G-O-L-D(שולט)
|
לפני 19 שנים •
29 במרץ 2005
אותה האחת שהצליחה לברוח...
אתמול, כתבתי על זה שאני מרגיש איך הזמן מוחץ אותי תחת גלגליו ומפורר אותי אט אט אל עבר אותו כלום נסתר.
תמימה כתבה לי שאני בסך הכול בן שלושים ואני חייכתי לעצמי וחשבתי, "זה אף פעם לא משנה בן כמה אתה באמת..." * האחד שהצליח לחמוק, האחת שהצליחה... לכולנו יש אותם. טוב נכון, כמעט לכולנו, ולמי שעוד לא היה יהיה, ולמי שיצא מכאן, מהעולם הזה, מבלי שחש בזה, ראוי שיגולגל לכאן שוב עד שיחווה זאת. האחת שהצליחה לחמוק... אותה אחת, קסומה, מפונטזת, מקועקעת עמוק בחדריו הכמוסים של הלב, קיימת לא קיימת, מציאותית לא מציאותית, מהורהרת רבות, אותה אחת שעולה בכל פעם שזיק קטן מעלה את זיכרונה. אחת, שלא משנה מה יגרום לך להעלות אותה בראשך ולהיזכר בה, לעולם, אבל לעולם, עבורך, תהיה בלתי מושגת. אחת. זה הכול. אחת שאולי אם היתה שלך לא היית קורא לה "האחת", ומצד שני, אולי דווקא בגלל שהנה כזו, היא מי שהיא. אחת. אחת שסרט, שיר, פרסומת, ריח, טעם, אירוע, צחוק, קול, ספר, שורת שיר או מבט, כל אלו יכולים באחת להעלות את זיכרון היותה אי שם בין נימי נימייך. אחת ששוכנת שם, עמוק, בחדרי חדרים, שכוחה, מודחקת, אחת שנסלח לה אבל מעולם לא באמת נשכח... אחת שאילו היו אומרים לך לשוב לאחור ולעולם לא לפגוש בה, לשוב לאחור ולעולם לא לכאוב את הכאב שהכאיבה, היית מחייך ואומר שאת הכאב שהכאיבה אתה מוכן לכאוב, תמורת לשוב ולחוות את כל אותם הרגעים שבהם ליטפה. אחת. אחת שאתה זוכר את כל אותם "הקטנות" שחוויתה עמה, כמו לשכב בערום על מיטה מיוזעת בליל חמסין אל מול חלון פתוח, ולאכול קרטיב לימון תוך כדי שאתה ממולל את שערות ראשה שמעלה ניחוח קריר וטרופי השכוב לידך בעודך מקשיב לקולות הליקוק והמציצה שהיא משמיעה באופן שבו, היא גם כמותך, מתענגת מאותו קרטיב. אחת, שזיכרנות טריוויאלים עמה, הם "כל" מה שנותרו, ויחד עם זאת הנם הכול. אחת. ראבק, מול השנים שעוברות, את עדיין בי, ואני עדיין מתגעגע. רק שהיום, לפעמים, אני שואל את עצמי אם אני מתגעגע אליך, או שמא אני מתגעגע למה שהיית עבורי, אחת. * ראיתי עכשיו את הסרט CLOSER. הוא עשה לי להישאר בכורסא עוד הרבה אחרי שעברו הקרדיטים, עוד הרבה אחרי שעלה מסך שחור, עוד הרבה אחרי שהבנתי שאני נבעטתי בחזרה לעבר. אני לא יודע כמה מכם ראו אותו, ומי שלא ראה שיראה. יש בו בסרט הזה משהו שכולנו עוסקים בו. הוא בדס"מ טהור. בדס"מ מהסוג הכי אקסטרימי. הוא בדס"מ שמשחק ברגשות ולב. קיום יומיומי של קשר וזגויות, לעיתים קרובות הופך לבדס"מ הכי קשה שיש להעולם הזה להציע, ובבדס"מ הזה, אין מילת ביטחון, אין פור פליי, אין "משחק" ואין "די תפסיק, עוד, די". את הבדס"מ הזה אנחנו חיים ומבלי לשים לב, כולנו מהלכים עם צלקות... |
|
|
venus in our blood(שולטת)
|
לפני 19 שנים •
29 במרץ 2005
האחת\ האחד
זה קצת מעלה את התהייה האם קיימת אהבת-אמת אחת בלבד
כזו, שכל האהבות מתגמדות אל מולה כזו, שעם השנים, נצרבת רק יותר ויותר עמוק , ודברים אחרים מרגישים דהויים מולה. אולי אפקט האידיאליזציה עובד חזק, כשמדובר באהבה גדולה , כזו שמילאה את כולך ( i've been there ) לפעמים, אל מול אותה אהבה ענקית, אתה שואל את עצמך אם אפשר בכלל לאהוב שוב באותן עוצמות ואיכויות. אולי הבעייה עם אהבה ענקית כזו , היא שכאשר היא נגמרת, היא לא משאירה סדק אמיתי בלב לאהבות אחרות להשתחל פנימה.. אולי.. |
|
|
Uranus
|
לפני 19 שנים •
29 במרץ 2005
גולד,
אני מאמין שהאחת היא האחת עד שמגיעה אחרת, לוקחת את המקום הראשון ואז "האחת" הופכת לאפס. ללא ספק היא תמיד בזכרון, אבל הזכרון זה העבר ומהעבר צריך פשוט להרפות. מישהי כאן כתבה פעם שאלה: מה עושים עם לב שבור? וחלק מהתגובות היו זהות למה שכתבת כאן. רק שאתה כתבת שזה לעולם לא עובר. אם זו בחירתך, אז זה לא עובר. כתבת כאן שאתה לא יודע אם אתה מתגעגע אליה או לכך שהיא היא הייתה האחת. לדעתי (וזו רק דעתי הסובייקיטיבית, אני לא מתיימר להיות מקצוען בעניינים הללו) אתה מתגעגע אל מי שאתה היית כשהיא הייתה בסביבה. כי שים לב שרוב מה שכתבת עכשיו, לא היה כל כך דברי שבח עליה, אלא תיאור של איך הרגשת איתה ואותה. אז כנראה שזה כוח ויכולת שלך להרגיש ככה, ולא בהכרח פונקציה של היות אישה כלשהי במקום ראשון או אחר עבורך. ככה לפחות אני חוויתי והרגשתי בעבר. הייתה לי האחת שהפכה לסתם אחת והיום יש לי את "ההאחת". בהצלחה 
|
|
|
המכשפה בג'ינס(מתחלפת)
|
לפני 19 שנים •
29 במרץ 2005
יש 7 מליון איש בישראל ועוד כמה מליונים בעולם, לכל בן אתם יש יותר מנפש תאומה אחת
|
|
|
fuxia
|
לפני 19 שנים •
29 במרץ 2005
אני גם חושבת שמתגעגעים להרגשה שהיתה כשהיינו עם אותו האחד (או אותה האחת)
ולאו דווקא ל"אחד" שהיה רוצים להרגיש שוב באותו מקום אבל זה יכול להיות עם מישהו אחר אולי זה צריך להיות עם מישהו אחר כי לא סתם ועובדה היא שה"אחד" שהיה- כבר לא נמצא. זה כמו שהכרתי מישהו, התחברתי נורא אבל יש הרבה דברים שלא מתאימים ואני מתלבטת אם להמשיך ואז חברה שלי עדן אמרה לי תחשבי אם את רוצה אותו בגללו, כי זה הוא עצמו או שאת רוצה אותו בגלל מה שהוא גורם לך להרגיש ובגלל שאת רוצה זוגיות עכשיו. 
|
|
|
ד--פנה
|
לפני 19 שנים •
29 במרץ 2005
קלוזר
תמיד הייתי אלופה בלהמליץ על סרטים.......
יש שם רגע קולנעי אחד, שאני תמיד אזכור.אולי יש בו משהו זול בשקיפות של איך שהוא אמור לתפוס אותך, אבל בכל זאת, כשנטלי פורטמן, מסתובבת עם הדמעה זולגת , ואומרת צלמי כבר, זה רגע לוכד. וכן, זה סרט מתאכזר ללב, מבחינת המציאות שבו. כי לא הרבה מדברים על הכיעור שבאהבה על האחרי, על העזיבות, על הטיפשות. על זה שפתאום לא אוהבים וזהו, וגם לך אין הסבר לזה. וגם, אתה יוצא קצת צרוב אחרי, לא כל כך על הדמויות, שהן חוללו הכל לעצמן אלא, על עצמך קצת, על הבעיטות שנתנו לך בלב, או שתקבל אם עדיין לא סגרת את המכסה עליו. |
|
|
המלכה לירז(שולטת){כ}
|
לפני 19 שנים •
29 במרץ 2005
מנגד, אני ממליצה על ''שמש נצחית בראש צלול'' - שעוסק בבחירה באהבה ובזוגיות למרות הכרוניקה הידועה מראש (?) של שיגרה, עצבים ושאר ירקות
 קייט וינסלט הייתה צריכה לקחת את הפיסלון הזהוב הבייתה על הסרט הזה. לדעתי הוא עדיין מציג בקולנוע. פופקורן ענק ודייט קולה, ואתם מסודרים
לאתר ''סרט'' |
|
|