בוקר טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

דם.

בצלמו
לפני 19 שנים • 7 במאי 2005

דם.

בצלמו • 7 במאי 2005
שלום לכולם,

כידוע לכם אני מזוכיסטית ללא גבולות כפי שקראתם בפוסטים האחרונים שפרסמתי.
יש לי שאלה לפורום ואשמח לקבל חוות דעת מכולם דומים'יות סאביים'/יות.

סף הכאב שלי גבוה במיוחד אולם מעבר להצלפות ולכאב העוצמתי יש לי גירוי חזק לדם.
בדמיוני אני נמצאת במרתף חשוך, קשורה מרוטשת ומלאה בדם שנוזל עלי...
פנטזיה זו מגרה אותי מאוד ואף גורמת לי לגמור.
האם יש כאן סאביות נוספות עם פנטזיות מסוג זה?
למה דם שנוזל עלי, חתכים ודם מגרים אותי בצורה כזו?
מתי עובר הגבול הין הפנטזיה למציאות ומתי הוא נחצה?

בתודה על תגובותיכם/ן

בצלמו.
Queeny​(מתחלפת){being}
לפני 19 שנים • 7 במאי 2005

טעם של דם

Queeny​(מתחלפת){being} • 7 במאי 2005
בצלמו
אני תמיד אהבתי מאוד טעם של דם. רופא שיניים שבדק אותי פעם הבחין ב"זעזוע" שכל פנים-הלחיים שלי נשוך - כי אני אוהבת להוציא משם דם, בגלל הטעם.
כשקראתי את הפנטזיה שלך הרגשתי שאני מזדהה - משהו בחוסר האונים הזה, באיזה אופק מוחלט של כאב, במראה של הדם הנוזל, באמת יכול להיות (בעיני) מאוד מגרה. גם לחוות וגם לראות.

למה זה ככה? זו שאלה טובה, שקשה לענות עליה. אני מאמינה שהרבה דברים שקשורים בבדס"מ הם סוג של התניות שהתפתחו עם השנים - משהו שהרגיל אותי לראות דווקא את האסתטיקה של הדם, ולא את החלק שרבים חווים כדוחה; משהו שמקשר בין כאב וגירוי מיני; וכו'. זו בדיקה מאוד אישית. היא חשובה בעיני ברמה האישית בלבד; אין, מבחינתי, ממש טעם לשאול לגבי "קהילה" שלמה או ציבור של אנשים "למה זה ככה" או "מה גורם לזה" - כי פשוט אי אפשר למצוא תשובה שתתאים לכולם, או אפילו לרוב.

עד איזה גבול להגיע עם מימוש של פנטזיה? ובכן, המקום הזה של דימום קשה הוא מבחינתי מקום ששווה לעצור בו...
לא כל פנטזיה צריך לממש.
היו פנטזיות שהגשמתי (או ניסיתי להגשים) והמציאות שלהן לא היתה חזקה כמו שהדימיון שלי היה - וזה היה מאכזב. וגם לא תמיד אפשרי ללכת עד הסוף, ואז החלקיות גרמה אצלי לקצת תסכול.
וגם
כשהגשמת פנטזיה אומרת להציב את עצמך בסכנה - זה מקום שעוצרים בו.
לאבד דם בכמות גדולה, לגרום לפציעה שיכולה להיות מסוכנת ובלתי הפיכה, לחשוף את עצמך לסכנה של הדבקות באיידס, צהבת ומחלות נוספות - זה לא רעיון טוב.
מבחינתי, אין פנטזיה ששווה את זה. למרות שזה לפעמים יכול להיות מתסכל.

קרה הרבה שחשבתי לגרום לעצמי נזק כדי לממש דברים שאני מפנטזת עליהם; אבל לשמחתי אני רציונלית מדי, ואולי פחדנית - שתי תכונות חשובות כדי לשרוד.
גם גרימת נזק באופן מכוון אינה מבטיחה שהתוצאות יהיו כמו בפנטזיה.

לפנטז - בטח, בכיף; לתהות למה זו הפנטזיה - חשוב, מלמד, מקדם. להגשים - במידה; באופן מבוקר.

אני משתמשת בבדס"מ כדי "לאלף" את הפנטזיות שלי; כדי לממש את עצמי בצורה שתאפשר לי להמשיך לחיות.

זה מה שנראה לי חשוב. [B]
venus in our blood​(שולטת)
לפני 19 שנים • 7 במאי 2005

אוחחחחחחחח ג'ק המרטש....

venus in our blood​(שולטת) • 7 במאי 2005
בצלמו יקרה,

אני מאמינה כי לרבות מאיתנו יש פנטזיות בנושא דם (גררררררררררררר יאאאאאאאאאאאמיייי)
אולם,
כפי שעולה מדברייך, חצית גבולות רבים , וכל גבול שחצית כבר מוצה והתמצה , הן מבחינת התפיסה והחווייה שלך, והן מבחינת תחושתך .
הצורך לבדוק עוד, להתנסות , מעלה בך פנטזיות רבות, ( ואולי דם זו רק תחילתה של דלת נוספת שהינך מבקשת לפרוץ כעת, בתודעתך, בחווייתך )

הקזת דם היא אלמנט הנתפס מסעיר ביותר

אולם,

מדברייך עולה גם הרצון, אולי, להיעלם....?

האם הגבול הוא ''ללא גבול, ועד המוות '' ?

האם הטוטאליות , בשיא ובמלוא מובן המילה עושה לך את זה ?

מרתפים חשוכים , מיסתוריים ואכזריים הם אולי הפנטזייה האולטימטיבית,
אבל
האם בכך מדובר , או שמא הרצון העולה בך להיות שלו , ''בצלמו '' עד תום, עד המוות....?

או , אולי, הפרדוקס , של הבריחה-התמסרות טוטאלית אליו וממנו,( ''עד שהמוות יפריד בינינו''..ואולי זעקה מסויימת..אולי רק המווות יפריד ? )
וכתוצאה מכך,
מעצמך ?
דום31​(שולט)
לפני 19 שנים • 7 במאי 2005
דום31​(שולט) • 7 במאי 2005
לבצלמו ולקוויני ואולי גם לנוגה

כל הכבוד על אוורור עוד פנטזיה.

אני לחלוטין לא נמשך לדם ולמעשה די מזועזע מהפוסט אבל זה
עושה טוב על הנשמה לראות אנשים שמוצאים שותפים לדחפים.

שיהיה בתיאבון icon_smile.gif
גלתיאה
לפני 19 שנים • 7 במאי 2005
גלתיאה • 7 במאי 2005
קאטינג זה משהו שאי אפשר לגשת אליו סתם כך, חייבים לדעת היטב היטב מה עושים, לפני שעושים, תמיד יש סכנה לפגוע באיזה כלי דם, אם לא יודעים מה ואיך. אולי מי שמבין יותר לעומק את הסיכוניים שכרוכים בכך- יוכל לתת הסברים לבצלמו.

אני גם חושבת שלא כל פנטזיה צריך לממש, אבל אם נורא מתעקשים, זה צריך להיות ברור שצריך לברר טוב טוב מה הסיכונים.
Dan_Kap​(שולט){f,yt,D,תכ}
לפני 19 שנים • 7 במאי 2005

כמה תשובות (וכמה שאלות)

Dan_Kap​(שולט){f,yt,D,תכ} • 7 במאי 2005
האם יש כאן סאביות נוספות עם פנטזיות מסוג זה?
- תוכלי למצוא כא אנשים עם פנטזיות דומות.

למה דם שנוזל עלי, חתכים ודם מגרים אותי בצורה כזו?
- זו אחת השאלות הקשות ביותר בבדסמ - למה אני כזה? למה אני אוהב/ת מה שגורם לאנשים אחרים להיבהל או לומר "איכס"?
קשה למצוא תשובות לשאלה שכזו. פסיכולוגים ופסיכיאטרים מהדורות הקודמים העלו תיאוריות שמקשרות העדפות בדסמיות אלירועים טראומטיים בילדות או בהתבגרות.
לדעתי השאלות המשמעותיות הן:-
-- לאן פנטזיה כזו לוקחת אותך?
-- האם המקום שאליו הפנטזיה לוקחת אותך מרגיש לך טוב?
-- האם את מזהה בפנטזיה מרכיבים מאירועים טראומטיים בחיים שלך?

- מתי עובר הגבול הין הפנטזיה למציאות ומתי הוא נחצה?
-- הגבול בין פנטזיה למציאות נחצה כשמחליטים לממש את הפנטזיה.
לדוגמה, אפשר לפנטז על אונס ולגמור מזה.
אני מאמין שבדוגמה זו הגבול ברור לחלוטין בין המציאות לפנטזיה.

ההחלטה על הגבול, לדעתי שייכת לך. את הריבון על החיים, הגוף והנפש שלך. ההחלטה על מימוש פנטזיה (או השארתה כפנטזיה) חייבת להיות החלטה פנימית שלך - החלטה שמודעת לסיכונים, החלטה ששוקלת האם מה שאת חושקת בו אכן יגרום לך הנאה, יבנה אותך, או שמא המימוש הוא חלק מספירלה הלוקחת אותך למטה.

אני מדגיש את החלק שבו ההחלטה היא שלך - כי חשוב שהיא תבוא ממקום שנקי משיקולים כמו "לרצות את הדום שלי" או "יש אחרים שעושים זאת ונהנים".
האחריות לגוף שלך, לנפש שלך נמצאת קודם כל בידייך.

אם יש לך ספק או חשש שמימוש של פנטזיה עלול לבוא ממקום של פגיעות בעבר, צריך גם לקחת בחשבון שבמימוש פנטזיה עלולים להיות פלאשבקים לאירוע הטראומטי - והשותפ/ה שלך צריכים להיות מודעים להם, וערוכים כדי לדעת איך לתמוך בך בכזה מקרה.

אם יש לך חשש לגבי עד כמה המקום שבו רוצים לחצות את הקו למימוש בא ממקום בריא, כדאי להתיעץ באיש מקצוע כמו פסיכולוג (יש אפילו בעלי מקצוע שמודעים למהו בדסמ, מהם SSCויודעים להתיחס אל אנשים שעוסקים בבדמס בצורה ענינית - פרטים במערכת).


אה, וכן, לא כל פנטזיה נועדה למימוש, ולא כל פנטזיה ממומשת מרגישה נהדר כמו זו שנחוותה בדמיונך
.
ישנו הבדל אדיר בין מה שקורה כשכל התקשורת נעשית בינך לבין עצמך, לבין מה שמתרחש בין שני אנשים, הצריכים לתקשר ביניהם בתכנון הסשן, בתוכו ולאחריו.

סשן של חיתוך מצריך הרבה מאד אמון ותקשורת, הרבה לימוד של שניכם של חומר הרקע (כן - לקרוא וללמוד).
יש צורך לדעת במה ניתן להשתמש כדי לחתוך, ובמה לא.
יש צורך לדעת מהם הסיכונים, ואיך להקטין אותם.
יש צורך לדעת בבירור את האנטומיה של האזור שבו חותכים - כדי למנוע נזק בלתי הפיך לכלי דם, גידים ועצבים.
יש צורך בהכנה מראש של ציוד עזרה ראשונה רפואי - חוסם עורקים, פדים סטריליים, חומרי חיטוי וחבישה.
יש צורך לבחור איזור חיתוך שיאפשר לך להמשיך לנהל חיי יום-יום תקינים.
Dan_Kap​(שולט){f,yt,D,תכ}
לפני 19 שנים • 7 במאי 2005

דיעה אחרת - התגובה של fluff

Dan_Kap​(שולט){f,yt,D,תכ} • 7 במאי 2005
שלום בצלמו,

(ניסיתי להירשם רק כדי לכתוב לך את הדברים שלהלן, אבל המערכת, כצפוי בשעות מאוחרות אלה כמובן עושה לי צרות, אז ביקשתי מדן-קאפ שישים את הדברים שלי כאן. רק שיגיעו אלייך כבר.)

אנשים פה מנסים להיות עדינים ותומכים, מתוך חשש שאת תברחי או תפסיקי להעזר בנו.
אבל אני לא יכולה יותר לשמוע בלי לומר את מה שמטריד אותי ברמה מפחידה ממש.
אני - כמו שיגידו לך מי שמכירים אותי בקהילה - כותבת בשנים האחרונות רק כאשר אני מרגישה ששתיקה עלולה לגרום יותר נזק מאשר דיבור.
ולכן אני כותבת כרגע דברים בצורה קצת בוטה, אם כי אני מתקשה למצא מילים, כל כך חשוב לי שתפנימי את המסר.

לי יש חשש שאת במקום רע מאד מאד, ואת משקרת לעצמך. בקשר לחיתוכים ושאר הניתוקים שאת מספרת עליהם פה בפורום כבר זמן ארוך.
כמו שאני מבינה את הדברים מדובר פה בבעיה עמוקה, ובביטוי מוכר בספרות כדרך התמודדות עם בעיה אמתית. כאשר אדם עד כדי כך לא מרגיש את עצמו שהוא נצרך לאמצעים מקצינים והולכים כדי ליצור לעצמו תחושה של חיות, תחושה של קיום.
שימי לב אני מדבר פה על הנושאים הפנימיים והבסיסיים ביותר בקיום האנושי, ועל כן עצתי לך גשי לדבר עוד השבוע עם פסיכולוג או פסיכולוגית

מה שאת מדווחת עליו יישמע מוכר מאד לאיש מקצוע שיקרא או שישמע .

גשי לדבר עם פסיכולוג או פסיכולוגית עוד השבוע!!

בברכת בדסמ שמח, לא סובל!

פלאפ
slu
slu
לפני 19 שנים • 7 במאי 2005

למרות הטאבו...

slu • 7 במאי 2005
דם בד"כ מסמל על מצב קיצוני ומעורב ברגשות חזקים של פחד ..משם הדרך לריגוש קצרה.
כמובן, כמו בכל עניין השאלה האמיתית טמונה במידת השימוש שתעשי באלמנט הזה.
את לא הראשונה ולא האחרונה שמוצאת בכך עניין. אבל כדי לא להיות "עוד אחת שנפגעת"....
נהגי בזהירות..


נערך לאחרונה על-ידי * בתאריך ראשון מאי 08, 2005 1:25 am, סך-הכל נערך פעם אחת
^Odd
לפני 19 שנים • 7 במאי 2005

שלום,

^Odd • 7 במאי 2005
icon_idea.gif
אני קורא ועדיין מתקשה להבין,
אני רואה אנליזות,הסברים,טיעונים,
מילים מילים מילים,
ואני חייב להגיד משהו,חייב לאמור....

נשמע כאילו את מעריכה עצמך פחות ,עם כל פנטזייה כזאת,
אולי אני טועה,
מהדברים שלך יוצא בעצם שאת מוכנה לקחת עצמך עד הסוף,בכל מחיר,
בכדי לשרת את ההרס העצמי שלך.

"קאטינג".נועד לשרת כאב,באותה מידה גם אחריות,ומסירות,
קאטינג הוא סוג של מחלה,ולא שום סוג אחר של פנטזייה,
כל מי שיגיד לך אחרת הוא חולה,ואולי,
את צריכה ,ורק את,להדליק אצלך את הנורה,
כי לא נראה שיש פה הרבה שיעשו את זה ,קודם ימלאו ראשך בהיבטים פסיכולוגים מחליאים.
באם את רואה עצמך סובלת,סימן שאת סובלת,
ולפעמים גם מה שנראה,מה שסיגלת עצמך אליו,במקרה הזה,
פנטזייה נטו כביכול,הוא כאב עמוק,שמתחיל בפנים,ולא מוצא פירוש אחר.
תבדקי טוב טוב,אצלך מה גורם לך לרצות לכאוב,וזה ראשית,
אחר תתפני ,לשים עצמך במרתפים קרירים,נוטפים דם,
אולי פשוט קר לך ,ואת נכנעת.
נכנעת לכאב,נכנעת לאובדן שלך עצמך,בטרם עוד הגיע,
כתבו את זה פה לפניי.
ואת יודעת מה ,
אולי תעשי עם עצמך תרגיל,
תנסי לדמיין עצמך במקום טוב,
במקום בו את מאושרת ,ושמחה,
שבו את מרגישה מוגנת,בעלת מעוף,כל מה שעושה לך את זה...
תנסי ,תראי מה יקרה אז,,
ואז תבואי לשאול.

מאמין לך שאת נמשכת לדם ,גם אני ,ועוד רבים אחרים,
אבל יש גבול,,
ומה שכתבת שם צריך להיות זה.
בכלל ,השירשור הזה יכול להיות לך לתקומה.

סליחה על ההתפרצות.נשרף לי פיוז ככה.

^Odd
slu
slu
לפני 19 שנים • 7 במאי 2005

קאטינג.

slu • 7 במאי 2005
odd ציין שמדובר במחלה.
הקאטינג הוא אקט של שינאה עצמית. ואינו משמש לגירוי מיני.
יש הבדל ברור ומשמעותי בין השניים, וגם בפסיכולוגיה המקצועית מכירים בם ומבדילים בינם.