"אם רק הוא לא היה כזה מאמי כבר מזמן הייתי מביאה אותו לא

"אם רק הוא לא היה כזה מאמי כבר מזמן הייתי מביאה אותו לא

זאלופון​(שולט) • 26 ביולי 2003

- אני מצטערת, זה לא יילך
- מה הבעיה?
- המממ... אתה מחייך אליי יותר מדי
- מחייך יותר מדי?
- כן... וגם המון צחוקים איתך, ואל תבין לא נכון, יש לך אחלה חוש הומור, אבל...
- אבל מה?
- ואתה מדבר אליי בגובה העיניים והכל... אני מרגישה כאילו אני מדברת עם חבר, לא עם אדון. אין אווירה אדנותית
- אבל אנחנו לא בסשן עכשיו, סתם מדברים. וגם אם היינו, למה לא לחייך?
- אני מצטערת, אתה פשוט בנאדם נחמד מדי!

יש סרט כזה? אתן מעדיפות אותם קשוחים, רציניים ואכזריים (מה שלא בהכרח סותר הבעת רגש ואכפתיות מצידם)? נחמדות והומור - יתרון או חסרון?

Re: "אם רק הוא לא היה כזה מאמי כבר מזמן הייתי מביאה אות

amy_​(נשלטת) • 26 ביולי 2003

אפשר המון חיוכים, אפשר המון צחוקים, אפשר להיות נחמדים...אפשר להיות פשוט אנשים טובים. ככה אני מעדיפה אותם: חמים, טובים, נחמדים, עם חוש הומור. ו... סמכותיים, חכמים וחזקים. במערכת של שפחה- אדון, לפחות אחד הסוגים שלה, אפשר אפילו לדבר כמעט בגובה העיניים. אני אומרת כמעט כיוון שתמיד ברור מי האדון ומי השפחה, ובנוסף, האדון תמיד יכול "לעשות סוויץ'" ולהכניס את שניהם למצב של סשן.
מדגישה שוב אנשים- יודעת שיש גם מערכות שהן לחלוטין בגובה העיניים כל הזמן, מערכות בין שווים. התייחסתי כאן רק לסוג אחד של מערכת אפשרית בין אדון לשפחה.

נחמדות והומור

shiri​(לא בעסק) • 26 ביולי 2003

נחמדות והומור זה לא רק יתרון

זה הכרחי...

תאיר​(נשלטת) • 26 ביולי 2003

צריך נחמדות והומור ויכולת לדבר פנים אל פנים.

וצריך גם תשוקה, שתעביר את כל העסק ממישור הידידות למישור אחר.

וצריך אדנות וסמכותיות שיתדלקו את התשוקה שלי.

איך עושים את כל זה ביחד? אין לי מושג אני לא דום.

נוי • 26 ביולי 2003

חייב להיות דיסטאנס
זה חייב להיות ברור, תמיד
מי האדון
ומיהי השיפחה.
ברור שקשר כזה לא יכול להיתקיים אם אין אהבה ואיכפתיות,
אבל בעיני (שזה אינדיבידואלי מאוד כמובן)
אדון תמיד יהיה אדון (גם לא בסאשן)
והשיפחה תשאר שיפחתו, עם כל המישתמע לזה.

נוריתE • 26 ביולי 2003

נחמדות והומור וטוב לב
זו לא מיגרעה אצל דום
זה בין היתר יוצר את הקשר הנפשי והחיבור
אני אישית לא מסוגלת לצור קשר עם אדם שהוא רק קשוח
ולא מתייחס אלי כאל בן אדם

pam • 26 ביולי 2003

אפילו בעבודה, כשהבוס שלי אומר לי משפט כמו "כי אני הבוס וככה אמרתי" - אני מתפקעת לו מצחוק בפרצוף.

אז במערכת יחסים? עם מישהו שאני עוברת ביחד איתו מצבים כל כך קשים? אם זה יהיה מישהו שכל הזמן יהיה אדון קשוח והחלטי ומנותק מהפגנות חום וחיבה כי זאת לא התנהגות דומית בעיניו - הוא יצטרך לחפש לו מהר מאד מישהי אחרת שתתרגש מכמה טונים קשוחים וכמה מבטים מפחידים.

זה משעמם ומעייף אותי, ולא משעמם לי בחיים ואין לי זמן מיותר לבזבז על משחקים שגם במאה השש עשרה כבר התעייפו מהם.

הדום שלי צריך להיות כזה שיודע להקשיב, לצחוק, לחייך, לחבק, לאכול ביחד גלידה ולתת לה להכתים את הידיים והסנטר, ויחד עם זה - בסשן - להיות בדיוק ההיפך מכל אלה.

אבל ברור לגמרי שכל סאבית ומה שמדליק אותה.

Re: "אם רק הוא לא היה כזה מאמי כבר מזמן הייתי מביאה אות

DOM Perignon​(שולט) • 28 ביולי 2003

יש סרט כזה. הייתי בו פעם. היא כבר לא שפחה שלי יותר, אבל אנחנו חברים עד היום.
יתרון? חסרון? זה מי שאני ויש שפחות שאוהבות את זה ויש שפחות שלא. אבל אני לא אנסה להיות מי שאני לא.

DOM Perignon.

Re: "אם רק הוא לא היה כזה מאמי כבר מזמן הייתי מביאה אות

DomDomina​(שולט) • 28 ביולי 2003

נחמדות והומור,לדעתי יתרון חשוב אבל אם הם לא מגיעים עם קשיחות ורצינות,הדברים יכולים להתפספס.
ועוד דבר,אני לא יודע אם נתת דוגמה או שזה מקרה מהחיים,אבל יכול להיות שהיא רוצה ללכת ממך אבל מבלי לפגוע בך(אתה בטח מכיר שאומרים לבחורה זו לא את,זה אני!)
אז משהו בסגנון

זאלופון​(שולט) • 28 ביולי 2003

מעניינות התגובות. כל פעם מחדש מרתק לגלות כמה שאנחנו מגוונים בתוך עצמנו.
דומדומינה - לשמחתי עוד לא קרה לי שזרקו אותי כי אני בנאדם נחמד מדי, עם או בלי קשר לעובדה שאני בנאדם די מגעיל, אבל למרבה הצער היום אף אחת כבר לא קונה את "זו לא את, זה אני!". הן רוצות לדעת למה זה אני, ואפילו ממציאות פיתוחים משלהן. "אני לא פנויה רגשית" הולך חזק... (ולא, "אז בואי פשוט נשתגל כמו שפנים" לא עובד נגד זה )