רק כדי לזכות בזמן קצוב של אושר....ולפעמים אתה מרגיש חנוק, בפנים, הלב נקרע, ואין לך תשובה, או שיש לך תשובה, אבל אתה לא מישם אותה..ואז אתה בורח..בורח רחוק, בורח מהמציאות, בורח מהאני הפנימי שלך..אז הולכים למקום לא נודע בשביל לשכוח..בשביל לברוח. ואז הבדידות נראת פתאום יותר לעין..אתם מוקפים חברים, אוהבים, מחזרים, אבל בעצם הכל ריק מבפנים...הזכרונות מציפים, הכאב הפנימי.. תמונות שחור לבן עולות שוב ושוב..ואי אפשר לקרוע אותם ממך, פשוט אי אפשר. כולם חכמים ואמרים ללכת קדימה עם ראש מורם, לצעוד בגאווה, אבל הבועה התנפצה..והאוויר יוצא החוצה.. ויש מחנק בגרון..ויש אקדח טעון במוח. אז השאלה לירות בעצמך כדור אחד ולסיים את הסבל שאתה מרגיש?? או ללכת ולצבור עוד 20-30 ואפילו 50 שנה הלאה אם אותן השאלות למה? למה פאק אלו הם החיים? למה הבועה שיצרנו נסדקה? למה התמונות עדיין ממשיכות לחזור אל התת מודע שלנו? אל המוח? הדבר המיסתורי הזה שאיש לא פיאנח אותו עדיין....... לפעמים מרגישים שהמוזיקה פסקה לנגן, ואתה רוקד לבד.. ללא מילים, ללא לחן ומנגינה.. ואז האני הפנימי שלך, אומר לך לברוח.. לברוח רק.. לקחת את האקדח ששמרת ליום מטורף.. ולירות כדור ולסיים את הכל..אבל היא בשלה רוקדת בתוך ענן של טירוף עם מנגינה משלה ..עם מילים שהיא יצרה לעצמה..והלחן? הלחן הם מנגינות הלב תמיד דגלתי במשפט "סייג לחוכמה שתיקה",תמיד טענתי שאם אין משהו חכם להגיד אז עדיף לשתוק...אז תמיד שתקתי.. שתקתי שהייתי ילדה, נערה, אישה, ואמא. אז חשבו אני טיפשה כי אין לי מה לאמר, חשבו אני פחדנית כי אני מוותרת.. לא אוהבת עימות.. אז היום אני לא שותקת, ויש לי פה.. אבל בורחים.. אנחנו מרגישים אבודים בעולם הענק והעצום הזה שאליו באנו מחסד..חסדים נועדו לצדיקים, ואנו אנשים פשוטים, אבל אנשים ישרים לא? האדם הנבון מהו?...פאק לא יודעת אתם יודעים?? כאשר כל הרוע טמון מסביבך, סחר הסמים, אונס, רצח, עולם שחור, עולם שותק, עולם שהוא חושב שהוא חכם, כי שתיקה יפה לחכמים?? אז זהו שלא!! לא השתיקה יפה לחכמים אלא לטיפשים הלא כך?? איך מצליחים להגן על הלב כשאתה כל פעם מחפש אותו מחדש ועד שאתה שלם עם עצמך מישהו בא וקטוף את התמימות שלך? את חיי הזוהר שלך?? מישהו בא והורס את הילדות, את הבגרות, דופק את החיים שלך עד שאתה חושב שמשהו דפוק אצלך.. שאתה זה שלא שפוי..האם אנו שפויים בכלל?? האם אני שפויה? אין לי תשובה ובטח לא לעולם המר ודאוי והכאוב וכעוס כל כך.. עולם רשע, עולם רע..ואלה שטוב להם תמיד אופטימים תמיד אומרים מחר יהיה טוב.. מחר השמש שוב תזרח.. אבל מה כל הילדים הקטנים שמחר השמש לא זורחת להם?? מה עם כל הנשים המוכות שמסתובבות במקלטים.. האם השמש תזרח להם?? אני בוכה עכשיו..ואני לא משקרת..אני בוכה כי אנו חיים בעולם "צדיק רע לו ורשע טוב לו" ופתאום משום מקום צץ שוב השפיות רק כדי שהכל יחזור על עצמו ...... לקרוע את נשמתי ודמעות צורבות את פני אך איני מצליחה לעוצרם .... ''יום יבוא וגם אני אהיה חופשיה, בדיוק כמו הציפור שמרגישה את הדרור, בדיוק כמו הפרח שמקשט את העולם, בדיוק כמו השמש השלווה והנגה, בדיוק כמוך שמתעופף לכל עבר.'' יום יבוא וגם אני ארגיש את החופש זורם לו בתוכי וממלא את נישמתי!!! ''אמן''.... |
|
|
DomDomina(שולט)
|
לפני 20 שנים •
7 ביולי 2003
Re: בין השפיות לאי השפיות פוחדת כתב/ה: [b]''יום יבוא וגם אני אהיה חופשיה,
בדיוק כמו הציפור שמרגישה את הדרור, בדיוק כמו הפרח שמקשט את העולם, בדיוק כמו השמש השלווה והנגה, בדיוק כמוך שמתעופף לכל עבר.'' יום יבוא וגם אני ארגיש את החופש זורם לו בתוכי וממלא את נישמתי!!! ''אמן''.. פוחדת יקרה,אני לא יודע אם חיבוק מחזק אבל קבלי ממני חיבוק עוטף ומגן. וכמובן אמן ושתגיעי לתקופה טובה,ותסתכלי אחורה,תהיי גאה בעצמך 
|
|
|