מה דעתכם?

חשבתי לעצמי שבתאריך 7/10 כל אחד בבלוג שלו יעלה תמונה אישית/כללית/זכרון לציון יום זה.

יום רק של בלוגים 7/10



דעתכם לנושא?

טבח נתנייהו

בלי פוליטיקה !!!! בבקשה ‼️

טבח נתניהו.

זו לא פוליטיקה ‼️
זו אנושיות ‼️‼️

קארינה, קודם כל זו יוזמה שברור לי שמגיעה ממקום טוב. אפילו שלכולנו יש דעה ומשמעות אישית שאנחנו נותנים ליום ההוא, אני חושב שלנסות לעודד מאסה של אנשים לכתוב רק על זה היה צריך לקרות הרבה קודם ולא כל כך קרוב למועד. זה גם לא עניין של דעת הרוב. מי שייבחר להשתתף בכזו יוזמה ייעשה זאת בהתנדבות ולא מתוך כורח כמו שמשתמע.

הבלוגים הם מקומות אישיים לחלקנו, ומאפשרים בריחה מהמציאות לאחרים. אני לא אכעס על אנשים שבשבילם היום הזה בכלוב הוא עוד יום רגיל של בדסמ ופנטזיה.

באופן אישי אני לא מרגיש צורך לכאן או לכאן, אז כנראה שלא הייתי משתף פעולה.

לקחת/ם את זה רחוק מידי:
* פשוט - בבקשה בלי פוליטיקה כולל השורש ב.י.ב.י.
* לעודד מאסה של אנשים לכתוב רק על זה - בוא.... להעלות תמונת נר זכרון זה אותו זמן כמו להעלות תמונת עירום (מניסיון)
* אני מאמינה רק בקרוב למועד - כי יש לנו זכרון קצר לפעמים....
* בהתנדבות ולא מתוך כורח - באמת שאין לי מה לענות לך על זה ... זו תוצאה של הבנת הנקרא... ופירוש שגוי - וחבל.
* מה הבלוג משמש לכל אחד מאיתנו - כל אחד מאיתנו יודע זאת.
* לא תכעס אם זה יהיה עוד יום של פנטזיות - גם אני ומאסה של אנשים פה לא ייכעסו ואפילו לא קרוב לזה....
* ומה שאתה בוחר לעשות באופן אישי - אנא השאר זאת לעצמך - כמגיע לך - אישי .

חברים כן כן לא לא - אין פה הגשת עבודת דוקטורט - סהכ רציתי משהו מאחד - תמונה, משפט, מילה, סיפור, זכרון וכו (רציתי אפילו תמונה אחידה לכל המעוניין אבל לא ניתן להעלות לפה) .

ת מ י ד - ש כ ל א ח ד י ע ש ה ר ק מ ה ש נ כ ו ן ל ו ❤️

יום ארור ועוד יום שבו מתה לי המדינה. היינו אצלי בבית (אני ואהובתי דאז), היא מחוקה על הספה בסלון ואני מחוק ומרוח על המיטה אחרי לילה לפנתיאון . התעוררנו בבהלה מהאזעקות ב-06:30 משפשפים את העיניים ולא מבינים כלום ושום דבר , ואצלי בדירה האזעקות כמו מתוך הסלון. פתחנו את הרשתות ודי מהר הבנתי שמדובר באירוע אחר. הקפצתי אותה הביתה, נסיעה של כ-40 דקות, חזרתי לאסוף את הילדים שישנו מפוזרים אצל חברים חזרה אל הבית של גרושתי, המשק היה מושבת בהתחלה, אז נרתמתי לחמ״ל אזרחי שהביא אוכל, ציוד וחיילים שחזרו מחו״ל לגזרות, ככה שבועיים-שלושה, מדרום לצפון כל יום (אני כבר לא בגיל מילואים), הרבה דמעות, דאגה וצער בנסיעות האלה שהיו גם מנחמות ומחזקות. כולנו , או רובנו מכירים אנשים שכבר לא איתנו וזה קשוח, מאוד.