בוקר טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

האישה שאיתי

קלייר​(נשלטת)
לפני 19 שנים • 13 במאי 2005
קלייר​(נשלטת) • 13 במאי 2005
אני אוהבת את הכתיבה שלך.

מאוד אהבתי את "נגה לא יודעת", את הדיאלוג הפנימי, הקולות, האירוניה.

"עץ הדעת" חזק לי, הסכנה שבאיבוד העצמי עוברת לצד הכמיהה. שיר חזק מאוד.

"החמצה" שיר ענק icon_smile.gif. התיאור של שניהם חי, ניתן לראות אותם עומדים שם, הוא בזוהמתו, היא בסטריליות שלה, סטריליות של הנשמה שכופה בידוד.

"משחק מסוכן" הרצון לטבול בטירוף באובדן השליטה ולהישאר שולטת בו, אנושי כל כך, אמין כל כך. אהבתי כל כך icon_smile.gif

אשמח לקרוא עוד פרסומים שלך, אבל אנא, אני מצטרפת לבקשתה של ספל חמאה. פרסמי אותם בפוסטים נפרדים, שיהיה אפשר להתייחס בקלות לכל אחד מהם, ולא להצטרך לפתוח חלונות נפרדים icon_smile.gif
lain
לפני 19 שנים • 13 במאי 2005
lain • 13 במאי 2005
תודה לכן רחפנית וקליר

לגבי פרסום השירים
אני מעוניינת לפרסמם רק כאן בפורום הנשים
אך מתוך צניעות לא חפצתי למלא את כל הדף הראשון בהגיגיי
אך אם לירז/כלובי יאפשרו זאת, אין לי בעיה לפצל את הפוסט לכל שיר בנפרד
בעיקר אם זה מפריע למי מכן להתייחס
כי מה שחשוב לי הוא איננו הפרסום
אלא השיחה שמגיעה בעקבותיו

מבטיחה את הבאים לפרסם בפוסטים נפרדים (אבל זה אומר שיהיו הרבה פוסטים, אתן מוכנות לזה נפשית? icon_wink.gif )
Belisana​(שולטת)
לפני 19 שנים • 13 במאי 2005

נדמה לי

Belisana​(שולטת) • 13 במאי 2005
שאעמוד בזה ואם לא- אשכב וקלייר תקריא ליicon_smile.gif
באמת קשה להתייחס כך
ומתעקשת לגבי ה'החמצה': אין דבר חסר הגיון כאהבה
ולכן קסמה. כשמגיע האדם הנכון, גם הלב הקפוץ ביותר
נעתר. אם לא עשה כך, אין שום טעם לשכנעו ולחוש תחושת החמצה.
פרט לכך, התאור של הגבר בשיר כה לא מושך, שלא ברור לי
מה הוחמץ. היא לא סטרילית, היא זקוקה לגבר שיגע בה, שיסחוף אותה, שיקח אותה
והוא נראה ממילותיך כמי שמחפש שיקחו אותו. עניין של חוסר התאמה בסיסי בעיניי, ששופטות רק דרך נקודת המבט שאפשרה לי הכותבת.
lain
לפני 19 שנים • 13 במאי 2005
lain • 13 במאי 2005
"התאור של הגבר בשיר כה לא מושך"

מעניין מה שאמרת בליסנה
אני דווקא חשבתי שהוא פשוט מגיע אליה אמיתי רעב ומתרפס
בדיוק מה שפריקית- של -שליטה שכמותה זקוקה לו
בכל אופן
כל אחת תקח את זה לאן שתרצה
אך הכוונה היתה להביע שיש התאמה כי ברור ממילותי כי היא רוצה בו
אך לא מוכנה להכנע ליצרה
היצר מתואר כמלוכלך וחולני לעומת האיפוק והאדישות המתוארים כבריאים ונקיים
השאלה הנשאלת היא האם זה בריא להיות בריא כל הזמן?
ומאידך האם לאהוב פירושו לחלות במשהו?
לפעמים כך אני מרגישה
שכשאוהבת נמצאת בטירוף ומאוזנת רק כשבודדה

אומרים שלא טוב היות האדם לבדו
ומה אם רק לבדו הוא מצליח למצות עצמו עד תום?
הנועד לחיות בגפו?

מעניין מה אתן חושבות.
Belisana​(שולטת)
לפני 19 שנים • 14 במאי 2005

קסם

Belisana​(שולטת) • 14 במאי 2005
אין קסם בהתרפסות גם לפריקית של שליטה. אשה היא אשה וגם כשגבר נכנע לה, היא רוצה שיעשה זאת ממקום בו הוא מכבד את עצמו ומעניק את עצמו כראוי ובעל ערך ולא ממקום של ביטול עצמי. אדם שמבטל את עצמו לא מעורר שום רצון לשלוט בו, לפחות כך זה אצלי ובלי קשר אם מדובר בגבר או אשה.

לגבי האיזונים- מעניין שציינת את המילה הזאת. בדיוק יוצא לי לעסוק בה לאחרונה.
אדם מאוזן כשלבו, נפשו וגופו מאוזנים. מאוהבות מוציאה מאיזון, כי האש עולה על המים והרוח בגוף.
וכך, בתקופת ההתאהבות הראשונית, האהבה עולה על הכל וכן, יש בה פוטנציאל פגיעה בחיי היום-יום ובמימוש העצמי. מצד שני, ללא אהבה, אין מימוש עצמי ואהבה אכן מפחידה, אבל בלעדיה אין חיות אמיתית, רק התנהלות בודדה בעולם.

אני לא יודעת באיזה אלוהות את מאמינה, אם בכלל, אבל בכל הדתות שאני מכירה, השורה התחתונה היא אהבה. אדם אינו ממומש עד שהוא לומד לאהוב. אהבה היא שיקוף אלוהי, היא החיבור הזה שהופך אותנו מישויות בודדות לחלק ממשהו גדול יותר מסכום חלקיו. ההטמעות הזאת במשהו הגדול הזה מפחידה, מפני שיש חשש לאבד את האני. האני הזה מורכב בעיקר מאגו. 'אם אהיה חלק ממשהו, אני אתבטל ואעלם', אך לא כך הוא. כל מי שאהב אי פעם יודע שכאשר אהבה קיימת, הוא חש שהוא לא רק הוא, אלא הוא במיטבו, הוא חזק יותר, הוא מאושר יותר, הוא אנרגטי יותר.

הגשמה עצמית יכולה לבוא רק כשאת מאוזנת-גוף, נפש ורוח. את לא יכולה להיות כך אם את בוחרת באיש מתרפס, מפני שאז נראה שאינך שלמה עם עצמך. מדוע שאשה המכבדת את עצמה תבחר בגבר שמאפס את עצמו? יש הבדל מאד גדול בין לשלוט באדם שווה ערך לך לבין לשלוט באדם שאינך מעריכה ומכבדת. בין לשלוט מהאגו ללשלוט מאהבה.

ובכל מקרה, מאחלת לך או לגיבורת השיר שתאהב אהבה אמיתית ומכבדת, ביחסים שגורמים לדמה לרתוח וללבה לפרפר, יהיו אשר יהיו. האיזון יגיע עם הזמן ובו יש את תחושת השלמות הגדולה ביותר.
lain
לפני 19 שנים • 14 במאי 2005
lain • 14 במאי 2005
בליסנה יקירה,
כשרשמתי "מתרפס" כוונתי היתה מגיע מהמקום של חוסר האגו
לא מתבייש להודות באהבתו העצומה אליה
בצורך שלו בה

לבטח לא מתוך אפסיות
אלא מתוך עוצמה פנימית כי הוא מסוגל להודות בנזקקות נפשו בנפשה
אולי לא הייתי ברורה מספיק ,מקווה שעכשיו הבנת קצת יותר את עוצמת האהבה שמובעת בשיר

כמוני כמוך
לא מאמינה במזעור ה"אני" לעומת השולט/ת
אני סוויצ'ית ויש יאמרו שנשלטת אני לא באמת , כי שולטת מלמטה לכל אורך הדרך
הייתי מתאווה לדעת כיצד לשחרר שליטה, כיצד לתת אמון מלא
אך קטונתי מלדעת זאת

לגבי שלמותנו הפנימית בעת אהבה גדולה
יש משהו בדבריך
השאלה היא אם זו לא רק תחושה שקרית שכזו ,מעין אוטוסוגסציה פנימית?
שאני במיטבי כעת כי אני מאוהבת (האהבה עיוורת אומרים תמיד)
אך השאלה האמיתית היא ,האם זה בכלל חשוב?
שכנוע עצמי מול משהו אותנטי ומזוכך - העיקר שמאושרים לא?

לפעמים אני מרגישה שככל שאני יודעת יותר - אני מאושרת פחות.
Belisana​(שולטת)
לפני 19 שנים • 14 במאי 2005

אז אולי

Belisana​(שולטת) • 14 במאי 2005
כדאי שתדעי פחות ותהיי מאושרת יותרicon_smile.gif המיינד שלנו הוא לעיתים גורם הסבל מספר אחת.

ובמילים אחרות: לפעמים החיים הם יותר מניתוח שכלי של שלל מרכיביהם. יש בהחלט דברים שההגיון לא יכול לקלוט, כמו אהבה.
כשרואים בתשוקה משהו לא טהור ובאהבה איום, זה תמיד נובע מפגיעה. אבל עד שלא מוכנים להיפגע שוב, למרות שהשכל לא מרשה, לא חיים באמת, חיים כחי המת. שוב-איזונים.

הבנתי עכשיו יותר טוב את השיר. הגבר בא באהבה עצומה ובנכונות להתמסר. האשה לא קיבלה אותו, למרות אהבתו וחשה החמצה. ואני, עקשנית שכמותי, אומרת: כשיגיע האדם הנכון לא תהיה החמצה. זה פשוט יקרה. השכל יכנע בפני הרגש והדוברת תהיה מוכנה להסיר חומות.

כשולטת מלמטה וודאי חלמת על האחד/ת שיקח ממך את השליטה הזאת. היא כה מתסכלת, גם כשזה מצליח הכי נפלא ואולי דווקא אז. כשאנחנו מפחדים להפגע, לעיתים אנו מביאים את הפגיעה על עצמנו ומשלמים מחיר כבד לא פחות. זאת החמצה.
lain
לפני 19 שנים • 14 במאי 2005
lain • 14 במאי 2005
"השכל יכנע בפני הרגש והדוברת תהיה מוכנה להסיר חומות"

את מאמינה כי הרגש מסוגל להיות חזק כל כך שיצליח להכניע את השכל ?
ומה לגבי כל ההחמצות שהיו לנו בחיים?
כל הפעמים שרצינו לומר כן אך הרציונאל לקח אותנו ל"לא"
מה עם כל אלו בליסנה?
הלוואי ודבריך היו נכונים
והלוואי וזה היה כל כך פשוט
שכלתנות זו תכונה שעם כל יתרונותיה מצליחה לנטרל את עוצמות הרגש ,ולהשכיח מאיתנו ספונטניות מהי

אני עדיין חושבת כי ישנם מקרים שבהם את מרגישה כי זה "זה" בליבך אך לא תלכי עליהם
לסמוך על האינטואיציה זה ללכת "על עיוור" באיזשהו מקום
אני טיפוס חוקר
אוהבת לגלות לברר ולדעת ואף פעם לא מספיק לי
להרגיש אני מרשה לעצמי רק לאחר שבדקתי ככל יכולתי כי ה"האדמה יציבה " לקבל את רגשותי מבלי להתערער ולקרוס תחתי.