ספר - צומיקו והשועל המשועבד

ספר - צומיקו והשועל המשועבד

קטלב​(מתחלף) • 16 ביולי 2022

בדרך כלל נהוג לקרוא ספרים עד סופם לפני שכותבים עליהם. ובמקרה הזה, לא הצלחתי. אבל הוא לחלוטין קינקי. ואני יודע שהרבה אהבו, ואין סיבה שלא עוד יאהבו.
צומיקו היא אשה צעירה, יתומה. גדלה בבתי ספר נוצרים דתיים. יום אחד היא מתבשרת שהיא היורשת של אחוזה ענקית. ומסתבר שעם האחוזה מגיע נכס נוסף - רב-משרתים. שהוא אפילו לא אדם. הוא רוח-שועל במיטב המסורת היפנית.
ארג'נט משועבד כבר דורות לגבירות האחוזה. ועכשיו לצומיקו הצעירה וטובת הלב. הוא שייך לה. הוא זקוק לה כדי לשרוד. הוא לא יכול שלא לציית לפקודותיה.
ומאידך, הוא מבוגר מריר ומניפולטיבי. מתמרן. ''שולט מלמטה''.
הפנטסיה בספר לא שגרתית. בניית עולם מעניינת שמבוססת על המיתולוגיה היפנית. גזעים דמויי אדם שמחפשים פתאום לעשות שלום עם האנושות. לא עוד סיפורי על ערפדים וזאבי אדם. למרות שיש כאן אנשי זאב. מהמתכון היפני.
אבל מה שלא הצלחתי להתחבר עליו בספר היה ה-slow burn.
slow-burn זה תת-ז'אנר של רומן רומנטי. מי שקוראת ואוהבת ולא מתביישת, יודעת על מה אני מדבר. אז בעוד שאני יכול לעתים להסתדר עם רומן רומנטי (ולהוצאת תמיר שם יצא הספר הזה דווקא היו כמה רומנרומנטים כן לטעמי לאחרונה), סלו-ברן זה מתיש. לא קורא כלום. העניינים מתחממים לאט. לאט. לאט
לא בשבילי.

אבל הספר כן זכה להמון אהבה. אז אני מניח שפשוט הוא לא בשבילי. ועדיין, בטח יש כאן כאלו שספר קינקי עשוי לעניין אותן. גם אם לא קוראים לו חמישים... אופס. סליחה.