סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

גברים יקרים תגשימו לי משהו קטן?

storyteller​(שולט)
לפני שנתיים • 31 בינו׳ 2022
storyteller​(שולט) • 31 בינו׳ 2022
מלחמת לבנות השנייה. חי"רניקים נכנסים ללבנון, תותחנים נמצאים על הגבול. אני הייתי תותחן ובין היתר הייתה עבודה לחלץ חי"רניקים שנתקלו והיו צריכים לסגת. היינו יורים כמו משוגעים כדי להעיף חיזבאללונים אחורה כדי שהחי"רניקים יוכלו לחזור לגבול. הצלתי חייל או שניים (או יותר)
Candy crush​(לא בעסק)
לפני שנתיים • 31 בינו׳ 2022

Re: הייי לא יפה

Candy crush​(לא בעסק) • 31 בינו׳ 2022
RenneWhite כתב/ה:
Candy crush כתב/ה:
היי, יש לי עשרות סיפורים של הצלת חיים לכל דבר ועניין..
אני מתנדב בשלושת ארגוני החירום בארץ, משטרה, מד"א וכב"ה, כבר שנים רבות ויש לי אין ספור סיפורים מרגשים ומפתיעים על הצלת חיים כפשוטו


תשתף אותנו אני במתח!


בין אם זה לבצע החייאה על אדון במהלך קניות, ולראות אותו קם על הרגליים אחרי החייאה קשה ואחרי 4 שוקים חשמליים.
בין עם זה להתכתב עם ידידה ולהבין ממנה שזאת ההודעה האחרונה שלה, להרים טלפון להורים ולמצוא אותה במקלחת עם חבל סביב הצוואר.
בין אם זה לפרוץ לדירה ולמצוא אדם גוסס ששכב שם מי יודע כמה זמן, ולהציל לו את החיים עם חבישה מיידת, עצירת דימומים, מתן חמצן וטיפול כולל.
בין אם זה לקבל לידה, תינוק יוצא כחול ולא נושם, לבצע בו החייאה ולשמוע אותו בוכה ועוד עשרות אין ספור סיפורים שישארו איתי לעד
Kitty frank
לפני שנתיים • 31 בינו׳ 2022
Kitty frank • 31 בינו׳ 2022
אלו היו 4 שעות קשות, כשהמתנתי לקב''ן, אבל עברתי אותן בעוז וגבורה.
שירות משמעותי.
My body for you​(מתחלף)
לפני שנתיים • 31 בינו׳ 2022
My body for you​(מתחלף) • 31 בינו׳ 2022
מתנדב במד"א 12 שנים וכונן 24/7
הסיפורים כמו מתנדבים נוספים שכתבו פה עצומים
הכל התחיל בגיל 14 בו ראיתי ילד נדרס לעיני אמא שלו ולצערי לא ידעתי כלום ולא יכולתי לעזור לו
זה המקרה שגרם לי לרצות להיות חובש במד"א
אחד מיני עשרות מיקרים קשים הוא ילד בן 8 שטבע בבריכה
ועקב המצב שאין אמבולנס וכונן אחר קרוב נאלצתי להגיע למקרה עם הילד שלי
כשהיה אז בן 4 עם קושי עצום להתרכז ולדאוג במקביל מה שלום הילד שלי שצוות הבריכה שומר לי עליו
עד היום הילד שלי זוכר זאת (בלי טראומה) איך עושים החייאה במרכז בית החזה

וקצת לתחום שלנו בבדסמ
בכל פעם שמישהו מתעלף במסיבה אני די מנסה להתחמק (לא מצליח לי במיוחד)
פעם אחת אפילו התעקבתי לעלות להופעה בגלל זה
Indi​(נשלט){Bari the Q}
לפני שנתיים • 2 בפבר׳ 2022
Indi​(נשלט){Bari the Q} • 2 בפבר׳ 2022
בתקופת השירות הצבאי שלי תפקידי בכוח היה חובש קרבי במחלקת התאגד של גדוד חיר .
הוצבתי אי שם בשנת 2011 בגבול מצרים . תקופת שיא של מבקשי מקלט המגיעים לארץ.
כמות הפצועים והסיפורים שחווינו שם היא לא הגיונית ונאלצנו לטפל באלפי פצועים בתקופה שם. היו כאלו שהצלנו וכאלו שלא הצלחנו.(מבחינתי עדיין זה נחשב, העקר הכוונה icon_smile.gif) לא אצליח להכנס כאן לפרטים אבל בקצרה כמה מן האירועים שנחרטו בזכרוני ומבקרים אותי מדי שבוע :

מקבלים קריאה על קבוצת פליטים שנכנסה לארץ, לא זוכר בדיוק אבל זה אמצע הלילה. היה קר.
נסענו למקום ובדרך הודיעו לנו שיש אחת פצועה חמור עם שבר ביד.מגיעים למקום, מבחינים באישה בשנות ה 30 בערך עטופה שמיכות סקביאס שהחיילים הביאו לה. אנחנו חושפים את ידה ומגלים חבישה מאולתרת בזרוע שמאל. חבישה שכנראה נעשתה במהלך המסע לארץ.
בעזרת מדובב ניסנו להבין , הבנו שבדרך לארץ לפני כשבועיים ירו עליהם בדואים מצרים והם ברחו, אבל היא נפגעה ביד . חבריה למסע חבשו אותה בעזרת מקלות וחתיכות בד.
אנחנו מורידים בעדינות את הבדים ומגלים חור ירי ענק שנוצר כנראה מקליע של קאלצ. הפצע בזיהום מתקדם וכל העור שמסביב לחור החל בנסיגה כך שרואים את כל הבשר. העצם שבורה וגלויה לחלוטין. המצב לא מזהיר. חבשנו אותה ופיננו אותה בהקדם לבית החולים. היד שלה נשארה מחוברת ולא נקטעה.


יום אחר, צהרי היום. קבוצה של פליטים נתפסה בעוברה את הגבול בלילה והועברה למתקן כליאה. בינהם ילד כבן חמש עם פצעים ביד.
יחד עם חובש נוסף יורדים למתקן הכליאה ומגלים ילד עם שני ידיים נמקיות במצב חמור. הבדואים המצרים חשמלו את ידיו עם כבלים כך הוא סיפר. המראה של ידיו הזכיר מראה של נקניקיות שהיו יותר מדי זמן על האש ,שחורות ומפוצצות עם סדקים עמוקים. הענקנו לו חבישה ועירוי של אנטיביוטיקה בהוראת הרופא שהיה איתנו דרך הטלפון. לאחר מכן פנינו אותו לבית החולים. אחד הדברים שלא מרפים ממני זה הנחישות של הילד להירשם בטופס הפינוי כבן 16. כנראה כי אמרו להגיד את זה כדי שיוכל לעבוד בארץ. עדיין "עבודה" נראתה לו כזכות המקנה חיים.

באחת מן הקריאות קיבלנו התראה על אישה עם בנה התינוק (הוא היה בערך בן 3) שנמצאת שרויה על הקרקע. מגיעים לאזור הגבול , אזור מדברי. מעמיסים את האמא שנמצאת באפיסת כוחות ומצב התייבשות חמור להאמרבולנס. מעניקים לה טיפול , עירוי נוזלים וכנראה מצילים את חייה בזמן הנסיעה לבסיס. בהגענו לבסיס נתנו לילד לרדת מהרכב בזמן שאמו מתאוששת ברכב. הדבר הראשון שהוא עשה כשירד זה להוריד את המכנסיים ולשלשל את חייו על הרצפה. מיותר לציין שנקנו אותו כי האמא לא הייתה מסוגלת.
עד היום לא עוזבת אותי המחשבה כמה זמן הוא היה צריך להתאפק עד שהרגיש שהוא בטוח ויכול לשחרר.

עוד לא מעט סיפורים כאלו יש לי אבל לא הרבה זמן לכתוב אותם ולא הרבה רצון לעסוק בהם icon_smile.gif .... מקווה לעדכן בהמשך
Madame T​(שולטת)
לפני שנתיים • 2 בפבר׳ 2022
Madame T​(שולטת) • 2 בפבר׳ 2022
tomerw כתב/ה:
אז אחלוק חלק מאמתחתי.
בגיל 17, שנת 2007 קיבלנו קריאה על שריפה במבנה מגורים באחת מערי המרכז. השעה 6 בבוקר והדיווח היה על עשן שחור מאחת הקומות.
הגענו לבניין בן 5 קומות כאשר השריפה בקומה העליונה, התבשרנו במקום כי מדובר בדירה של שני קשישים ולא ראו אותם יוצאים.
לבשנו את ציוד המגן המלא ועלינו למעלה, תחילה עם מטפים.
הקומה הייתה אפופת עשן ובהליכה שפופה/זחילה נכנסו לדירה והתחלנו לחפש.
סלון הדירה בער כמו לפיד אך המשכנו בסריקות, מהדירה חילצנו את שני המבוגרים, מצבם לא היה טוב אך הם הסתגרו יחד וישבנו באחד מהחדרים.
הורדנו אותם למטה והם קיבלו טיפול רפואי, האש כובתה והאירוע נגמר.
לא מגדיר זאת כמעשה גבורה, אלא כעוד יום שגרתי.
ללא ספק עוד אחת מהחוויות שגרמי לי ללכת אחר מקצוע כזה/דומה .

נ.ב
אם תרצי סיפורים נוספים, רק תגידיicon_smile.gif


כל הכבוד תומר לך ולחבריך לוחמי האש (ממש סצינה מתוך CHICAGO FIRE icon_smile.gif ).
וגם אם זה לכאורה 'עוד יום שגרתי' אצלכם עדין עצם הבחירה במקצוע כזה, שעלול לסכן את חייכם מצד אחד ומציל חיים מצד שני, הוא לא ענין של מה בכך...
tomerw​(אחר)
לפני שנתיים • 2 בפבר׳ 2022
tomerw​(אחר) • 2 בפבר׳ 2022
Madame T כתב/ה:
tomerw כתב/ה:
אז אחלוק חלק מאמתחתי.
בגיל 17, שנת 2007 קיבלנו קריאה על שריפה במבנה מגורים באחת מערי המרכז. השעה 6 בבוקר והדיווח היה על עשן שחור מאחת הקומות.
הגענו לבניין בן 5 קומות כאשר השריפה בקומה העליונה, התבשרנו במקום כי מדובר בדירה של שני קשישים ולא ראו אותם יוצאים.
לבשנו את ציוד המגן המלא ועלינו למעלה, תחילה עם מטפים.
הקומה הייתה אפופת עשן ובהליכה שפופה/זחילה נכנסו לדירה והתחלנו לחפש.
סלון הדירה בער כמו לפיד אך המשכנו בסריקות, מהדירה חילצנו את שני המבוגרים, מצבם לא היה טוב אך הם הסתגרו יחד וישבנו באחד מהחדרים.
הורדנו אותם למטה והם קיבלו טיפול רפואי, האש כובתה והאירוע נגמר.
לא מגדיר זאת כמעשה גבורה, אלא כעוד יום שגרתי.
ללא ספק עוד אחת מהחוויות שגרמי לי ללכת אחר מקצוע כזה/דומה .

נ.ב
אם תרצי סיפורים נוספים, רק תגידיicon_smile.gif


כל הכבוד תומר לך ולחבריך לוחמי האש (ממש סצינה מתוך CHICAGO FIRE icon_smile.gif ).
וגם אם זה לכאורה 'עוד יום שגרתי' אצלכם עדין עצם הבחירה במקצוע כזה, שעלול לסכן את חייכם מצד אחד ומציל חיים מצד שני, הוא לא ענין של מה בכך...


תודה רבה מאדאם T, אני עדיין בטענה שהמקצוע בחר בי, ושמח על כך כמעט בכל יום, עם זאת מודע לזכות שנפלה בחיקי להתעסק בהצלת חיים. שוב, תודה לך.
Doesnt matter
לפני שנתיים • 3 בפבר׳ 2022
Doesnt matter • 3 בפבר׳ 2022
הייתי עם חבר בקולומביה לפני כמה שנים טובות.
אחרי חודש שם הגענו לכפר דייגים חמוד ונידח, איך שאנחנו נכנסים למקום אנחנו רואים תייר מדמם בטירוף מאיזור הירך, מבולבל, חתך רציני.
נתנו לעצמנו שתי סטירות להתעורר והתחלנו לטפל בו ברחוב, חסמנו את הדימום, הזמנו לו מונית ושלחנו אותו מהר לבית חולים.
אחרי זה המשכנו פנימה והרחנו את החיים עד ששכחנו מזה.
מזל שהזכרת ווייטי 😁
צעיר מחפש מטפלת
לפני שנתיים • 3 בפבר׳ 2022
צעיר מחפש מטפלת • 3 בפבר׳ 2022
כשהייתי ילד ישבתי עם "חבר" במעים גבעה כזו גבוהה. שאם נופלים אז נופלים לכביש זה גובהה של איזה 20 מטר. והוא החליק ובשנייה הושטתי לו יד אם לא הייתי תופס אותו הוא היה נופל.
בדיעבד חבל שהושתי יד... זה אדם שפגע בי מאוד בהמשך.
פריטהחופשית
לפני שנתיים • 3 בפבר׳ 2022
פריטהחופשית • 3 בפבר׳ 2022
אז אני לא אספר מורקים על הצבא
המור"קים הכי גדולים בעיני ומעשי הגבורה הכי נחשבים בעיני זה להיות אדם טוב ביומיום ולהצליח לראות ולהקשיב לצד השני
החל מלעזור לבן משפחה/חבר שצריך עזרה, להקשיב בין השורות כשחבר או חברה אומרים משפט, להסתכל בעיניים ולהבין שעובר עליהם יום רע ובסך הכל הם צריכים חיבוק ואוזן קשבת, לעשות לאמא את הקניות ולהכין לה מרק חם כי היא סתם לא מרגישה טוב ולא בא לה להכין כלום
בואו נהיה טובים יותר icon_smile.gif