צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב

שפחות, סאביות ומה שבינהן

תותי
לפני 21 שנים • 10 ביולי 2003

שפחות, סאביות ומה שבינהן

תותי • 10 ביולי 2003
מרימה את הכפפה שזרק פה דמי.
בהיותי חדשה אני נחשפת למונחים חדשים, תפיסות ותובנות חדשות.
ממקום סקרני מאד ולחלוטין לא שיפוטי היתי רוצה לשמוע את דעתכן ודעתכם על הרצוי לכם.
במסגרת של עולם אוטופי שבו הכל מותר והכל אפשרי, שאין בו אילוצים של בית, לימודים, ילדים וכו', איפה הייתם שמים את עצמכם כשולטים וכנשלטות?
DomDomina​(שולט)
לפני 21 שנים • 11 ביולי 2003
DomDomina​(שולט) • 11 ביולי 2003
תותי(איזה כינוי מתוק)
נראה לי שלא כל כך היבנו את שאלתך(גם אני)
הכפפה הזאת,מאיזה חומר היא עשוייה מעור או צמר? icon_wink.gif
הייתי שמח להרים את הכפפה,רק יש כל כך הרבה כפפות,שאני לא יודע איזה מהן שלך icon_lol.gif
Demi
לפני 21 שנים • 11 ביולי 2003
Demi • 11 ביולי 2003
תותי, בואי נדמיין עולם כזה
ובואי נממש פנטזיה, פנטזית העבדות
הפנטזיה היא דימיונית בלבד, בדוייה, אך משלבת פנטזיות של הרבה עבדים, אלמטנים מ- BDSM ו-TPE, ואני בטוח שנשלטים רבים יוכלו להתחבר איתה.
ולצורך העניין אני אציג את עצמי כעבד (למרות שזה פורום של שליטה גברית), שכל אחת תנסה לרגע לשים עצמה במקומי.

הסיפור:
מיזה שנה אני חיי עם מלכת.
מיום שיוכי אליה ננעלתי בחגורת צניעות, ,עבד לא אמור להשתמש בזיין" היא אמרה, "הוא צריך להיות חרמן תמיד", פעם בחדשיים היא חולבת אותי אבל סיפוק אמיתי לא שייך לחיים שלי.
אני קם כל יום בשש בבוקר, שוטף את הבית ומכין לה ארוחת בוקר, מעיר אותה בעדינות תוך כדי ליקוק רגליה ומלקק את דגדגנה לצורך גמירת הבוקר שלה.
אני מנעים את זמנה ומסיע אותה לעבודה.
לאחר מיכן אני נוסע לעבודה שלי, אני חוזר הביתה בשעה 5 אחה"צ, היא בשש, בזמן הזה עלי להספיק להתקלח ולדאוג לדברים הקטנים של הביית וכמובן שבשעה חמישה לשש עלי לעמוד על 4 בפינת הסלון לכבוד מלכתי.
לפעמים היא בועטת בי כשהיא נכנסת, לפעעמים מתעלמת, מה שחשוב זה שהאוכל שלה נמצא על השולחן.
לאחר מיכן עלי לרחוץ אותה.
בשעות הערב אני משמש כהדום לרגליה, משרת אותה ואת חברותיה, מנעים את זמנה בכל דרך שתראה לה.
אין לי תחביבים, אין לי רצונות, אין לי דיעות עצמאיות, אני משוייך.
המשכורת שלי נכנסת ישירות לחשבון הבנק שלה, היא משתמשת בה כרצונה, אני עבד, אלו הם חיי.
ישבני מסומן בחותמת שלה, צריבת אש (היא חרטה בשכבות העור, שפכה אבקת שריפה לתוך החתך והציתה אותה, סימן זה לעולם לא ירד ותמיד יעיד על שייכותי אליה).
כל היא קושרת לאשכי משקולות לצורך מתיחתם, מלכתי אוהבת אשכים גדולים, אומרת שזה במקום הזיין המנוון שלי, זיין שבמילא לא אמור להיות בשימוש.
לפעמים היא וחברותיה מצליפות בי, היא אוהבת ללמד חברות חדשות את טכניקות ההצלפה ואני משמש כמוצג, זה יעודי, לחיות ולמות בשביל מלכתי.
כשהיא הולכת לשירותים עלי לנקות את פי טבעתה ואת שיפתיה בעזרת לשוני, מיציה שיתנה וקיבתה הם אוכל בשבילי.
לפעמים אני מקבל עונשים, עונשים כמו הרעבה, או נעילה בכלוב קטן ליום שלם.
את הלילה אני עושה על הרצפה, אם היא נחמדה אז היא מרשה לי לישון על השטיח, לייד הבולדוג , אפילו הוא מעמדו רם משלי, אני עבד, תמיד מושפל, תמיש משומש.
גם לבולדוג אני צריך למצוץ לפעמים, אפילו הוא ראוי לגמור מפעם לפעם.
פעם בכיתי כשהייתי צריך לעשות את זה, היום אני כבר רגיל.
אלה הם חיי.
אני עבד.



אז תותי, עניתי לך?
חיים שלמים ללא מימוש עצמי, ללא תחביבים, ללא כסף משלך, ללא יכולת להגיד לא.... ??????
ו..... איזה חיים יש לאותה מלכה? יש לה אהבה? יש לה סיפוקים?

תותי לשאלתך, גם בעולם אוטופי נשלטים ירצו יותר מאשר להשלט.
אי אפשר להשלט תמיד, אי אפשר תמיד לשלוט.
אנחנו בני אדם עם צרכים ורצונות, אנחנו רוצים לשלוט ולהשלט חלקינו יותר חלקינו פחות אבל אנחו רוצים גם את החיים שלנו בחזרה.
תותי
לפני 21 שנים • 11 ביולי 2003

למה התכוון המשורר

תותי • 11 ביולי 2003
דומדומינה הכפפה שלי דווקא עשויה משי.

ואנסה לנסח את השאלה שוב.
כולנו נמצאים במגבלות של חיי יומיום. בין אם זה הצורך להתפרנס, אחזקת בית, בן זוג ונילי, ילדים, חברים וכד'. האילוץ הגדול ביותר לדעתי הוא דעת הקהל. אפילו פה יש דעות מאד לא מתפשרות לגבי נכון ולא נכון.
במציאות כל אחד עושה או לא ויתורים על מנת להשיג ולו מעט מהחלום שלו.
עכשיו אין כוונתי לפנטזיה שבה אפשר ללכת הכי רחוק ובלתי אפשרי שיש.
השאלה היא, אם הייתם חיים ללא האילוצים האלה, מה באמת אתם רוצים.
אז כן זו קצת שאלה פנטזיה, אבל מחוברת יותר למציאות.

דמי תיאר פה פנטזיה ומיד אמר שאינו מחובר אליה כי הוא לא מאמין שככה בדיוק היה רוצה לחיות.
אני מחפשת את האיך כן. המעניין הוא שלכל אחד האיך כן בוודאי שונה לגמרי.

באחד הבלוגים שקראתי לאחרונה מתאר מישהו יום עבדות שבועי לזוגתו בפרטי פרטים. כתיבה מרתקת משום שמשקפת את רצונו האמיתי, את תחושותיו ואת חסרונו של היום הזה מאז קמה אותה אחת ועזבה. הוא מציין בפרוש שיום העבדות נוצר מתוך הצורך שלו ומתוך הצורך שלה. ובעיקר מתוך היותו שונה כל כך מההתנהגות הרגילה היומיומית שעליה אינו רוצה ויכול לוותר.
הוא אולי הצליח למצוא את שביל הזהב שלו (טוב לפחות עד שזוגתו הלכה) .
מה שביל הזהב שלכם?
תותי
לפני 21 שנים • 11 ביולי 2003

ועוד משהו

תותי • 11 ביולי 2003
הכותרת של הדיון מנסה להביא אותכן ואותכם לבדוק מה הייתם רוצים להיות?(או שתהיה לכם) שפחה, סאבית, עד כמה? באיזה תנאים, לכמה זמן, יותר מאחת, יותר מאחד? וכל קומבינציה ורעיון שלא עולים על דעתי.
pam
pam
לפני 21 שנים • 11 ביולי 2003
pam • 11 ביולי 2003
שביל הזהב שלי חייב להיות המינון הנכון. זאת חייבת להיות זוגיות. זאת חייבת להיות זוגיות בידיסמית, עם לא יותר מידי סשנים וגם לא יותר מידי וניליות.

אני צריכה קצת מכל העולמות על מנת לא לשחוק אף אחד מהעולמות.

יש לי נטיה חזקה לטוטאליות וקיצוניות אבל כאן, המינון הנכון יחד עם השילוב היפה של העולמות - צובע את החיים בצבעים אחרים.

יום טוב לכם.

שמחה להצטרף.
DomDomina​(שולט)
לפני 21 שנים • 12 ביולי 2003
DomDomina​(שולט) • 12 ביולי 2003
זהו,מצאתי icon_lol.gif
ממש הכפפה הנכונה,ממשי.
תותי,אני אספר לך איך אני רוצה לראות את עצמי,נאמר,בעוד כמה שנים.
בעל אחוזת סאדו,שיהיו שם מלכות,אדונים שפחות ועבדים.
משהו כמו בצכיה,(למרות ששם יש רק מלכות ועבדים)רק מיניאטורי,בכל זאת אנחנו בארץ הקודש.
באמת,מיצדי שיהיו 20 שפחות ועבדים שישרתו ויענגו אותי ואת הדומינה.
להמשיך....את הפנטזיה icon_wink.gif
תותי
לפני 21 שנים • 12 ביולי 2003

בטח תמשיך

תותי • 12 ביולי 2003
בשביל מה התכנסנו פה אם לא למען זה? icon_cool.gif
תותי
לפני 21 שנים • 12 ביולי 2003

הממממממ......

תותי • 12 ביולי 2003
הכוונה בתמשיך היתה שתמשיך את הסיפור, הפנטזיה.
חיוכים זה נחמד , אבל אי אפשר לשלם עם זה במכולת. icon_wink.gif