| teacher(שולט) |
שלשום •
5 בספט׳ 2026
Re: הסכמה, ולמה לפעמים זה מבלבל ► המרכז למיניות אלט' כתב/ה: לעולם הונילי קשה להבין איך ניתן להסכים לדברים כמו כאב, השפלה והגבלות מסוגים שונים. אנחנו כאן יודעים שבהחלט ניתן להסכים לכך. עם זאת, ואולי דווקא בגלל העולם בו גדלנו, לא תמיד פשוט גם לנו לדעת מה אנחנו רוצים ומה לא, כמה, איך, מתי ועם מי?
אז איך אתן מגדירות הסכמה בבדס"מ? זה משהו שהשתנה במהלך הדרך? יש מצבים בהם לא הייתם בטוחים אם אתם רוצים משהו או לא (ולא משנה מאיזה צד של השוט אתם)? ואיך הצלחתם לתקשר את זה לצד השני? #kinkWise אני עם יולי בעניין הזה. לנסות לייצר סט אחר של כללי מוסר שונים ל-BDSM הולך הפוך ממה שה-BDSM הוא באמת. הוא לא סטיה הצידה מהאנושות. הוא סט כלים אחר להביע את אותה אנושות |
|
|
| ivy sweet(נשלטת) |
שלשום •
5 בספט׳ 2026
► המרכז למיניות אלט' כתב/ה: ► פרלין כתב/ה: הסכמה איפה?
בסשן? בתוך מערכת יחסים? קודם כל צריכה להיות מסגרת ואז בתוכה, ללכת בזהירות. כי אם אני במערכת יחסים טוטאלית (או איך שתקראו לזה, אני יודעת שאני זקנה ויש אלפי מונחים לכל דבר) שבה ההסכמה היא כללית, החוזה הוא כזה שהצד הנשלט לא נדרש להסכמה עבור כל אקט, העניינים נהיים אפורים ומעורפלים. ברוס דיבר על רצון נלהב, אבל יכול להיות זוג שדווקא רצון לא נלהב, על גבול הכפייה, זה הדבר שמדליק אותם. זה באמת מאוד מסובך ולא סתם הרבה אנשים לא מוצאים את עצמם בתוך חוקים כאלה. כי זה תלוי דינמיקה, מערכת יחסים, מה שאתה מחפש בתוך מערכת יחסים. בסשן וגם בתוך מערכת יחסים. אגב, במערכת יחסים טוטאלית, כשהעניינים נעשים אפורים ומעורפלים כפי שציינת, יש לך אולי רעיון איך להתמודד עם הערפול הזה? ונכון, גבול הכפיה יכול להיות מדליק. השאלה איך מונעים את הזליגה לכפיה אמיתית. נשמח לשמוע שכל מחשבות שתרצי לשתף בנושא. אני אומר לך איך: לבחור באדם המתאים להיות איתו במערכת יחסים כזו. לא אכנס לאיך בוחרים, אבל מתאים יכול להיות: ערכי, קשוב, סבלני ואוהב. אוהב באמת ככה שלא ירצה או יחשוב בכלל לפגוע בך, לא ״על אמת״ בכל אופן. כמי שעושה רק מערכות יחסים [עשתה יותר מדויק], שהטוטאליות בהן שחקה תפקיד משמעותי, הבחירה בשולט ה׳נכון׳ היא הדבר הכי קריטי. האם אין זליגות? בטח שיש, זה חלק ממה שמלהיב בקשר כזה, אבל עם האדם הנכון שמנתב את כל הדבר הזה אין נזקים, אפילו להפך, זה יכול להפוך למשהו מפרה ומחרמן שרק מוסיף לקשר. בשורה התחתונה: פחות להסתשן עם כל דבר שזז מצמצם סיכונים |
|
|
| המרכז למיניות אלט' |
שלשום •
5 בספט׳ 2026
► ivy sweet כתב/ה: ► המרכז למיניות אלט' כתב/ה: ► פרלין כתב/ה: הסכמה איפה?
בסשן? בתוך מערכת יחסים? קודם כל צריכה להיות מסגרת ואז בתוכה, ללכת בזהירות. כי אם אני במערכת יחסים טוטאלית (או איך שתקראו לזה, אני יודעת שאני זקנה ויש אלפי מונחים לכל דבר) שבה ההסכמה היא כללית, החוזה הוא כזה שהצד הנשלט לא נדרש להסכמה עבור כל אקט, העניינים נהיים אפורים ומעורפלים. ברוס דיבר על רצון נלהב, אבל יכול להיות זוג שדווקא רצון לא נלהב, על גבול הכפייה, זה הדבר שמדליק אותם. זה באמת מאוד מסובך ולא סתם הרבה אנשים לא מוצאים את עצמם בתוך חוקים כאלה. כי זה תלוי דינמיקה, מערכת יחסים, מה שאתה מחפש בתוך מערכת יחסים. בסשן וגם בתוך מערכת יחסים. אגב, במערכת יחסים טוטאלית, כשהעניינים נעשים אפורים ומעורפלים כפי שציינת, יש לך אולי רעיון איך להתמודד עם הערפול הזה? ונכון, גבול הכפיה יכול להיות מדליק. השאלה איך מונעים את הזליגה לכפיה אמיתית. נשמח לשמוע שכל מחשבות שתרצי לשתף בנושא. אני אומר לך איך: לבחור באדם המתאים להיות איתו במערכת יחסים כזו. לא אכנס לאיך בוחרים, אבל מתאים יכול להיות: ערכי, קשוב, סבלני ואוהב. אוהב באמת ככה שלא ירצה או יחשוב בכלל לפגוע בך, לא ״על אמת״ בכל אופן. כמי שעושה רק מערכות יחסים [עשתה יותר מדויק], שהטוטאליות בהן שחקה תפקיד משמעותי, הבחירה בשולט ה׳נכון׳ היא הדבר הכי קריטי. האם אין זליגות? בטח שיש, זה חלק ממה שמלהיב בקשר כזה, אבל עם האדם הנכון שמנתב את כל הדבר הזה אין נזקים, אפילו להפך, זה יכול להפוך למשהו מפרה ומחרמן שרק מוסיף לקשר. בשורה התחתונה: פחות להסתשן עם כל דבר שזז מצמצם סיכונים נשמע טוב. רק למה הכוונה ב "זליגות"? |
|
|
| טוסברהינדי |
שלשום •
5 בספט׳ 2026
► הקנדי כתב/ה: כפי שכבר כתבו, העיקר הוא לא רק הסכמה אלא רצון. אגב, זה קונספט שגם וונילים מתקשים איתו.
כמורה לאזרחות השיעור החשוב ביותר שאני מלמד את תלמידי הוא ההבדל בין הסכמה לרצון. לפני כמה שנים, כאשר כיתת החינוך שלי היתה בכיתה יא או יב העברתי להם מספר שיעורי חינוך לגבי יחסי מין וזוגיות. לאחר שהכנתי את השיעורים הראתי אותם לאשתי, שנתנה לי תובנה מדהימה. "אתה פשוט לא בכיוון הנכון", היא אמרה לי. למה? הרי הכנתי סרטונים ומתודות שיבינו את החשיבות של הסכמה. "כן, אבל זה לא המונח החשוב. אתה צריך ללמד אותם על רצון". ואז בניתי תרגיל פשוט ואפקטיבי. אני מבקש מאחד התלמידים את הסלולרי שלו (בכוונה אני בוחר את התלמיד העקשן ביותר....) אני: תן לי את הסלולרי שלך. תלמיד: לא רוצה אני: תן לי את הסלולרי תלמיד: לא רוצה אני: תן תלמיד: לא אני: תן תלמיד: לא בשלב הזה שאר התלמידים מתחילים "יאללה, תן לו כבר"...... וככה אני ממשיך עד שהתלמיד נשבר....בסוף התלמיד נותן לי את הסלולר. אני פונה לכיתה: כולכם ראיתם כאן שהתלמיד נתן לי את הסלולרי, נכון? הוא הסכים לתת לי את הסלולרי. אבל..... (וכאן פונה לתלמיד) האם רצית לתת לי את הסלולרי? (התלמיד עונה שלא). וכאן אנחנו מתחילים לדבר על ההבדל בין הסכמה לרצון. התלמיד הסכים לתת אבל בטח לא רצה. וזה החלק הקשה, כי אם הסכמה עוד יחסית אפשר לקלוט, רצון זה דבר חמקמק הרבה יותר להבנה. אבל זה מה שצריך להסביר. כאשר נבין שהמונח החשוב הוא רצון, ולא הסכמה, משפטים כגון "היא לא התנגדה" או "לא צעקה" (וביחסים בדסמים - היא לא אמרה את מילת הביטחון וכד') יפסיקו להיות במיינד סט של גברים כתשובות אפשריות. זה האתגר. גם המשפט "לא זה לא" צריך להמחק (לפחות חלקית) כי גם אם היא לא אומרת לא, ואפילו לפעמים אומרת כן (כמו בתרגיל הסלולרי), זה לא לגיטימי. יש לכוון את המלחמה נגד הטרדות מיניות ואונס לכיוון חדש: להתמקד ברצון, לא בהסכמה. אולי אני מפספס משהו בסיטואציה הפדגוגית שתיארת. אבל מה שתיארת דומה יותר לכפיה מאשר להסכמה. בתוך גדרות בית-הספר מורים יכולים לכפות דברים על תלמידים. במיוחד בכל הקשור לטלפונים סלולריים. לכן, כאשר אתה לוחץ על תלמיד להביא לך את הסלולרי שלו עד שהוא נשבר, סביר להניח שהוא מפרש את הסיטואציה ככזו שעלולה להתגלגל להפעלת סנקציות מצדך, פגיעה בציון שלו, או לכך שתחוש טינה כלפיו, ולכן הוא נשבר. אתה כופה עליו יותר מאשר מבקש את הסכמתו באופן מכבד. רצית ללמדם מהי הסכמה? אז בפעם הראשונה שהתלמיד אמר "לא" הייתי צריך לעצור. להגיד "אני מכבד זאת" ולפנות עם הבקשה לתלמיד אחר. מה שעשית ממחיש כיצד קצין, שמפלרטט עם הפקודה שלו, מוציא "הסכמה". ולדבר הזה לא באמת קוראים הסכמה. הסכמה כרוכה תמיד בכבוד וביצירת מרחב בטוח לסרוב. ולכל אלו אין דבר או חצי דבר עם רצון. אוי לנו אם יגדירו אונס כאי-עשיית רצון האישה. אישה יכולה לשכב עם גבר, ובדיעבד להרגיש שזה ממש ממש לא מה שהיא רצתה. זה לא מצב רצוי, אבל הוא לגיטימי לגמרי (משמע חוקי ולא פלילי). לא כל מצב מחורבן צריך להיות נדון במושגים של אשמה ופליליות. לאדם יש חובה שלא לפגוע, אין לו חובה לעשות את רצון האחר. טוב אם נחנך אנשים לרגישות, אמפתיה והתחשבות. אבל אוי לנו אם נכפה זאת עליהם בחוק. |
|
|
| המרכז למיניות אלט' |
לפני 20 שעות •
6 בספט׳ 2026
Re: הסכמה, ולמה לפעמים זה מבלבל ► teacher כתב/ה: ► המרכז למיניות אלט' כתב/ה: לעולם הונילי קשה להבין איך ניתן להסכים לדברים כמו כאב, השפלה והגבלות מסוגים שונים. אנחנו כאן יודעים שבהחלט ניתן להסכים לכך. עם זאת, ואולי דווקא בגלל העולם בו גדלנו, לא תמיד פשוט גם לנו לדעת מה אנחנו רוצים ומה לא, כמה, איך, מתי ועם מי?
אז איך אתן מגדירות הסכמה בבדס"מ? זה משהו שהשתנה במהלך הדרך? יש מצבים בהם לא הייתם בטוחים אם אתם רוצים משהו או לא (ולא משנה מאיזה צד של השוט אתם)? ואיך הצלחתם לתקשר את זה לצד השני? #kinkWise אני עם יולי בעניין הזה. לנסות לייצר סט אחר של כללי מוסר שונים ל-BDSM הולך הפוך ממה שה-BDSM הוא באמת. הוא לא סטיה הצידה מהאנושות. הוא סט כלים אחר להביע את אותה אנושות אני איתך שבדס"מ הוא לא סוג מוסר אחר. העניין הוא שגם בוניל דברים יכולים להיות מבלבלים. טוב היה לוודא הסכמה בכ ל אינטראקציה בין בגירים. עם זאת, יש סכנות מסויימות שביחסים ונילים נוכחות פחות. למשל סכנות הנובעות ממשחקים פיזיים כגון הצלפות, קשירות או משחקים פסיכולוגיים שונים. מאחר והסכנה לנזק היא יותר ברורה וגלויה, שלא לדבר על בעייתיות מול מוסדות החוק והטיפול. נראה לנו שראוי יותר להדגיש , להנכיח ולהבהיר את נושא ההסכמה. |
|
|
| המרכז למיניות אלט' |
לפני 19 שעות •
6 בספט׳ 2026
► הקנדי כתב/ה: כפי שכבר כתבו, העיקר הוא לא רק הסכמה אלא רצון. אגב, זה קונספט שגם וונילים מתקשים איתו.
כמורה לאזרחות השיעור החשוב ביותר שאני מלמד את תלמידי הוא ההבדל בין הסכמה לרצון. לפני כמה שנים, כאשר כיתת החינוך שלי היתה בכיתה יא או יב העברתי להם מספר שיעורי חינוך לגבי יחסי מין וזוגיות. לאחר שהכנתי את השיעורים הראתי אותם לאשתי, שנתנה לי תובנה מדהימה. "אתה פשוט לא בכיוון הנכון", היא אמרה לי. למה? הרי הכנתי סרטונים ומתודות שיבינו את החשיבות של הסכמה. "כן, אבל זה לא המונח החשוב. אתה צריך ללמד אותם על רצון". ואז בניתי תרגיל פשוט ואפקטיבי. אני מבקש מאחד התלמידים את הסלולרי שלו (בכוונה אני בוחר את התלמיד העקשן ביותר....) אני: תן לי את הסלולרי שלך. תלמיד: לא רוצה אני: תן לי את הסלולרי תלמיד: לא רוצה אני: תן תלמיד: לא אני: תן תלמיד: לא בשלב הזה שאר התלמידים מתחילים "יאללה, תן לו כבר"...... וככה אני ממשיך עד שהתלמיד נשבר....בסוף התלמיד נותן לי את הסלולר. אני פונה לכיתה: כולכם ראיתם כאן שהתלמיד נתן לי את הסלולרי, נכון? הוא הסכים לתת לי את הסלולרי. אבל..... (וכאן פונה לתלמיד) האם רצית לתת לי את הסלולרי? (התלמיד עונה שלא). וכאן אנחנו מתחילים לדבר על ההבדל בין הסכמה לרצון. התלמיד הסכים לתת אבל בטח לא רצה. וזה החלק הקשה, כי אם הסכמה עוד יחסית אפשר לקלוט, רצון זה דבר חמקמק הרבה יותר להבנה. אבל זה מה שצריך להסביר. כאשר נבין שהמונח החשוב הוא רצון, ולא הסכמה, משפטים כגון "היא לא התנגדה" או "לא צעקה" (וביחסים בדסמים - היא לא אמרה את מילת הביטחון וכד') יפסיקו להיות במיינד סט של גברים כתשובות אפשריות. זה האתגר. גם המשפט "לא זה לא" צריך להמחק (לפחות חלקית) כי גם אם היא לא אומרת לא, ואפילו לפעמים אומרת כן (כמו בתרגיל הסלולרי), זה לא לגיטימי. יש לכוון את המלחמה נגד הטרדות מיניות ואונס לכיוון חדש: להתמקד ברצון, לא בהסכמה. אהבתי מאוד את הדוגמה. יש שיגידו שהסכמה תחת לחץ אינה נחשבת כלל להסכמה אמיתית. |
|
|
| matokii(מזוכיסט) |
לפני 15 שעות •
6 בספט׳ 2026
► הקנדי כתב/ה: כפי שכבר כתבו, העיקר הוא לא רק הסכמה אלא רצון. אגב, זה קונספט שגם וונילים מתקשים איתו.
כמורה לאזרחות השיעור החשוב ביותר שאני מלמד את תלמידי הוא ההבדל בין הסכמה לרצון. לפני כמה שנים, כאשר כיתת החינוך שלי היתה בכיתה יא או יב העברתי להם מספר שיעורי חינוך לגבי יחסי מין וזוגיות. לאחר שהכנתי את השיעורים הראתי אותם לאשתי, שנתנה לי תובנה מדהימה. "אתה פשוט לא בכיוון הנכון", היא אמרה לי. למה? הרי הכנתי סרטונים ומתודות שיבינו את החשיבות של הסכמה. "כן, אבל זה לא המונח החשוב. אתה צריך ללמד אותם על רצון". ואז בניתי תרגיל פשוט ואפקטיבי. אני מבקש מאחד התלמידים את הסלולרי שלו (בכוונה אני בוחר את התלמיד העקשן ביותר....) אני: תן לי את הסלולרי שלך. תלמיד: לא רוצה אני: תן לי את הסלולרי תלמיד: לא רוצה אני: תן תלמיד: לא אני: תן תלמיד: לא בשלב הזה שאר התלמידים מתחילים "יאללה, תן לו כבר"...... וככה אני ממשיך עד שהתלמיד נשבר....בסוף התלמיד נותן לי את הסלולר. אני פונה לכיתה: כולכם ראיתם כאן שהתלמיד נתן לי את הסלולרי, נכון? הוא הסכים לתת לי את הסלולרי. אבל..... (וכאן פונה לתלמיד) האם רצית לתת לי את הסלולרי? (התלמיד עונה שלא). וכאן אנחנו מתחילים לדבר על ההבדל בין הסכמה לרצון. התלמיד הסכים לתת אבל בטח לא רצה. וזה החלק הקשה, כי אם הסכמה עוד יחסית אפשר לקלוט, רצון זה דבר חמקמק הרבה יותר להבנה. אבל זה מה שצריך להסביר. כאשר נבין שהמונח החשוב הוא רצון, ולא הסכמה, משפטים כגון "היא לא התנגדה" או "לא צעקה" (וביחסים בדסמים - היא לא אמרה את מילת הביטחון וכד') יפסיקו להיות במיינד סט של גברים כתשובות אפשריות. זה האתגר. גם המשפט "לא זה לא" צריך להמחק (לפחות חלקית) כי גם אם היא לא אומרת לא, ואפילו לפעמים אומרת כן (כמו בתרגיל הסלולרי), זה לא לגיטימי. יש לכוון את המלחמה נגד הטרדות מיניות ואונס לכיוון חדש: להתמקד ברצון, לא בהסכמה. אני דווקא לא מסכים . הסכמה זה הדבר החשוב. מה שאתה תיארת זה סיטואציה של מניפולציה או לחץ כדי להשיג את ההסכמה. בסוף אנשים לא יכולים לקרוא את המחשבות של אחרים ואנשים בוגרים צריכים לתקשר אותם ואם נתחיל לנסות למשטר את זה ולגרום לאנשים לנסות לקרוא מחשבות נגיע לדעתי למחוזות לא טובים של פחד אם יש הסכמה מלאה בלי מניפולציות ולחץ זה לדעתי אמור להספיק . |
|
|