masoul
|
לפני שבועיים •
6 בנוב׳ 2024
ma'am כתב/ה: בעניין האקסהביציוניזם,
הפרסום פה הוא די אנונימי, אנשים שמכירים אותי לא יודעים מה כתבתי פה או אם כתבתי פה. אני רוצה לחדד קצת. אקסביוניזם זה לאו דווקא חשיפה של הזהות. אדם שהולך בגינה ציבורית וחושף את עצמו לאחרים הוא אקסביוניסט, ולא משנה אם הוא עם הוא בפנים גלויות כך שאפשר לדעת את הזהות שלו, או שהוא עם מסכה ככה שאי אפשר לדעת את הזהות שלו. בשני המקרים זה אותו האקסביוניזם. הצורך להחשף, הצורך לחשוף חלקים אינטימים שלנו, אפילו חלקים מביכים ולא נוחים שלנו, לפני כולם, גם אם זה באנונימיות של אתר כמו הכלוב, הצורך הזה הוא צורך אקסביוניזסטי. אני יודע שאצלי בין השאר גם הצורך הזה מתקיים, הכתיבה שלי עונה על הרבה צרכים, רובם או אולי אפילו כולם הזכירו פה אחרים, אבל גם על צורך אקסביוניסטי. גם על הצורך הזה הכתיבה שלי עונה. ואני תוהה בקול רם אם יש פה עוד כותבים שצריכים את הערום הזה. את האקסביוניזם הזה. |
|
|
| מאיקי(שולטת) |
לפני שבועיים •
6 בנוב׳ 2024
לרוב יש לי משפט או קונספט שאני רוצה להצליח לשים במילים ומשם נוצר סיפור, אני מתמקדת בלהעביר בדיוק את התחושות שאני מרגישה
|
|
|
Menta(שולטת)
|
לפני שבועיים •
6 בנוב׳ 2024
Re: לכותבים שבנינו - שאלה.
עניתי על כל שאלה מתחת לציטוט שלה.
masoul כתב/ה: לאלו בנינו שכותבים,
מה זה מצריך מכם? זמן פנוי לכתוב. זה צורך פנימי מתמיד, כמו ללכת לשירותים, וברגע שהוא דחוף. מספיק, מוצאים את הזמן. איך אתם כותבים? האם הכל נשפך מכם ככה בבת אחת? משפריץ מכם? או שזה תהליך איטי מילה אחר מילה שלב אחרי שלב? הכל נשפך בבת אחת. מתחילה מרעיון או שורה, והיתר נכתב מעצמו, כשאני מנסה להקליד מספיק מהר את מה שהמוח והנפש מספרים. הסיפור מתעבה ומתפתח תוך כדי ההקלדה, ואני משתדלת לא לצנזר את עצמי ולתת לו להתפתח. אתם עושים עבודת הכנה לפני כתיבה? שום כלום. כמה זמן לוקח לכם לכתוב, נגיד פוסט לבלוג או סיפור? כמות הזמן שלוקח לי להקליד בנייד באצבע אחת. כמה אתם עוברים על הפוסט לאחר הכתיבה? אתם כותבים וישר מעלים? או שאתם מחכים קצת לעכל להבשיל ולהשלים עם התוכן? אחרי שסיימתי להקליד, אני מעלה מייד. ואז קוראת ומתקנת טעויות הקלדה ולשון, ואולי משפצת קצת ניסוחים. בכל פעם שיש תגובה, אני חוזרת שוב לפוסט למקצה נוסף. ואחרי שנה או חודשיים או עשור אני קוראת מה שכתבתי ונזכרת בהלך הרוח שהייתי שרויה בו. אחרי שכתבתם, אתם קוראים בבלוג מה שכתבתם? או שאתם משאירים את התוכן שלכם ומתרחקים ממנו? עוד משהו שמאפיין את הכתיבה שלכם ולא הזכרתי? איך אתם כותבים? נערך לאחרונה על-ידי * בתאריך רביעי נוב' 06, 2024 11:12 pm, סך-הכל נערך פעם אחת |
|
|
|
Menta(שולטת)
|
לפני שבועיים •
6 בנוב׳ 2024
masoul כתב/ה: אני קורא את כל התגובות הנפלאות שכתבו כאן בשרשור.
מה שאני לא קורא, ושיתפתי לגבי זה כבר מקודם, זה אקסביוניזם, שהכתיבה משרתת איזה אקסביוניזם, אני יודע שאצלי הכתיבה משרתת בין היתר גם אקסביוניזם, אף אחד חוץ ממני לא העלה את הנקודה הזו. רק אצלי זה כך? עוד נקודה שאני רוצה להעלות היא בושה. או אי נוחות, מהכתיבה. יש עוד כותב או כותבת שמרגישים אי נוחות ואף בושה מהתכנים שהם מעלים? עד כדי בריחה מהתכנים הללו? קרי, לא לגעת בהם ולא לקרוא אותם שוב, עד כדי תחושת מבוכה מקריאה חוזרת שלהם לאחר מספר שבועות או חודשים? רק אני עם זה לגבי חלק מהתכנים שלי? לאחרים אין את זה? לא ולא. פעם עוד צנזרתי את עצמי מכל מיני בחינות כדי לפנות לקהל כמה שיותר רחב ולא לנכר קוראים שאולי לא מכירים את הרפרנס או את המונח שהשתמשתי בו. או עידנתי תכנים שנראו לי קצת קיצוניים. מתישהו החלטתי שאני נותנת לעצמי חירות מוחלטת להיות אני באופן הכי כן, אותנטי ונטול פחד. לגבי אקסהיביציוניזם, לא. בגלל זה אני גם לא מעלה תמונות של איברים שלי, מוצנעים או סתם כף רגל. הכתיבה היא צורך, פורקן, עיבוד. דברים שביני לביני. אני כמובן נהנית לקבל תגובות ולייקים או לעורר דיון, אבל זה משני לחלוטין ליצירה, לשרטוט של חוויה, לבריאה של עולם. |
|
|
| מלכה שונה(שולטת) |
לפני שבוע •
8 בנוב׳ 2024
היי
אני באופן אישי נותנת לכתיבה לזרום למילים להיות מונחות על הדף/מסך. יש משהו ב*כתיבת רצף שתומך להוציא את המעבר מעצמי. לאחר מכן עושה עריכה קלה כדי שיסדר את החרבושי מוח החוזרים לפעמים. ואז מעלה לרוב אני כותבת מחוויות שקורות לי לאחרונה עובדת על סיפור בדסמ (שלא קרה) וזה דורש ממני יותר נוכחות יותר דמיון ובניית דמויות מהיסוד. וסוג של כתיבה שונה ממה שאני רגילה ולכן זה גם לוקח יותר זמן וגם יותר מאתגר אני לא מתלוננת. *** כתיבת רצף 7 דק עם עט על דף מבלי להרים את העט פשוט לתת למילים לזרום אל הדף. גם אם אין משהו מעניין לכתוב פשוט לתת לראש מקום זה תרגיל שפיתח לי את יכולות הכתיבה בצורה מדהימה |
|
|