קלייר(נשלטת)
|
לפני 19 שנים •
24 במאי 2005
מפגש בוקר
קבענו לתשע. אתמול דיברנו עד סביבות שתיים בלילה, ואחר כך עוד עבדתי שעה על ההפתעה שתכננתי לתת לה הבוקר.
בשבע בבוקר התעוררתי המומה מעייפות. "גברתי תגיע בעוד שעתיים" אמרתי לעצמי, והצלחתי לפתוח עין סוררת אחת. "קלייר גברתך צריכה להגיע" נזפתי בעצמי והתנערתי בתקיפות מהמיטה, חצי זוחלת אל המקלחת. חצי שעה אחרי אני נקייה משיער לא נחוץ על גופי. ברבע לשמונה אני כבר מאופרת ומוכנה כמעט (עוד לא לבושה אבל מוכנה), ואז החלטתי שאני חייבת, אבל חייבת לעבור שוב על המתנה לגברתי. עוד עשרים דקות נשרפו. המתנה מאושרת. בעיניים עצומות למחצה אני חוזרת לחדר השינה ומנסה לבחור מה ללבוש. יודעת שהבגדים יועפו ממני עם הגעתה, ובכל זאת מתלבטת. החלטתי ללבוש את החליפה שקניתי לי שלשום. היא עושה אותי כוסית. תחתונים לא הצטרכתי. התלבשתי ולקחתי את הכלבה לסיבוב הבוקר שלה שכלל ביקור במכולת השכונתית. תשע וחמישה. הנייד שלי מצלצל, אני בדרך חזרה עמוסה קניות וכלבה שמושכת. "אני מחכה לך אצלך שפחה שלי" היא אומרת. אני ממלמלת התנצלות ורצה אל הדירה. פותחת את הדלת. תמיד אני מחכה לה שם כשהיא פותחת אותה. הפעם גברתי עומדת מאחורי הדלת. הכלבה מזנקת עליה באושר, ולאחר כמה ליטופים היא מסתכלת עליי. אני מאושרת לראות אותה נהנית מהבגדים שקניתי. היא ניגשת לספה, אני רצה לפרוק את הקנייה, להכין לה אייס קפה ולהגיש לשתינו גם מיץ תפוזים. נשיקה ראשונה, חיבוק. אני בידיה של גברתי. שיחה קלילה, מחוייכת. גברתי נדהמת לשמוע שלא הלכתי לישון לאחר שסיימנו את שיחתנו אתמול, ואני מחליטה להביא את המתנה שהכנתי לה. פעם ראשונה שכתבתי שיר וגם הלחנתי אותו. הגיטרה רועדת לי בידיים, שומרת שלא להתבלבל כשאני שרה. את השורה האחרונה אני לא מצליחה לנגן, האצבעות רועדות מדי. החיבוק, החיוך וההתפעלות שלה אומרים לי שהצלחתי לשמח אותה. אני מאושרת. היא קמה, אומרת לי להביא את הסיגריות והשתיה לחדר. היא מובילה, אני בעקבותיה. "תתפשטי" היא אומרת לי כשאני נכנסת לחדר. הבגדים נושרים ממני. היא פותחת את הארון, ומוציאה ממנו את הקולר שלי ואת הגאג. לא בא לי גאג, אבל דווקא בגלל שלא בא לי, אני מתחרמנת ממנו (סוטה שכמותי). גברתי פוקדת עליי לרדת לתנוחת המתנה - כריעה על הברכיים בגב זקוף. היא מניחה עלי את הקולר, מכניסה לפי את הגאג, ומצמידה לכל אחת מפטמותי שלושה אטבים. זה כאב טוב, שמכניס אותי מיד אל הסשן. היא לוקחת את שוט הגומי ומתחילה להצליף בי קלות על השדיים. מגע הרצועות באטבים ובפטמות גורם לפרצי אנחות. טוב לי. "היום את תכאבי בשבילי כלבונת שלי" אומרת לי גברתי, "היום את תתני לי את הכאב שלך". אני במחזור, העור שלי רגיש יותר היום להצלפות, אבל אני רוצה להצליח לספוג למענה ולמעני את כל מה שהיא בוחרת להעניק לי היום. "עלי על המיטה, על ארבע" פוקדת גברתי. היא מסירה ממני את האטבים ומניחה עליי כיסוי עיניים. היא מתעסקת לי בקולר, אני בטוחה שהיא מסירה ממני את הגאג, וכבר נושמת לרווחה, אבל אז מושכת אותי הרצועה שחוברה לקולרי. "על ארבע איתי" היא פוקדת. היא פוסעת לאט ואני על ארבע לידה, הכלבה שלה. היא מובילה אותי אל דלת השירותים. "אני קושרת אותך כאן, ואת תקשיבי כשגברתך משתינה" היא אומרת, "בפעם הבאה אולי אניח לך לנקות לי את הכוס עם הלשון אחרי שאשתין". גברתי נכנסת להשתין, הראש שלי במרחק ס"מ בודדים מהדלת, אני מקשיבה לשתן שלה ממלא את האסלה. רוצה אותו עליי. גברתי יוצאת מהשירתים, הרצועה שוב אחוזה בידה, והיא מובילה אותי בחזרה אל החדר. היא מסירה ממני את הרצועה ופוקדת עליי לחזור לעמדת המוצא של "על ארבע" על המיטה. שוט הגומי חוזר להצליף בי. "הכלבה שלי מיוחמת בשבילי?" אני שומעת אותה שואלת, "הכלבה שלי מרטיבה מהשוט שמצליף לה בכוס?" אני מרטיבה, אני מיוחמת. ההצלפות שלה מדוייקות, ישבן, ירך, ישבן, ירך, כוס, כוס, ישבן... הגניחות פורצות ממני. "כן כלבה שלי, תראי לגברתך כמה את החור שלה, כמה את מתענגת על הכאב, תגמרי רק מהשוט". הצרחה שלי פורצת מיד כשניתן האישור המיוחל הזה. אני כל כך מיוחמת. כבר יומיים מחכה. לא יכולה לחשוב על שום דבר פרט לגברתי, ויומיים שאסור לי לאונן. השוט של גברתי עושה לי אורגזמה ראשונה. גברתי מחליפה לשוט מרצועת הגומי האחת. השוט הכבד, ההוא שלקח אותי בפעם הקודמת לספייס. הפעם הוא כואב לי מאוד, העור רגיש מדי. גברתי עוצרת כל כמה דקות את ההצלפות, ומורחת עליי קרם. קשה לי, אני צורחת. "קשה לזונה שלי?" אני שומעת אותה, "אני רוצה שתתאמצי בשבילי זונה, ואולי תרוויחי יותר מהשקל שקיבלת בפעם הקודמת". המילים שלה זורקות אותי לפאזה אחרת. עכשיו אני קלייר הזונה, הזונה שתנסה להצטיין בשביל גברתה. ההצלפות חזקות וכואבות. "אל תרחיקי את הגוף שלך ממני" פוקדת גברתי. "מותר לך להרים את היד אם את לא יכולה עוד, אבל אין לך הזכות להזיז ממני את הגוף". אני אוחזת את ידי האחת בידי השניה בחוזקה. מסרבת להרים את היד, לא רוצה לומר את מילת הבטחון. גברתי יודעת עד כמה אוכל לספוג. "את הזונה שלי, את החור שלי, ואת תספגי בשבילי" אומרת לי גברתי, "תראי את שלושת הגברים שיושבים ומסתכלים על הזונה שלי סופגת הצלפות. הרי לא תביישי אותי בפניהם, תראי להם שאת שפחה מאולפת" המילים שלה מטריפות אותי. מדמיינת שלושה גברים שיושבים בחדר ומביטים עלינו. ההצלפות תוכפות, הכאב שלהן עובר את שכבת העור ומתחיל לחדור אל השרירים. זה הכאב הנעים שממכר אותי. "תראי איך הם מאוננים בגללך" ממשיכה גברתי וסוחטת ממני אנחות ייחום. "היום אני לא אכין לך את הישבן" היא אומרת לי, "ההצלפות שלי מכינות אותו בשבילי, והחור שלך ייפתח לכבוד גברתו". זה כואב, אני גונחת, מתפתלת, ההצלפות שלה תוכפות. מדי פעם היא מחליפה בין השוטים, כל שוט והכאב שייחודי לו. "כן חור שלי, תתכונן בשבילי" פוקדת גברתי על הישבן שלי להיטרף. היא מפסיקה להצליף ומלבישה עליה את הזין. הזין של גברתי מונח לי בכניסה לפי הטבעת המורעב שלי, מורעב אליה. היא עליי, שוכבת מחדירה לאיטה. אני מרגישה נבעלת עכשיו. מחדירה לתוכי חצי מהזין אבל השרירים הטבעתיים נסגרים פתאום. גברתי יוצאת כדי שלא יכאב לי, וכעבור כמה רגעים אני יכולה אותה שוב בתוכי. הפעם החדירה מלאה לתוכי, משפדת אותי, ממלאה. "זייני אותי גברתי, תשתמשי בי" אני מתחננת, החדירות שלה תקיפות, אני שלה, בשבילה. "את הצעצוע שלי" היא אומרת לי "אני אזיין אותך היום, ולא אכפת לי אם כואב לך". כואב לי ומטריף לי. "קחי אותי גברתי" אני מתלהטת מתחתיה, "זייני אותי עמוק, אני שלך, אני כאן כדי לשרת אותך". אנחנו גומרות יחד, אני רוצה עוד, להיות החור שלה, כלי לסיפוקה. מתפתלת מתחתיה, והיא אוחזת בי וממשיכה לזיין. האורגזמות לא נספרות כבר. אני רק יודעת שזה הזין של גברתי בתוכי. אנחנו מתמוטטות על המיטה. גברתי מתחילה לשחק לי בפטמות. היא מכירה אותן טוב יותר ממני, והן מזהות את מגע הגבירה. "אני רוצה את הפטמות האלה בדום לכבודי" אומרת גברתי "ובספייס". צובטת, מועכת, משחקת, מכאיבה. כאב עמוק, כאב שאני נושמת בערגה לתוכי. כאב הדרך אל הספייס. בתוך כמה דקות אני שם, שומעת אותה אומרת לי בשקט שהפעם היא רוצה שאתן לעצמי להיכנס לספייס עמוק. מרגישה את האצבעות שלה ממשיכות להכאיב בפטמה. אני מעבר לכאב עכשיוו. המגע שלה רק זורק אותי עמוק יותר. גלים של ספייס מציפים אותי. לפחות עשרים דקות חולפות לפני שאני מצליחה לאסוף את עצמי בחזרה. גברתי מחכה לי סבלנית, מלטפת ברוך, מכאיבה לפעמים כדי להעמיק את הספייס. עונג. כשאני מתאוששת גברתי מרשה לי לענג אותה. מלטפת באצבעותי, מעסה אותה, מלקקת את הכוס שאני מכורה לו כל כך, בולעת אליי את האורגזמות שלה, את הצרחות, את הנשיכות, נשיכות טירוף העונג שלה. "אל תעזי להפסיק" היא פוקדת עליי ומתמסרת לעונג שלה. אני השפחה שלה, תפקידי לענג אותה. מחכה מספר שניות בין אורגזמה לאורגזמה, ושוב מלקקת, יונקת, מטריפה אותה. גברתי גומרת שוב, אני גומרת מהחיכוך המזרן. "בואי אל רגליי" אומרת גברתי בשקט. לחיי מונחת על כף רגלה, מנשקת אותה, מחבקת, זו הכרית שלי. שתינו נרדמות. אנחנו מתעוררות לאחר כעשרים דקות. השלווה מוחלטת, וגם האושר. אני קמה ומכינה לנו שקשוקה, מביאה לה המזון למיטה. אוהבת לראות אותך מתענגת. גברתי שבעה אבל לא יכולה שלא לשחק בשפחתה. היא לוקחת מלפפון, יונקת אותו, מעבירה אותו אליי שאנק אחריה. שתינו מלקקות אותו ומתנשקות במקביל, היא נוגסת ממנו, אני נוגסת. מלקקות אותו עד שלא נשאר ממנו כלום. זה כבר כמעט זמן להחזיר אותה לביתה, אבל המלפפון גירה אותה, וכבר היא שוב עליי. מחככת עצמה על החפץ שלה, ואני נטרפת מתחתיה, ושתינו גומרות. |
|
|
DearPrudence
|
לפני 19 שנים •
24 במאי 2005
מקסים, ציורי, סוחף ומחרמן!
שמחה שחזרת לכתוב. תודה שהתחשבת בי והבאת תיאורי אוכל. חבל שהיה צריך לאכול את המלפפון, זה גרם לי לירידת מתח. |
|
|
|
קלייר(נשלטת)
|
לפני 19 שנים •
24 במאי 2005
ממממממממממ...
האמת... זה גרם לעליה, או שמא נאמר הזדקפות של המתח 
|
|
|
|
DearPrudence
|
לפני 19 שנים •
24 במאי 2005
אבל זה לא טעים
|
|
|
|
קלייר(נשלטת)
|
לפני 19 שנים •
24 במאי 2005
מממממממ תלוי איך אוכלים את זה
|
|
|
Belisana(שולטת)
|
לפני 19 שנים •
24 במאי 2005
הצד שלי
שפחונת שלי, הבטחתי לך את הצד שלי, אז תתישבי בנוח, תכיני חבילת מגבונים לחים ותקראי.
הדרך הנפלאה ביותר לבלות בוקר פנוי מעבודה היא עם השפחה שלי לרגליי. הודעתי לה שהפעם זה יהיה שונה. בניגוד להרגלנו, הפעם היא תוכל לגעת בי בלי רשות, הפעם לא יהיה סשן עם כל כללי הטקס, סתם בוקר של כיף ביחד. בתשע אני מגיעה לדירתה והדירה סגורה. היא הכינה לי צרור מפתחות שאני יכולה להשתמש בו כרצוני, בכל שעה. היא עדיין לא כאן. 'מעניין מי צברה עונש עוד לפני שהתחלנו', אני מחייכת לעצמי. היא נכנסת כרוח סערה, מלאת התנצלויות והכלבה שלה לצידה. הכלבה עוזבת הכל וקופצת עליי בשמחה. אני מלטפת אותה באהבה, יודעת שהכלבונת האמיתית שלי מביטה בקנאה. כוס אייס קפה וכוס מיץ, סיגריה, שיחה קולחת ואז היא מביאה את ההפתעה. בקול רך ומלטף שלא חלמתי שיש לה, היא שרה לי שיר מקסים שכתבה והלחינה. אני גאה בה כמו אמא אווזה, אבל הגאווה מתחלפת בשניות בתשוקה. "מה את עוד עושה כאן כלבונת שלי? לכי למקומך". שתינו צועדות לחדר השינה. אני מצווה עליה להתפשט ובודקת את כל הציוד שלי שתלוי בסדר מופתי על דלת הארון: קולב השוטים, מגירת המצבטים, החבלים מסודרים יחד בקפידה, מיני אזיקים מחוברים להם יחדיו ועוד כל מיני צעצועים שנועדו לענג ולהטריף אותי ואת הצעצוע שלי. הגאג לפתע קורץ לי כשהוא נלפת בקולר שלה ומסרב להפרד ממנו. "על 4 צעצוע שלי", אני מורה לה ומצמידה את הקולר לצווארה. אני יודעת איך זה מכניס אותה בשנייה לעמדה שאנחנו כל כך אוהבות. עוד תנועה או שתיים וכעת גם הגאג מוצמד למקומו. אני שואלת משהו והיא עונה בבירור 'כן גבירתי'. אני פותחת את הגאג ומצמידה אותו יותר. הפיטמות שלה גדולות ומרהיבות. הלבנבנות של השד רק מבליטה את חום הפיטמה שקורצת לי ומתחננת שאקח אותה. זרמים של עונג עוברים בי כשאני מצמידה לכל פיטמה שלושה אטבים. היא גונחת וכל גניחה שלה מרטיבה אותי יותר. היום אני רוצה לתת לה כאב. אני יודעת מה הוא עושה לה, אני יודעת מה הוא עושה לי ומה התגובות שלה גורמות לגוף שלי לעשות. אני מצליפה בה ורואה את הישבן שלה נע בתחינה לכיוון השוט שלי. נצמד אליו, כמה אליו, סובל ממנו ורוצה בו. היא צועקת שקשה לה. אני מורחת לה קרם ואומרת 'עוד קצת חור שלי, אני אאלף את הכלבה שלי לאהוב את הכאב שלי, להתמכר לו, לרצות בו עוד ואת תלמדי, נכון כלבה שלי?" "כן גבירתי", היא עונה מבעד לגאג בקול חנוק. ההצלפות נמשכות, הישבן שלה נפתח ונסגר לקראתי, מתחנן להתמלא. אני יודעת כמה המחשבה של מישהו שצופה בה תטריף אותה, אני יודעת כמה היא תטריף אותי. "יש כאן שלושה גברים שהבאתי לצפות בך, זונה שלי. אסור להם לגעת, רק לצפות ולאונן ואת תתני להם שואו ראוי, ברור זונה שלי?", אני מפנטזת לשתינו והיא ישר נכנסת לעניין, מתרטבת, נטרפת, משתוללת על השוט שלי, עד שאני מרשה לה לגמור. צרחות העונג שלה מתערבבות באלה שלי. אני מצמידה רצועה של כלב לקולרה ומוליכה אותה לשירותים. שם אני קושרת אותה ואומרת "תקשיבי לגבירתך משתינה, זונה שלי ומי יודע, אולי בפעם הבאה אתן לך גם לנגב אחרי, אם תהיי כלבה טובה". ברור לי מה זה גורם לכוס שלה להרגיש. אנחנו חוזרות לחדר השינה. עכשיו אני פשוט מוכרחה לזיין לה את הצורה. למלא אותה, לחדור אליה, לבעול אותה, לקחת את מה ששלי. אני לובשת את הסטראפון, ממהרת להלביש אותו בקונדום ואומרת לה "היום בלי הכנות קלייר, את פשוט הולכת לפתוח את התחת שלך בשבילי ואין לי חשק לעבוד קשה כדי שהוא יפתח, ברור כלבונת?" ברור לה והיא משתדלת. רק חצי זין נכנס לישבנה והיא מתחננת שאצא. "תרפי את השרירים זנזונת שלי ותתרגלי. את תקבלי גם את הכאב, ברור שפחה?" היא אומרת שכן אבל כמעט מתחילה לבכות מכאב. אני יוצאת לרגע לתת לה להתרגל לרעיון ונכנסת שוב, הפעם עד הסוף. אנחנו נעות יחד במחול מטורף של להבות, הצרחות שלנו הופכות לאחת קצבית, האיחוד שלנו מושלם- גבירה ושפחתה, נותנת-מקבלת, מזיינת-מזויינת, מאלפת-כלבה. היא כולה שלי עכשיו והיא כל כך יפה לי שאני פשוט מתפוצצת בתוכה. עוד גמירה משותפת הגיעה לסיומה האופטימי ( זוהיר בהלול או איך שלא קוראים לו צורח 'ו.. גוללללל'). אנחנו בחיבוק של אחר כך. הרגל שלי בין רגליה, אני מרגישה את החום, אני מרגישה את הבערה שלה . "תאונני לי על הרגל כמו כלבה מיוחמת", אני מצווה והיא גומרת שוב. היא מטריפה אותי, אני רוצה לתת לה עונג, לשלוח לה שקט בלי קופסא. הפיטמות שלה - הכפתורים של הצעצוע שלי. אני מסובבת אותן, צובטת אותן, מושכת אותן והנה היא שם, בספייס המיוחל. אם יש משהו שאני מקנאה בו כדומית, זה היכולת הזאת של השפחה שלי להיות בספייס. תוך דקות מתפשט על פניה חיוך של אושר והיא כבר לא כאן. אני מתבוננת בה בשקט, לוחשת לה "תשארי שם, אני כאן ושומרת עלייך, תחזרי רק כשאת מוכנה". דקות ארוכות של חיבור ללא מילים ואז היא חוזרת אליי, מספרת על מדינות רחוקות, ציפורים בשמיים וצחוק ילדים. האושר שלה דבק בי. אני מושכת אותה אליי, מדליקה לה סיגריה (כן- דומית שמדליקה סיגריה לסאבית - להציא להורג ומיד!) ומחבקת אותה חזק. הכלבה שלה נכנסת אלינו למיטה וביד השניה אני מלטפת אותה. "אני אוהבת ללטף את שתי הכלבות שלי", אני מסבירה לה ויודעת ששוב היא התחרמנה. אחר כך היא מענגת אותי. אורגזמה רודפת אורגזמה. היד שלי מנתבת אותה בשיערה, הקול שלי מצייר לה הוראות במילים. היא כלי העינוגים שלי עכשיו והצעצוע הכי מוכשר בסביבה. כשאנחנו נרגעות היא הולכת להכין לי ארוחת צהריים. סתם שקשוקה אבל באהבה (כן, היה שם גם חומוס שנעשה באהבה). אנחנו מקנחות במלפפון ובנשיקה. אולי היה חבל לבזבז מלפפון טוב על קינוח כל כך אוראלי, אבל אחרי הכל מחר הוא יום חדש
*** עוד קינוח: זנזונת שלי, את העונג שלי. תודה על ההתמסרות שלך. |
|
|
השולט אור(שולט)
|
לפני 19 שנים •
24 במאי 2005
חוסו ורחמו נשים
אני לא הייתי שם ואני מזיעה מהתיאורים שלכן
רחמים בנות, תנו לנו עוד
|
|
|
|
DearPrudence
|
לפני 19 שנים •
24 במאי 2005
זה כתוב נפלא.
עכשיו רק צריך לשמוע את הסיפור מהצד של הכלבה של קלייר וזה יהיה מושלם. |
|
|
|
קלייר(נשלטת)
|
לפני 19 שנים •
24 במאי 2005
גברתי אני מתה. כאילו יפה ככה לשחזר לשפחה שלך הכל, אבל את כל המילים, את הטון? יש לך מושג לאיזו רטיבות לא חוקית גרמת לי פה? אני רק שפחה גברתי, הרגת אותי... תודה... גברתי, את כותבת נפלא
השליטה, תודה, בהחלט נשתדל לעמוד בדרישות הציבור
חברה שלי... את אל תכניסי רעיונות לכלבה שלי. מספיק לי שהיא שוכבת בדממה ולא מורידה את העיניים משתינו. אשכרה כלבה מציצנית יש לי. לא תגידי שהיא באה להגן עליי כשהיא רואה את ההצלפות, היא אפילו לא ממצמצת, וישר אחר כך מלקקת לגברתי את היד. גם כן אחוות כלבות
|
|
|
| alona. |
לפני 19 שנים •
25 במאי 2005
וואו
איזו אהבה יש לכן...הנאה צרופה לקרוא
שלא יגמר לכן לעולם. |
|
|