Demi
|
לפני 19 שנים •
2 באפר׳ 2005
הגיגים מבית היוצר של דמי – חלק אחרון?
הגיגים מבית היוצר של דמי – חלק אחרון?
כמה זמן אני כאן? כמה זמן אני מודע ל"סטיות" שלי? המעשה איננו נמדד בכוונות שעומדות מאחוריו אלא בתוצאותיו. פעם, כשאינטרנט מהיר היה עדיין בגדר חלום... נכנסתי לאחד ממנועי החיפוש וכתבתי – סאדו. הגעתי לאלפי אתרי בדסמ – תמונות שלקח להן שעה לעלות... עשה לי את זה. הסטיה שכבר מימשתי באופן בלתי מודע יצאה אל המודע, ראיתי מישהי בעבודה – היו לה ציצים כאלו שבא לי לקשור... אחרת הלכה ברחוב וכל מה שרציתי זה לתקוע לה שוט זנבות בתחת ולטפטף עליה שעווה... זה הלך איתי לכל מקום, רדף אחרי... קשרים ונילים שהיו לי לפני "עידן האינטרנט" היו בדסמים שלא במודע – דברים קטנים וגדולים כאחד שנכנסו לקשר או לסקס או למה שבניהם. המעשה כאמור נמדד בתוצאותיו – מאז "עידן האינטרנט" הדברים הפכו למודע באופן כלשהו. כשדבר אינטואיטיבי הוא מתרחש באופן הנכון ביותר. כשהוא הופך לאנליטי – האנליזה דופקת אותו מכיוון שיש דברים שאינם ניתנים לאנליזה מעצם היותם קיימים. אם הייתי מכיר "אז" מישהי למשל שהכרתי כאן אז אולי היינו מגלים את הבדסמ שלנו בעצמינו... אבל המציאות עשתה את שלה והגעתי (והגענו) אל המקום הזה (שזה כל מקום שמשמש כאתר בדסמ) ודברים הפכו למודעים – ועם המודעות מתחילות צרות צרורות... האמת היא פרספקטיבה אחת שבחרנו להכתיר כ"אמת", האינטרס קובע איזו פרספקטיבה תהפוך לאמת! ומי קבע שבבדסמ מצליפים בשוט? – בעלי האינטרסים שביקשו למכור שוטים. ומי קבע שבבדסמ יש מילת ביטחון? – בעלי האינטרסים שפחדו או לחליפין שביקשו להוקיע את מי שיוחלט לגביו שהתעלם מאחת שכזאת. (וכל האמור איננו מתייחס אל אף אדם או גוף- פרטי, מסחרי או כל אדם או גוף שהוא שעלול לראות עצמו מוצג כבעל אינטרס שהוא, מדובר בהנחת עבודה פילוסופית – אקדמאית גרידא). ההגדרות שנחתו עלי מלמעלה לכאורה עיצבו אותי, אבל הם פגיעתם היתה גדולה מתרומתם; קביעה שאדון זה "טיפוס מוביל, מחנך, מוקיר, בוגר, יודע, מבין, מנוסה..." היא קביעה של אדונים שמתימרים להציג עצמם ככאלו ומסיבה כלשהי נכנסה ההגדרה אל הקונצנזוס – כאמור אינטרס, וכל מי שאיננו כזה איננו יכול לשמש כאדון במובן האמיתי של המילה. שפחה היא "אישה חזקה בחייה שנהנת להתמסר ולהיות מובלת בדברים מסויימים שאדון לכאורה אמיתי יודע להוביל, שפחה אוהבת כאב, השפלות, ואוהבת להיות נשלטת..." – הגדרה נהדרת בשביל מי שמחפש שפחה ומתאים לסטטוס ה"אדון האמיתי", לא כך? בכלל, שולטים ונשלטים קיימים רק באגדות. במציאות כולנו בני אדם; לכולנו פטישים אלו ואחרים, חלקם תומכים האחר בשני ואחרים סותרים, חלקם ברי ביצוע ואחרים לא. אז הסבירו לי בבקשה מה הסיבה שבגינה עלינו להחליט מי ומה אנחנו? הסיבה כמובן היא האינטרס – כמיהה להתנסות זאת או אחרת והרצון למצוא פרטנר, ומן הסתם אם "הכללים" הם שעל מנת לממש פנטזיות עלינו לבחור, אם לא נבחר אז אנחנו "לא ראויים". פעם זה היה מובנה, היום מושג ה"סוויצ'" שהתפתח באמת רק בשנה האחרונה מתקומם כנגד הערכים הללו ויוצר כשל מערכתי – פעם סוויצ'ים היו מקובלים רק אם הם היו שווים (או בקיצור היה בא לזיין אותם) וידעו לעשות סוויצ' "מלא" כשהתבקשו לכך, פורום סוויצ'ים היה רק חיזיון בלההות ומה הפלא? הרי זה נגד את האינטרס של כל האדונים והמלכות שרצו לשמר את ההבטחה שתמיד ימצאו סאביות ועבדים למכביר – סקס זול, פורקן זמין, איך שלא תקראו לזה. תהליכים מסויימים שבין היתר כללו תחרות כלשהי בין "מוקדי הבדסמ הוירטואלים" כמו גם התרחבות "חובבי הבדסמ שהפכו למודעים לעצמם" גרמו ליצירה חדשה – "פורום הסוויצ'ים". (וכל האמור איננו מתייחס אל אף אדם או גוף- פרטי, מסחרי או כל אדם או גוף שהוא שעלול לראות עצמו מוצג לרעה , מדובר בהנחת עבודה פילוסופית – אקדמאית גרידא). בתכלס – זה פורום שאין לו מקום בדיוק כפי שלפורום של שליטה נשית או שליטה גברית אין מקום, אבל כפי שדבר שאין לו מקום בחר להתקיים, כך בחר להתקיים דבר נוסף שגם לו אין מקום, מה שיצר שיוויון ואיים על כל הערכים הממוסדים. סוויצ'ים, להם יש מוסר שונה: הם לא יכולים להיות אדונים במהותם מכיוון שהם מתחלפים, הם גם לא יכולים להיות עבדים טוטאלים פשוט כי יש להם צדדים נוספים... הדבר הזה שינה את כל התפיסה – הקולקטיבית – לגבי מושג האדון, המלכה, העבד והשפחה... עד למצב של היטמעות המושגים האחד בשני וליצירת שלם אחד שיש בו הכל מהכל אבל אין בו כלום. הסוויצ' המצוי לא יכול להזדהות עם שום דבר שנהוג ומקובל למעט דבר אחר – האקט. האקט מאבד מערכו מהרגע שהפרט חדל להיות תלמיד והפך למאסטר – מאסטר במובן של אמן בתחומו. להחזיק שוט בפעם הראשונה, להחזיק מצבט בפעם הראשונה, ועוד ועוד... לקרוא על זה בפעם הראשונה, להפליק בפעם הראשונה, לשנן נוהלי שימוש ובטיחות בפעם הראשונה, להיות חלק מקבוצה שכזאת בפעם הראשונה... כל אלו יוצרים את ההתמכרות אל האקט, את האדון המושלם ששולט ברזי הבדסמ ובעל כורחו הוא מציג את עצמו ככזה... ומאז אנחנו עדים לתופעה של פלצנים עם פרצוף של רס"רים משופצרים מרגל ועד ראש, והם מסתובבים בינינו ולהם חלקינו קוראים – אדונים. תופעת המלכה נעוצה בעיקר בפלצנות הנשית, בנצלנות, בתפיסת התחת שחלקן הגדול כה זקוק לו שכן הן לא מקבלות אותו ביום יום, ולא פלא – רובן בכלל אינן ראויות לו... אבל, מי שרק רוצה להגשים פנטזיה לא באמת איכפת לו מה עומדת מולו, הוא רק רוצה לממש משהו שהוא חלם עליו כל כך הרבה... להם אנחנו קוראים עבדים ולהן קוראים מלכות. מי שמעבר לאקט, שהצליח לעבור את השלב הזה – הוא הפך לאמן – למאסטר. גיליתי שכשיש קליק, תקשורת נכונה, מבע, המבט בעיניים, שפת הגוף – כל הדברים שאנחנו לא מסוגלים להגדיר ורק מסוגלים לחוש – כשהם קיימים האקט מאבד ממשמעותו והופך – לא רק שולי אלא מציק, מפריע, מעיק! כשקיים דבר שכזה ההגדרות מאבדות ממשמעותן והופכות – הרסניות! האמת של הבדסמ היא בגיוון של השיגרה, יש בו גם כאב, גם שליטה וגם סוג של השפלה אבל הם קיימים בכל קשר ונילי ראוי לשמו, בכל סקס טוב (שאיננו מבוצע על גוויה פולניה). האמת שלי היא שכולנו בני אדם – ונילים קינקים! יש לכולנו פטישים כאלו ואחרים והשאלה המהותית היא – עם מי, מתי, מה. לכולנו יש מתי. מתי זה מה אנחנו היום, מה ההבנה האינטלקטואלית של הדבר הפנומנלי שקיים בנו גורמת לנו – בשלב זה של התפתחות ההבנה. ההבנה תמשיך להתפתח ואז "מתי" יישתנה – אז זה לא עכשיו וזה גם לא מחר. שלשום בא לי להיקשר למיטה כשבת זוגתי רוכבת עלי ושורטת לי את החזה מרוב תשוקה – קראנו לזה סאב. אתמול בא לי לקשור מישהי כמו לולב ולגרום לה לגמור ולגמור ולגמור... ולהנות מההנאה שלה עד שהיא תתחיל לבכות שכל מה שהיא רוצה זה לפתוח רגליים ולשים מאורר אל מול הכוס – קראנו לזה אדון. מתי משתנה כל הזמן – מה הדבר שבאמת בא לי עליו – עכשיו! כבר לא בא לי על כלום, מיציתי - בא לי על הקליק, על ההוייה, על המבט בעיניים, על המבע, על כל מה שאינני יכול להגדיר במילים. אם יצא שמימוש שכזה יוביל אותי למסמר שדיים ללוח עץ.... מה טוב! ואם יצא שמימוש שכזה יוביל אותי לקבל סטראפאון ענקי בישבני – מה טוב! המימוש של ההוייה שאיננה ניתנת להגדרה – זה הוא הבדסמ האמיתי. "מה" זה דבר שולי לחלוטין, "איך" זה מה שחשוב, ומן הסתם – "עם מי" ו"מתי" מייצר את ה"איך" ואת ה"מה". "המהפכה של הסוויצ'" (ואין הכוונה לאדם ספיצפי אלא להתעצמות הילכי הרוח הסוויצ'ים במקומות המפגש של הבדסמ) עדיין בחיתוליה וספק אם בכלל. תפיסות עולם מנוגדות, סותרות, קיבעון, אינטרסים – כל אלו במאבק מתמיד של "חובבי הבדסמ שמודעים לעצמם" – בינם לבין עצמם – בין אדם לעצמו ובין אדם לסביבתו. המהפכה עדיין לא הושלמה וכאמור – ספק אם בכלל. ועד אז – קיבעון. הקיבעון הורס את "חובבי הבדסמ שמודעים לעצמם" מבפנים, פוגע בהם – במה שהם באמת. כאמור – זהו תהליך, מהרגע שדבר הופך למודע ועד למציאת תחום האנטינומיה. ומדובר בתהליך לא קצר, וספק אם כל אחד יוכל להשלימו אי פעם. הקיבעון הזה גורם לי לחזור אל הוניל ולממש בו את הפטישים שלי! "המעשה נמדד בתוצאותיו", " חובבי הבדסמ שמודעים לעצמם" מקובעים ולכן – עצם היותי מצוי במקום שהלך הרוח בו – מקובע, פוגע במהות שלי וביכולת שלי לממש את עצמי באופן שלם, ולכן המסקנה המתבקשת היא? ונילים לא מקובעים? חחחח – חלקם כן, חלקם לא. ונילים אנשים מאושרים יותר? אולי. "וחובבי הבדסמ שמודעים לעצמם"? – חלקם כן, חלקם לא... אבל לאלו יש את הסריטה העמוקה שלהם! – כל אחד והסריטה שלו. אולי יהיה נכון להרוג את "דמי", לפתוח איזה כינוי עלום שם... אולי יהיה נכון לשכוח ממקומות המפגש של הבדסמ, להעלם... או שאולי יהיה נכון להפסיק לחשוב ולחזור להיות מקובע כמו שאני אמור להיות, ככה יהיה לי הרבה יותר קל בחיים לא? – אין סיכוי, "אין שכל אין דאגות", הבעיה היא שיש - לפחות קצת, כשנפגש עוד כמה שנים "שם למעלה" תזכירו לי – כשאלוהים מחלק שכל לדאוג למקום טוב בסוף התור! |
|
|
teacher(שולט)
|
לפני 19 שנים •
2 באפר׳ 2005
דמי
אני חייב להסכים איתך בנושא הסויצ'ים.
גם אותי הפתיעה ההתקוממות הזו שיש נגד התופעה. למה אנשים פוחדים מזה? מה בדיוק מפריע להם עד עכדי כמעט נידוי? לא יודע. לסויצ'יות, כתופעה, יש מקום לגיטימי וחשוב בדיוק כמו לשולטים ונשלטים. היו על זה אינספור שיחות כאן, על ''לאחוז משני צידי החבל'' מבחינתי זה מדהים שאדם יכול לחוות ולהנות משני העולמות, כי ללא ספק התחושות הן שונות לגמרי. מאוד יפה מה שכתבת על עניין ההגדרות, בדיוק מתפתח על זה דיון בפורום הדאנג'ן. כמו באמנות, אין כאן נכון ולא נכון, ואף אחד הוא לא ''סמכות'' לומר לך אם זה כן או לא BDSM. אך בניגוד לאמנות, כאן כל מה שאתה צריך זה את הפרטנר שלך. אני מאוד מזדהה עם תחושת הראשוניות שהולכת לאיבוד יחד עם הנסיון. גם אני מרגיש את זה. אבל אני חושב שהדרך להתמודד עם זה זה תמיד לחקור אופקים חדשים. בלי לפחד, בלי דיעות קדומות וקבעונות. פשוט לנסות. להיות ער לדברים הקטנים ולדרך שאתה עושה. תמיד יש לאן ללכת, אם לא קדימה אז לעומק, אם לא לעומק אז אחורה. זה נשמע סותר, אבל לחזור למשהו שעשית לפני כמה שנים והיום כבר לא, זה ליצור משהו חדש. אנחנו לא אותם בני אדם שהיינו בשבוע שעבר. ההתנסויות משנות אותנו, ההבנה משנה אותנו. ולפעמים באמת צריך להשתחרר מה'כללים' וה'חוקים' והקבעונות שנעים לנו להיות בגבולותיהם. הם לא אמיתיים, הם רק בראש שלנו. תודה על גילוי הדעת teacher |
|
|
| Jake(שולט) |
לפני 19 שנים •
2 באפר׳ 2005
קראתי את הדברים וחשתי שהם באים ממקום אמיתי.
המושג סוויץ' אינו חדש, גם לא בתחום הבדס"מ. איני מודע לתופעת ה"נידוי" כביכול ואיני שותף לה בכל צורה שהיא. כמו ששולט/ת או נשלט/ת מצפים ל"הכרה" עקב נטיותיהם איני רואה סיבה מדוע סוויצ'ים לא זכאים לאותה הכרה. מוזר יותר מכל נראה לי כי מעלים את תחום הבדס"מ לערך, מעין תרבות או דת, שאין לסטות מהן. אך רובנו שוכחים כי תחום הבדס"מ כולו מהווה סטיה מכללי התרבות המקובלים (לאו דווקא "סטיה" מינית). בקיצור, אנשים שמבקשים פתיחות והבנה כלפי נטיותיהם הבדס"מיות צריכים לגלות פתיחות והבנה אף כלפי נטיות אשר שונות משלהם. לא חייבים להסכים עמם או אף להמשך אליהם - אך להכיר בזכותם להיות שונים בדרכם. לא בכוונתי להטיף מוסר, אלא להביע דעה אישית. |
|
|
Seth
|
לפני 19 שנים •
2 באפר׳ 2005
דמי יקר .
כתבת דברים יפים מאוד . משהו כמו חיים שכאלה ... ( אתה לא הולך למות אני מקווה ) . את שאני חושב כבר אמרתי לך גם בפורומים יותר מצומצמים אבל לא אכפת לי לחזור על זה שוב . אל לך להיתייסר במחשבות וניתוחים מעמיקים של כל מה שקורה לך בחיים . עשה את מה שעושה לך טוב והתרחק ממה שעושה לך את ההיפך . כתבת את זה בעצמך במילים שלך . את הלבטים הפילוסופים יהיה לנו הרבה זמן לנתח כשנשב על הספסל בבית אילדן ונביט באיברנו המדולדלים ונתאמץ להיזכר כיצד שאבנו פעם הנאה כל כך גדולה מהם . לאנשים תמיד יהיה מה להגיד על מה שאתה עושה או חושב ואם נתייחס לכל מה שאומרים או מנסים לכפות עלינו פשוט נבלה את החיים בתגובות לאותם אנשים . מיותר לחלוטין . החיים לצערי קצרים מידי . בא לך לקשור ? תקשור . בא לך לקבל סטראפון בתחת ? תקבל . בא לך לתקוע מחטים ? תתקע . כל מי שזה לא נראה לו - בעייה שלו . כל עוד שדברים נעשים בצורה מוסכמת ושפוייה לאף אחד\ת לא צריכה להיות בעיה עם זה . לי רמזו פעם , במקום כלשהו , שאני לא סאב אלה ואנילי עם פוט פטיש .... אז אמרו . שיגידו מה שהם רוצים . זה יפריע לי להנות מכף רגלה של עלמת חן כלשהי ? זה יפריע לי לרדת על ארבע ולצרוח בכל הכח " כן המלכה !!! " ? תאמין לי שלא 
|
|
|
|
Demi
|
לפני 19 שנים •
6 באפר׳ 2005
תודה למי שהגיב
תודה למי שהגיב בפרטי ותודה גם למי שקרא ולא הגיב
חבל לי שרוב התגובות התמקדו בסוויצ'ים - הם היו רק מושג שהראה הלך רוח מסויים אבל כל אחד מגיב למה שהעלה לו את הטריגר
בכל אופן, זהו רק חלק מרשימה ארוכה של הגיגים שמפורסמים ויפורסמו בבלוג שלי מפעם לפעם אעלה דברים חדשים אל הפורום... ואם זה יתרום למישהו או יעלה איזה דיון מעניין אז בכיף |
|
|
זאבה אפורה(אחרת)
|
לפני 19 שנים •
7 באפר׳ 2005
איפה העצומה שלך לשינוי הגדרות תפקיד?
דמי, תודה!
בעניין הונילה-קינקי: חתמתי בשתי ידיים! הסברון: אני מחליפה את הגדרות התפקיד שלי לפחות פעמיים ביום, ועדיין לא קוראת לעצמי מתחלפת (כי בסופו של דבר אני עושה מה בזין שלי ותמיד חוזרת ל"שולטת" כי זה מרגיש לי נכון יותר, אבל רק באופן יחסי. מזל שאני לא צריכה לקרוא לעצמי "מלכה". מלכה סבתא שלי, והיא כבר מתה מזמן. להגיד שאני לא בעסק ולהסתובב עם כף עץ ביד, שוט על הכתף וחבל בציצי זה לא משכנע... להגיד שאני סטנדרטית? אחותכם בינונית ממוצעת וסטנדרטית! לא תודה! אין ברירה - חייבים להכניס קטגוריה חדשה - ונילה-קינקי מתאים לי (מ.ש.ל) כלובי: דחילקום תעשה משהו בעניין. |
|
|
Bloody
|
לפני 19 שנים •
7 באפר׳ 2005
דמי, זה היה ארוך אבל קראתי
אני חושב שבאמת הקליק יותר חשוב משוטים חבלים והגדרות. מה זה משנה מי מרביץ למי כשהשניים נהנים ? העיקר תעשה מה שאתה מרגיש שנכון לעשות. ותהנה
|
|
|