נטייה טבעית או נרכשת?

אתה מעלה נקודות טובות. זה באמת מעניין, לא חשבתי על זה. זה למה פתחתי את הדיון

לגבי הערה של הבחור שזה נרכש. יש דברים שזה נרכש ולא בר שינוי. יש שלבי התפתחות במוח שאם משהו "נתפס" אי אפשר להחזיר את זה אחורה. אז זה נרכש אבל אין לזה טיפולי המרה.

לא חשבתי להצטרף לדיון ורק קראתי בשקיקה.

חשוב לי לציין, אני עושה בתגובה הזו המון הנחות ושום מידע אצלי לא מבוסס מלבד ההיגיון.

אני חושבת שזה שילוב של דברים.

יש השפעה גנטית על הורמונים רוצות חרמנות ויצרים ביולוגיים.
אני מניחה בשילוב של גדילה בסביבה פתוחה יחסית (גם אם זה דרך האינטרנט) ובמידה מסוימת גם החינוך שקיבלת (או לא קיבלת) וההבניה שעושה אדם מי שהוא - יש פתיחות מינית ובדסמית.

הממ.. אני גם מניחה שמדינות "לבנות" הן נגישות יותר למידע ולכן אולי ישנה תחושה שזה מוגבר בקרב לבנים... אבל בתאכלס אם ניקח כל מדינה כזו נגלה שלא בהכרח הלבנים הם הרוב (וגם.. מדינות לבנות כבר לא ממש לבנות היום עם הגלובליזציה ודה-קולוניזציה)

אני מאמינה שבדס"מ הוא נרכש, כי אף תינוק לא נולד כזה. לא נמצא גן אחראי לזה, לעומת כשנולדים עם צבע עור, עיניים, או מחלות כאלו ואחרות.
זה נכון שרובינו נחווה את המשיכות הבדס"מיות שלנו בגילאים ממש צעירים, עוד לפני שידענו מה זה בדס"מ או מיניות בכלל (כולל אותי), אבל לתחושתי זה מגיע בעקבות קשר אסוציאטיבי מסוים שנוצר, ובגיל צעיר אנחנו פשוט לא תמיד זוכרים את נקודת היצירה.

יש לי פטיש אחד שנוצר בי בגיל ממש צעיר, ואין לי מושג על רגע היצירה שלו בוודאות כך שתקופות מסוימות האמנתי שפשוט "נולדתי ככה" עד שחפרתי עמוק מספיק, וצמצמתי את רגע ההיווצרות לכמה נקודות אפשרויות.
לעומת זאת, יש לי פטיש שנוצר לפני 3 שנים ואני יכולה להצביע אפילו על השנייה המדוייקת שבה זה קרה.

מתוך זה, אני מאמינה שבדס"מ לא מוגבל לאוכלוסיה מסוימת שנולדים לתוכה. כי כולנו יכולים למצוא את עצמנו מותנים לקינק, אצל כל אחד מאיתנו זה יכול להיווצר בגלל קשר אסוציאטיבי או רצון בחוויה מתקנת, ואם זה היה גנטי זה היה מופיע בצורה הומוגנית בקרב אוכלוסיה ספציפית בלבד.

אבל מנסיוני, מה שתיארת זאת לא הוכחה שהאוכלוסיה הבדס"מית הומוגנית אלא שאוכלוסיה "המערבית-לבנה-משכילה-סוציואקונימי גבוה" מרגישה הרבה יותר בטוחה לדבר על זה בלי לשלם מחיר חברתי עצום על כך.
זה יוצר אשליה "שהם היחידים" אבל זה פשוט כי להם יש את הפריווילגיה לדבר על זה בלי למצוא את עצמם מנודים/בסכנת חיים.
יכול להיות שתשאל את עצמך "מה? על איזו פריווילגיה מדובר כשהכלוב ופטלייף הם אנונימיים יחסית?" אבל ככל שאתה חי באוכלוסיה שמרנית יותר ככה תנסה לצמצם סיכונים ולא לבלוט כמישהו לא מאותה הגמוניה. זה מעורר שאלות ותשומת לב שעדיף להימנע ממנה, לטובת בטיחונך האישי.

יש בכלוב יש הרבה דתיים, וגם חרדים, אפילו מסולמים דתיים מאוד, כולל פלסטינים בלי תעודת זהות כחולה. כל האוכלוסיה שבחיים לא היית מעלה עם הדעת שחלק מכאן, ושבדס"מ או מיניות חופשית כלשהי בכלל מעניינת אותם, וכשקוראים את הבלוגים של חלקם אפשר לרגע להאמין שהם "תל אביבים לבנים" כי הם מפחדים להיחשף אחרת.
ומנסיון, ככל שמדובר בקהילה יותר שמרנית ושיפוטית כלפי מין, ככה היצרים המודחקים מבקשים יותר דרור, והדרך להתנייה לקינק יותר קצרה.
בכל פעם שיצא לי לדבר עם נשלט חרדי, למשל, הפנטזיות שלו היו פרועות יותר, לעומת חילוני תל אביב ש 50 גוונים זה נון אישיו בשבילו (כמובן הכללה, ויש הכל מהכל, אני יודעת).

אני חושבת שנטייה תהיה מופעלת ע"י חשיפה לתרבות, אבל באופן שונה מההנחה שלך שבה תרבות מערבית יוצרת בדס"מ בגלל המתירנות שבה.
ראיתי למשל פטישים מסוימים שקיימים רק באוכלוסיות השמרניות, שמעניינים כקליפת השום חילונים מערביים. בגלל הטאבואיים הייחודים לתרבויות שלהם, שעבורינו הן נון-אישיוז עד כדי שעמום.

אני חושבת שהחשיפה והחיים בתרבות מערבית פשוט נותנים את הביטחון לדבר על הפטישים הספציפיים שלך בביטחון, ולכן האוכלוסיה הזו בקדמת הבמה ונוצרת אשליית הומוגניות עד שמכירים אינדיבודאלים ורוכשים את אמונם כדי לגלות מי את הרקע האמיתי שלהם.

יאי, עוד דיכוטומיה כוזבת! 🤘
או כמה מהן 🙂

מולד נרכש ו-ניתן/לא ניתן לשינוי הן לא קטגוריות חופפות. יש נרכש שהתקבע, יש מולד שאפשר לפתור. יש עניין מדעי לחקור את הדברים האלה אבל באמת הרבה פעמים יש לדיון פן פופוליסטי של נורמלי/סוטה. כאילו שאם משהו לא קרה מבחירה אז צריך לתת לו לגיטימציה ואם כן בחירה אז אפשר לשפוט ולהעניש. זו גישה מדכאת ולא דרך טובה לשפוט אנשים, חרף היותה מאד נפוצה.

הסטטיסטיקה אכן פגומה - הרכב האוכלוסיה באתר כלשהו או מסיבה כלשהי לא מעיד על האוכלוסיה הכללית אלא בעיקר על המקום בו התצפית נעשית.

אנשים ממעמד סוציואקונומי גבוה יותר מגיעים למקומות מוסדרים, יותר נחשפים למידע על תחומים שונים ומשונים, וגם יותר משקיעים בתחביבים וההעדפות שלהם, וגם יותר חושבים עם עצמם - מה אני אוהב, מה אני מעדיף, מה מתאים לי, ויותר מקדישים זמן וכסף למימוש המאווים שלהם. פשוט כי הם יכולים.
גם בחוג אירובי יש יותר מהם, מאותן סיבות.

אני גם חושבת שהמיון למולד/נרכש וכו' לא נותן לנו כלום. כלומר, שאין לזה השלכות בשטח על איך שראוי שנתייחס זה לזה ולעצמנו. התוצאה זהה - אנשים מרגישים את מה שהם מרגישים.
נניח שנגלה - מה נעשה עם המידע הזה?


אז אין לי תשובה על השאלה כי אני לא חושבת שהתופעה שתוארה באמת קיימת.
אני גם לא חושבת שמולד/נרכש היא הפרדה שבאמת קיימת. רוב הדברים הם ערבוב. רוב התכונות שלנו הן ערבוב. מה שמולד הוא בעיקר פוטנציאל.

האם לכולם יש פוטנציאל לפתח קינק מסויים? או שצריך להיוולד עם הנטייה בשביל שלמימוש יהיה סיכוי? או, לחוות משהו שיגרום לרכישת הנטיה בשביל שלמימוש יהיה סיכוי?
לדעתי האישית הפוטנציאל המולד מאד מאד רחב, ונדרשת גם חוויה מעצבת בשביל להוציא אותו החוצה. אך אין לי שמץ של ראיה להביא כתמיכה לדעתי. פשוט ככה נראה לי.

אני לא חושב שזה שאלה פרקטית ברמה של מה יש לעשות עם זה אלא יותר שאלה תאורטית מעניינת. אנשים אוהבים לנסות להסביר דברים