lain
|
לפני 19 שנים •
23 במאי 2005
רחמים
אהיה אליך מרושע
אשלח בך ניצוצות נבזיות אצרוב עיניך בציניות ירקרקה אעטוף את כל יישותך בשנאה סמויה אך מנחמת את תסבלי בשם האהבה אני אשיב לך: "אבל זה לא אישי... כזה אני". וכשתרצי ממני לברוח תותירי אותי מתנדנד בפינת חדרי ללא אדם נוסף לרחם עליו מלבדי. |
|
|
Belisana(שולטת)
|
לפני 19 שנים •
24 במאי 2005
אהבתי מאד
משחקי ההתקרבות-התרחקות, הצל ורודפו, המסיכות...
|
|
|
קלייר(נשלטת)
|
לפני 19 שנים •
24 במאי 2005
מעניין,
זה שיר שנוגע, זה חזק, ואני לא יכולה לכתוב עליו דבר נוסף. הכל נאמר בו. |
|
|
ספל חמאה
|
לפני 19 שנים •
25 במאי 2005
אני לא אוהבת רחמים, בעיני זה סוג של התנשאות שאני לא מוכנה לקבל.
סוג הרחמנות היחידה שאני מוכנה לקבל זה רחמים עצמיים (רחמצים). מזל שהשיר שלך מאזכר את הסוג הנכון, רק שנראה לי שבעצם זה תיאור של כרוניקה של סיום קשר ידוע מראש. קשה לי למר שאני מזדהה. >ספל חמאה לא אישית< |
|
|
השולט אור(שולט)
|
לפני 19 שנים •
25 במאי 2005
תיאור מרתק כתבת כאן.
מלא, כזה שגרם לי לראות את המילים לובשות צורה. יצרת הזדהות עם המדבר ומהצד השני רתיעה עמוקה ממנו. למילים שלך יש הרבה כוח ועומק, של ראייה כוללת של כל התמונה. אני נהנית לקרוא אותך ליין. |
|
|
|
lain
|
לפני 19 שנים •
25 במאי 2005
תודה לכולכן
ובמיוחד לך 'השליטה', היטבת לדלות את המשמעות הנחבאת תחת מילות הארס ספל - זה בסדר גם אני לא מזדהה. |
|
|