פרלינה(נשלטת){בעלי}
|
לפני שבוע •
5 בנוב׳ 2024
כותבת בבת אחת מה שעולה לי לראש, מפרסמת (בד"כ באמצע הלילה כדי שלא יקראו בטעות) ואז עורכת.
|
|
|
masoul
|
לפני שבוע •
5 בנוב׳ 2024
אני קורא את כל התגובות הנפלאות שכתבו כאן בשרשור.
מה שאני לא קורא, ושיתפתי לגבי זה כבר מקודם, זה אקסביוניזם, שהכתיבה משרתת איזה אקסביוניזם, אני יודע שאצלי הכתיבה משרתת בין היתר גם אקסביוניזם, אף אחד חוץ ממני לא העלה את הנקודה הזו. רק אצלי זה כך? עוד נקודה שאני רוצה להעלות היא בושה. או אי נוחות, מהכתיבה. יש עוד כותב או כותבת שמרגישים אי נוחות ואף בושה מהתכנים שהם מעלים? עד כדי בריחה מהתכנים הללו? קרי, לא לגעת בהם ולא לקרוא אותם שוב, עד כדי תחושת מבוכה מקריאה חוזרת שלהם לאחר מספר שבועות או חודשים? רק אני עם זה לגבי חלק מהתכנים שלי? לאחרים אין את זה? |
|
|
| deepThinker(נשלט) |
לפני שבוע •
5 בנוב׳ 2024
כן, אני הרבה פעמים מתבייש בדברים שכתבתי ושיתפתי או שיפוטי כלפיהם. באותו הרגע זה מרגיש לי בסדר, אבל אחר כך מרגיש חשוף מידי או חד צדדי מידי, לפעמים המחשבה על אנשים שמכירים אותי קוראים את זה גורמת לי לדמיין מה הם היו חושבים על זה.
בנוגע לאסקהבציוניזם, הכי קרוב שחשבתי עליו זה שיש בי חלק שכותב כדי לרצות את הקורא. |
|
|
סווריןן
|
לפני שבוע •
5 בנוב׳ 2024
[quote="masoul"]אני קורא את כל התגובות הנפלאות שכתבו כאן בשרשור.
עוד נקודה שאני רוצה להעלות היא בושה. או אי נוחות, מהכתיבה. יש עוד כותב או כותבת שמרגישים אי נוחות ואף בושה מהתכנים שהם מעלים? כן. יש בושה. יש גם כאב - אולי בגלל האופי האוטוביוגרפי-טיפולי של מה שכתבתי בעבר כאן. עם זאת, בשנים שכתבתי את זה, לא קיבלתי אף תגובה מגמדת/מזלזלת/מבאסת סביב הדברים שחשפתי, לכן גם סיפרתי יותר ממה שתכננתי. להפך. אולי התמזל מזלי להגיע לקוראות וקוראים אמפטים... אבל דווקא עם זה עזרו לי. אני חושב שקהילה של אתר הטרונורמטיבי מסוגלת לסייע רבות עם תחושות של בושה... לגבי אקסביציוניזם - זו מילה עם מטען שלילי, ולא לגמרי ברורה לי כוונתך. הרצון להחשף? הרצון לחשוף משהו לא רגיל דרך הכסות האנונימית? |
|
|
|
masoul
|
לפני שבוע •
5 בנוב׳ 2024
תודה סווריןן.
נראה שבנושא הבושה אנחנו קצת דומים. וגם בנושא התגובות. גם אני מקבל תגובות נפלאות לכתיבה שלי. השאלה שלי לגבי הבושה לא נובעת מתגובות ביקורתיות. אני חושב שהבושה היא יותר פונקציה של הערום המאד גדול. המילה אקסביוניזם עבורי אינה בעלת מטען שלילי, אבל אני יכול להבין מאיפה האמירה הזו באה. וכן, הרצון להחשף, זה לא פיזי, זה רגשי ונפשי, צורך בערום רגשי ונפשי, ומכאן חלק מהכתיבה, לפחות חלק מהכתיבה. אני רואה בזה אקט ( לפחות חלקי ) של אקסביוניזם, לפחות הכתיבה שלי, כנראה שעבור אחרים זה פחות משרת את הצד הזה. ( למען הסר ספק אני לא אקסביוניסט מחוץ לכלוב ולא חושף שום דבר פיזי או נפשי לאף אחד. בכל זאת, קונוטציה שלילית וכו' ) |
|
|
| Bonnie Ray |
לפני שבוע •
5 בנוב׳ 2024
בגדול כשאני כותבת כאן יש כנראה משהו שעולה בי שאני רוצה לחלוק וכבר עומד בקצה הלשון, איזשהו מסר
לרוב כשאני כותבת אני תוהה מה יחשבו על זה. לרוב אני לא קוראת לפני, אבל אני כן חושבת תוך כדי. |
|
|
דייאנה(שולטת){fit slut}
|
לפני שבוע •
5 בנוב׳ 2024
ממש תלוי מה אני כותבת-
אם זה סתם פוסט זה פשוט מה שמרגיש לי. יכול לקחת לי שתי דקות ואני מעלה, בלי לערוך, בלי להסתכל, כי זה הכי אני. אם זה סיפור/קטע אז אני צריכה להיות במוד, אחרת זה יצא גרוע לדעתי- גם אם אחרים אומרים שלא. פה אני גם עורכת לפני ומוודאת שאין טעויות. אני תמיד חוזרת לקרוא את הפוסטים שלי, זה נרקיסיזם שאני אוהבת ובריא לי כי ככה אני לומדת איך להשתפר. |
|
|
מאלף פיות(שולט)
|
לפני שבוע •
6 בנוב׳ 2024
הכתיבה שלי מונעת מהמציאות שסביבי
רוב הכתיבה שלי היא שחזור של זכרונות, אירועים שקרו, נשארו בראש והיו צריכים את העיבוד והיציאה החוצה בפעמים אחרות, בתוך קשר, הכתיבה שלי היא טיזר של מה שעומד לקרות, מיועדת לעיניה מעל הכל והנדירים הם הפנטזיות, הדמיון שרץ בראש, יוצר עולם בפני עצמו ומבקש, יפה, לצאת החוצה ולקבל ממשות אבל מהרגע שהחלטתי לכתוב הכתיבה נשפכת החוצה, היא יוצאת ומתהווה בזמן הכתיבה דרך האצבעות ומקבלת חיים משלה, שלפעמים שונים מאוד מהדרך שבה הדמיון עבד בתוך הראש רק כמה דקות קודם ומעל הכל יש את התחושה המדהימה של השחרור כשכתיבה מוצלחת יוצאת, של הסיפוק מכך שזה בחוץ, חי את החיים שלו, בבמה המדהימה הזו שהבלוג בכלוב מאפשר |
|
|
|
סווריןן
|
לפני שבוע •
6 בנוב׳ 2024
אני רוצה להגיד גם משהו על השאלה הזו:
"או שזה תהליך איטי מילה אחר מילה שלב אחרי שלב?" עבורי, התשובה היא 'מאוד'. זאת בגלל הרגישות המילולית שיש בבדסמ. למשל, שני המשפטים הבאים: א. "זחל אלי" היא פקדה, בהחלטיות מצמררת. ב. "זחל אלי". קולה כמעט הפציר זאת, בדל חיוך נמשך בקצה שפתה. השני נראה לי נכון יותר. כשאני כותב משהו כזה, אני רוצה להבין מדוע השני מפעיל אותי יותר, ולשם אני רוצה למשוך את היתר. לכן, דרך אגב, הכתיבה היא לא רק רגש מתפרץ או משהו כזה. העיבוד של הדברים הוא חקירה וממנה יוצא השלב הבא. גם אם התוכן אוטוביוגרפי. (אציין שלמדתי את הנקודה אודות רגישות לשונית ממישהי אחרת לפני המון זמן. אבל היא נשמעת לי נכונה). |
|
|
|
ma'am(שולטת)
|
לפני שבוע •
6 בנוב׳ 2024
בעניין האקסהביציוניזם,
הפרסום פה הוא די אנונימי, אנשים שמכירים אותי לא יודעים מה כתבתי פה או אם כתבתי פה. העובדה שטקסטים שאני כותבת (לא לפה. טקסטים אחרים) לא מפורסמים, נובע מהצורך שלי בפרטיות. אם אני כותבת את עצמי, וגם אם לא, זו עדיין אני, ורכיבים ממני יוצאים לאויר העולם ונתונים לפרשנות, עליי. אני לא מתביישת, אלא מעדיפה לא להכניס את כל העולם לרקמות שלי. אולי יום אחד זה ישתנה. ואולי לא. |
|
|