איפה אתם נוהגים לקיים סשנים?

האמת שלא חשבתי על זה מהזווית הזאת וזה מאוד הגיוני.

ומהצד הנשלט, ולקחת את זה עוד צעד או מאה צעדים קדימה.
הכמיהה לשליטה היא לא רק על איברים מסוימים בך או זמנים מסוימים שלך או אקטים מסוימים,

להפך.
הכמיהה לשליטה היא על הכל, הכל הכל הכל, על כל מה שאפשר, וחלק ממה שאפשר זה המרחב שלך, זה הבית שלך. במובן העמוק של המשמעות של המילה בית.
לראות אותה במרחב הזה, לראות אותה שולטת במרחב הזה
( ולא צריך אקטים קיצוניים בשביל זה, עצם זה שהיא שמה מים בקומקום ולוקחת כוס ועושה לה קפה, זה כבר שלה, וכשזה שלה זה אושר )
עצם הנוכחות שלה במרחב הפרטי אינטימי ביתי שלך, זה אושר.

בחיי,
זה בדברים הקטנים כל כך, לקום בבוקר ימים אחרי שהלכה, ולראות את המגבת שלה עדיין תלויה על המתלה שלה, מי רוצה לזרוק את המגבת הזו לכביסה?
זה אושר לראות את המגבת שם.
לעמוד מחובקים באמצע הלילה בחלון ( סליחה על הסכרין הדביקות השמלצ' והרומנטיקה) ולהסתכל מהחלון שאתה מסתכל דרכו לבד. ועכשיו מה ששלך לבד הופך לשלכם.
זה אושר.
זה ביחד. זו אינטימיות כל כך קרובה וטובה.
אני יכול להמשיך עד אין סוף בדוגמאות כאן.

הכמיהה לשליטה היא בהכרח כמיהה לנוכחות שלה בכל מקום שלך ובך, פיזי נפשי ורגשי.
ומה שלך יותר מהבית שלך?

ואולי זה הזיקוק של ההבדל בין להגשים פנטזיה, להגשים אקט מיני, לבין כמיהה לזוגיות וכמיהה לקשר של שליטה, בדגש על הקשר.

העלת כאן נקודה מאוד מעניינת. אם בעתיד אגור בבית אחר כי שוב כאמור מחסום הסבתא בלתי ניתן לשבירה מבחינתי, ואצליח לעשות סוויץ' במוח לכיוון של מה שתיארת בהחלט יש אפשרות שאצליח להגיע לספייס עמוק באותה רמה כמו בסשן בבית של הפרטנרית. בסוף צריך לזכור שסשן זה סוג של זמן איכות שאמור להסב הנאה לשני הצדדים (או יותר אם יש יותר משני משתתפים), וכשיש חיבור נכון הדום והסאב אמורים להינות ממנו באותה מידה, כל אחד בדרכו שלו אבל באותה רמת הנאה ואם צד אחד לא נהנה או נהנה פחות הצד השני מיד ירגיש את זה וזה ישפיע גם עליו, ואם אני מסרב להכניס אליי הביתה שולטת למטרת סשן אחד השיקולים שלי ואולי אפילו השיקול המרכזי הוא שזה לא יהיה הוגן כלפיה שאני אגרור אותה לעשות איתי משהו שאני לא שלם איתו במאה אחוז.

קודם כל אתחיל ואומר שהמגבלה הזו מאוד לגיטימית. והיא גם יכולה להעשות בצורה מכבדת שלא תוביל לניתוק רגשי. וזה נורא תלוי ציפיות עם הפרטנרית שלך.
אבל אין ספק שזה עלול מאוד להגביל אותך גם במציאת פרטנרית וגם בתחזוק קשרים.

אם אני מתחייס להגבלה שלך רגע, אני רואה פה איזשהו דיסוננס.
האם אתה מאונן בבית הזה?
האם היית עושה שם סקס ונילי (בהנחה וזה מעניין אותך)?

זה מרגיש לך מרחב קדוש וסנטימנטלי, אני נורא מתחבר לתחושות האלה. של בית עם המון זיכרונות.
אבל מנגד, הרצון להרחיק משם את הבדסמ מראה שאולי יש בך משהו שמתקשה לקבל את הצד הזה בך.
איזו מין ראייה שהשליטה מטמאת את המרחב הזה.
זה לא חייב להרגיש ככה.

הרבה אנשים עושים את ההפרדה בין הנשלט שבהם לאדם שהם. חיים באיזושהי זהות כפולה.
אין בזה פסול, אבל גם אי אפשר באמת לתחזק ככה זוגיות בדסמית.
כי מעבר לסשנים, אתה צריך להיות מסוגל להכיל נוכחות של אשה דומיננטית בחיים שלך.
זה אומר לפגוש את ההורים, את החברים, לגור ביחד.

זה לא אומר שכולם יודעים שאתה נעול בכלובון, או שאתה תמיד על 4 בבית שלך.
אבל זה אומר להכיל את הנוכחות שלך לידך, ולהעצים אותה ואותך.
וכל עוד אתה תחביא את הצד הזה מעצמך ויהיה לך קשה לקבל את הנשלטות שבך, אתה גם תתבייש בשולטת שלך ולא תוכל לתת לה מקום זוגי לידך.

(יש פה הרבה הנחות שהם לא בהכרח נכונות. והרבה תובנות מהמסע שלי עם התחושות האלה. אם זה נגע לך או למישהו סבבה לגמרי. אם טעיתי אני אקח את דבריי בחזרה בנוגע אליך.)

בעיני, דווקא יש משהו מאוד עוצמתי בלהכנס לבית של הנשלט. הטריטוריה שלו פתאום הופכת לשלי, גם אם זה רק לפרק זמן מוגבל. אני גם אוהבת לתת לו מטלות שהוא צריך לבצע בבית שלו לא בנוכחותי. בחוויה אני מנציחה את הנוכחות שלי בכמה רבדים של חייו.

אף פעם לא חשבתי על זה ככה. זה נשמע לי הגיוני שיותר קשה לשחרר שליטה בבית של עצמך, אני יודעת שלי זה היה קשה לשחרר בבית שהוא רק שלי, זה מרחב שאני מרגישה אחראית עליו ועל כל מה שקורה בו.

אבל גם לא הייתי רוצה לגור בבית שאני לא מרגישה בנוח לעשות בו מה שבא לי. הייתי עוברת. או לפחות "מכשירה" חלק ממנו. כלומר, מעצבת מחדש חדר או שניים, כדי ש"ירגישו שלי".

זה יכול להיות אישיו בכל זוגיות שבה אחד נכנס לבית של השני, והרבה פעמים אנשים שעוברים לגור ביחד יעדיפו לבחור יחד מקום חדש, כדי שאף אחד מהם לא ירגיש שהוא אורח בבית של עצמו. אבל זה נשמע שאתה כבר מרגיש ככה, גר בבית שאתה מרגיש שלא לגמרי שלך. זה כשלעצמו לא מטריד אותך?

ולגבי זוגיות לעומת רק סשנים. ככל שזה מפגשים ספורדיים אז הכל סבבה, עושים רק מה שנוח לשניכם. אבל זוגיות דורשת לפנות מקום בחיים שלנו לאדם אחר ולהפוך את מה שרק שלי לגם שלו. כשתרצה משהו כזה בחיים שלך, אני לא חושבת שתהיה ברירה אלא להתגבר על עניין הבית.

ובנימה אישית: אם נשלט שלי היה אומר לי שיש מקום שאסור לי להיכנס אליו, הייתי משתגעת. או שהייתי נתקעת על זה ומתחילה קמפיין ולא נרגעת עד שהוא ירגיש אחרת, או שהייתי מבינה מזה שהוא לא מעוניין בקשר עמוק איתי ומבחינתו אני סתם עוד סטוץ. אבל זו אני, מעידה רק על עצמי, אין לי מושג אם יש הרבה או מעט כמוני.