עבר פשוט

עבר פשוט

בכוח המוח-אשה • 20 במאי 2005

הבוקר קמתי לראשונה עירומה באמת אותך. השנים שחצבו אותך עמוק אל תוך הבשר שלי עוד ביקשו אותך, רק קרעי שורשיך החשופים כבר סיפרו את סיפור האתמול ונדו למחר.

היום עוד מותר לי, למרות שזה לא שיר אהבה שאיבד את סופו לדעת, הרי היד עוד נחתה על ערוותי בשקט אבל כבר לא פסקה שהיא שלה, לא הפעם .
ידיים ובשר וקרעי מילים מלוחות, ריח הזיעה ההיא, גם חיבוק, שיהיה. היעוד השתחרר ממקומו וערבל את רוחו לשגעון מטורפים מנחם.
פעם, במקום הזה היתה אהבה, יכולתי כמעט לגעת בה כמו דף בספר ילדים.
ומאז הם חיו באושר ועושר עד העצם.

היום עוד מותר לי, למרות שגם כך נמשכו הסופים עד זרה. כן, זרה.
זוכר את הלילה ההוא ששאלתי אותך אם נשאר לתמיד, כאילו שמאות שנים לא הספיקו לנו לגעת. אני זוכרת שענית שלא משנה מה, היום זה לתמיד, וחייכת.
חייכתי אז להגיון שלך גם כשאמרת: תראי איך שעכשיו זה רגע של אושר, תנשמי את כולו. אחר כך כשכבר עלה השחר הכנת תה עלים מהגינה, ואני במקום לנשום את האושר ביכיתי אותו כי כבר הייתי מנוסה, ידעתי שהוא בא במשורה.

היום עוד מותר לי, הרי רק אתמול נותק החבל וזה עדיין שורף לנשום. זוכר שלימדת אותי להרגיש כמו צדפה? זוכר שאמרת: את לא תהיי אף פעם לבד, אינדיאנית יפה? זוכר איך הייתי מבקשת ממך שוב ושוב ושוב, לעשות לי את הפעם הראשונה ההיא שלא היתה?

הבוקר קמתי לראשונה עירומה אותך, היד שלי החליקה על הגוף שהיה כל כך הרבה שנים שלך. לא יודעת למה. ככה. אני יודעת שאתה לא, בכל זאת.
כן, הפעם באמת זה שיר פרידה. מחבקת אותך החוצה ממני ושולחת אותך לדרכך.
הווה מתמשך שהפך במשיכת קולמוס לעבר פשוט.
הפעם זה באמת שיר פרידה.

ginger • 20 במאי 2005

נזקקתי לפעמיים כדי ...ואולי בכלל בפעם השלישית אחליט כי לא הבנתי כלום.
אבל דימעה ירדה אל הלב.
אני לא יודעת אם זו נחמה כלשהי אבל נשמע כי הארועים שקרו, התבשלו במידה מספקת.
כי משהו בגר דיו כדי לפרוש.
ועדיין, הצביטה הנוראית הזו... קיימת.

מתנת זיכרון עטופה בסרט שחור. וגבעול ירוק נבט.

ג'ינג'ר.

אם זה מה שאני חושב ..

קליבר​(שולט) • 21 במאי 2005

אז זה מאד יפה ...
וגם עצוב
וגם .. אולי התחלה חדשה , של האשה היפה ביותר בכלוב .

Lilu-FemdoM{Pon} • 21 במאי 2005

כשאוהבים - משחררים

החיים הם מסע אחד גדול , לכל התחלה יש סוף , לוקחים את מה שבינהם
טומנים הייטב במאגרי הזיכרון באיזור ששמור במיוחד לזכרונות טובים שצפים
ועולים מדיי פעם ומעלים חיוך של הבנה והשלמה.

ket​(לא בעסק) • 21 במאי 2005

כמו תמיד בכח,
הכתיבה שלך הופכת בבטן.

כמה קשה לשחרר וכמה עצוב...

בכוח המוח-אשה • 21 במאי 2005

אני מחליקה גם לכאן תגובה שכתבתי במקום אחר,
תודה לכל המגיבים כאן ובפרטי

"אני חושבת שיופיו של הקטע הזה הוא בהשלמה המלאה שיש בו.
זה כמו לצאת מהבית שגדלת בו כל חייך ולצאת אל ארץ חדשה.
המבט האחרון שמופנה לעבר הבית אוצר הרבה זכרונות טובים, הרבה אושר.
אתה משאיר שם שנים אחרות, שלל התנסויות ראשונות. אתה משאיר שם את מי שהיית פעם לכאורה,
וזה באמת צובט בלב. אבל זה רק לכאורה כמובן, זו רק הקרנה של רגע.

עכשיו אתה מפנה את הפנים קדימה, מתחיל להתרחק: מקומות חדשים, אנשים אחרים וריחות שונים.
עכשיו אתה כבר מחייך, כי אתה יודע היטב שאיפשהו בכל העולם הגדול הזה, יש עוד מקומות שיהיו לך בית, אתה רק עוד לא מכיר אותם וזה ממש מרגש, המסע מתחיל..

מדובר במערכת יחסים שארכה בדיוק מחצית מחיי. אני יוצאת ממנה כשאני זוכרת גם כמה טוב היה בה.
הצד השני גם הוא שותף להרגשה הזו, כל אחד מאיתנו ישא למסע שלו חלק מהאחר.


תודה לכל מי שקרא ושלח חיבוק בלב,
הרגשתי.
אוהבת אתכם.


תם יום הזכרון, חגיגות העצמאות מתחילות! "

Aragorn​(שולט) • 21 במאי 2005

מסתבר שלעיתים איפוק יכול לגעת עמוק יותר מאשר רגשנות.

חבר שלי, שהתגרש לאחרונה, אמר - כל דבר קורה לטובה גם אם לא תמיד קל לראות את הסיבה.

יום עצמאות שמח

כתיבה מן הנשמה.

בהט​(נשלטת) • 21 במאי 2005

משובחת ונוגעת.

שבוע טוב.

"מחבקת אותך החוצה"...

שרוניתלי(האה) • 21 במאי 2005

אלו המילים שנגעו בי ביותר כאן.
שלוש מילים פשוטות לסיכום של קטע מורכב.
הזכיר לי לידה.......

ana • 22 במאי 2005

אופפף

לילה טוב ובוקר טוב