lain |
לפני 19 שנים •
17 במאי 2005
פחדים
לפני 19 שנים •
17 במאי 2005
lain • 17 במאי 2005
בוא ילדי הקט
אל תחשוש קרב אליי אערסל אותך בחיקי אלמד אותך כל שעליך לדעת אהיה איתנה בשבילך אלקק פצעיך המוגלתיים אתמוך בך כשתמעד אראה לך כמה העולם יפה אלעס עבורך את המזון ואגישו לפיך הרעב אל תחשוש אהיה לצידך עד יומך האחרון לא אמות לפניך אחיה למענך אעניק לך את כל נפלאות הקיום ואזהיר אותך מפני כל פגע אהיה פה כשתיפול עליך התנומה ואהיה פה כשתקיץ כל העולם כולו גשר צר מאוד ואני פוחדת. |
|
מאסטר יקיר(שולט) |
לפני 19 שנים •
17 במאי 2005
לפני 19 שנים •
17 במאי 2005
מאסטר יקיר(שולט) • 17 במאי 2005
מדהים!
מצד אחד את מבטיחה לו כמה תהיי למענו... שיבוא, שלא יחשוש... ומצד שני.... את הפוחדת... רק דבר אחד הפריע לי.... הייתי מסתפק ב: אלקק פצעיך... התוספת מקלקלת לי את כל האווירה... |
|
Belisana(שולטת) |
לפני 19 שנים •
18 במאי 2005
משום מה
לפני 19 שנים •
18 במאי 2005
Belisana(שולטת) • 18 במאי 2005
גם החלק הראשון נשמע לי ציני.
כמה כאב... כרגיל, כתבת מקסים ונוגע. |
|
lain |
לפני 19 שנים •
18 במאי 2005
לפני 19 שנים •
18 במאי 2005
lain • 18 במאי 2005
תודה לשניכם
ניו בוי , המוגלה נכתבה על מנת להביע את גודל ההקרבה שמחה שאהבת בכל אופן בליסנה, הפעם לא היתה כאן אונקיה של ציניות רק תלות מטורפת. |
|
דוקטרינה(שולט) |
לפני 19 שנים •
18 במאי 2005
אוהב את כתיבתך
לפני 19 שנים •
18 במאי 2005
דוקטרינה(שולט) • 18 במאי 2005
אהבתי את הכתיבה שלך.
דוק |
|
דוקטרינה(שולט) |
לפני 19 שנים •
18 במאי 2005
אוהב את כתיבתך
לפני 19 שנים •
18 במאי 2005
דוקטרינה(שולט) • 18 במאי 2005
אהבתי את הכתיבה שלך.
דוק |
|