הוא(שולט)
|
לפני שנתיים •
1 בפבר׳ 2022
אני יכול להבין את הסקרנות במגמה והנתון
אני לא חושב שניתן לכמת או לגלות מגמה ברורה אבל השאלה שהכי חשובה נראה לי זה שנניח שימצא ששולטים מעדיפים הכנעה או שנשלטות בדכ באות מתמסרות לצורך הענין ושזה מה שמעורר, האם זה ישנה בך גישה או התנהלות כלשהי? למה זה משנה ככ מה קורה אצל האחר אם לך טוב או מספק (כשאת לא בשנות העשרה או עשרים) |
|
|
סוררת בשקט(אחרת)
|
לפני שנתיים •
1 בפבר׳ 2022
הוא כתב/ה: אני יכול להבין את הסקרנות במגמה והנתון
אני לא חושב שניתן לכמת או לגלות מגמה ברורה אבל השאלה שהכי חשובה נראה לי זה שנניח שימצא ששולטים מעדיפים הכנעה או שנשלטות בדכ באות מתמסרות לצורך הענין ושזה מה שמעורר, האם זה ישנה בך גישה או התנהלות כלשהי? למה זה משנה ככ מה קורה אצל האחר אם לך טוב או מספק (כשאת לא בשנות העשרה או עשרים) אף פעם לא היית סקרן לגבי איך אחרים רואים את מה שאתה רואה? איך הם חשים זאת? איזה טעם זה משאיר להם? יש הרבה דברים שאני יודעת לגבי אנושות, אבל זה אפסי ביחס למה שאיני יודעת. |
|
|
|
סוררת בשקט(אחרת)
|
לפני שנתיים •
1 בפבר׳ 2022
מישלי כתב/ה: שילוב של השניים.
בעיניי המילה המתאימה היא לא כניעה אלא התמסרות. בכניעה יש שבירה, התפרקות, החלשות. זו תוצאה של הפסד במאבק. בהתמסרות יש עוצמה, אחריות ובחירה. אני חושבת שאחרי ההתמסרות, וכשכבר נוצר קשר משמעותי, והוא מבוסס על עוצמה הדדית, אז חלק מהגירוי והריגוש, הוא הכנעה של חלקים, בעיקר של האגו. לגעת בנקודות רגישות. שאלה מרתקת, סוררת  התמסרות זו מילה נהדרת. תחושה נהדרת. להתמסר. אבל זה כואב לרוב. אוף, רגשות זה מסובך. |
|
|
|
סוררת בשקט(אחרת)
|
לפני שנתיים •
1 בפבר׳ 2022
KתBO כתב/ה: אם להיות הכי אמיתי, מה שאני רוצה זו אישה כנועה לגמרי אבל שתשחק אותה מתנגדת.
ככה שיש טיפה מאבק אבל לא יותר מדי. כי אישה חרמנית וזורמת מדי זה מוריד לי. אני רוצה לראות רמה מסוימת של סבל אחרת זה פחות מחרמן. זה מעניין שאישה חרמנית זה מוריד. אני תוהה אם זה משהו נפוץ. |
|
|
Kitty frank
|
לפני שנתיים •
1 בפבר׳ 2022
אוהבת להפסיד בכבוד, אחרי מאבק מכובד.
כשאני מכניעה אני מעדיפה את השדה המילולי, ושבאקט 'יגישו' עצמם כטרף קל ולא מתנגד. |
|
|
Netrunner(נשלט)
|
לפני שנתיים •
1 בפבר׳ 2022
חבל שהשאלה מופנית רק לפלח המיילדומי
|
|
|
|
סוררת בשקט(אחרת)
|
לפני שנתיים •
2 בפבר׳ 2022
deepThinker כתב/ה: חבל שהשאלה מופנית רק לפלח המיילדומי
בהחלט לא רק. כך יצא מפאת נוחות וקיצור הדרך. אתה יותר ממוזמן לענות |
|
|
| האיש ההוא |
לפני שנתיים •
2 בפבר׳ 2022
חיבור.
כשהוא שם זה לא משנה אם זו כניעה או הכנעה. |
|
|
לחיי החיים
|
לפני שנתיים •
12 בפבר׳ 2022
אלה פשוט שני דברים שונים.
שתי תנועות נפש קרובות אבל שונות. בגדול כשאת נותנת את מה שיש לך זו אחת. הכניעה. כשנוגעים בגבול ומותחים אותו זו השניה. אני אוהב את שתיהן, אבל לראות את ההבנה. את העיניים שלה בורקות מפחד, זעם ובושה, ואז מבינות. מרחיבות את המקום הנותן, זה מראה יפייפה. אח"כ אחרי עוד פעם או פעמיים זה הופך למשהו שכבר בתוך הגבול. ואז מחפשים חדש. אחד היפים שהיו לי היה שכשיצאנו פעם, עצרתי אותה מטר מהדלת. לבושה, מאופרת, מריחה, יפייפיה. אמרתי לה לחכות. להסתובב. להתכופף. מה?!? עכשיו?!? כן. עכשיו. היא רצתה להרוג אותי. עמדתי בשקט. והסתכלתי לה בעיניים בלי להגיד כלום. גמגמה עוד קצת, ביקשה, תרצה, התחננה... ועשתה. הוצאתי פלאג. העברתי לה מול העיניים וראיתי אותה מתכווצת, מתנשמת, זועמת, ונכנעת. הכנסתי לה אותו לתחת. ולמרות שלא תכננתי, רק מההתרגשות תפסתי לה את השיער שהיה אסוף בקוקו גבוה (אני מאד אוהב קוקו גבוה) וזיינתי לה את הפרצוף. הרמתי אותה לעמידה (מהקוקו) ויצאנו. היה ערב מטורף. זו הייתה הפעם הראשונה שלה שיצאה מהבית במצב נשלט. אכתוב עליו בפירוט אולי בבלוג. כשחזרנו חצי מהמכנסיים שלה היו רטובות מהערב הזה. אבל בפעמים אח"כ היא כבר חיכתה להפתעות. לפעמים היו באות ולפעמים לא. וכשלא, לפעמים הייתה מתאכזבת. זה ההבדל. |
|
|
| האיש ההוא |
לפני שנתיים •
12 בפבר׳ 2022
אני סתם שאלת אידיוט
 , האם האחד יכול לקרות ללא השני?
|
|
|