ערב טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

עונשה...(מבחן אהבה)

שרוניתלי(האה)
לפני 19 שנים • 2 במאי 2005

עונשה...(מבחן אהבה)

שרוניתלי(האה) • 2 במאי 2005
היא זועקת עלבונה
כל כך בשקט.
היא חושבת על תבוּנה
ומוותרת.

אין לה "כן" ואין לה "לא"
יש רק "כרצונך",
היא איתו והיא שלו
והנפש בה בוכה.

יש והיא כמעט הולכת
בראשה הכל מוכן,
ואז עמוק עמוק נושמת
שוב עומדת במבחן.


וכך נבנה בה האמון
היא לומדת, היא מודה.
גוו זקוף וראש רכוּן
זאת מהות האהבה.
בל{SK}
לפני 19 שנים • 3 במאי 2005

אני יודעת שזה שיר ,

בל{SK} • 3 במאי 2005
אבל אפפשר לדון בגיבורה של שיר, נכון?

זאת לא אהבה ובטח לא המהות שלה!

זה לעבור את הגבול בין התמסרות לגבר להתמסרות להצטיינות בתפקיד השפחה.
לא האושר שלו גורם לה סיפוק, אלא ההצלחה שלה במבחן.
מתואר כאן במצב נפשי קיצוני שנוצר ביחסי שליטה טוטאליים, שה"אני" של השפחה נעלם לחלוטין.
יכול להיות שאהבה שהובילה למקום הזה. אבל זה כבר לא קשור לאהבה, זה קשור אליה.
עצוב לי שגיבורת השיר חושבת שהקרבה וביטול עצמי זה מהות האהבה. אהבה זה סבל ואושר.
זה נכון שאהבה (במיוחד אצלי) כוללת נכונות עצומה להתקיים למען האושר שלו,
אבל כמו שכתבתי כאן, הדמות בשיר עברה את הגבול מאהבה למצויינות.

אה...
שרוניתלי, כותבת יקרה,
אין לי מושג בשירה, אבל אם גרמת לי להגיב בפורום, כנראה שיש בו משהו מוצלח.


נערך לאחרונה על-ידי * בתאריך שלישי מאי 03, 2005 8:03 am, סך-הכל נערך 2 פעמים
קלייר​(נשלטת)
לפני 19 שנים • 3 במאי 2005
קלייר​(נשלטת) • 3 במאי 2005
זו לא אהבה!

לעשות את מה שעושה לך רע, זה ביטול עצמי.

את כגבירתה חוטאת לה בעונש הזה. זה לאנוס לה את הנשמה ואת הגוף. מה שכתבת גרם לי לבוז לך.
זרה מוכרת
לפני 19 שנים • 3 במאי 2005
זרה מוכרת • 3 במאי 2005
ציטוט: אין לה "כן" ואין לה "לא"
יש רק "כרצונך",
היא איתו והיא שלו
והנפש בה בוכה.


למען הגילוי הנאות, אודה מראש -
מאוד קשה לי להגיב לגוף הכתוב במקרה זה
ולא לגוף הכותב (או לגוף הקולר של הכותבת במקרה זה)
אבל אשתדל.

הבית הזה אותו ציטטתי הוא זה שעשה לי רע יותר מכל.

במקום בו אשה קיימת בשבילו וגם בשבילה.. אשריה.
במקום בו היא קיימת עבורו (כרצונו בלבד) ולא עבורה... זוהי הנקודה בה לעולם לא ארצה להיות.
ולא אאחל לגדול בשונאיי להיות גם כן.

במקום בו הנפש בוכה,
הגוף סובל
והנשמה חדלה מלהתקיים.

מאחלת לך טוב
נשמה שמחה ומאושרת
גוף בריא
ואהבה. המון אהבה.


זרונת
RIS
RIS
לפני 19 שנים • 3 במאי 2005

Re: אני יודעת שזה שיר ,

RIS • 3 במאי 2005
איה כתב/ה:
אבל אפפשר לדון בגיבורה של שיר, נכון?

זאת לא אהבה ובטח לא המהות שלה!

זה לעבור את הגבול בין התמסרות לגבר להתמסרות להצטיינות בתפקיד השפחה.
לא האושר שלו גורם לה סיפוק, אלא ההצלחה שלה במבחן.
מתואר כאן במצב נפשי קיצוני שנוצר ביחסי שליטה טוטאליים, שה"אני" של השפחה נעלם לחלוטין.
יכול להיות שאהבה שהובילה למקום הזה. אבל זה כבר לא קשור לאהבה, זה קשור אליה.
עצוב לי שגיבורת השיר חושבת שהקרבה וביטול עצמי זה מהות האהבה. אהבה זה סבל ואושר.
זה נכון שאהבה (במיוחד אצלי) כוללת נכונות עצומה להתקיים למען האושר שלו,
אבל כמו שכתבתי כאן, הדמות בשיר עברה את הגבול מאהבה למצויינות.



איה, התובנה שלך מעולה, בעיני, והרי היא תובנה חשובה עד מאוד לא רק בהקשר של הקטע המסוים הזה אלא בכלל, ביחסי שליטה.

אבל, נדמה לי, שהחטאת את ההקשר הנוסף שישנו בין השורות.
שרוניתלי מתארת את המאבק הפנימי מול הקשיים בדרך הבדסם שהיא בחרה בה.
היא לא מנסה להגיד שזו אהבה.
לפי הקריאה שלי היא מנסה להגיד שהיא נמצאת שם מלכתחילה בגלל האהבה.
שזו האהבה שנותנת לה כוח להמשיך ולהתגבר.

אישית, אני לא בטוח כמה אני אוהב מצב ענינים שבו השפחה מגיע כה קרוב לגבולות שלה שמשהו בה ממש רוצה לעזוב.
אבל המסר של השיר הוא - ההתגברות.
ועם זה אני כן יכול להתחבר.

והשיר כשלעצמו - מינורי ועצוב. כי לחיות פירושו לכאוב.
RIS
RIS
לפני 19 שנים • 3 במאי 2005
RIS • 3 במאי 2005
אבל זרונת, את ממהרת לחרוץ משפט.
במאמר מוסגר - לא ברורה לי התופעה הזו שאנשים "בודקים" על עצמם מה שאנשים אחרים כותבים ומיד מסווגים את זה - לפי הפרמטרים של עצמם - לרצוי ודחוי, לטוב ורע למקובל ופסול.
יש לא מעט התנשאות וחוסר כבוד לכותב בהתנהלות הזאת.

אני לא אומר שזה מה שעשית זרונת, אבל אני מוכרח להודות שיש משהו בהסתייגות שלך שצרם לי.
הכותבת כותבת על הרגשות שלה בתוך תהליך. נכון, לבחירת המילים שלה יש משמעות. אבל מעבר להיתפסות במילה כזו או אחרת, מה שהיא מבטאת שם הינו הלך-נפש על משהו שהיא עברה ועוברת, לא תיאור של מצבה הסטטי לנצח נצחי נצחים.

לא צריך מיד לקום אל מכשירי המדידה ולמדוד את עצמנו מול מסר כזה או אחר שנדמה לנו שאנחנו רואים ולהחליט שהבגד הזה קטן עלינו וההוא גדול עלינו ומיד למקם, ולשפוט וליפול למתן ערכים.

אשר לתגובה הנפסדת והמצערת של קלייר - מישהו צריך להאיר את עיניה שלא זו בלבד שהיא לוקה בחוסר הבנת הנקרא אלא גם נימוס מינימלי אין לה.
מי שבז לחברו סופו שהבוז חוזר אליו כבומרנג.
קלייר​(נשלטת)
לפני 19 שנים • 3 במאי 2005
קלייר​(נשלטת) • 3 במאי 2005
טעיתי בתגובה שלי,
חשבתי לרגע שהכותבת היא גברתה של הסאבית האמורה. הבוז הופנה לגבירה לא לסאבית.

מתנצלת.
שרוניתלי(האה)
לפני 19 שנים • 3 במאי 2005

רגע......קריאת ביניים.

שרוניתלי(האה) • 3 במאי 2005
נכון איה- שיר הוא אמנם שיר, וגם עליו מותר להביע דעה.
ו-זרונת - אמרת משהו מיותר .....ותודה לך ריס. כתבת כמעט בשמי.
נראה לי שהכוונה העיקרית הוחמצה כאן, בעיקר על ידי
הנשים/הסאביות.
ויש לי שאלה לכולן........
האם לא עברתן או עוברות התלבטויות בתוך הקשר?
ותוך כדי התלבטויות יש גם כאב. נכון?
וכאשר התגברתן, האם לא היה זה בזכות האהבה?

דבר אחד החמצתי בשיר לצערי וזה היה כי הוא נכתב
מתוך העיניים והבטן של הסאבית.
האדון שלה! בזכותו היא מתגברת, בשבילו היא שם.
אם הוא היה רע לה- היא לא היתה מתגברת על קשיים..
הוא התמצית, הוא האהבה.
ו..לא, היא לא מתבטלת בפניו. ראו ציטוט:
"גוו זקוף וראש רכון
זאת מהות האהבה".
שרוניתלי(האה)
לפני 19 שנים • 3 במאי 2005

רק דבר קטן, למען הצדק.

שרוניתלי(האה) • 3 במאי 2005
תודה זרונת, כתבת גם דברים יפים.
Dan_Kap​(שולט){f,yt,D,תכ}
לפני 19 שנים • 3 במאי 2005

מבחן לאהבה?

Dan_Kap​(שולט){f,yt,D,תכ} • 3 במאי 2005
כלומר, סוף כל סוף יש סטנדרד שלפיו ניתן יהיה לבחון מהי אהבה ואם היא עומדת בקריטריונים?

לדעתי, מי שמעמיד אהבה במבחן, וחוזר על כך בדפוס צריך לבחון את הצורך שלו בבחינה.

האם זו מניפולציה שבאה להוציא מהסאבית את מה שלא היתה מוכנה להסכים לו ללא ההתניה של "זה מבחן לאהבה שלך אותי"?

האם זה הצורך להיות במקום שבו אתה קובע מי עובר ומי נכשל?

ומה יקרה ביום שבו היא תיכשל בבחינה? לך? ולה?