השולט אור(שולט)
|
לפני 19 שנים •
11 במאי 2005
תודה חברה אהובה שלי
|
|
|
מאסטר יקיר(שולט)
|
לפני 19 שנים •
12 במאי 2005
מבעד לדמעה השקופה
ניבטים שיברי חזיונות הנאספים על ידי הכאב לאיי חרדות ותופת. מבעד לחרדות ולתופת, ניבטת דימעת האין אונים, הנלפתת בין קימטי הפחד ומייחלת לשיכחה... מלבד כל אלה, להיזקק לליטוף, ליד המנחמת של מי שאמורה לחוש מוגנת... קשה לו פי שבעים ושבעה, כי בלאבד את היתרונות של להיות אב, אין מזור לנפש, זה תמיד יכאב. יקירתי, מחבק ומחזק גם אותך גם אותו, ואשרהו שזכה, שאת היא בתו. }{ |
|
|
creamy
|
לפני 19 שנים •
15 במאי 2005
כל כך גדול עלי להגיב לפוסט כזה.
מזדהה עם הכל אבל מרגישה קטנה מול האבדן. תודה לך, שליטה, שהבאת את הסיפור האישי ושהוצאת כמה נשמות רגישות וחבויות החוצה. (נשלפו ממני המון דמעות וחיוכים כואבים) יש לך את הכוח הזה, את יודעת... אוהבת אותך מאוד. תודה. }{ |
|
|
|
השולט אור(שולט)
|
לפני 19 שנים •
16 במאי 2005
היום קיבלתי מאבי מכתב, תליתי אותו על המדפסת שלי. מכתב קצרצר "אוהב אותך ילדה. אבא".
ורק אבי מסוגל לקרוא לי "ילדה", ורק מולו אני מסוגלת להיות הילדה שלו. והמילים שלו קצרות, והן האירו לי את היום היפה הזה. התברכתי באבא שיצר אותי. והוא יצר את היוצרת בלילות חסרי שינה של ישיבה משותפת הוא רדוף סיוטיו ואני רדופת סיוטי, ושנינו כותבים עם ואגנר ברקע. אם יש גבר אחד בעולם הזה שאני אוהבת ומעריצה - זה אבי. תודה ניו דום יקירי, חבר אהוב שלי, תודה קרימי }{ |
|
|
Belisana(שולטת)
|
לפני 19 שנים •
17 במאי 2005
כבת של אבא
לבת של אבא, אני יכולה לומר לך שפשוט גרמת לי להתרגש כמעט עד דמעה. תודה על השיתוף הזה.
|
|
|