שבת שלום אורח/ת
עכשיו בכלוב

סשן בחירה

קלייר​(נשלטת)
לפני 19 שנים • 5 ביוני 2005

סשן בחירה

קלייר​(נשלטת) • 5 ביוני 2005
"שפחתי האהובה,
הוראות לקראת הסשן:
תבחרי מה את לובשת כשאני מגיעה (או לא לובשת)
תבחרי באיזה מצבטים אשתמש
תבחרי באיזה שוט אשתמש
תבחרי איך את ממתינה לי
תבחרי איך תצעדי/תולכי לחדר השינה
תבחרי אם לחכות עם כיסוי עיניים או בלי
תשנני היטב את כל התנוחות ותבחרי באיזה סדר את רוצה להדגים לי את ביצוען

וזוהי רק ההתחלהicon_smile.gif

כמובן שיהיו דברים בהם לא תהיה לך שום זכות בחירה (פרט ללבחור במילת הביטחון), אבל את עומדת לבחור הרבה בסשן הזה עד שתביני היטב מהי בחירה icon_smile.gif

אוהבת אותך יפתי,
גבירתך"

קבענו לשש. בחמש התקשרה גברתי, "שפחה שלי תדאגי לשתות שלוש כוסות מים לפני שאני מגיעה, ומלאי כוס נוספת שתחכה לנו על השולחן. ואם היה לך ספק, את לא הולכת להשתין".

עשרה לשש, אני בתנוחת המתנה מול הדלת. על ברכי, גב זקוף, הקולר מעטר את צווארי ורצועת הולכת מחוברת אליו. את פטמותי מעטרים זוג מצבטים, מאלה שנסגרים בסיבוב על הפטמה. ויתרתי על כיסוי העיניים, אני רוצה לראות את גברתי, אני רוצה להתמסר לה בשלמות בלי שיהיה לי הצורך ללכת אל האיבוד בכיסוי עיניים. ידיי פשוטות לפנים לעליהן נח שוט רצועות הזמש. אני יודעת שאוצלף היום בשוט הרכיבה, ובחרתי בשוט הזמש כדי שהוא יכין אותי לקראת שוט הרכיבה האימתני לי, שחביב כל כך על גברתי.

ממתינה. לא זזה. בשש הדלת נפתחת.

החיוך שלה עושה לי אושר, העיניים נפגשות ויש בהן צחוק של געגוע ליחד. היא בוחנת אותי, בודקת אם המצבטים הדוקים מדי. הולכת לחדר השינה וחוזרת לבושה בכותנת שחורה שכל כך יפה לה. אני מאושרת שבחרתי להיות בלי כיסוי עיניים.

"זנזונת שלי, היום תלמדי בדיוק את ההבדל בין או - או, לבין גם וגם." אומרת גברתי, "איך בחרת להיות מולכת אל החדר?"
אני נושמת עמוק, "כשאת על גבי גברתי" אני נהנית להפתיע אותה.

גברתי מתיישבת על גבי, "הברכיים שלך בסדר?" היא מתעניינת. האמת היא שזה קצת כואב, שלא כמו בפנטזיות, כשהיא עליי אני מרגישה את המשקל ישר על הברכיים שלי. שתינו צוחקות, וגברתי חצי פוסעת מעליי, מסתפקת במראית העין. ואז מצליפה בי הצלפה קצרה עם הרצועה על ישבני, "קדימה שפחה למיטה" היא פוקדת.

אני על המיטה על ארבע.
"תדגימי לי את התנוחות" פוקדת גברתי.
עוברת אותן לפי הסדר, תנוחת עמידה, המתנה, על ארבע, כיפוף, תנוחה צייתנית, תנוחת התצוגה בה רגליי מורמות ואיבריי נחשפים בפניה, תנוחה שאני לא משנה לפני שגברתי בודקת את "הסחורה" icon_smile.gif
אני מסיימת בתנוחת השתחוות. אני לא מגלה לה כמה היא טבעית לי התנוחה הזו. סוגדת לגבירה שלי עכשיו.

"קומי" פוקדת גברתי, "יש לך ארבעה עונשים שצברת. אני חושבת שנאחד אותם לעונש אחד. עונש אחד קל ושלושה עונשים בינוניים שווים ל - 70 הצלפות. 60 הצלפות בשוט רצועות הזמש, ועשר הצלפות בשוט הרכיבה."

"והנה את יכולה לבחור שפחה שלי" מחייכת גברתי, "איפה את מעדיפה להיות מוצלפת, מלפנים או מאחור"
"מאחור גברתי" אני בוחרת את בחירתי הראשונה בקלות.

גברתי כובלת אותי לטבעות שבקיר. רגליי וידיי פתוחות, אני בגבי אליה.
היא מורחת את ישבני בקרם ומתחילה לחמם לי את הישבן בהצלפות קלות. שוט הזמש נעים לי, עד שהיא מתחילה להצליף ברצינות.

כל עשרים הצלפות היא עוצרת, מלטפת, מרגיעה, מורחת בקרם. גברתי מחדירה את אצבעותיה אל הכוס שלי "בואי נראה אם הזונה שלי מיוחמת" היא אומרת.

אני מרוכזת מדי בלפחד מהעונש, הכוס שלי יבש. אבל גברתי מסרבת לקבל את מחאתו icon_smile.gif

"בואי זונה שלי, תראי לי כמה את מיוחמת אל הגבירה שלך" היא אומרת וחופרת בי. אני פוחדת מההצלפות שעוד מחכות לי, אבל אצבעותיה של גברתי בתוכי, והמילים שלה לא מותירות לי ברירה. קשורה אני מתחילה להתפתל על אצבעותיה, רעבה, הכוס שלי מתחנן לעוד.

והיא יוצאת.
"את עומדת לקבל עכשיו עשר הצלפות משוט הרכיבה שלי" היא אומרת. "וזה יכאב. תתמסרי לשוט של גברתך, את תלמדי לאהוב אותו כי גברתך אוהבת אותו"

כמה הצלפות חימום, וזה בא.
אחרי ארבע הצלפות אני לקראת קריסה. מחזיקה בכל הכוח בטבעות, שואבת מהן אומץ.

"את רוצה לומר לי את מילת הבטחון שלך?" שואלת גברתי.
עוד רגע אני בוכה מכאב ומפחד, אבל מילת הבטחון לא תאמר. אני מסרבת לה.

גברתי ממשיכה להצליף. אני בטוחה שהיא הצליפה שמונה הצלפות בשוט הרכיבה, אבל היא ספרה רק שש. אני שותקת. לגברתי הזכות לספור כרצונה, ולי הזכות לספוג.

חלק מההצלפות קלות יותר. גברתי מרגישה שאני לא מסוגלת לעוד הרבה כאב מהשוט הזה. וזה נגמר.

אני נושמת לרווחה. גברתי משחררת אותי, ואני מאושרת לקרוס למיטה.

"גברתי אני יכולה לשתות מים?" אני שואלת אותה.
"כן שפחה שלי" עונה לי גברתי בחיוך זדוני. היא מניחה קערת מים על הרצפה. "בואי תשתי".

הצחוק שפורץ מפי ספונטני. הכלבה עומדת לשתות כמו כלבה. כמה נשימות עמוקות, גברתי מחוייכת וממתינה. אני ניגשת על ארבע לקערה ולוגמת.
"תשתי עוד" פוקדת גברתי.
אני שותה.
"עוד".
אני שותה שוב, מרגישה שעוד מעט אתפוצץ מכמות הפיפי שהצטברה לי כבר.

גברתי משכיבה אותי על גבי ומעבירה בתוכי את אצבעותיה.
"הזונה שלי לוהטת?" היא שואלת בקול תמים.
"כן גברתי" אני עונה, מכירה את הקול הזה, יודעת שמשהו כבר מצפה לי.
"אז צריך לקרר את הלהט" צוחקת גברתי.

היא לוקחת לידה בקבוק מים מינרלים קטן וקפוא, ומעבירה אותו על הכוס שלי. "תפתחי זונה שלי, אני רוצה לראות תוך כמה זמן הקרח יימס".

הבקבוק מזיין לי את הכוס. הבערה שלי עם הקור הקפוא שלו משגעים אותי. אני רוצה עוד, עמוק, אבל אז בבת אחת הקור הופך לקפוא מדי. אני מבקשת מגברתי שתוציא.

היא מוציאה אותו מתוכי ומניחה אותו בין רגליי. "צריך לחמם את הזונה שלי? קר לקטנטונת שלי?
בראש אני שומעת את עצמי אומרת "או או" הנה זה בא.

"מה השפחה שלי מעדיפה, נר בורדו או נר כתום?" שואלת גברתי בחינניות מרושעת.
"הכתום, כתום עז?" אני מתעניינת בצבעים שיעטרו אותי.
"כתום בהיר" משחקת גברתי את המשחק.
"אז בורדו בבקשה גברתי" אני מחייכת.

אאוצ', למה בורדו, למה? אני קופצת מהחום, צועקת ממנו. שונאת שעווה חמה עליי.
"זה שורף מעבר לרגיל?" שואלת גברתי.
"כן גברתי"
"אז אין ברירה, נאלץ לצבוע אותך בכתום בהיר" אומרת גברתי, וכבר הוא מטפטף עליי.
צרחת הכאב שלי מפסיקה אותה. אני לא מסוגלת, אני שונאת את הכאב הזה כל כך.
"אני שונאת את זה" נפלט לי.
גברתי מפסיקה מיד.
"לא יהיה מה שאת שונאת שפחה שלי" היא אומרת לי, "אנחנו כאן לעונג הדדי, את לא צריכה לסבול דבר שאת שונאת כל כך"
"אני רוצה ללמוד לאהוב את זה בשבילך" אני עונה לה.
"זה לא עד כדי כך חשוב. את לא צריכה להתמודד עם דבר שאת שונאת" עונה גברתי, ומתחילה לקלף ממני את השעווה.

"ועכשיו, את תלכי למקלחת, תנקי ממך לגמרי את השעווה, קחי את הזמן שלך, אני אעשן סיגריה בינתיים". אומרת גברתי. "וקלייר, שלא תעיזי להשתין במקלחת. כשתסיימי תקראי לי למקלחת".

אנחת היאוש שלי ממלאת את החדר, לא להשתין כשהמים זורמים עליי וכשאני מלאה בשתן, זה קשה.

אני מתנקה וקוראת לה. גברתי מגיעה עירומה למקלחת ונכנסת איתי.
"את צריכה להשתין שפחה שלי, ואת תתני לי את השתן שלך" היא אומרת ומניחה את ידה על הכוס שלי.
"כולך שייכת לי" היא אומרת, "גם השתן שלך שייך לי, לא תהיה בושה בינינו".
אני מפוצצת משתן אבל לא מצליחה להוציא במשך דקות ארוכות. גברתי סבלנית. האצבעות שלה משחקות לי בדגדגן, היא ממתינה.

וזה בא.

השתן שלי נוזל לתוך ידה של גברתי, היא מסתכלת לי לעיניים, מידי כמה שניות היא חוסמת את זרם השתן באצבעה. זה כואב ומגרה בטירוף, אני עוד רגע גומרת.
גברתי קובעת את קצב ההשתנה שלי, אין עוד בושה, הכל שייך לה.

כשאני מסיימת להשתין פוקדת עליי גברתי להתיישב על רצפת המקלחת.
"אני עומדת להשתין עלייך שפחה שלי, מה את בוחרת, שאשתין על גבך או על בטנך?"
"על בטני" אני עונה ללא היסוס. יודעת שהדבר שכל כך ציפיתי לו עומד להתגשם סוף סוף.

גברתי עומדת מעליי, אני חצי שכובה במקלחת, ממתינה. הכוס שלה מולי, פתוח.

וזה יוצא.

השתן שלה שקוף וחם, זורם על הבטן שלי, על ירכיי. אני לא יכולה להתאפק ומקרבת את שפתיי אליו, לוגמת לרגע. מכניסה את גברתי לתוכי. הטעם מריר מלוח, ונפלא לי, חם, כמו "תה שהתקלקל" אני מתארת לה את הטעם אחר כך.

זה רגע של אינטימיות, היקום שלי מורכב כולו מגברתי שמעליי ומהשתן שזורם עליי. כל כך הרבה זמן חיכיתי לרגע בו היא תעניק לי את מתנת השתן שלה. רציתי שכל מה שיש בגברתי יהיה עליי ובתוכי. טוב כמעט הכל, הצואה לא מושכת אותי, אבל השתן שלה עליי, עוטף אותי, נוזל עליי... דמיינתי את החום שלו, את האינטימיות המוחלטת שבהשתנה הזו עליי.

וגברתי העניקה לי את מתנתה, מתנת אהבה. ואני רוצה לשתות אותו אליי, לקבל את גברתי בשלמות לתוכי. ללגום את גברתי, את מילותיה, את אהבתה, את נוזליה, את כולה אליי.

היא מסיימת. "נקי אותי מבחוץ" היא פוקדת.
וכבר השפתיים שלי מלכחות את מה שנשאר. רוצה לנקות אותה גם מבפנים, אבל לא. גברתי פקדה שרק מבחוץ.

גברתי עוזרת לי לקום. העיניים של שתינו זוהרות עכשיו. אנחנו מתקלחות, אני מסבנת אותה, מתענגת על הקרבה. ואני בעולם אחר, מאושר, זוהר.

יוצאות מהמקלחת, אני מנגבת את גברתי ומתנגבת בעצמי, ושתינו אל המיטה לסיגריה של עיכול החוויה.

בדרך אני משתינה בשירותים, ואז צוחקת כי פתאום אני קולטת שהשתנתי עם דלת פתוחה. אין יותר בושה, השתן שלי שייך גם הוא לגברתי.
ואני שייכת לשתן שלה.

"עכשיו ארשה לך לגמור זונה שלי" אומרת לי גברתי, "עכשיו מגיע לך. איך את בוחרת לגמור, מהכוס או מהתחת?"
זו כבר בחירה קשה, אני מתלבטת.
"גברתי אם אגמור מהכוס זה לא יפריע לך אחר כך לזיין לי את התחת בשבילך?" אני שואלת.
גברתי צוחקת, "את שייכת לי, אגמור בגללך או בתוכך איך שארצה"
"אז בכוס, בתחת, בכוס..." אני מחליטה סוף סוף.

"תביאי את הזין" פוקדת גברתי, "ושימי עליו קונדום".
הזין מולבש עליה על ידי.

"תמצצי לי את הזין, תראי לי כמה את מיוחמת עליו" פוקדת גברתי.
אני בולעת אותו לתוכי, יונקת הכי עמוק שאני יכולה, מלקקת, טורפת לגברתי את הזין.

"עלי עליו זונה מיוחמת שלי, תרקדי לי על הזין".
אני כל כך רעבה אליו. עולה ברגע, מחדירה אותו. כל כך אוהבת את הזין של גברתי. מתיישבת עליו, רוכבת על גברתי, מתפתלת עליו. גברתי מזיינת אותי, מביטה עליי, אני בעיניים חצי עצומות ורק אנחות מיוחמות פורצות ממני, וצרחות האורגזמה.

שוב ושוב אנחנו גומרות, וגברתי עמוקה בי, מצליפה מידי פעם על השדיים שלי (המצבטים הוסרו על ידה עוד קודם, בליווי אזהרה שלעולם לא אניח אותם עליי כשהיא לא ליד. קצת הגזמתי בהידוק icon_smile.gif ). מידי פעם היא סוטרת לי על פני כשהיא מזיינת אותי. אני נטרפת מהסטירות, גומרת שוב ושוב.

ושוב מנוחת סיגרייה.

"את אוהבת את הסטירות שלי" מחייכת גברתי וסוטרת לי כשאני מעשנת. "תראי לי איזו זונה מוצלחת יש לי, תעשני כשאני מזיינת אותך עם האצבעות שלי".

אני מתה להניח את הסיגריה, אבל כל פם שאני לא שואפת ממנה סטירה מטלטלת את פני. הסטירות שלה מייחמות אותי, האצבעות שלה בתוכי עושות לי אנחות וגורמות לי לאבד את השליטה בעצמי.

"תעשני זונה שלי, לא הרשתי לך לא לעשן" סוטרת לי גברתי שוב ושוב.
אני מעשנת, שואפת וגונחת, נסטרת וגונחת. בשלב מסויים כשאני על הסף, היא מוציאה מידי את הסיגריה, חדירה, סטירה, דגדגן, סטירה. אני גומרת.

שוב שיא האינטימיות. אין בסטירות של גברתי דבר משפיל, רק עונג משותף. ואושר.

"ועכשיו רדי לי שפחה" היא דורשת.
הכוס שקודם השתין עליי ממתין לי, והשפתיים שלי רעבות לו. טורפת לה את הכוס, מתענגת על כל גמירה שלה לתוך הפה שלי.

"דברי אל הכוס שלי" פוקדת גברתי.
"אני של הכוס שלך גברתי, אני השפחה שלו, אני קיימת כדי לענג אותו" אני לוחשת כשהלשון שלי מלקקת. "בבקשה תדפקי לי את הפה עם הכוס שלך" אני מתחננת.

התנועות שלה עזות, השפתיים שלי יונקות לה את הדגדגן כאילו והוא זין. גברתי מזיינת לי את הפה, וגומרת בתוכי.

שעתיים וקצת חלפו להן, אני כל כך מסופקת, שבעה.

"תבחרי שוט" אומרת גברתי.
"עכשיו?" אני שואלת בפליאה, בטוחה שהגוף שלי לא מסוגל לעמוד בעוד הצלפה.
"עכשיו שפחה שלי".

אני בוחרת בשוט רצועות הגומי, רוצה שאם כבר הצלפה אז שתהיה קלה. אבל הגוף שלי יודע יותר טוב ממני מה הוא צריך.
כעבור כמה דקות של הצלפה אני פונה אליה.
"גברתי אפשר להחליף לשוט הזמש?"
אני בטוחה שאני מסמיקה.

גברתי נדיבה, מחליפה את השוט, וההצלפות מזעזעות את כולי.
והעונג...

ברגע מסויים אני בטוחה שלא אוכל עוד. כמעט מבקשת שדי, ואז אומרת לעצמי שגברתי יודעת בדיוק כמה אני מסוגלת לספוג. נושמת אליי את ההצלפות, מרגישה איך היא מצליפה במהירות עכשיו, ובכוח.

ועוד רגע ואני בספייס.

עמוק לי, רגוע לי. ההצלפות מענגות כל כך. יודעת שהיא קשות יחסית למה שספגתי עד היום. ונפלא לי. עפה.

בתוך הספייס אני מרגישה את גברתי גוהרת מעליי. יודעת שהיא מחורמנת עכשיו, שבא לה לגמור עליי. מייחלת שתקח, שתעשה בי כרצונה, אבל לא מסוגלת להוציא מלה. וגברתי שלא רוצה להפריע לספייס שלי, מחכה בסבלנות.

כשאני חוזרת אני מבקשת שתקח גם כשאני בספייס. "אני כאן כדי שתשתמשי בי גברתי, אני החור שלך, אני שייכת לך, קחי מתי שבא לך" אני מבקשת.

יודעת שהמילים שלי מדליקות אותה, והיא עולה עליי, לוקחת אותי. אני שלה.
    התגובה האהובה בשרשור
en1
en1
לפני 19 שנים • 5 ביוני 2005
en1 • 5 ביוני 2005
כבוד לי להיות הראשונה שמגיבה..

סשן מדהים.
איזו חוויה!
זה אפילו יותר עיפף אותי מאשר חירמן אותי, וזו הרגשה הרבה יותר נדירה.

תודה על השיתוף!
DearPrudence
לפני 19 שנים • 6 ביוני 2005

אני שנייה

DearPrudence • 6 ביוני 2005
גם מקום שני הוא מכובד. בייחוד אם אחריי יהיו עוד הרבה מקומות.

מאחלת לך אינסוף סשנים כאלה בתנאי שתשתפי.

שלא ייגמר לך לעולם!
Romantikan​(שולט)
לפני 19 שנים • 6 ביוני 2005

אני שלישית

Romantikan​(שולט) • 6 ביוני 2005
אני ממש משתדל להגיב בטיפין טיפין ובדחילו ורחימו בפורום שלכן
אבל זהו לא יכולתי להתאפק מלהחמיא לקלייר על כתיבתה ולבליסנה על ההשראה
על השירשור הזה ועל כל האחרים שהיו ואלה שבתקווה עוד יהיו
Belisana​(שולטת)
לפני 19 שנים • 6 ביוני 2005

שפחתי

Belisana​(שולטת) • 6 ביוני 2005
אתמול, יותר מתמיד, הוכחת לי עד כמה את מתמסרת וראויה.
הסשן הבא יהיה מבחן, שאם תעמדי בו - תקולרי.
אני מצפה שתתני את כולך ושתעמדי במבחן הקשה הזה שיבחן את התמסרותך, ויתורך על האגו, צייתנותך, כישורי העינוג שלך ובעיקר - את האמון שלך בי.

אוהבת אותך וחושקת בך,
גבירתך
קלייר​(נשלטת)
לפני 19 שנים • 6 ביוני 2005

גברתי

קלייר​(נשלטת) • 6 ביוני 2005
מעבר לפחדים
לזעקות העונג
ולגניחות הכאב
אני אוהבת אותך.

מעבר להתרפקות
להשתייכות לכולך
ולעמידה במבחנים
אני אוהבת אותך.

אני נוסקת בחברתך
ולא בגלל כאב הספייס
אני חיה בזכות אהבתך
התהלכתי כגוויה עד שלמדתי
מהי אהבה.

אעשה הכל כדי לזכות בקולר שתעניקי לי גברתי,
נשמתי קולרה לשלך כבר בנשיקה הראשונה.

שפחתך.
מאסטר יקיר​(שולט)
לפני 19 שנים • 6 ביוני 2005
מאסטר יקיר​(שולט) • 6 ביוני 2005
מעבר לכתיבה המופלאה, הסוחפת אל ריגעי האינטימיות שלכן,
מעבר לעונג העילאי המרטיט אברים, כאילו צפיתי ולא קראתי,
מעבר לאמת הטהורה שלכן, ביכולות של לתת/לענג ולקחת/להתענג
האחת את ומן השנייה,
מעבר לכוח ולעוצמה שאתן מעניקות האחת לשנייה,
כל אחת ממקומה היא,
אני בוחר לצטט משפט אחד, שתפס אותי חזק:

"...גברתי ממשיכה להצליף... אני שותקת. לגברתי הזכות לספור כרצונה, ולי הזכות לספוג..."

"...ולי הזכות לספוג..."


קלייר יקירתי,
זכית וזיכית!
זכית לספוג וזיכית את גבירתך בשפחה, שההתמסרות שלה
באה ממעמקים, נובעת ממקומות מובְנים ובטוחים!

זכית לספוג וזיכית להספיג אותנו ביפי אהבתכן!

תודה לך,
תודה לכן!
קלייר​(נשלטת)
לפני 19 שנים • 6 ביוני 2005
קלייר​(נשלטת) • 6 ביוני 2005
תודה לראשונה לשניה לשלישית icon_smile.gif

תודה על כל המגיבות בכזה חום.

MASTER_NB הטבת לקרוא את מה שנאמר שם. תודה על הרגישות.

וגברתי, תודה לך על האושר.