5 שנים למהפכת ה- Metoo – אולי אצל הוניליות. בחסות הכלוב הכנה ל- Me Three

אני לא צועק על הקורבנות,
אני צועק באופן כללי בשביל שלא יהיו קורבנות נוספים,
מסביר שמה שמתאים לנשלטות קיצוניות לא בהכרח מתאים לנשלטות אחרות,
ולא מדובר פה בהתנסות מינית חסרת משמעות, שאפשר פשוט להמשיך הלאה.

הדבר היחיד שכביכול צעקתי, על קורבנות,
זה ביקשתי שאם כבר נפגעתן אנא ממכם דווחו,
אתן מפחדות - אפשר בעילום שם - אפשר למצוא את הדרך.
לסגור את הפרופיל ולברוח - זה גורם להשארת המצב כמו שהוא
וגרוע מזה דרדור.
יש פה גם איזה קונפליקט מסוים, ההדרדרות מצד אחד טובה במובן
שזה יגיע לפיצוץ באיזשהו שלב, אך מצד שני כמה בחורות יצטרכו לספוג
את האי בהירות הזאת אם היה אונס או שזה היה בהסכמה, או שאת הזמנת את זה?
אני לא יודע אם לשבת בצד זה מספיק טוב.
להגיד - אוקיי זה מגיע להן, הן רצו את זה,
לא היית חייבת להיסחף אחרי החברה, את מספיק בוגרת,
עד שנגיע למספר אונסים מכובד, בשביל שבנות יתחילו כבר להזיז את התחת.

בדסם זה לא איזה הכשר, שאתה יכול לעשות לנשלטת מה שבא לך,
אפילו אם תפסת אותה במשפטים כמו תעשה בי מה שאתה רוצה, איך שאתה רוצה, מתי שאתה רוצה.
נשים חייבות להבין את זה.

לפעמים זה מרגיש תחרות מי הכי קיצוני/ת. לעקור שיניים, להדרס, להחדר בכוח על ידי מספר גברים לאסוף כמה שיותר נשלטות.
שובר המונוגמיות שובר הוניליות שובר העצמות

אם נאמין לטקסטים, אנשים עושים חמישה סשנים ביום, תשעה ימים בשבוע. אנשים כתובים פנטזיות. משלל סיבות. מרצון להיות אומנותי, ועד כתיבה כנסיון לגייס בני זוג חדשים.
אז כתבו. אז מה. כתבו הרבה דברים.