masoul
|
לפני חודשיים •
23 בספט׳ 2024
כמיהה? הזדקקות? נואשות?
כמה רגשות אלו, כמיהה הזדקקות נואשות וכו' הם חלק מהבדס"מ שלכם?
מהצד הנשלט, כמה אתה או את רוצים או אפילו צריכים לחוש תחושות אלו כלפי השולטת/שולט שלכם? כמה תחושות אלו מהוות חלק מהבדס"מ שלכם, כמו תחושת כאב או השפלה לדוגמה? ומהצד השולט/שולטת? כמה אתן/אתם מצפים לתחושות אלו בנשלט? כמה תחושות אלו בנשלט מדליקות ומעוררות אתכם? כמה זה חלק מהבדס"מ שלכם? לי תחושות אלו חזקות ומהוות חלק מהבדס"מ שלי, אפרט בהמשך יותר. מעניין אם גם לאחרים תחושות אלו מקבלות מימד בדסמי, ואם כן, איך. |
|
|
bondman(נשלט){FLR}
|
לפני חודשיים •
23 בספט׳ 2024
בהחלט.
זאת תחושה שאני צריך להרגיש ביחסים. לא מספיק לי לאהוב אותה. זה חייב להיות מלווה בהערצה הזדקקות ונואשות. כפי שהגדרת. בסגידה. לאהוב זה לחלשים ( ולונילים…) |
|
|
|
masoul
|
לפני חודשיים •
23 בספט׳ 2024
bondman כתב/ה: בהחלט.
זאת תחושה שאני צריך להרגיש ביחסים. לא מספיק לי לאהוב אותה. זה חייב להיות מלווה בהערצה הזדקקות ונואשות. כפי שהגדרת. בסגידה. לאהוב זה לחלשים ( ולונילים…) אני לא חושב שלאהוב זה לחלשים. לאהוב זה נפלא ונהדר ומחיה וממלא ומרומם את הנפש. מה יותר נפלא מלאהוב? ואני חושב שגם ונילים חווים הזדקקות, ונואשות, וכמיהה. זה קצת חלק מהחיים, נרצה או לא נרצה. אני רק חושב שאצלנו יש לזה משמעויות אחרות. עבורנו המזוכיסטים והכנועים זה חלק מהכאב ומהנתינה שלנו. כי להזדקק זה כואב. ולהיות נואש זה כואב. להזדקק ולהיות נואש זה גם ההפך מלהיות חזק ויכול. זה להיות חלש וחסר יכולת, זה להזדקק למישהו אחר, למשהי אחרת. אז אלו מקומות שמסעירים אותנו. ומהצד השני, כשמישהו זקוק לך, ואפילו נואש אליך, יש לך כוח עליו, וכוח מעורר ומסעיר את ה צד השולט, ככה שיש כאן משהו הרמוני, או שואף להיות הרמוני. מחשבות שלי על האזורים האלו של הכמיהה וההזדקקות והנואשות. אלו אזורים פחות מדוברים בבדס"מ, וחבל, אשמח לשמוע מחשבות ותחושות של אחרים על האזורים האלו. משיחות אחת על אחד אני יודע כמה מקום יש לאזורים האלו בבדס"מ של אחרות, אשמח שזה יהיה מדובר יותר. |
|
|
teacher(שולט)
|
לפני חודשיים •
23 בספט׳ 2024
כמיהה, היזקקות, נואשות, אלה נלוים לתשוקה או גם אהבה, ומעצימים אותה.
ביחסי שליטה הם בעיני כלים חזקים ליצירת מוטיבציה. אבל.. זה גם עלול להיות מִדַּבֵּק. כשאתה כשולט, נוגע בכמיהה, בהיזקקות, חלק מזה לעיתים דבק בך, הגם שבתחילה זה מרגיש קצת כמו אבדן שליטה, זה הופך די מהר למעין מתיקות נעימה, שמבשלת את הכל להרבה יותר מהנה ומפוקס. פרדריך ניטשה כתב/ה: "אם אתה מביט לתהום לאורך זמן, התהום מביטה בך בחזרה." - מעבר לטוב ולרוע, 1886 |
|
|
נימרייה(שולטת){sub num}
|
לפני חודשיים •
23 בספט׳ 2024
כמיהה, היא הרגשה מדהימה, דחיפה פנימית כלפי משהו...
נשלטים שלי שהיו כמהים אלי תמיד רגשו אותי, להרגיש כמו אור שמושך אותם תמיד נתן לי תחושת שקט כלשהי. אבל אז גיליתי שכמיהה באמת הרבה פעמים מהולה בנואשות ולעיצים זה הופך להזדקקות של ממש. אחרי הכל כשלצד הנשלט יש צורך קיומי הוא יחפש כל "מקור אור" ולא רק אותי ספציפית. (כמובן שלא כולם מתנהגים ככה) אבל כזה היה הנשלט הראשון שלי... הוא הסביר את זה ככה, הוא צריך את היחס ואת תשומת הלב הזו משולטת, שתנהל את מה שהוא מרגיש ואותו עם הגוף שלו, וכשלא הייתי זמינה הוא מצא לעצמו שולטות נוספות העיקר לספק את הריגוש, כי היה היה זקוק ונואש לזה ולא שינה לו שהוא פוגע בי או בשולטות אחרות (גיליתי על כולן בדיעבד). החוויה השאירה אותי מצולקת בהרבה מובנים... אבל אז אחריו הנשלט השני שלי, הראה לי גישה אחרת לבדסם, גם הוא היה זקוק לזה, גם הוא היה חייב את זה, אבל הוא הכיר אותי ובחר בי כשולטת שלו. הכמיהה שלו לא הייתה לאקט או מעמד מסויים, הכמיהה שלו הייתה אלי, לאדם שאני. אז כן לשאלות המקוריות, כן זה מרגש בטרוף להיות בחירה של מישהו, כן זה חשוב לי שהכמיהה היא אלי ולא לבסדמ בלבד. וכן זה גם מעלה חשש לפעמים אולי זה באמת צורך עד כדי ככה שעבור אנשים מסויימים הם לעד יראו אותי ככלי להשגת הצורך ולא פרטנרית לחוויה והגשמה של כמיהה. |
|
|
|
masoul
|
לפני חודשיים •
23 בספט׳ 2024
teacher כתב/ה: כמיהה, היזקקות, נואשות, אלה נלוים לתשוקה או גם אהבה, ומעצימים אותה.
ביחסי שליטה הם בעיני כלים חזקים ליצירת מוטיבציה. אבל.. זה גם עלול להיות מִדַּבֵּק. כשאתה כשולט, נוגע בכמיהה, בהיזקקות, חלק מזה לעיתים דבק בך, הגם שבתחילה זה מרגיש קצת כמו אבדן שליטה, זה הופך די מהר למעין מתיקות נעימה, שמבשלת את הכל להרבה יותר מהנה ומפוקס. פרדריך ניטשה כתב/ה: "אם אתה מביט לתהום לאורך זמן, התהום מביטה בך בחזרה." - מעבר לטוב ולרוע, 1886 כמיהה היזדקקות ונואשות ככלים ליצירת מוטיבציה זה נושא חדש, לא חשבתי על זה, אבל כן אפשר לראות את זה. אבל זה נושא אחר כבר, כי פה אתה מדבר על כלי, ולא על זכות קיום לתחושות הללו בפני עצמן, או הנאה מתחושות אלו. אבל הרבה יותר חשוב, אתה שם פה את הכמיהה וההזדקקות ( ואת הנואשות החרגת ) כתחושות שגם לשולט יש, ולא רק זאת אף זאת, או במיוחד זאת, אתה קורא להן מתיקות נעימה. התוצר של הרגשות הללו הוא כאב לרוב, התוצר של נואשות או הזדקקות שלא מסופקים הוא כאב. למזוכיסטים בנינו זה תוצר רצוי, תוצר מספק, זה אפילו לפעמים המטרה. השאלה איך זה מסתדר לך, לחוות הזדקקות כמשהו מתוק. בהנחה שאתה לא חובב כאב או סבל. איך זה עובד? תודה על הודעה משכילה כנה ומעוררת מחשבה. (וכן, התהום בהחלט מביטה בך חזרה) |
|
|
|
masoul
|
לפני חודשיים •
23 בספט׳ 2024
נימרייה כתב/ה: כמיהה, היא הרגשה מדהימה, דחיפה פנימית כלפי משהו...
נשלטים שלי שהיו כמהים אלי תמיד רגשו אותי, להרגיש כמו אור שמושך אותם תמיד נתן לי תחושת שקט כלשהי. הכמיהה שלו לא הייתה לאקט או מעמד מסויים, הכמיהה שלו הייתה אלי, לאדם שאני. אז כן לשאלות המקוריות, כן זה מרגש בטרוף להיות בחירה של מישהו, כן זה חשוב לי שהכמיהה היא אלי ולא לבסדמ בלבד. וכן זה גם מעלה חשש לפעמים אולי זה באמת צורך עד כדי ככה שעבור אנשים מסויימים הם לעד יראו אותי ככלי להשגת הצורך ולא פרטנרית לחוויה והגשמה של כמיהה. על זה אני מדבר, ואת מציגה תמונת מראה לחוויה של הנשלט, שמשלימה את החוויה של הנשלט. הנשלט כמהה לשולטת שלו ( וגם לשליטה שלה, כי השליטה שלה זה חלק ממנה, זה מי שהיא ואיך שהיא, לכן זו היא ולא חיצוני אליה ) והשולטת ניזונה מהכמיהה הזו אליה, אמרת את זה נפלא, זה להרגיש כמו אור, אור שמקרין על הכל ומושך הכל אליו. אני מבין למה את נמנעת מהמילים היותר חזקות, הזדקקות ואפילו נואשות, אבל גם מילים אלו, ואולי אפילו במיוחד מילים אלו, יכולות להביע, ובכן, הזדקקות ונואשות לשולטת, ולקשר עם השולטת, לאינטרקציה עם השולטת, כי מי שהיא ומה שהיא, ולא רק כי מה שהיא עושה ומה שהיא נותנת. תודה על תגובה נפלאה בכנותה, כרגיל. |
|
|